השאר פנייה
חייג עכשיו
ROY KARIV LAW FIRM | רועי קריב משרד עורכי דין
KARIV L.F.

חדשות - מיסים

משרדנו דוגל בשירות משפטי של 360 מעלות. מעבר לליווי משפטי צמוד ואינדיווידואלי, לקוחות המשרד מקבלים מערך כלים שימושי ומשוכלל להתמודדות מיטבית עם עולמות המס. כמו כן, משרדנו דואג לעדכן את לקוחותינו בעדכונים מיסויים ספציפיים וקריטיים להם, לפי תחום עיסוקם ונסיבותיהם הספציפיות. נשמח לעדכן אתכם כמובן בכלל השינויים המיסויים בארץ, אך לקוח בעל הכנסות מחו"ל, למשל, יקבל באופן מיידי עדכון ספציפי, ככל ויהיו שינויי חקיקה הנוגעים רק אליו.

February 23, 2020

תיקון לצו מס הכנסה (סוגי שותפויות שיש לראותן כחברה)

סעיף63 בפקודת מס הכנסה, דן בעיקרו על אופן מיסוי "שותפויות". בנוסף, מסמיך הסעיף את שר האוצר לקבוע סוגי "שותפויות" שיש לראותן (לעניין פקודת מס הכנסה בלבד) כ"חברה" ולא כשותפות. קרי – סכום שחילקה השותפות לשותפים יסווג כדיבידנד ויימוסה בהתאם. לאחרונה, הרחיב שר האוצר בצו את סוגי השותפויות שיש לראותן כחברה, כך שגם שותפות שהיא שותפות שיחידותיה הוצאו לפי תשקיף והן רשומות למסחר בבורסה כהגדרתה בחוק ניירות ערך או בבורסה אחרת שקבע שר האוצר לעניין זה, שהיא "תושבת ישראל" (כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה), אשר עיסוקה הוא "מחקר או פיתוח" (כהגדרתם בחוק לעידוד מחקר ופיתוח), תסווג כ"חברה".

February 23, 2020

הזכויות המוקנות למניות המוחזקות בידי נאמן לפי סעיף 102

רקע: לפלוני הוקצו מניות של חברה, בהסתמך על תכנית להענקת אופציות לעובדים אשר קיבלה את אישור פקיד השומה. עוד נציין, כי בתוכנית ההקצאה נקבע, כי הקצאת האופציות והמניות לעובדים תעשה במסלול של נאמן. במסגרת תכנית ההקצאה נקבעו הוראות שונות לעניין זכויות ההצבעה בגין המניות שיוקצו לכל עובד – זכויות ההצבעה בשל החזקה במניות המוקצות לעובדים יהיו מוקנות למיופה כוח (כל עוד לא הוחלט על הנפקה ראשונית לציבור), שיקבע על ידי דירקטוריון החברה. לאור האמור, חתם פלוני על יפוי כוח (PROXY)המסמיך את יו"ר החברה והחברה, להצביע בשמו.

פלוני: לטענתו, בכתב התביעה מכוח הקצאת המניות עבורו, עומדות לו זכויות שונות כבעל מניות לרבות עיון בפרוטוקולים של האספה הכללית, תקנון החברה ודוחותיה הכספיים. בנוסף, מבקש הצהרה כי יעמדו לו כל הזכויות העומדות על פי דין לבעל מניות בחברה ובהן הזכות להצביע באספת בעלי המניות.

הנתבעת: הואיל והמניות מוחזקות על-ידי הנאמן ורשומות על שמו, הרי שכל הזכויות הנובעות מהחזקת המניות, לרבות הזכות לקבלת מידע, נתונות לנאמן בלבד. הנתבעת מדגישה, כי על פי הסכם ההקצאה, נקבע כי זכויות ההצבעה של העובדים להם יוענקו מניות, יהיו נתונות רק לנציג הדירקטוריון עד להנפקת המניות לציבור. הטעם בכך כך נטען, הוא להבטיח את זכויות המשקיעים בחברה אשר הסכימו להקצאת המניות רק בתנאי שזכויות ההצבעה ישמרו לדירקטוריון.

החלטת בית המשפט: החברה הקצתה לתובע מניות באמצעות הנאמן. תחילה הוענקו לו רק אופציות ועם מימושן מחזיק הנאמן את המניות עבור התובע. התובע לא ביקש לממש את זכותו למניות, לא שילם את המס ועל-כן המניות עדיין מוחזקות על-ידי הנאמן. המניות רשומות במרשם בעלי המניות על שם הנאמן. לפיכך, התובע נעדר זכויות כלשהן כלפי החברה,וכל הזכויות הנובעות מהחזקת המניות, לרבות זכות ההצבעה והזכות לקבלת מידע לפי חוק החברות, נתונות לנאמן בלבד.

February 23, 2020

מהי נאמנות משתמעת?

"נאמנות"מהווה הסדר, לפיו מחזיק נאמן בנכס לטובת נהנה (תהיה הגדרת ההסדר אשר תהיה). מקום שהנסיבות מלמדות על כוונת הצדדים להתקשר בחוזה נאמנות, הרי שניתן לקבוע כי מדובר בנאמנות משתמעת (IMPLIED TRUST) גם בהעדר חוזה בכתב. נבהיר, כי אי רישום הנכס על שם הנהנה, אינה שוללת את הנאמנות. בנאמנות מי שרשום כבעל  הנכס ומתנהג כבעל הנכס בפני כולי עלמא, אינו הבעלים, אלא הנאמן. מכאן, שככל שמדובר בנאמנות, בהחלט קיים מצב שהנאמן, מבחינה פורמאלית: הוא הבעלים. מבחינה מהותית: הוא לא הבעלים.

February 23, 2020

ביטול הסכם מס על ידי רשות המיסים

לאחרונה, דן בית המשפט המחוזי בתל אביב בשאלה: מתי לא יורשה פקידה שומה לבטל הסכם שומה שנחתם עם הנישום באופן חד צדדי:  

טעמים חיצוניים הנוגעים למו"מ: אין בטעמים חיצוניים הנוגעים למשא ומתן ואשר אינם נוגעים לתנאים שסוכמו, כדי  להצדיק את ביטול הסכם המס על ידי פקיד השומה באופן חד צדדי.

מידע שהתגלה בחלוף שנים רבות: פקיד השומה לא יכול להצדיק ביטול הסכם באופן חד צדדי, על מידע שהתגלה לו בחלוף שנים רבות –בבחינת "חכמה בדיעבד". נדגיש, כי על פי רוב, בידי רשות המיסים לבטל כלהסכם אותו היא עורכת עם נישום בתוך 90 ימים ממועד כריתתו – אך הדבר צריך לקבל ביטוי בהסכם בין הנישום לפקיד השומה. כל עוד ההוראה מופיעה במפורש, על אף היותה דרקונית, הרי שהיא מוסכמת. בהעדר אמירה מפורשת, אין לקבוע נוהל של אפשרות ביטול בתוך שום פרק זמן להסכם שהושג העונה על דרישות חוק החוזים, בפרט כאשר רק צד אחד להסכם יכול לחזור בו ממנו והצד הזה הוא הרשות השלטונית.

KARIV
L.F.
ISRAELI TAX LAW FIRM

השירות המשפטי הטוב ביותר מתקבל כתוצאה משילוב של מקצועיות ותשוקה לדבר וזה הבסיס העומד מאחורי משרדנו. הבנת צרכי הלקוח במסגרת כלל השיקולים הייחודים ללקוח ולמקרה הספציפי. שמירת קשר רציף ועדכון הלקוח בכל שלב ושלב עד סיום ההליך בעניינו והכל במטרה ליצור תקשורת בונה בין הצדדים, אשר מהווה מרכיב משמעותי להגשמת התוצאה המיטבית ללקוח. התעדכנות מתמדת בדיני המס בישראל ומחוצה לה.

February 23, 2020

תיקון לצו מס הכנסה (סוגי שותפויות שיש לראותן כחברה)

מיסוי הייטק

סעיף63 בפקודת מס הכנסה, דן בעיקרו על אופן מיסוי "שותפויות". בנוסף, מסמיך הסעיף את שר האוצר לקבוע סוגי "שותפויות" שיש לראותן (לעניין פקודת מס הכנסה בלבד) כ"חברה" ולא כשותפות. קרי – סכום שחילקה השותפות לשותפים יסווג כדיבידנד ויימוסה בהתאם. לאחרונה, הרחיב שר האוצר בצו את סוגי השותפויות שיש לראותן כחברה, כך שגם שותפות שהיא שותפות שיחידותיה הוצאו לפי תשקיף והן רשומות למסחר בבורסה כהגדרתה בחוק ניירות ערך או בבורסה אחרת שקבע שר האוצר לעניין זה, שהיא "תושבת ישראל" (כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה), אשר עיסוקה הוא "מחקר או פיתוח" (כהגדרתם בחוק לעידוד מחקר ופיתוח), תסווג כ"חברה".

February 23, 2020

הזכויות המוקנות למניות המוחזקות בידי נאמן לפי סעיף 102

מיסוי הייטק

ת"א 19042-03-18

רקע: לפלוני הוקצו מניות של חברה, בהסתמך על תכנית להענקת אופציות לעובדים אשר קיבלה את אישור פקיד השומה. עוד נציין, כי בתוכנית ההקצאה נקבע, כי הקצאת האופציות והמניות לעובדים תעשה במסלול של נאמן. במסגרת תכנית ההקצאה נקבעו הוראות שונות לעניין זכויות ההצבעה בגין המניות שיוקצו לכל עובד – זכויות ההצבעה בשל החזקה במניות המוקצות לעובדים יהיו מוקנות למיופה כוח (כל עוד לא הוחלט על הנפקה ראשונית לציבור), שיקבע על ידי דירקטוריון החברה. לאור האמור, חתם פלוני על יפוי כוח (PROXY)המסמיך את יו"ר החברה והחברה, להצביע בשמו.

פלוני: לטענתו, בכתב התביעה מכוח הקצאת המניות עבורו, עומדות לו זכויות שונות כבעל מניות לרבות עיון בפרוטוקולים של האספה הכללית, תקנון החברה ודוחותיה הכספיים. בנוסף, מבקש הצהרה כי יעמדו לו כל הזכויות העומדות על פי דין לבעל מניות בחברה ובהן הזכות להצביע באספת בעלי המניות.

הנתבעת: הואיל והמניות מוחזקות על-ידי הנאמן ורשומות על שמו, הרי שכל הזכויות הנובעות מהחזקת המניות, לרבות הזכות לקבלת מידע, נתונות לנאמן בלבד. הנתבעת מדגישה, כי על פי הסכם ההקצאה, נקבע כי זכויות ההצבעה של העובדים להם יוענקו מניות, יהיו נתונות רק לנציג הדירקטוריון עד להנפקת המניות לציבור. הטעם בכך כך נטען, הוא להבטיח את זכויות המשקיעים בחברה אשר הסכימו להקצאת המניות רק בתנאי שזכויות ההצבעה ישמרו לדירקטוריון.

החלטת בית המשפט: החברה הקצתה לתובע מניות באמצעות הנאמן. תחילה הוענקו לו רק אופציות ועם מימושן מחזיק הנאמן את המניות עבור התובע. התובע לא ביקש לממש את זכותו למניות, לא שילם את המס ועל-כן המניות עדיין מוחזקות על-ידי הנאמן. המניות רשומות במרשם בעלי המניות על שם הנאמן. לפיכך, התובע נעדר זכויות כלשהן כלפי החברה,וכל הזכויות הנובעות מהחזקת המניות, לרבות זכות ההצבעה והזכות לקבלת מידע לפי חוק החברות, נתונות לנאמן בלבד.

February 23, 2020

מהי נאמנות משתמעת?

מיסוי כללי

ע"מ 25689-02-13

"נאמנות"מהווה הסדר, לפיו מחזיק נאמן בנכס לטובת נהנה (תהיה הגדרת ההסדר אשר תהיה). מקום שהנסיבות מלמדות על כוונת הצדדים להתקשר בחוזה נאמנות, הרי שניתן לקבוע כי מדובר בנאמנות משתמעת (IMPLIED TRUST) גם בהעדר חוזה בכתב. נבהיר, כי אי רישום הנכס על שם הנהנה, אינה שוללת את הנאמנות. בנאמנות מי שרשום כבעל  הנכס ומתנהג כבעל הנכס בפני כולי עלמא, אינו הבעלים, אלא הנאמן. מכאן, שככל שמדובר בנאמנות, בהחלט קיים מצב שהנאמן, מבחינה פורמאלית: הוא הבעלים. מבחינה מהותית: הוא לא הבעלים.

February 23, 2020

ביטול הסכם מס על ידי רשות המיסים

מיסוי כללי

ע"מ 25689-02-13

לאחרונה, דן בית המשפט המחוזי בתל אביב בשאלה: מתי לא יורשה פקידה שומה לבטל הסכם שומה שנחתם עם הנישום באופן חד צדדי:  

טעמים חיצוניים הנוגעים למו"מ: אין בטעמים חיצוניים הנוגעים למשא ומתן ואשר אינם נוגעים לתנאים שסוכמו, כדי  להצדיק את ביטול הסכם המס על ידי פקיד השומה באופן חד צדדי.

מידע שהתגלה בחלוף שנים רבות: פקיד השומה לא יכול להצדיק ביטול הסכם באופן חד צדדי, על מידע שהתגלה לו בחלוף שנים רבות –בבחינת "חכמה בדיעבד". נדגיש, כי על פי רוב, בידי רשות המיסים לבטל כלהסכם אותו היא עורכת עם נישום בתוך 90 ימים ממועד כריתתו – אך הדבר צריך לקבל ביטוי בהסכם בין הנישום לפקיד השומה. כל עוד ההוראה מופיעה במפורש, על אף היותה דרקונית, הרי שהיא מוסכמת. בהעדר אמירה מפורשת, אין לקבוע נוהל של אפשרות ביטול בתוך שום פרק זמן להסכם שהושג העונה על דרישות חוק החוזים, בפרט כאשר רק צד אחד להסכם יכול לחזור בו ממנו והצד הזה הוא הרשות השלטונית.

February 17, 2020

מתי תעלה טענה של עסקה מלאכותית בהעברת דירה בין קרובי משפחה?

מיסוי מקרקעין

ו"ע 24989-09-18

השאלה המשפטית: האם עסקת העברת הדירה במתנה מבת לאם, היא עסקה מלאכותית שיש לבטלה מאחר ואין מאחוריה כל שיקול אחר מלבד הפחתת מיסים ואם לאו?

רקע: בני זוג התגוררו בידרת מגורים בישוב א' אשר שימשה דירת המגורים היחידה שבבעלותם. לאחר מספר שנים,החליטו בני הזוג למכור את הדירה ולעבור להתגורר בישוב ב'. לאור האמור, החליטו בני הזוג להעביר את דירתם ביישוב א' לאם בת הזוג במתנה. הדיווח בגין עסקת המתנה דווח כחוק. בנוסף לאמור, חתמה אם בת הזוג גם על צוואה לפיה יקבלו בני הזוג את הדירה ביישוב א'. בסמוך למועד הדיווח, נפטרה אמה של בת הזוג. בני הזוג דיווחו למנהל מיסוי מקרקעין על פטירת האם, והוא מצידו אישר את הדיווח והפיק אישורים לטאבו. בחלוף מספר חודשים, קבלו בני הזוג החזר מס רכישה בגין רכישת הדירה בישוב ב' –בהתאם לס' 9 (ג1ג)(2)(ב) לחוק מיסוי מקרקעין. בחלוף 7 חודשים, הוציא מנהל מיסוי מקרקעין שומה לבני הזוג, שבבסיסה אי הכרתו בהסכם המתנה בין בני הזוג לאם בת הזוג,מאחר ולטענתו המדובר בעסקה שנועדה להתחמקות ממס רכישה בגין רכישת הדירה ביישוב ב'.

[הבהרה: ס' 9(ג1ג)(2)(ב), נועד לאפשר למשפרי דיור למכור את דירתם הישנה והיחידה ולהעניק להם הקלה של דירה ראשונה לדירה החדשה ובלבד שימכרו את הדירה הראשונה תוך פרק הזמן הקבוע בחוק].

החלטת בית המשפט: ס' 84 לחוק מיסוי מקרקעין, מתיר למנהל להתעלם מעסקה אשר מפחיתה או עלולה להפחית את סכום המס, אם הוא סבור כי העסקה המלאכותית או בדויה או שאחת ממטרותיה היא התחמקות ממסאו הפחתת מס לא נאותה – אף אם אינן נוגדות את החוק. עסקה מלאכותית היא עסקה אשר יכול שתהיה חוקית אולם המחוקק רואה בה עסקה לא לגיטימית בהקשר הפיסקאלי. תכנון מס כשלעצמו איננו בלתי לגיטימי וקונסטרוקציה משפטית המביאה להקטנה או ביטול חבות המס אינה פסולה בהכרח. במצב זה, על מנהל מיסוי מקרקעין מוטל נטל ההוכחה האובייקטיבי להוכיח שהעסקה היא מלאכותית ומנגד על בני הזוג מוטל נטל ההוכחה הסובייקטיבי להוכיח, כי העסקה אינה מלאכותית וכי קיים טעם מסחרי יסודי לביצוע העסקה בנוסף לטעם הפיסקאלי. ודוק,לשם עמידה במבחן הטעם המסחרי, על בני הזוג להראות שבבסיס הסכם המתנה עמדו טעמים מהותיים מלבד הקטנת המס. במקרן דנן, קבלת עמדת בני הזוג בנוגע לנסיבות הסכם המתנה משמעה, כי האם קיבלה במתנה דירה אשר עתידה הייתה לחזור לבני הזוג עם פטירתה. מי שנהנה מדמי השכירות עבור השכרת הדירה בישוב א', היו בני הזוג וגם לא הייתה כוונה שאם בת הזוג תעבור להתגורר בדירה. לפיכך לא ברור מה היה הטעם בהסכם המתנה. ככל ולאם בת הזוג היה נוצר רווח כלשהו מהסכם המתנה, ניתן היה (אולי) לקבל את הטענה, כי בבסיס הסכם המתנה היו טעמים לגיטימיים מלבד התחמקות ממס. לאור האמור דוחה וועדת הערר את ערר בני הזוג.  

 

February 17, 2020

כיצד ימוסה רווח שהופק ממכירת ביטקוין

מיסוי שוק ההון

ע"מ 11503-05-16

השאלה המשפטית: האם ביטקוין נחשב כ"מטבע" לעניין סעיף 9(13) לפקודת מס הכנסה?

רקע: המערער רכש ביטקוין בשנת 2011 ומכרו בשנת 2013 ברווח של כ- 8 מיליון ₪.

טענת המערער: יש לסווג את הביטקוין כ"מטבע חוץ" כמשמעותו בחוק בנק ישראל "שטרי כסף או מעות שהם הילך חוקי במדינת חוץ ואינם הילך חוקי בישראל" וכי רווחיו ממכירת הביטקוין הם בבחינת הפרשי הצמדה וריבית שקיבל יחיד שלא במסגרת עסק ולפיכך פטורים ממס – ס' 9(13)לפקודת מס הכנסה.

טענת המשיב (פקיד השומה):לעמדת פקיד השומה אין לסווג ביטקוין כ"מטבע" או "מטבע חוץ"כמשמעותם בחוק בנק ישראל, אלא כ"נכס" כמשמעותו בפקודת מס הכנסה, ולפיכך מכירתו חייבת במס רווח הון.  

החלטת בית המשפט: לעמדת בית המשפט, לא עלה בידי המערער להוכיח כי ביטקוין עונה להגדרת "מטבע חוץ". תחילה בוחן בית המשפט האם מדובר בשטרי כסף או מעות וקובע, כי אין חולק כי לביטקוין שהינו רשומת מחשב,אין היבט מוחשי-פיזי ועל כן אינו מהווה שטרי כסף או מעות. בשלב הבא, בוחן בית המשפט האם מדובר בהליך חוקי. ישנה תמימות דעים, כי ביטקוין אינו הליך חוקי של אף מדינה (פירוש מקובל למונח "הילך חוקי" הוא למטבע שבאותה מדינה חייבים לקבל כתמורה לפירעון חוב). למותר לציין, כי אין הדבר אומר שתשלום באמצעות ביטקוין אינו חוקי. מדינות רבות רואות בתשלום באמצעות ביטקוין כחוקי, ואף כך הדבר גם במדינת ישראל. גם מהטעם שהביטקוין אינו בבחינת "הילך חוקי", אין הוא נכלל במונח "מטבע חוץ" בחוק בנק ישראל, ולפיכך אף לא נחשב כ"מטבע" לצורך פקודת מס הכנסה. על האמור יש להוסיף, כי הפטור הקבוע בסעיף 9(13) ניתן על מנת להימנע ממיסוי הכנסה שאינה משקפת גידול בכוח הקנייה של הכסף, וממילא אינה משקפת התעשרות אמיתית שראוי למסותה. סעיף 9(13) לפקודה לא נתכוון להעניק פטור ממס על רווחים מסוג רווחי הביטקוין. אין מדובר ברווחים שאינם משקפים שינוי בכוח הקנייה, ואין מדובר ברווחים שאין בצדם התעשרות ממשית. מדובר ברווחים המהווים התעשרות ברורה ומובהקת, המאפשרת למחזיק בהם לרכוש, בעקבות שינוי ערכם, מוצרים ושירותים רבים יותר ו/או יקרים יותר. עליית ערך הביטקוין משמעה גידול בכוח הקניה וזאת בניגוד לכוונתו המפורשת של הפטור להפרשי הצמדה לפי סעיף 9(13) לפקודה. לאור האמור, בית המשפט דוחה את ערעור המערער. אך יחד עם זאת מציין, כי לא מן הנמנע, אפוא, כי בבוא היום יחול מפנה מסוג זה או אחר, כלכלי ו/או משפטי, שיביא לכך כי הביטקוין יהפוך ל"מטבע". ככל שמצב דברים זה יתרחש,יהא מקום לשקול בשנית את הטענה כי יש מקום להעניק לביטקוין את אותו פטור המוענק לרווחים שמקורם בשינוי בשער החליפין של מטבע חוץ.

February 9, 2020

הפרשי הון בלתי מוסברים

מיסוי יחיד

ע"מ 8280-11-16

רקע: השומה שהוציא פקיד השומה למערער, מבוססת על הפרשי הון שנתגלו בין שתי הצהרות הון שהגיש המערער לשנים 2005 ו – 2012. לטענת פקיד השומה, גידול ההון של המערער אינו תואם את הכנסותיו המדווחות ואת ההוצאות שהוציא למחייתו ולמחיית בני משפחתו, ומכאן המסקנה כי המערער השמיט הכנסות מדוחותיו באופן המצדיק את הוצאת השומה לפי מיטב השפיטה.

החלטת בית המשפט: צודק המערער בטענתו הכללית כי טבלאות המחיה מבוססות על אומדן ונתונים סטטיסטיים והן לא תמיד משקפות את רמת חייו של הנישום הספציפי שבמוקד הדיון, אך היות ולא הביא ראיות לסתור את עמדת פקיד השומה או ראיות שיש בהן להבהיר מה הייתה רמת חייו, לא מצא בית המשפט שיש מקום להתערב בקביעת פקיד השומה בעניין זה.

February 9, 2020

עיון במסמכים הנמצאים בידי אגף למיסוי מקרקעין

מיסוי כללי

רע"א 7392/19

רקע:  המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, בגדרה נדחתה בקשתו למתן צו לעיון במסמכים הנמצאים בידי האגף למיסוי מקרקעין.

[הבהרה: סעיף 105לחוק מיסוי מקרקעין – הוראות הסעיף אוסרות למסור מידע שהגיע לרשות מתוקף תפקידה על פי חוק, אלא אם הדבר נדרש לצורך ביצועו של החוק או חוק מס אחר או בקשר לעבירה על החוק או על פי היתר משר האוצר. נציין, כי הטעם לחיסיון הוא כפול. מחד – לשמור על הנישומים שלא יהססו למסור מידע הקשור להכנסותיהם ורכושם ומאידך – לאפשר לשלטונות המס להשיג מידע ולגבות מס אמת].

החלטת בית המשפט (העליון): במסגרת בקשתו, טוען המבקש כי המסמכים המצויים בידי האגף למיסוי מקרקעין דרושים לו לצורך הוכחת תביעתו וכי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויותיו. יש לציין, כי האגף למיסוי מקרקעין הסכים לאפשר למבקש לעיין במסמכים, בהתאם לכך שהעיון יתבצע באגף למיסוי מקרקעין ובנוכחות פקיד מטעם האגף, תוך הסתרת המידע המצוי במסמכים מלבד החתימות– בכך למעשה טוען האגף למיסוי מקרקעין, כי לא יופר סעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין. לעמדת בית המשפט, מתן אפשרות למבקש לעיין בחתימות בלבד, לא יעלה כדי הפרה של סעיף105 לחוק.

January 28, 2020

חיוב במע"מ בעקבות דיווח סותר לפקיד השומה

מיסוי תאגידים

ע"מ 21475-05-17

רקע: ההכנסות עליהן דיווחה המערערת דוחותיה לפקיד השומה גבוהות בצורה ניכרת, מסך העסקאות עליהן דיווחה למנהל מס ערך מוסף.

עמדת המערערת: לטענת המערערת, פער זה נובע מטעות של אנשי המקצוע שהעסיקה ואשר הגישו עבורה את הדוחות לפקיד השומה.

[נקודה להבהרה: תוך כדי ניהול הערעור, חתמה המערערת על הסכם פשרה עם פקיד השומה, במסגרתו אישרה המערערת כי הכנסותיה גבוהות עוד יותר מאלה עליהן דיווחה מלכתחילה. על אף האמור, מבקשת המערערת להוכיח כי דיווחיה לפקיד השומה היו שגויים וכי אין לתת משקל אף להסכם הפשרה עליו חתמה עם פקיד השומה].

עמדת המשיב (מנהל מס ערף מוסף): על כתפי המערערת מוטל נטל ראייתי כבד במיוחד, המתחזק נוכח העובדה כי המערערת מבקשת לטעון כנגד דוחות כספיים שהגישה לפקיד השומה, בשים לב להסכם הפשרה שחתמה מול פקיד השומה היוצר השתק, המונע ממנה להשמיע טענותיה בהליך דנן.

החלטת בית המשפט: על כתפי המערערת מוטל נטל ראייתי כבד במיוחד. המערערת הודתה כי לא דיווחה על עסקאות בסכום העולה על מיליון ₪.נסיבות מסוג זה אינן מציבות את המערערת בשורה אחרת עם מי שאין אנו יודעים כי העלים מס. דוחות כספיים שמגיש אדם לפקיד שומה, הם בבחינת הודאה שלו בעובדות המפורטות בהם. על המבקש לטעון כנגד דיווחיו שלו עצמו, ראוי כי יוטל נטל ראייתי כבד למדיי. יתרה מכך, יש לראות בחתימה על הסכם הפשרה עם פקיד השומה כהודאה חוזרת של המערערת, בנוסף להודאתה בדוחות הכספיים, כי הכנסותיה גבוהות יותר מסך העסקאות עליהם דיווחה. לאור האמור,ומשלא עמדה המערערת בנטל המוטל עליה, דחה בית המשפט את הערעור.

January 28, 2020

מתי רכישת שלד בורסאי עם הפסדים צבורים תהווה עסקה לגיטימית בראות דיני המס?

מיסוי תאגידים

ע"מ 46365-09-17

[הבהרה: כאשר נרכשת השליטה בחברה בהפסדים, שלילת קיזוז ההפסדים על ידי פקיד השומה נעשית בהסתמך על טענת מלאכותיות העסקה, בעזרת הסמכות המיוחדת שניתנה לו בסעיף 86 לפקודת מס הכנסה. במקרה זה, פקיד השומה אינו יכול שלא לקבל את המצג העובדתי שהונח בפניו, שכן השליטה בחברה נרכשה וההפסדים אכן קיימים, ולכן הטענה הרלוונטית מבחינתו אינה סיווג העסקה באופן שונה אלא סיווג העסקה באופן חדש, דהיינו, טענה על מלאכותיותה של העסקה]

רקע: המערערת רכשה שלד בורסאי ללא נכסים, ציוד או מוניטין, בעל הפסדים צבורים, שפעילותו העסקית פסקה כליל כשנה וחצי טרם רכישתו על ידי המערערת. לאחר רכישת השליטה בשלד הבורסאי,הועברה פעילות רווחית לתוכו וקוזזו מלוא ההפסדים הצבורים כנגד הרווחים מהפעילות החדשה.

טענת פקיד השומה: לעמדת פקיד השומה, ביסוד עסקת רכישת השלד הבורסאי (הספציפי) עמד טעם פיסקאלי ודומיננטי של קיזוז ההפסדים הצבורים. ומשכך, יש לראות ברצף הפעולות שהביא לקיזוז ההפסדים,כתכנון מס לא לגיטימי שמטרתו הייתה להפחית, באופן בלתי נאות, את המס המגיע על רווחי הפעילות החדשה.

עמדת המערערת: לעמדת המערערת, פקיד השומה לא עמד בחובתו להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להתקיימותו של המבחן האובייקטיבי, לפיו אלמלא קיזוז ההפסדים הצבורים, לא הייתה המערערת רוכשת את השלד הבורסאי. בנוסף טוענת המערערת, כי בבסיס העסקה לרכישת השלד הבורסאי ישנם טעמים מסחריים יסודיים, שיש בהם להצדיק את האופן בו נעשתה, ולהכשיר את קיזוז ההפסדים.

החלטת בית המשפט: העקרון האוסר על רכישת הפסדים שספגו(בעקיפין) בעלי מניות אחרים, חל רק כאשר אין טעם מסחרי יסודי לרכישת השליטה בחברה ולהעברת הפעילות המרוויחה החדשה לתוכה. על כן, אין בעובדה שבעלי השליטה החדשים לא ספגו מבחינה כלכלית את ההפסדים הצבורים בחברה ואין בעובדה שאין בהכרח קשר בין הפעילות הקודמת לפעילות החדשה שהכניסו לתוכה, כשלעצמן, כדי למנוע בהכרח את קיזוזה הפסדים. יש להבהיר, כי רק במקרה בו נמכרת השליטה בחברה, ללא טעם מסחרי יסודי(מלבד הרצון לנצל את ההפסדים הצבורים), נוטה האיזון לכיוון העיקרון האוסר על רכישת הפסדים שספגו בעלי המניות הקודמים. על כן, יש לבחון בכל מקרה ומקרה מה היה הטעם המסחרי היסודי שעמד בבסיס הרכישה של השלד הבורסאי הספציפי ואם ניתן היה להנות מהיתרון שלה כלי הציבורי בדרכים חלופיות, לרבות באמצעות רכישה של חברה ציבורית נסחרת או הנפקה של חברה פרטית בשוק ראשוני או רכישה של שלד בורסאי אחר, שאינם נושאים הפסדים בני קיזוז לצורכי מס, או שהפסדיהם פחותים משל השלד הבורסאי הנבחן. במקרה דנן, המערערת לא הוכיחה כי הערך הכלכלי, הגלום בחסכון בעלויות ובזמן שברכישת שלד בורסאי שיש בו הפסדים, היווה "טעם מסחרי יסודי", בהשוואה לחלופות כניסה אחרות לבורסה שהיו זמינות באותה עת ושנשאו הפסדים פחותים. לאור האמור, מגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

January 28, 2020

באלו נסיבות תתקבל בקשה לתיקון נימוקי שומה וההודעות המפרשות את נימוקי השומה ?

מיסוי כללי

ע"מ 41276-01-19

החלטת בית המשפט: על בקשת המשיב (פקיד השומה), לתיקון נימוקי השומה וההודעות המפרשות, חלה תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי [מכוח תקנה 9(א)לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה)]. הגישה הנהוגה בפסיקת בית המשפט ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, היא גישה מקלה וגמישה, אלא אם נוכח בית המשפט כי הבקשה לתיקון כתב הטענות הוגשה מטעמים טקטיים או מניפולטיביים, שאז יורה על דחייתה. ככל שהזיקה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית היא חזקה ואמיצה יותר, כך יטה בית המשפט לאפשר את תיקון כתבי הטענות על מנת להכריע בשאלה האמיתית שבמחלוקת בין הצדדים וזאת בשים לב גם לשיקולים של תום לב ושיהוי מצד מבקש התיקון – האמור מקבל משמעות מיוחדת בערעור מס בו בית המשפט לא רק מכריע בסכסוך בין שני בעלי דין, אלא מוודא כי שומת המס היא שומת אמת.

January 28, 2020

כיצד ומאיזה מועד יש לחשב הפרשי הצמדה וריבית בגין חוב לרשות המיסים, אשר חבה חברה שנקלעה להליכי חדלות פירעון?

מיסוי תאגידים

ע"א 2499/19

החלטת בית המשפט:

§        כאשר צבירת הריבית על חוב לא הוסדרה מראש,בין אם על ידי הסכם ובין אם לפי הוראות הדין, חל סעיף 75 לפקודת פשיטת הרגל, הקובע נכון להיום (לפי סעיף 1 לפקודה) ריבית שנתית לא צמודה בשיעור של 3%.

§        באותם מקרים המנויים לעיל, ההפרשים מצטברים החל מ"זמן הפירעון" "שנקבע במסמך", היינו מועד גיבוש החוב. אם לא נקבע במסמך "זמן פירעון" כאמור, מצטברים ההפרשים החל מן היום שבו נמסרה הודעה לחייב, אם באותה הודעה נאמר שיידרשו מהחייב הפרשים כאמור.

§        כאשר צבירת הריבית על החוב הוסדרה, בין אם על ידי הסכם ובין אם מכוח הוראות הדין, חל סעיף 134 (א) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע כי הריבית תיחשב לפי השיעור שנקבע בסעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה.

§        באותם מקרים המנויים לעיל, צבירת ההפרשים תיעשה החל ממועד היווצרות החוב, או אם מדובר בחיוב על פי דין, לפי הוראת החוק הרלוונטית.

January 28, 2020

האם זכאיות יורשותיו של עזבון, לקזז מהכנסותיהם הפסדים מעסק והפסדי הון שהיו למנוח?

מיסוי יחיד

ע"מ 12837-06-14

רקע: בשנת 2011, צבר המנוח הפסד מעסק ומשלח יד והפסד הון. בשנת 2012 נפטר המנוח ובסמוך לכך ניתן צו ירושה לפיו ירשו המערערות חלקים מעיזבונו של המנוח.

§        בשנת 2012הגישה אחת היורשות (להלן: "יורשת א'") דוח על הכנסותיה ממשכורת ומעסק. בשנת 2013 הגישה יורשת א' בקשה לתיקון הדוח לשנת 2012, במסגרתה ביקשה לכלולאת ההפסד מעסק ומשלח יד וכן את הפסד ההון שירשה מהמנוח . בשנת 2017, דחה פקיד השומה את בקשתה של יורשת א' בטענה כי אינה רשאית לכלול בדוחותיה הפסדים מועברים.  

§        בשנת 2012,דיווחה אחת היורשות (להלן: "יורשת ב'") על הפסד עסקי (בשל הוצאות שניכו מהכנסותיהם) ובנוסף דרשה לכלול את ההפסד מעסק ומשלח יד וכן את הפסד ההון שירשה מהמנוח. פקיד השומה דחה גם דוח זה וקבע כי אין להכיר בהוצאות שנוכו ואין לכלול בדוח הפסדים שצבר המנוח.

טענת המערערות: הפסדים צבורים בידי נישום מהווים"נכס" (ע"א 8876/09 ו- 3180/03). פרשנות תכליתית מובילה למסקנה שהזכות לקיזוז הפסדים מהווה חלק מעיזבונו של מוריש, המתיישבת עם עקרונות בסיסיים של צדק והגינות.

החלטת בית המשפט: מפירוט העובדות שאינן במחלוקת עולה, כי המנוח צבר הפסדים מעסק אותם לא הספיק לנצל טרם מותו, וכעת מבקשות המערערות לנצל הפסדים אלה להפחתת המס בו הן חייבות בדין הכנסותיהן. תכלית ההכרה בהפסד במישור הכלכלי עסקי, היא בשל היוזמה ונטילת הסיכון של יוצר ההפסד. בשל  תכונותיו, כישוריו והפוטנציאל שלו עצמו, בשל יכולתו להפוך את העסק לעסק מצליח ואגב כך להניע את הפעילות הכלכלית במשק ולהעשיר את קופת המדינה בדרך של תשלום מס – תכלית זו אחוזה בו ולא ביורשיו. נוכח כל האמור, נראה כי אין להתיר למערערות לקזז את ההפסדים מעסק והפסדי ההון  שהיו למנוח, וככל שיש טעמים להתיר קיזוז כאמור, על המחוקק לדון בעניין ולפעול לתיקון הוראות הפקודה כפי שימצא לנכון. הערעור נדחה.

January 28, 2020

מהו שיעור מס הרכישה בגין דירת מגורים, החל על בני זוג נשואים, כשלאחד מהם כבר ישנה דירת מגורים נוספת?

מיסוי מקרקעין

ע"א 4006/13

רקע: המערערים בעל ואישה, רכשו דירת מגורים. טרם נישאו השניים, רכש הבעל דירת מגורים אחרת – אין עוררין על כך שהזכויות בדירה האחרת שייכות לבעל בלבד ולאישה אין כל זיקה אליה. בנוסף מוסכם, כי ביחס לדירת המגורים שרכשו בני הזוג יחדיו, יש לראות באישה כרוכשת "דירה יחידה", ואת הבעל כרוכש "דירת מגורים שאיננה יחידה"(סעיפים 9(ג1א)(2) ו- 9(ג1א)(1) לחוק מיסוי מקרקעין, בהתאמה).

עמדת המערערים: דירת המגורים נרכשה בחלקים שווים, כך שכל אחד מהם מחזיק ב-50% מן הזכויות בו. בהתאם לכך,לעמדת המערערים, יש לחשב את המס המגיע מרכישת דירת המגורים באופן הבא:

הבעל: היות והבעל מחזיק בדירת מגורים נוספת,יש לחשב את מס הרכישה המוטל בגין דירת המגורים על פי שיעור המס הנוהג ברכישת דירה שניה.

האישה: היות ומדובר בדירת המגורים היחידה שבבעלותה, היא זכאית להטבות המס הניתנות ל"רוכש דירה יחידה".

עמדת המשיב: המשיב דחה את השומה העצמית של המערערים והוציא למערערים שומה לפי סעיף 78, על תחשיב שונה -דו שלבי.

בשלב ראשון: יש לחשב את מס הרכישה בגין מלוא סכום התמורה ששולמה בעבור דירת המגורים, כאלו הייתה הדירה,דירתם היחידה של המערערים (בשלב זה מס הרכישה גילם את מלוא ההטבות הניתנות לרוכש"דירה יחידה"). אך היות ורק האישה זכאית להנות מהטבות המס לרוכש דירת מגורים יחידה יש לחייבה במחצית מסכום מס הרכישה המוטל על מלוא התמורה ששולמה בעבורה דירה, כ"דירת מגורים יחידה". נקודה להבהרה: במרבית המקרים, כאשר מבצעים חישוב מס רכישה על מלוא הסכום, מס הרכישה לתשלום יוצא יותר גבוה, כך שגם אם לבסוף האישה זכאית לשלם רק חצי ממס הרכישה, עדיין הסכום יהיה גבוה מאשר היה מחושב מלכתחילה רק על מחצית מהתמורה ששולמה בעבור דירת המגורים.

בשלב השני: יש לחשב את מס הרכישה בגין מלוא סכום התמורה, כאלו הייתה הדירה "דירה נוספת",שאיננה מזכה את בעליה בהטבות. ולחייב את הבעל במס הרכישה כמי שנחשב כבעלים שלמחצית הזכויות בדירה.

החלטת בית המשפט: בהתאם להלכה הנוהגת (עניין פלם) הוראות סעיף 9 לחוק מיסוי מקרקעין, חלות רק על רכישות שנעשו במהלך הנישואין ולא כאלה שקדמו להיווצרות התא המשפחתי. כתוצאה מכך, בן הזוג שאין בבעלותו דירה נוספת, ייחשב לרוכש "דירה יחידה" במשמעות סעיף 9 לחוק ויהיה זכאי ליהנות משיעור מס רכישה מופחת. על האמור יש להוסיף, כי תקנה 2(2)(ב) לתקנות מיסוי מקרקעין קובעת, כי כאשר מושא הרכישה הינו חלק מדירה בלבד, שיעור המס לא ייגזר משוויו של החלק הנרכש,אלא מסכום מס הרכישה שהיה על הרוכש לשלם, אילו הייתה הדירה נרכשת במלואה. שאלו הם פני הדברים, המשיב לא שגה בדחיית השומה העצמית של המערערים והוצאת שומה חדשה על ידו. לאור האמור דוחה בית המשפט את ערעור המערערים.

January 28, 2020

מתי מנהל מע"מ יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 61(א) לחוק מע"מ ויבטל רישומה של חברה כ"עוסק"?

מיסוי תאגידים

ע"מ 30507-03-19

החלטת בית המשפט: ככל שהמנהל, מגיע למסקנה, בהסתמך על תשתית ראייתית מספקת, מהימנה וסבירה, כי אדם אשר נרשם כ"עוסק" לא הקים בסופו של יום עסק, או שהעסק שהקים חדל מלהתקיים, וכן כאשר מתעורר חשש סביר שהעוסק משתמש בעסקו לביצוע פעולות בלתי חוקיות, מוסמך המנהל להורות על ביטול רישומו כ"עוסק" והכל בשים לב למעמד המיוחד- הזכות לחופש העיסוק המעוגנת ב"חוק יסוד: חופש העיסוק". על כן, יש מקום לאזן בין האינטרסים לביטול רישומו של אדם כ"עוסק" – דבר העלול לגרום לו נזק בשל הפסקת פעילותו מול לקוחותיו (לרבות פגיעה במוניטין, בתקבוליו העסקיים ובלקוחותיו שאינם מורשים לנכות את מס התשומות). לבין אי מתן האפשרות למנהל מע"מ לסגור את תיק העוסק במטרה למנוע, בזמן אמת ולא בדיעבד, רישומם סרק של חשבונית שאין בבסיסה עסקת אמת וניכוי המס על פיה נעשה שלא כדין. יש להבהיר, כי בחר המנהל לעשות שימוש בסמכותו ולבטל את רישומו של אדם כ"עוסק", לאפשר למי שההחלטה נוגעת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו בטרם תתקבל ההחלטה על ביטול או שינוי רישומו כ"עוסק". במקרה דנן, המערערת לא הצליחה להוכיח כי היא מקיימת פעילות עסקית אמיתית וכי לא נועדה לשמש פלטפורמה לפעילות בלתי חוקית להפצה ולניכוי של חשבוניות מס שהוצאו שלא כדין. על כן, בדין ביטל מנהל מע"מ את רישומה כעוסק מורשה לעניין חוק מע"מ – הערעור נדחה.

January 28, 2020

האם במכירת מקרקעין, שהתוכנית היזמית לגביהן לא יצאה אל הפועל חייבת במע"מ?

מיסוי תאגידים

ע"מ 12491-02-17

רקע: בשנות ה-90 רכשה המערערת א', זכיות במקרקעין בתל אביב. בחלוף מספר שנים, מכרה המערערת א' מחצית מזכויותיה במקרקעין למערערת ב' (להלן: "החברות") – בכוונת החברות היה להרוס בניין קיים במקרקעין, לבנות בניין חדש תחתיו ולמכור יחידות בבניין החדש. תוכנית זו לא יצאה אל הפועל. בשנת 2012, מכרו החברות את זכויותיהן במקרקעין לצדדים שלישיים. בהתאם להסכם המכר בין החברות לצדדים השלישיים, אם אכן יוטל מע"מ על המכירה, אזי המס יתווסף למחיר הזכויות והרוכשים יישאו בו –נבהיר כי היות ומדובר בגורמים פרטיים הם לא יהיו זכאים לנכות את המס כמס תשומות.

עמדת מנהל מע"מ: הזכויות במקרקעין נמכרו על ידי החברות במהלך עסקיהם ועל כן נעשתה "עסקה" החייבת במס לפי חוק מע"מ.

עמדת החברות: לטענתם,חרף הכוונה המקורית ליזום בנייה ולמכור יחידות, הזכויות לא נמכרו במהלך עסק או כנכס ששימש בעסק.

החלטת בית המשפט: המבחנים השונים לבחינת קיומו של עסק(קביעות ורציפות הפעילות, תדירות העסקאות, ההיקף הכספי של ההשקעות, סוג הנכס מושא הפעילות, קיום מנגנון תפעולי, בקיאות בענף, מעשי השבחה, מעשי שיווק, נטילת מימון זר, ייעוד התמורות ומבחן גג המביט על כלל הנסיבות), מעלים קושי הנעוץ ביישום המבחנים ובמתן משקל לסממנים השונים במקרה הקונקרטי. במקרה דנן, אין מחלוקת כי תחילה עניינם של החברות בנכס היה עסקי וכוונתם הייתה להשיא רווח עסקי ממיזם הבנייה, לרבות ממכירת היחידות, אלא שמיזם הבנייה לא קרם עור וגידים. בנסיבות מסוימות, מיזם עסקי עלול להיות מסוכל בשל מכשול חיצוני ואובייקטיבי, המונע כליל את ניהול העסק כמתוכנן או לכל הפחות, מונע את ניהולו באופן כדאי מבחינה כלכלית – נסיבות שלא התקיימו בעניינו. במקרה דנן, החברות לא עמדו בנטל השכנוע כי בנסיבות המקרה לא התקיימה"עסקה" (בחלופה הראשונה או השנייה להגדרה זו בחוק מע"מ). לאור האמור, דוחה בית המשפט את ערעור החברות.

January 28, 2020

האם בעת מכירת חברה זרה המוחזקת על ידי חברה ישראלית חל סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה (רווחים ראויים לחלוקה)?

מיסוי בינלאומי

ע"א 8511/18

רקע: חברה התאגדה מחוץ לישראל ובשנה לאחר מכן הפכה לתושבת ישראל לצורכי מס (להלן: "המשיבה").עיקרי נכסי המשיבה היו מניות חברה זרה תושבת ארה"ב לצרכי מס (להלן: "החברה הזרה"). בחלוף מספר שנים, מכרה המשיבה חלק מאחזקותיה בחברה הזרה. כאשר דיווחה המשיבה במסגרת דוחותיה הכספיים על המכירה, הפחיתה במסגרת חישוב מס רווח ההון את חלקה היחסי ב"רווחים הראויים לחלוקה" של החברה הזרה. המערער(פקיד השומה), דחה את טענת המשיבה, היות ולעמדתו סעיף 94ב לפקודה לא חל בנסיבות העניין.

[הבהרה: סעיף 94 ב לפקודה הוא תולדה של שיטת המיסוי הדו-שלבית והוא יוצר הסדר מיסוי ייחודי למצב של מכירת מניות, כאשר קיימים בעודפי החברה רווחים ראויים לחלוקה שטרם חולקו. התפיסה בבסיס הסעיף היא, כי כאשר בעל מניות מוכר את מניותיו, רווח ההון שהוא מפיק מהמכירה כולל גם רווחים שניתן היה לחלקם כדיבידנד בסמוך למכירה ולכן ראוי להחיל עליהם שיעור מס זהה לשיעור שהיה חל אילו חולקו כדיבידנד.]

החלטת בית המשפט (עליון):

תחילה עומד בית המשפט על המסגרת הנורמטיבית בעניינו - סעיף 126 (ב) לפקודה, אליו מפנה סעיף 94 ב קובע אפוא כלל לפיו בחישוב ההכנסה החייבת של חברה לא תיכלל "הכנסה מחלוקת רווחים או מדיבידנד שמקורם בהכנסות שהופקו או שנצמחו בישראל שנתקבלו במישרין או בעקיפין" מחברה אחרת החייבת במס חברות. אמנם סעיף 94ב לפקודה מפנה לסעיף 126(ב) בלבד, אך לעניינו רלוונטיים גם סעיפים 126(ג) ו-126(ד) העוסקים במיסויו של "דיבידנד זר". סעיפים 126 (ב) ו 126- (ג) לפקודה,מסווגים את הדיבידנדים שחברה יכולה לקבל לשתי קטגוריות: סעיף 126 (ב) לפקודה עניינו דיבידנד מחברות החייבות במס חברות ישראלי אשר חולק מתוך רווחים שהופקו בישראל; וסעיף 126 (ג) אשר נועד להסדיר את החיוב במס בגין חלוקת דיבידנד בשני המקרים הבאים: המקרה הראשון, שבו הדיבידנד מחולק בידי חברה ישראלית מהכנסות שהפיקה מחוץ לישראל; והמקרה השני, שבו הדיבידנד מחולק על ידי חברה זרה מהכנסות שהפיקה מחוץ לישראל. בשני המקרים, ההכנסה מדיבידנד תהיה חייבת במס חברות בשיעור הקבוע בסעיף 126(א). להשלמת התמונה נבהיר, כי סעיף 126(ד) קובע מסלול זיכוי (ממס זר ששולם בגין דיבידנד המתקבל מחברה ישראלית אשר הפיקה הכנסה מחוץ לישראל). בעניינו רלוונטי מסלול הזיכוי הקבוע בסעיף 203(ב) לפקודה, המסדיר את הדרכים למניעת כפל מס במישור הבינלאומי – על החברה הישראלית (מקבלת הדיבידנד) יוטל מס לפי סעיף 126(ג)לפקודה. כנגד מס זה תוכל החברה להפחית זיכוי לפי סעיף 203 (ב) לפקודה. הזיכוי מורכב מסכום מיסי החוץ ששילמה החברה שהעניקה את הדיבידנד, בהתאם לשיעור החזקתה של החברה מקבלת הדיבידנד בחברה המשלמת, ומס החוץ שנוכה במקור, בגין עצם חלוקת הדיבידנד על ידי החברה הזרה, לפי שיעור החזקתה של החברה מקבלת הדיבידנד בחברה המשלמת.

יישום המסגרת הנורמטיבית על המקרה דנן – ברור ונהיר כי המחוקק, החריג מכירת מניות של חברה שהכנסותיה לא התקבלו בישראל מגדרו שלסעיף 94ב והטבת המס הכלולה בו. בנוסף מבהיר בית המשפט, כי הסדר המיסוי הקבוע בסעיף94ב לפקודה עניינו במיסוי מדינתי ונועד למשק הישראלי ולא למשק חוץ-ישראלי. הטבת המס הגלומה בסעיף 94ב נועדה לחברות ישראליות הכפופות למשטר מס בישראל, ואינה חלה מקום בנמכרות מניות של חברה זרה המוחזקות בידי חברה ישראלית, כבמקרה דנן.  לאור האמור מקבל בית המשפט את ערעור פקיד השומה.

January 19, 2020

האם רשות המיסים יכולה לטעון בשני הליכי מס שונים (ערעור כנגד החלטת מנהל מע"מ וערעור כנגד החלטת פקיד השומה מס הכנסה), לסיווג שונה של אותו עוסק?

מיסוי כללי

ע"מ 56015-12-11

החלטת בית המשפט: לא ניתן לקבל התנהלות לפיה רשות שלטונית – רשות המיסים על אגפיה השונים – אינה אמרת את דברה בקול אחד, אחיד וקוהרנטי. תפקידו של בית המשפט בערעור מס, הוא בראש ובראשונה להגיע ככל הניתן ובהתאם לממצאים והראיות שבפניו – לשומת מס אמת. סמכותו של בית המשפט בערעור מס אינה סמכות מהדין הפלילי ותפקידו אינו תפריד עונשי. ככל שמנהל מע"מ סבור היה כי המערער פעל בזדון בדיווחיו וכי  מטרתו היתה העלמת מסאו הקטנת חבות המס שלו שלא כדין, יכול היה לפעול נגד המערער במישור הפלילי, אך לא עשה זאת.

January 19, 2020

"הכנסה טכנולוגית" משירות המבוסס תוכנה

מיסוי הייטק

החלטת מיסוי 0304/20

רקע: חברה ישראלית, שהינה חברה בקבוצה רב לאומית, עוסקת במתן שירותי פיתוח תוכנה (תוכנה המאפשרת להפעיל אתרי אינטרנט למשחקי הימורים במדינות מורשות – מדינות בהם הימורים מותרים על פי דין) הניתנים לחברה זרה בקבוצה הרב לאומית שבבעלותה נמצא הקניין הרוחני של התוכנה (להלן: "החברה הזרה"). החברה הזרה, מעניקה זכות שימוש בתוכנה לחברות אחרות בקבוצה הרב לאומית וגם לחברות שאינן קשורות, כאשר דמי השימוש בתוכנה נקבעים כאחוז מסוים (Revenue share) מההכנסות בניכוי עלויות התפעול. לאור שיקולים עסקיים, בכוונת הקבוצה הרב לאומית להעביר את הקניין הרוחני של התוכנה מהחברה הזרה לחברה הישראלית. למותר לציין, כי שינוי המבנה (המתואר לעיל)יבוצע בהתאם להוראות חלק ה2לפקודת מס הכנסה. הקניין הרוחני יירשם בדוחותיה של החברה בעלות אפס. כתוצאה מהאמור,כל הסיכונים והסיכויים יועברו לחברה הישראלית. בנוסף, החברה הישראלית תעניק זכות שימוש בתוכנה לחברות אחרות בקבוצה הרב לאומית בתמורה לדמי שימוש שיקבעו בהתאם לעבודת מחירי העברה והוצאות עבור הפיתוח ירשמו כהוצאות מו"פ בדוחותיה הכספיים ולא כעלות השירותים.

פרטי הבקשה:  

1.      לאשר כי החל ממועד שינוי המבנה מפעלה של החברה יהווה "מפעל טכנולוגי מועדף".

2.      לאשר כי החל ממועד שינוי המבנה, הכנסות החברה ממתן זכות שימוש בתוכנה מהוות "הכנסה טכנולוגית".

3.      לאשר כי ה- IP שיועבר לחברה עומד בהגדרת"נכס לא מוחשי מוטב".

החלטתה מיסוי:

1.      אושר לחברה כי החל ממועד שינוי המבנה, יראו במפעלה "מפעל טכנולוגי" בכפוף לעמידה בכל שנה בתנאים הקבועים בחוק וכן שהכנסותיה ממתן זכות שימוש בתוכנה כאמור לעיל תיחשבנה "הכנסה טכנולוגית".

2.      אושר לחברה, כי הקניין הרוחני של התוכנה שרכשה מהחברה הזרה, הינו תוכנה המהווה "נכס לא מוחשי מוטב".

3.      חישוב ה"הכנסה הטכנולוגית המועדפת"תיעשה בכל שנה בהתאם לקבוע בתקנות. ההכנסה הטכנולוגית תהא בניכוי הכנסה מנכס לא מוחשי המשמש לשיווק.

במסגרת החלטת המיסוי נקבעו מגבלות ותנאים נוספים

January 19, 2020

האם ניתן לעיין בפס"ד שניתן בערעור מס, אשר נתן תוקף להסדר פשרה?

מיסוי כללי

רע"א 7574/19

החלטת בית המשפט: הוראת סעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה קובעת ברירת מחדל, לפיה הליך ערעור מס יתקיים בדלתיים סגורות, תוך שמירת שיקול דעת לבית המשפט המחוזי להורות אחרת.

יחד עם זאת, עצם ניהול ושל הליך ערעור מס בדלתיים סגורות, אינו מהווה בהכרח גם איסור פרסום על פסק הדין שניתן בתום ההליך. על מנת לצמצם את הפגיעה בעקרון פומביות הדיון, נקבע שבית משפט לא יצווה "על איסור פרסום של פסק-דינו, אלא אם שוכנע כי התכלית שלשמה נסגרו הדלתיים נותרה בעינה" (עניין ליפסון). בעניין הנדון בפס"ד מתעוררת שאלה שלא נידונה טרם לכן בפסיקה והיא - מה יהא הדין ביחס להסכמי פשרה אשר נחתמו במסגרת הליך של ערעור מס, וקיבלו תוקף של פסק דין? על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות, כאשר בהסכמי פשרה עסקינן, ההיגיון אינו זהה למצבים שבהם מדובר בפסקי דין 'רגילים',שניתנו במסגרת דיון והכרעה במחלוקת שעל הפרק. במצבים מעין אלו – מתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה – התכלית שלשמה הדלתיים נסגרו נותרה לכאורה בעינה. על כל פנים, אין זה המקום להכריע בשאלה נכבדה זו. גם בהנחה שניתן עקרונית להורות על פרסום פסק דין אשר נותן תוקף להסכם פשרה, הרי שאין הצדקה לעשות כן בנסיבות העניין דנן.

January 19, 2020

האם ניתן לפצל את טיב הזכויות הנרכשות מחברה שהינה "איגוד מקרקעין"?

מיסוי מקרקעין

ו"ע 61648-02-17

רקע: שתי חברות ישראליות (להלן: "החברות") תכננו להקים על מקרקעין שבבעלותן,פרויקט משרדים. בין השטחים שבבעלותן, הפרידה חלקת קרקע בבעלות אחרת (להלן: "חלקת הקרקע"). חלקת הקרקע הוחכרה לחברה ישראלית אחרת שהינה איגוד מקרקעין. בשנת 2015 רכשו החברות את מניות החברה האחרת, בתמורה כוללת של כ -37 מיליון ₪.החברות דיווחו למנהל מיסוי מקרקעין על שווי לצורך חישוב מס רכישה בסך של כ -20מיליון ₪, המשקף לגישתן את שווי השוק של הקרקע. מנהל מיסוי מקרקעין דחה את דיווחי החברות לאור כך שלגישתו יש להעמיד את שווי הקרקע בהתאם לתמורה החוזית ששולמה על ידי החברות. שכן הפרדת התמורה היא מלאכותית ונועדה להפחית את השווי לצורכי מס רכישה.

השאלה המשפטית: במקרה דנן,השאלה המשפטית מתחלקת לשתיים: האחת – האם כחלק מעסקת רכישת המניות החברה הישראלית האחרת, רכשו החברות (למעט הקרקע) גם זכות נפרדת שאינה עולה כדי "זכות במקרקעין", ועל כן רכישת זכות זו אינה חבה במס רכישה? השנייה – האם שווי הזכות (המניות באיגוד מקרקעין) ייקבע לפי שווי השוק(כעמדת החברות) או השווי החוזי (כעמדת מנהל מיסוי מקרקעין)?  

החלטת וועדת הערר:

השאלה הראשונה: חוק מיסוי מקרקעין קובע, כי בדומה לרכישה ישירה של זכות במקרקעין, גם על פעולה באיגוד מקרקעין, יחול מס רכישה. כאשר מס הרכישה המוטל על רכישת מניות באיגוד מקרקעין,מחושב לפי שווי הזכויות במקרקעין ולא על פי שווי המניות (ס' 9(ב)(1) לחוק מיסוי מקרקעין). בעניין גזית גלוב, עמד בית המשפט העליון על תוכנה והיקפה של"זכות במקרקעין" לצרכי החוק וכך נקבע כי זכות במקרקעין הינה "נכס מורכב" אשר כולל גם זכויות אחרות שנטמעות בו. על מנת להראות כי בנוסף לזכות במקרקעין נרכשו גם נכסים נוספים, יש לעמוד בשני תנאים: הראשון – יש להוכיח כי שולמה תמורה גם עבור דבר קיים שאיננו הקרקע והמחובר אליה. השני – לעמוד בנטל השכנוע כי מדובר בנכס נפרד שאינו נבלע בזכות המקרקעין והניתן לניתוק משפטי או מסחרי מהקרקע. לאחר שהניח את התשתית הנורמטיבית לבחינת השאלה המשפטית הראשונה,קובעת וועדת הערר ברוב קולות, כי לא נמצא בחומר הראיות בסיס עובדתי-אובייקטיבי לכך שהחברות רכשו מידי המוכרים זכות נוספת פרט לקרקע (והבניין שמעליה).

השאלה השנייה: הגדרת המונח "שווי" (סעיף 1 לחוק) כוללת מספר דרכים לקביעת שווי, ביניהן שווי השוק האובייקטיבי - הכלל (להלן: "חלופת שווי השוק") או סכום התמורה שהוסכמה בין הצדדים - החריג (להלן: "חלופת התמורה החוזית").לעמדת בית המשפט במקרה דנן התקיימו מלוא התנאים להתקיימותה של חלופת התמורה החוזית. ראשית דרישת הכתב - קיים הסכם כתוב ותום ליבם של הצדדים לא היה שנוי במחלוקת. שנית, יש לבחון האם התקיימו יחסים מיוחדים בין הצדדים ואם כן, האם היחסים המיוחדים בין הצדדים שהשפיעו על קביעת התמורה – לעמדת בית המשפט, אין מקום לקבוע כי שררו בין המוכרים לבין החברות "יחסים מיוחדים" כמשמעות ביטוי זה בחוק, וזאת אף אם הנטל לשכנע את ועדת הערר בדבר העדר יחסים מיוחדים היה מוטל על מנהל מיסוי מקרקעין.

לאור האמור, קובע בית המשפט כי נרכשו אך ורק זכויות במקרקעין ולא נכסים אחרים כלשהם; בנסיבות המקרה, שווי הרכישה ייקבע לפי התמורה החוזית (אף אם היא עלתה על שווי השוק של הזכויות). למותר לציין, כי החלטת וועדת הערר התקבלה ברוב דעות (2 כנגד 1).  

January 6, 2020

מתן בונוס במסווה של הקצאת מניות, מיסוי הייטק

מיסוי הייטק

עמדה חייבת בדיווח 68/2019

בהתאם לעמדת רשות המיסים, יראו מניות שהוקצו לעובד, לרבות דיבידנד שהתקבל מכוחן, כמניות לעניין סעיף 102 לפקודה, רק ככל שהמניות הינן בעלות זכויות מלאות וקבועות ברווחים ובזכויות ההצבעה (מניות בעלות זכויות הצבעה אשר הוצמד להן הסכם יפוי כח – פרוקסי, יראו בהן מניות בעלות זכויות הצבעה), כך שאינן פוקעות, אינן משתנות ואינן תלויות או כפופות להחלטות דירקטוריון או אסיפה כללית.

נציין, כי במסגרת העמדה, נקבעו מספר תנאים בהתקיימם עשויה המניה המוקצית שלא להוות מניה כמשמעותה בסעיף 102 לפקודה, ואת הדיבידנד המתקבל מכוחה כהכנסה לפי סעיף 2(1) או 2(2) לפקודה.

January 6, 2020

מה דינם של כספי ערבון (אשר הופקדו לצורך שחרור ממעצר), שהוטל עליהם עיקול על ידי רשות המיסים?

מיסוי פלילי

מ"י 35414-01-19

הבקשה: להורות למזכירות בית המשפט להחזיר לחשוד כספי ערבון אותם הפקיד לצורך שחרורו ממעצר, חרף עיקול שהוטל על הכספים על ידי רשות המיסים.

החלטת בית המשפט: בהתאם להלכה הפסוקה, כספי ערבון נחזים כשייכים לחשוד, וככל שלצד שלישי השגות נגד החזקה, עליהן להתברר בהליך ובערכאה המתאימים ולא בפני בית המשפט הדן בהליך הפלילי. ובמילים אחרות – משעה שניתן צו עיקול בקשר לכסף שהופקד בקופת בית המשפט כערבות עצמית של הנאשם, מזכירות בית המשפט היא במעמד שלמחזיק ועליה לפעול בהתאם לצו העיקול. ביישום ההלכה הפסוקה על נסיבות המקרה דנן, ברור הוא כי בית המשפט הדן בהליך הפלילי, כלל איננו מוסמך להורות על עיכוב כספי הערבון, לאחר שנתנה החלטה להשיבם לחשוד. כל עוד הכספים הוחזקו במזכירות בית המשפט לטובת ההליך הפלילי, הרי שלא ניתן לעקלם לטובת צד שלישי. מנגד, מרגע שניתנה החלטה להשיבם, או אז איבד בית המשפט את סמכותו להורות מה ייעשה בכספים ואילו מזכירות בית המשפט המחזיקה בהם בנאמנות, מחויבת לפעול בכפוף לצווים ועיקולים שהוטלו על הכספים. צד שלישי הטוען לבעלות בכספי הערבון רשאי לפנות בהליך מתאים.

January 6, 2020

מתי יאפשר בית המשפט להעלות טענות חדשות שלא? נטענו בשלב דיוני השומה?

מיסוי כללי

רע"א 7034/19

החלטת בית המשפט: על דרך כלל, אין להעלות טענה חדשה אשר לא הועלתה קודם לכן בשלב ההשגה, במסגרת ערעור על שומת מס. יחד עם זאת, בשונה מערעור אזרחי רגיל, על בית המשפט המכריע בסכסוך בין הנישום לרשות המיסים, מוטלת גם החובה לוודא שהשומה תהא שומת אמת. על כן, הצדדים לערעור מס רשאים להעלות בפני בית המשפט טענות חדשות אשר לא נטענו בשלבים מוקדמים יותר של הליך השומה או שנטענו באופן חלקי בלבד,לשם בירור מס אמת, בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי (הערכאה שדנה לראשונה בערעור) ובלבד שאפשרות זו לא תנוצל לרעה. בשים לב, כי לא ייגרם נזק דיוני לצד שכנגד, לא תיפגע היעילות הדיונית וכן לא יפגעו תוקפו וחשיבותו של הליך ההשגה על שומת המס.

January 1, 2020

מהו דינם של תשלומים שהתקבלו בגין "הסכם אי תחרות"?

מיסוי יחיד

ע"מ 47236-01-14 ע"א 9397/17

רקע: המערער חתם על "הסכם אי תחרות וייעוץ" בו התחייב שלא יהיה רשאי לעבוד בארץ או בחו"ל בין כשכיר ובין כעצמאי בכל תאגיד מתחרה, וזאת למשך שלוש שנים. כנגד התחייבותו קיבל המערער תשלום חד פעמי בסך 1.5 מיליון ₪ (להלן: "התשלום החד פעמי") ובנוסף 36 תשלומים חודשיים בסך 36,000 ₪ עבור שירותי ייעוץ וזאת באם יידרש בפועל לתת שירותי ייעוץ ובין אם לאו (להלן: "התשלום החודשי").

תחילה דיווח המערער לרשות המיסים על התשלום החד פעמי כהכנסה החייבת במס רווח הון (לפי סעיף 91(ב) לפקודה) ועל התשלום החודשי כהכנסה החייבת במס שולי(לפי סעיף 121 לפקודה). במועד מאוחר יותר, הגיש המערער בקשה לתיקון הדוחות ובמסגרתה ביקש להוון את התשלום החודשי ולסווגם כהכנסה החייבת במס רווח הון. בעקבות דיווחי המערער ערך המשיב (פקיד שומה נתניה) ביקורת ועל סמך ממצאיה קבע, כי תקבולי המערער התקבלו במסגרת יחסי עובד-מעביד ומשכך, מדובר בהכנסה פירותית החייבת במס שולי. המשיב אף דחה את בקשת המערער לתקן דוחותיו וזאת על סמך כך שהמערער קיים פגישות ייעוץ חודשיות במהלך תקופת אי התחרות.

החלטת בית המשפט (המחוזי): בעניין ברנע, קבע בית המשפט העליון חזקה (הניתנת לסתירה), כי תשלום הניתן לעובד על ידי מעבידו הוא הכנסה פירותית החייבת במס שולי, כאשר הנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי העובד. מותר לציין כי בעניין ברנע, הבהיר בית המשפט העליון, כי רק במקרים חריגים ונדירים תתקבל הטענה לפי תשלום אי תחרות מהווה תקבול הוני. בנוסף נקבע, כי בחינתם של תשלומי אי תחרות לצרכי מס תבוצע בהליך דו שלבי. בשלב ראשון – תבחן השאלה האם אכן מדובר בתניית אי תחרות אותנטית, שמא המדובר בכסות לתשלומים אחרים (כגון, שכר עבודה או מענקי פרישה). בשלב השני – תבחן השאלה, האם בנסיבות המקרה עלה בידי העובד לסתור את חזקת הכנסת העבודה ולהראות כי המדובר בהכנסה במישור ההוני. לעמדת בית המשפט, עניינו של המערער לא נכנס בגדר אותם מקרים חריגים ונדירים ועל כן יש לסווג את התשלום החודשי והתשלום החד פעמי כהכנסת עבודה המתחייבת במס שולי.

החלטת בית המשפט (העליון): המערער שלא הסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי, הגיש ערעור על החלטתו לבית המשפט העליון. יחד עם זאת, לאחר שהתקיים דיון בבית המשפט קיבל המערער את המלצת המוטב ובחר לחזור בו מערעורו.

December 18, 2019

האם חברה ישראלית המחזיקה במניותיה של חברה זרה ומוכרת מניות אלו – זכאית להטבה הגלומה בסעיף 94ב' לפקודת מס הכנסה (רר"ל)?

מיסוי תאגידים

ע"מ 23488-01-18

[הבהרה: מטרת סעיף 94ב' לפקודה, הנה למנוע תשלום כפל מס על ידי חברות ובעלי המניות בהן לעומת המס המשולם על ידי יחיד, כך ששיעור המס המשולם על ידי חברה המוכרת מניות של חברה אחרת יהא קרוב לשיעור המס המשולם על ידי יחיד המוכר את מניותיה של חברה בהן החזיק, ובכך ליצור "אדישות מיסוית" ולנטרל השפעות על ההחלטה האם לחלק דיבידנד לפני מכירת מניותיה של חברה או לאחר מכירת מניותיה. על מנת להגשים מטרה זו, סעיף 94ב' התאים את שיעור המס החל על הרווחים הראויים לחלוקה(להלן: "רר"ל") מתוך רווח ההון שנוצר במכירת המניות, וקובע כי שיעור המס יהיה שווה לשיעור המס שהיה חל על אותם רווחים אילו היו מחולקים בפועל כדיבידנד].

רקע: חברה ישראלית (להלן: "המערערת") מחזיקה משנת 2002ב-49% מהון מניותיה של חברה פרטית זרה העוסקת בתחום המסחר והחקלאות. רווחי החברה הזרה מעולם לא מוסו או נתחייבו במס בישראל. בשנת 2012 מכרה המערערת את אחזקותיה בחברה הזרה לחברה זרה אחרת. בשנת 2014הגישה המערערת לפקיד השומה (להלן: "המשיב") את הדו"ח לשנת2012 בו דווחה על מכירת מניות החברה הזרה. בנוסף, למערערת היה הפסד הון מועבר משנת2011 – אשר לא קוזז כנגד הכנסתה ממכירת מניות החברה הזרה. לשיטת המערערת כפי שבא לידי ביטוי בדו"ח, אין לה כל חבות במס וזאת מכיוון שהחילה על רווח ההון הראלי ממכירת המניות את סעיפים 94ב' לפקודה וסעיף 126 לפקודה הדן במנגנון הזיכוי העקיף. המשיב לא קיבל את דו"ח המערערת וקבע, כי תחילה היה על המערערת לקזז את הפסד ההון המועבר כנגד הרווח הריאלי ממכירת המניות. ולגבי יתרת רווח ההון הריאלי, אין להחיל את הוראות סעיף 94ב' לפקודה. ומשכך יש לחייב את המערערת על יתרת רווח ההון הריאלי לפי סעיף 91(א) הקובע שיעור מס חברות.

החלטת בית המשפט:  

o      לעניין תחולת סעיף 94ב' לפקודה במכירת מניותיה של חברה זרה על ידי בעל מניות שהיא חברה ישראלית, קובע בית המשפט כי החלופה המיסוית של חישוב רר"ל אינה יכולה לחול כאשר רווחיה של החברה הזרה לא התמסו במס חברות בישראל ועל כן, ולנוכח העובדה כי חישוב רר"ל נעשה לפי הנמוכה מבין שתי חלופות (חלופה מיסוית וחלופה חשבונאית) –הרי שלא קמה זכאות למערערת לחישוב רר"ל לפי סעיף 94ב' לפקודה.

o      לעניין השאלה האם היה על המערערת תחילה לקזז את הפסד ההון המועבר כנגד רווח ההון הריאלי ממכירת מניות החברה הזרה, קובע בית המשפט כי הוראתו המפורשת של סעיף 92(א)(1)לפקודה, קובעת באופן ברור כי את הסכום של הפסד ההון שהיה לאדם בשנת מס פלונית יש לקזז תחילה כנגד ריווח ההון הריאלי. משכך, לא נתונה למערערת הזכות לבחור את המועד לביצוע קיזוז הפסד ההון ולשמור אותו למועד שנוח לה.

לאור האמור, דוחה בית המשפט את ערעור המערערת על כל חלקיו.

December 18, 2019

האם חברה פרטית המוחזקת על ידי חברה ציבורית ויש לה פעילות עסקית נוספת על החזקת בניינים יכולה להיחשב כ"חברת בית"?

מיסוי תאגידים

ע"מ 49880-06-15

רקע: המערערת הינה חברה ישראלית פרטית, המוחזקת על ידי חברה ישראלית ציבורית (להלן: "חברת האם"). המערערת הייתה בעלת קניון ברעננה,שבבעלותו שטחי מסחר המיועדים להשכרה. ניהול הקניון בוצע על ידי חברת בת של המערערת(להלן: "חברת הבת"). בשנת 2013 מכרה המערערת את הקניון לקבוצת רוכשים.

[הבהרה: הכרה במערערת כ"חברת בית" תביא לזקיפת הכנסותיה השוטפות (כמו גם את הפסד ההון שהיה לה בשנת 2010 ואת שבח המקרקעין ממכירת הקניון) בדו"ח של חברת האם. יובהר – כי לחברת האם ישנם הפסדים עסקים שוטפים העולים על הכנסות המערערת].

עמדתה מערערת: לטענת המערערת, יש לראות בה כ"חברת בית" משני נימוקים: האחד – מכוח הסתמכות על הסכמי שומה קודמים שנחתמו עמה בשנות מס קודמות לשנות המס שבערעור וגם בשל העובדה שהמשיב קלט מידי שנה משנות המס שבערעור את בקשותיה להכרה בה כ"חברת בית". השני – בשל העובדה שהמערערת עומדת בתנאי סעיף 64 לפקודת מס הכנסה המגדיר ודן בחברת בית.

עמדת המשיב: לטענת המשיב, אין המערערת עומדת בתנאי סעיף 64 לפקודה. שכן היא חברה"שיש לציבור עניין ממשי בה" והיא "בת-חברה" וכן כי כל רכושה ועסקיה אינם מתמצים בהחזקת בניינים, היות ולמערערת הכנסות גם ממכירת חשמל לשוכרים בקניון והכנסות מדמי ניהול שהתקבלו באמצעות חברת הבת. לעניין טענת ההסתמכות שמעלה המערערת טוען המשיב, כי המערערת לא הוכיחה את התנאים הנדרשים להכרה בקיומה שלהסתמכות (קיומו של מצג מטעם רשות המיסים, הסתמכות על המצג בתום לב ובאופן סביר ושינוי מצב לרעה).

[הבהרה: בהתאם להוראות סעיף 64 לפקודה, על מנת שחברה תוכר כ"חברת בית" עליה לעמוד בתנאים הבאים:

1.     על החברה להיות "חברת מעטים" המקיימת את כל אלה: א – החברה בשליטתם של חמישה בני אדם לכל היותר. ב – איננה בת-חברה. ג - היא חברה שאין לציבור עניין ממשי בה.

2.     על החברה להיות חברה שכל רכושה הוא בניינים.

3.     על החברה להיות חברה שכל עסקיה הם החזקת בניינים.

בנוסף קובע סעיף 64 לפקודה, כי רווחי "חברת הבת" ימוסו כאילו הייתה החברה"שקופה" ויחולו שיעורי המס החלים על חברי החברה].

החלטת בית המשפט:

o      סעיף 64לפקודה: תחילה בוחן בית המשפט האם מערערת הינה "חברת מעטים".לעמדת בית המשפט המערערת אינה "חברת מעטים", שכן לאור אופי פעילותה"לציבור יש עניין ממשי בה". בנוסף, המערערת הינה "חברת בת",שכן כל מניותיה מוחזקות על ידי חברת האם (שהינה כאמור חברה ציבורית). לאור האמור,קובע בי המשפט כי אין המערערת נכנסת לגדר "חברת מעטים" ורק בשל סיבה זו אין להכיר בה כ"חברת בית". אך יחד עם זאת, ממשיך בית המשפט ובוחן האם המערערת עומדת ביתר תנאי סעיף 64 לפקודה.  לעמדת בית המשפט – סעיף 64 לפקודה קובע, כי על מנת שחברה תוכר כ"חברת-בית"נדרשת היא להחזיק אך ורק בבניינים וכל עיסוקה צריך להיות החזקה בניינים קרי –רכושה של החברה נדרש שיהא בניינים בלבד וגם פעילותה העסקית צריכה להתמקד אך ורק בהחזקת בניינים.

לאור האמור, קובע בית המשפט כי המערערת אינה עונה להגדרה של "חברת בית".

o      טענתה הסתמכות: טענת ההסתמכות, היא למעשה טענה של מניעות על בסיס מצג שהוצג בפני הטוען לה, ואשר מכוחו של אותו מצג מושתק הצד שכלפיו נטענת הטענה מלהתכחש למצג זה, אם היתה הסתמכות בתום לב ובאופן סביר על המצג ואם הצד הטוען להסתמכות שינה עקב המצג את מצבו לרעה.  יחד עם זאת, כאשר המשיב בחן במסגרת התקופה הקבועה בדין את שומותיה העצמיות של המערערת לשנות המס שבערעור כמו גם את בקשותיה להכיר בה כחברת בית בשנים הללו שהן שנים פתוחות, הרי שהפעיל את הסמכות המוקנית לו בדין ואין לראות בכך משום שינוי רטרואקטיבי של עמדתו.

לעמדת בית המשפט, המערערת לא הוכיחה כי הסתמכה בפועל ואף לא יכולה היתה להסתמך בפועל על מצגים נטענים כלשהם של המשיב,בוודאי שלא באופן סביר ובתום לב. לאור כל האמור, דוחה בית המשפט את ערעור המערערת.

December 18, 2019

מיסוי פיצויים בגין פינוי מקרקעין

מיסוי יחיד

ע"מ 22950-02-17

רקע: חברה עירונית שילמה פיצויים בהתאם ל"הסכמי פינוי"למערערים. הפיצויים חולקו באופן הבא: מרבית הפיצויים שולמו למחזיקים בנכסים מסחריים למיניהם, ורק למיעוט שולמו פיצויים בשל כך שהשתמשו במבנים לצורכי מגוריהם.  

השאלה המשפטית: במקרה דנן השאלה המשפטית מתחלקת לשלושה ראשים:

1.     האם הפיצויים שקיבלו המערערים פטורים ממס (מכוח הוראות הדין הנוגעות למתחם"פינוי-בינוי") או שמא כלל התשלומים חייבים במס רווח הון רגיל?

2.     האם מחצית מסכום הפיצוי לא יחויב במס בשל מעשה "הפקעה" מצד העירייה?

3.     האם הפיצויים בגין פינוי מבנים אשר שימשו למגורים יוצאו מבסיס המס?

החלטת בית המשפט:

1.     הוראות פרק חמישי 4 לחוק מיסוי מקרקעין – "פינוי בינוי": במקרה דנן, לא הוכחה הזכאות לפטור ממס מכוח סעיף 49כב(א)(1) לחוק מיסוי מקרקעין. שכן לאחל על הקרקע הנדונה כל צו הכרזה מכוח חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית או מכוח סעיף 49כח לחוק מיסוי מקרקעין (טרם ביטולו בשלב מאוחר יותר). הכרזה כדין של מתחם היא תנאי סף, ואין בידי בית המשפט ליצור הסדרים שאינם מנויים בחוק, אשר יקנו הטבות מס ללא מילוי התנאים הבסיסיים הקבועים במפורש בחוק. בנוסף, גם לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 49כב(א)(1), שכן במקרה דנן התמורה כולה הייתה בכסף, קרי- אף מחזיק מתפנה לא קיבל דירה חלופית. לאור האמור, אין הפיצויים שהתקבלו בידי המערערים פטורים ממס מכוח הוראות פרק חמישי 4 לחוק מיסוי מקרקעין.

2.     סעיף 91(ז)לפקודת מס הכנסה – " המס שיחול על ריווח הון בהפקעת נכס": בחוק מיסוי מקרקעין או בפקודת מס הכנסה, אין הגדרה למונח "הפקעה". בספרות מוגדר מונח זה באופן הבא: "רכישה כפויה של זכויות במקרקעין על ידי המדינה או מטעמה למטרה ציבורית כנגד תשלום פיצויים". במקרה דנן,  אין בסיס להחלתו של סעיף 91(ז) לפקודה או סעיף48ג לחוק מיסוי מקרקעין (פטור מדורג להפקעה). שכן לא ננקט כל הליך הפקעה או תחילת הליך הפקעה על פי דין (בהתאם לפקודת הקרקעות יש לפרסם ולמסור הודעה על הכוונה להפקיע, לרשום הערת אזהרה, לשמוע טענות כנגד ההפקעה ועוד..). במקרה דנן הוגשה סדרה של תובענות אזרחיות בסדר דין מקוצר לסילוק ידם של המערערים מן המתחם, וזאת, כמוסבר, בטענה כי הם פולשים ומסיגי גבול. דרך פעולה זו איננה עולה בקנה אחד עם הליך הפקעה, אשר נקודת המוצא שלו חייבת להיות כי יש בידי הצד המופקע זכויות כלשהן שניתן להפקיען.

3.     סעיף 88לפקודה – פיצוי בגין נכס אשר שימש למגורים: מן ההגדרה הרחבה של המונח"נכס" שבסעיף 88 לפקודה, מוחרגת "זכות חזקה במקרקעין – בין שבדין ובין שביושר – המשמשים לצרכי מגורים ולא לשם השתכרות או רווח". יובהר, כי תחולתו של הסייג איננה מותנית בהיות המקרקעין "דירה" או "דירת מגורים".לאור האמור, מצא בית המשפט, כי בכל הנוגע לפיצויים שניתן לחלק מערערים בשל פינוי מבנים אשר שימשו למגורים, יוצאו מבסיס המס. קרי – היות ואין המדובר בנכס לא ניתן למסות אותם לפי פרק ה' לפקודה (מיסוי רווחי הון).

לסיכום: מכירת הנכסים המסחריים תחויב במס רווח הון ומכירת הנכסים אשר שימשו למגורים לא יחויבו במס.

December 18, 2019

אימתי תתקבל בקשה להארכת מועד להגשת ערעורים בעניין שומות מס?

מיסוי כללי

בש"א 7955/19

על המבקש הארכת מועד להגשת הליך, לשכנע את בית המשפט כי קיים "טעם מיוחד" למתן ההארכה כמבוקש (תקנה 528 לתקנות סד"א). ככלל, טעות שבדין אינה מהווה"טעם מיוחד" להארכת מועד, אלא אם מדובר בטעות סבירה, כאשר סבירות זו נמדדת לפי הקושי בהבנת הדין ובמאמצים הכנים שנעשו על ידי מבקש ההארכה להימנע מן הטעות. עם זאת, עם השנים רוכך הכלל ונקבע, כי בנסיבות מסוימות בהן מדובר בטעות שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט,יהיה מקום להכיר בטעות כ"טעם מיוחד". כמו כן יש לשקול את סיכויי ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

December 18, 2019

האם השקעה בנכסי מקרקעין ומכירתם על ידי היחיד (במקביל לפעילותו העיקרית באמצעות חברה), יש בה כדי להגדירו כ"עוסק" לפי חוק מס ערך מוסף?

מיסוי תאגידים

ע"מ 24147-02-17

רקע: המערער הינו הבעלים של חברה פרטית לייבוא ושיווק מוצרי בשר ודגים(להלן: "החברה"). במקביל לפעילותו בחברה, השקיע המערער בנכסי מקרקעין במטרה להשיג תשואה, אשר תהווה עבורו גב פיננסי וזאת בהיעדר השקעה בניירות ערך או קופות כאלה ואחרות (למעט אלו המחויבות על פי דין). לימים, החברה נקלעה לקשיים, ובשל כך כשהוא ערב אישית לחברה, מימש המערער חלק מנכסי המקרקעין ואת התמורה שקיבל בגינן העביר לחברה. בתחילת שנת 2016, הוציא מנהל מס ערך מוסף (להלן: "המשיב")למערער, שומה לפיה המערער הוא עוסק במקרקעין שלא דיווח על עסקאותיו (מכירת נכסי הנדל"ן).

טענת המערער: לטענת המערער הוא בעל מומחיות לייבוא ושיווק בשר. המערער לא ביצע בנכסי המקרקעין כל פעולות השבחה אקטיביות ואף לא ניכה מס תשומות בעת רכישת המקרקעין. מנהל מיסוי מקרקעין אישר את שומתו של המערער לפי מדובר בעסקאות במישור ההוני, ומאחר שמבחני העסק ביחס למע"מ ולמס הכנסה ומיסוי מקרקעין אחידים,המשיב משותק מלטעון אחרת.

טענת המשיב: לטענת המשיב, יישום מבחני הפסיקה המקובלים על עניינו של המערער,מלמד על קיומו של "עסק" במקרקעין. המערער לא יכול לחזק טענותיו בכך שמנהל מיסוי מקרקעין לא חלק על דיווחו העצמי, שכן על פי ההלכה אישור שומה עצמית אינו מעיד כשלעצמו על עמדה פוזיטיבית של רשות המיסים. בנוסף, אין ממש בטענות המערער כי העסקאות פטורות ממס מכוח סעיף 31(4) לחוק מע"מ, שכן נכס שמכירתו פטורה ממע"מ בעת מכירתו הינו רק זה שהייתה מניעה על פי דין לנכות בגינו מס תשומות. גם אם לא  נוכה מס תשומות במועד רכישת הנכסים, יכול היה המערער לפנות למשיב בשלב מאוחר יותר בבקשה להארכת מועד לניכוי תשומות, בהתאם להוראות סעיף 116(א) לחוק מע"מ.

החלטת בית המשפט: יישום ה"מבחנים לקיומו של עסק"בנסיבות המקרה דנן אינם אחידים בתוצאתם. המבחנים שעניינם משך החזקה, קיום מנגנון ומבחן ההשבחה תומכים בגישת המערער לפיה אין להשקיף על פעילותו כעל פעילות המגיעה לכדי "עסק". מנגד, המבחנים שעניינם טיב הנכסים, תדירות העסקאות, היקפן ובקיאותו של הנישום, מאירים את פעילות המערער בגוון "עסקי". כפי שהבהיר בית המשפט העליון בעניין גיבשטיין ,במצב דברים מסוג זה, ייחסה הפסיקה משקל רב ל"מבחן הגג"לפיו יש להשקיף על הנסיבות בכללותן, בבחינת מבט "ממעוף הציפור", ובהתאם לכך להכריע האם מדובר בפעילות במישור ההוני (או הפרטי) או בפעילות במישור העסקי. יישום "מבחן הגג" על ידי בית המשפט, הוביל למסקנה כי העסקאות נשוא ההליך דנן, בוצעו על ידי המערער כ"עוסק" "במהלך עסקיו". העובדה כי העסקאות בוצעו על רקע קושי כלכלי של המערער או של החברה בבעלותו ,וכי אלמלא אותו קושי היה המערער ממשיך ומחזיק במקרקעין לתקופה נוספת ,לא הופכת אותן רק בשל כך ,לעסקאות במישור ההוני או הפרטי. המערער במשך 25 שנים רוכש, מחזיק ומוכר נכסי מקרקעין (ובכלל זה במסגרת – עסקאות קומבינציה, קרקעות חקלאיות, מניות באיגוד מקרקעין). המדובר בעסקאות מרובות, בנכסים מגוונים, ובהיקף כספי שאינו מבוטל. בנוסף קובע בית המשפט, כי אין בידיו לקבל את טענתו החלופית של המערער (לעניין אי ניכוי מס התשומות והחלת סעיף 31(4) לחוק מע"מ) – עניינו של סעיף 31(4) לחוק מע"מ הוא בנכס שלא ניתן היה לנכות בגינו מס תשומות,מחמת מניעה על פי דין ולא די בטענה לפיה המערער לא ניכה מס תשומות בפועל. לאור האמור, דוחה בית המשפט את הערעור.

December 18, 2019

האם "שינוי מודל עסקי" מהווה בהכרח אירוע מס?

מיסוי הייטק

ע"מ 26342-01-16

רקע: בתחילת שנות ה-2000, הוקמה חברה פרטית תושב ישראל, אשר מוזגה במרוצת השנים לחברת ברודקום סמיקונדקטור (להלן: "המערערת").

המערערת עוסקת ביצור ושיווק רכיבים לתשתיות תקשורת. המערערת הוחזקה בשיעור של 100% על ידי חברה זרה תושבת ארה"ב (להלן: "חברת האם"). בשנת 2009, נרכשו כלל מניות חברת האם על ידי חברה זרה אחרת תושבת ארה"ב (להלן: "ברודקום") בתמורה לכ- 200 מיליון דולר (להלן:"עסקת רכישת המניות"). על מנת להשלים את עסקת רכישת המניות,המערערת פנתה למדען הראשי בבקשה בכתב להעברת הידע שפותח על ידה, ונהנה מתמיכת המדען, לחו"ל. המדען הראשי אישר את הבקשה וזאת בכפוף לתשלום סך של כ- 58מיליון ₪. לאחר עסקת רכישת המניות, ערכה המערערת שלושה הסכמים עם חברת ברודקום וחברות קשורות נוספות (להלן: "קבוצת ברודקום"). בשנת 2012, כחלק משינוי גלובלי בקבוצת ברודקום, מוזגה חברת האם לברודקום. כפועל יוצא מהאמור,המערערת הפכה להיות חברת בת בבעלות מלאה של ברודקום.

טענת המשיב: לעמדת המשיב, המערערת בעקבות ההסכמים השונים עם קבוצת ברודקום, הפכה מחברה שעוסקת במו"פ לחברה שכל עיסוקה זה מתן שירותי פיתוח לחברה שרכשה אותה. ומשכך,הלכה למעשה, המערערת ביצעה "שינוי מודל עסקי" ("שינוי מבנה עסקי"). מכלול ההסכמים עם קבוצת ברודקום מלמדים, כי המערערת העבירה לקבוצת ברודקום את הפונקציות, הנכסים והסיכונים (FAR – Functions, Assets, Risk) הקשורים לפעילותה. העברה זו מהווה עסקה הונית המתחייבת במס.

טענתה מערערת: לעמדת המערערת, היא לא מכרה דבר. לעמדתה, היא רשאית "למסחר" את הקניין הרוחני שבבעלותה (IP)באמצעות הענקת רישיון שימוש (תוך התרת הבעלות בו בידה), כשבמקביל לכך היא גם מעניקה שירותי מו"פ הקשורים בידע עתידי המבוסס על הקניין הרוחני שנשאר בבעלותה. הדין החל על ההסכמים עם קבוצת ברודקום הוא הדין הקליפורני, לפיו אין  מדובר במכירה, אלא במתן זכות שימוש בקניין הרוחני. בנוסף טוענת המערערת, כי דיני המס בקליפורניה וישראל, אינם מכירים ב-FARכנכס שניתן למכור אותו.

החלטת בית המשפט: המילים "שינוי מודל עסקי" אינן מאין מילות קסם, שדי באמירתן בלבד כדי להביא לשינוי סיווגה של העסקה (ההסכמים בין המערערת לקבוצת ברודקום) בין הצדדים. השאלה שיש לשאול במצבים אלו היא: האם שינוי המודל העסקי לא היה בא לעולם או שלא היה בא לעולם באותם תנאים תוך קבלת פיצוי הולם,אלמלא היה מדובר בחברת אם ובחברת בת. הסוגיה שבפנינו מצויה בעולם "מחירי העברה". העיקרון המרחף מעל עולם זה הוא, כי שינוי המודל העסקי הביא עמו עסקה בתנאים או בשווי שאינם כבעסקה המתבצעת בין צדדים שאינם קשורים. לעמדת בית המשפט, שינוי המודל העסקי שהתבצע במקרה דנן, מוביל למסקנה, כי מהותם הכלכלית האמתית של ההסכמים בין המערערת לקבוצת ברודקום אינה שונה מהאופן שבה היא הוצגה ועל כן יש לקבל את דיווחיה של המערערת ולבטל את השומה.

December 5, 2019

האם יש להוסיף לחישוב מס שבח פחת שלא נוכה מהכנסתו החייבת של הנישום?

מיסוי מקרקעין

ע"א 5883-18

[הבהרה: דיני מס הכנסה מאפשרים במצבים מסוימים ניכוי אחוז מסוים משווי הרכישה של המקרקעין כפחת מההכנסה החייבת בגין המקרקעין. אם הנישום מנצל אפשרות זו, ומקטין את הכנסתו החייבת במס הכנסה בגובה הפחת, יש להוסיף את הפחת שנוכה לשבח לצורך החיוב במס שבח מקרקעין, על מנת למנוע מצב של כפל הטבה בגין אותו רכיב הוצאה – פעם אחת כהוצאה לצורך ייצור הכנסה במסגרת דיני מס הכנסה, ופעם נוספת כחלק מעלות הרכישה לצורך חישוב השבח במסגרת דיני מס שבח מקרקעין].

[הבהרה: הטעם בקיזוז הפחת משווי הרכישה, הוא שבעל הנכס נהנה מקיזוז רכיב ההוצאה המגולם בפחת, עת שילם מס על הכנסותיו מהנכס לאורך השנים. לפיכך, על רכיב הפחת להיות מנוטרל עתה בעת חישוב הרווח ההוני מהנכס, שכן אם לא תעשה כך, ינוכה אותו רכיב הוצאה פעמיים – פעם אחת מההכנסה החייבת של הנישום (בדמות פחת) ופעם נוספת מהשבח שהפיק במכירת המקרקעין (בדמות הכרה במלוא משווי הרכישה, למרות שחלקו נוצל כפחת). כתוצאה מכך הנישום ייהנה מהטבה כפולה בגין אותה הוצאה].

רקע: חברה זרה רכשה בשנת 97 דירת מגורים (על הנייר) בקיסריה. בשנת 99קיבלה החברה הזרה חזקה על הדירה ומאותו מועד השכירה את הדירה. החברה הזרה לא דיווחה לרשויות המס על הכנסותיה החייבות במס הכנסה ולא קיזזה פחת (בגין הדירה)מרווחיה מדמי השכירות. בשנת 2015 מכרה החברה הזרה את הדירה והגישה שומה עצמית לגבי מס השבח המתחייב ממכירת הדירה. מנהל מיסוי מקרקעין דחה את החישוב שהוגש וקבע שומה אחרת תחתיו והפחית משווי הרכישה (של הדירה) את הפחת שהייתה זכאית החברה הזרה  לנכות.

טענת החברה הזרה (המשיבה): ההגדרה למונח "פחת" כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין, כוללת רק את אותם סכומים שקוזזו בפועל כפחת כנגד ההכנסות החייבות במס הכנסה. ובמילים אחרות – אין להפחית משווי הרכישה סכומים שלא קוזזו במהלך השנים כפחת כנגד הכנסה מהנכס מכל סיבה שהיא. לרבות כפי שקרה במקרה דנן, בו החברה הזרה כלל לא דיווחה על הכנסותיה מהשכרת הדירה.

טענת מנהל מיסוי מקרקעין (המערער): בין אם הפחת נוכה בפועל מהכנסתו החייבת של הנישום, ובין אם לאו, יש לקזז את הפחת שנצבר במהלך השנים משווי הרכישה, אלא אם לא הייתה קיימת אפשרות לניכוי הפחת האמור. מכאן, שנישום שנמנע מקיזוז פחת מהכנסה חייבת מהמקרקעין, למרות שעמדה לו זכות לעשות כן, דינו זהה לזה של נישום אשר קיזז בפועל את הפחת מהכנסתו החייבת במהלך השנים – לזה כמו לזה יש להפחית את סכומי הפחת שהיה מותר לניכוי משווי הרכישה, ובדרך זו להגדיל את השבח.

החלטת בית המשפט:  לעמדת בית המשפט, יש לנהוג במקרה דנן בהתאם לעקרונות הבאים:

o      הכלל:  ברירת המחדל לבחינת החבות במס שבח היא כי הנישום ניכה את מלוא הסכומים הניתנים לניכוי כפחת מהכנסתו החייבת בגין המקרקעין במס הכנסה. כנגזר מכך, נקודת המוצא היא כי יש להפחית את מלוא סכומי הפחת משווי הרכישה בעת חישוב מס השבח.

o      החריג לכלל: נישום שדיווח כדין על הכנסותיו ושילם את המס המתחייב, ואשר יעמוד בנטל להוכיח כי נמנע במסגרתם מניכוי מלוא הסכומים הניתנים לניכוי כפחת מהכנסתו החייבת במס הכנסה, זכאי לכך שסכומי הפחת שלא נוכו כאמור לא יתווספו לחישוב השבח (דהיינו, לא יופחתו משווי הרכישה).

o      הגבלת תחולת החריג: נישום אשר לא דיווח כדין על הכנסתו החייבת במס הכנסה, וכתוצאה מכך גם לא ניכה בדיווחיו פחת באופן מלא או חלקי, בין אם לא חויב במס הכנסה בגין ההכנסות שלא דווחו ובין אם נערכה לו שומה על ידי מנהל המיסוי בגינן, אינו רשאי להעלות טענה כי לא נוכו מלוא הסכומים הניתנים לניכוי כפחת מהכנסתו החייבת, ועל כן יש להפחית לגביו בכל מקרה את מלוא סכומי הפחת משווי הרכישה בעת חישוב מס השבח.

לאור האמור ובנסיבות המקרה, מקבל בית המשפט את ערעור המערער וקובע, כי יש לראות את הסכומים אשר יכולה הייתה החברה הזרה לנכות כפחת כ"סכומים הניתנים לניכוי..", ולהפחיתם משווי הרכישה באופן שיגדיל את השבח בגינו תחויב בס.

December 2, 2019

החלטת מיסוי 6003-19 בעניין מפעל תעשייתי הפועל בתחום התוכנה

מיסוי הייטק

החלטת מיסוי

רקע: החברה הינה חברת פרטית אשר פיתחה תוכנה לביצוע קמפיינים של פרסום ללקוחות ברחבי העולם. הכנסות החברה נובעות מדמי שימוש בתוכנה. בחברה מועסקים 6עובדים (3 עובדי פיתוח במשרה מלאה ו-3 עובדי שיווק ותפעול). הוצאת השכר של עובדי הפיתוח נרשמים כהוצאות מו"פ בדוחותיה הכספיים. בנוסף כל הציוד שמשמש את הפעילות הייצורית של החברה (מחשבים, תוכנות וכיוצ"ב) נמצאים בבעלותה ורשומים בספריה החל ממועד פעילותה. הקניין הרוחני (IP) הנובע מפיתוח התוכנה,לרבות מלוא הסיכונים והסיכויים הנובעים ממנו, נרשם במלואו בבעלותה של החברה בישראל.

פרטיה בקשה: לאשר כי המפעל של החברה הנו "מפעל תעשייתי", וכי הכנסותיה ממתן זכות שימוש בתוכנה מהוות "הכנסה מועדפת", בהתאם לסעיף 31 לחוק לעידוד השקעות הון.

החלטת המיסוי: נקבע, כי מפעלה של החברה הינו "מפעל תעשייתי" וזאת בהתבסס על פעילותה של החברה שהינה פעילות ייצורית של פיתוח תוכנה. בנוסף, נקבע שהכנסותיה של החברה הינן "הכנסה מועדפת" מאחר והן נובעות ממתן זכות שימוש בתוכנה.

December 2, 2019

האם גורם מארגן יכול להיות חלק מקבוצת הרכישה לצורך מיסויו במס רכישה בהתאם להוראות סעיף 9(ג1ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין?

מיסוי מקרקעין

ו"ע 9536-10-17

רקע: העוררת (חברה פרטית), ארגנה קבוצת רכישה לצורך הגשת הצעה לחכירת מקרקעין המיועדים לבנייה משותפת של 96 יחידות דיור במסגרת מכרז של רמ"י. תנאי סף להגשת הצעה במכרז היה, כי תוגש הצעה לרכישת זכויות החכירה במקרקעין בשלמותם. לאור כך שקבוצת הרכישה לא עמדה בתנאי האמור, החליטה העוררת להצטרף לקבוצת הרכישה ולרכוש 27 יחידות דיור, על מנת לעמוד בתנאי הסף. לאחר הזכייה במכרז, העוררת מכרה לצדדים שלישיים חלק מתוך 27 יחידות הדיור שנרכשו על ידה. במסגרת מכירות אלה העבירה העוררת לאותם צדדים שלישיים את כל זכויותיה והתחייבויותיה בחלקי המקרקעין וכלפי יתר חברי קבוצת הרכישה.

עמדת העוררת: יש לראות ברכישת 31 יחידות הדיור ה"עודפות" על ידי העוררת כ"רכישת גישור", כזו שנועדה לאפשר את התמודדות קבוצת הרכישה במכרז ולאחריו לאפשר את שיווקן של יחידות הדיור הללו לחברים חדשים. לפיכך, אין לראות בעוררת כחברה בקבוצת הרכישה ובהתאמה אין למסותה בהתאם לשווי יחידות הדיור המוגמרות, אלא לפי שווי הקרקע הנרכשת.

עמדת המשיב: העוררת הצטרפה למכרז כרוכשת של יחידות דיור וזאת מתוך מטרה להוציא לפועל את הפרויקט במסגרת קבוצת הרכישה. העוררת לא רכשה יחידות דיור בנפרד מקבוצת הרכישה, והללו אינן עומדות בנפרד לבניה עצמאית, אלא כחלק ממערך בניה משותף לכלל הרוכשים בקבוצת הרכישה. לא ניתן לראות בעוררת כרוכשת בנאמנות את אותן יחידות דיור, שכן ההלכה הפסוקה קובעת כי לא תוכר נאמנות לפי חוק מיסוי מקרקעין כאשר זהות הנהנים אינה ידועה ומזוהה במועד הרכישה בנאמנות. במקרה דנן – זהותם של מי שירכשו את הזכויות מהעוררת – לא היתה ידועה כלל ועל כן יש לראות את העוררת כמי שרכשה דירות מגורים, כמו כל חבר אחר בקבוצת הרכישה.

החלטת וועדת הערר: יש לדחות את טענת העוררת לפיה על פי הדין – לפי פרשנותו הלשונית והתכליתית - לא יכול גורם מארגן להיות חלק מקבוצת הרכישה, הן מבחינה לשונית והן מבחינה תכליתית. גורם מארגן יכול שיהיה חלק מקבוצת רכישה ואין בכך כדי לשלול את מעמדו כ"גורם מארגן". ייתכן כי העוררת התכוונה מלכתחילה למכור את יחידות הדיור שרכשה במסגרת המכרז לצדדים שלישיים. אך לכוונות הלב של העוררת לגבי העתיד, לאחר הזכייה במכרז אין ולא כלום לעניין החיוב במס רכישה. שיעור מס הרכישה, האם לפי שווי הדירות המוגמרות או לפי שווי הקרקע, אינו מושפע ואינו נקבע בהתאם לכוונותיה העתידיות של העוררת ביחס לנכס שרכשה. החיוב במס רכישה נקבע בהתאם לנכס הנרכש במועד הרכישה, כפי שהוא הוגדר לצורך כך בהוראת החוק הרלוונטית. הנכס שנרכש על ידי העוררת איננו קרקע בלבד, אלא הוא קרקע שעליה ייבנו דירות מגורים. ומטעם זה, גם אם העוררת לא התכוונה בסופו של דבר להחזיק בדירות המגורים – מס הרכישה בו היא חייבת, הוא מס רכישה החל על רכישת דירת מגורים.

December 2, 2019

מע"מ בשיעור אפס בגין שירותי שיווק לקבוצת חברות זרות

מיסוי תאגידים

ע"מ 9136-04-18

רקע: המערערת הינה חברה ישראלית המספקת שירותים לקבוצת חברות זרות. למערערת שני מקורות הכנסה: האחד – תשלומים שקיבלה מהחברה הזרה בגין שיווק קרנות של החברה הזרה ללקוחות מוסדיים בישראל (להלן: "פעילות שיווק הקרנות"). השנייה – תשלומים שקיבלה מחברות מקבוצת החברות הזרות בגין שיווק שירותי בנקאות פרטית ליחידים (להלן:"שיווק שירותי בנקאות"). לאור פעילותה, המערערת דיווחה על הכנסותיה כחייבות בשיעור מע"מ אפס (סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ.

[הבהרה: סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ קובע מס בשיעור אפס על "מתן שירות לתושב חוץ" אלא אם כן "נושא ההסכם הוא מתן שירות בפועל, נוסף על תושב החוץ,גם לתושב ישראל בישראל". לצד זאת, כדי לא לפגוע בתכלית ההטבה שהיא עידוד שירותי יצוא מישראל,מקובל, כי ככל שהשירות שניתן לתושב ישראל הוא שירות זניח, אגבי, לא משמעותי וכיו"ב, לא יהיה בו כדי למנוע את הטבת המס לעוסק המעניק את שירותיו לתושב החוץ]

טענת המערערת: שיווק הקרנות ושיווק שירותי הבנקאות ניתנו לקבוצת החברות הזרות ולא ללקוחות בישראל. המערערת מבקשת מבית המשפט לקבוע, כי כלל פעילותה חייבת במע"מ בשיעור אפס. לחילופין, היא מבקשת להורות על פיצול התמורה באופן שרק חלק התמורה המיוחס לפעילות עבור תושבי ישראל יחויב בשיעור מע"מ מלא ויתרת התמורה תחויב בשיעור אפס.

טענת המשיב: המשיב דוחה את עמדת המערערת וקובע, כי לשיטתו, השימוש בטרמינולוגיה של "שיווק"ו"קידום מכירות" אינו יכול לסייע למערערת בקבלת ההטבה, משום ששירותי שיווק הם כשלעצמם בגדר שירותים הניתנים לא רק לתושב חוץ, אלא גם ללקוחות בישראל. מהות השירות שניתן בישראל הוא שיווק הקרנות הזרות ושירותי הבנקאות הפרטית ובמסגרת זו ניתן שירות גם לתושבי ישראל בישראל. לכן,לא ניתן לומר כי השירות "נכפה" על תושב ישראל במסגרת פעילות שיווק זו.

החלטת בית המשפט: המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי לא ניתן על ידה "שירות" לתושבי ישראל, הן בתחום שיווק הקרנות והן בתחום שירותי הבנקאות. ממכלול הראיות עולה, כי המערערת נתנה ללקוחות תושבי ישראל מענה שוטף, נגיש ומידי לכל שאלה ודרישה וכן סיוע אדמיניסטרטיבי. שירותים אלה לא היו שוליים או זניחים אלא מהותיים וישירים באופן מובהק. התוצאה של חיוב מלוא התגמול במע"מ בשיעור מלא, גם כאשר השירות שניתן לתושבי ישראל אינו השירות העיקרי, אינה מניחה את הדעת. המציאות במתן שירותי שיווק בישראל עבור תושב חוץ הינה מורכבת יותר, כך במיוחד בעת האחרונה שבה מתרחבת הפעילות העסקית הבינלאומית תוך שילוב של ישראלים בפעילות זו. נראה כי בתחומים אחרים ידע המחוקק לתת מענה למורכבות דומה באמצעות קביעת נוסחה המאפשרת הכרה בחלק הפטור ממס במצב בו מתקיימת פעילות מעורבת (ראו לדוגמה תקנה 18 (ב) לתקנות מע"מ בעניין תשומות מעורבות).

December 2, 2019

תוספת להוראת ביצוע 4-2011 (הטיפול בבקשה לחישוב מס השבח בדרך של פריסה)

מיסוי מקרקעין

הוראת ביצוע

רקע: הוראת ביצוע 4-2011 באה לשנות את הוראת ביצוע 12-89 ולקבוע, כי כלבקשה לפריסת מס השבח כולל בקשה שהוגשה לאחר תום שנת המס, תטופל לראשונה אצל מנהל מיסוי מקרקעין. האמור נועד לתת מענה גם למקרים בהם השבח הסופי נקבע על פי החוק לאחר מספר רב של שנים ולאחר דיונים בהשגה, ערר וערעור לבית המשפט העליון. כאשר מנגד שומת מס ההכנסה לאותה שנה בה בוצעה העסקה במקרקעין התיישנה זה מכבר.

תוספת להוראת הביצוע מיום 19-11-19: החל ממועד פרסום התוספת, כל בקשה לפריסת השבח הריאלי שהוגשה עם הגשת הדוח השנתי לשנת המס בה נערכה עסקת השבח, או לאחר הגשתה דוח השנתי, תטופל על ידי פקיד השומה. גם אם מדובר בבקשה ראשונה לפריסת השבח הריאלי, תטופל הבקשה על ידי פקיד השומה ובלבד שהדוח השנתי לשנה בה נערכה העסקה, הוגש לפקיד השומה. קרי – אין להעביר פניות כאמור לטיפול מנהל מיסוי מקרקעין.

November 24, 2019

סעיף 9א(ב) הנחיות לעניין הפטור הנוסף למשלם הקצבה שיכנסו לתוקף החל מיום 1.1.2020

מיסוי פנסיוני

מכתב מנהל מחלקת קופת גמל - חטיבה מקצועית מיום 18.11.19

[הבהרה: סעיף 9א(ב) לפקודת מס הכנסה קובע, כי על הכנסה מ"קצבה מזכה", שמקבל נישום שהגיע ל"גיל פרישה" (כהגדרת המונחים בסעיף 9א לפקודה), יחול פטור ממס בשיעור שנקבע בסעיף האמור].

במטרה לשפר את הליך מיצוי זכויות הנישום מקבל הקצבה, ובהמשך להנחיות קודמות שניתנו, ניתנת בזאת הנחייה למנכים (להלן:"משלם הקצבה", "המשלם") באשר לנישום הזכאי לקצבה מזכה יחידה, שהצהיר שאין בכוונתו להוון סכומים מקופת גמל או ממעסיק בפטור ממס, לנכות מקצבתו את המס בהתחשב בפטור הנוסף וזאת מבלי להפנותו למשרד השומה.

דגשים להנחיה:

o      הנחיות אלו רלוונטיות רק לנישום שלא הציג בפני המשלם אישור פקיד שומה לעניין ניכוי המס מהקצבה.

o      הנחיות אלו אינן חלות על נישום שפקיד השומה קבע לו אחוז פטור מהקצבה המזכה, נישום שנמסרו בגינו נתוני עזר אחרים לצורך חישוב הפטור, או נישום שניתן לו "אישור לקביעת סכום ההיוון הפטור של הקצבה וקביעת שיעור הפטור "מתקרת הקצבה המזכה".

o      במקרים המפורטים לעיל, על המשלם להמשיך ולנכות את המס מהקצבה המזכה רק בהתאם לאישורים שהוציא פקיד השומה כאמור. הנחיות בדבר אופן מתן ההגדלות העתידיות של הפטור הנוסף מפורטות בחוברות הניכויים.

November 24, 2019

חוזר 3-2019 דגשים לעניין הפרדה או איחוד מפעלים, לצורך קבלת הטבות בחוק לעידוד השקעות הון

מיסוי תאגידים

חוזר מס הכנסה מספר 03/2019

קיימים מקרים בהם חברה אחת מחזיקה בבעלותה מספר מפעלים נפרדים או מפעל אחד הפועל במספר מגזרי פעילות. המטרה של חוזר זה היא לקבוע אמות מידה על בסיסן ניתן לזהות מהו ה"מפעל התעשייתי"שבבעלותה של החברה, והאם היא מחזיקה בבעלותה מפעל אחד או יותר.

o      לאחר קביעה וזיהוי של המפעלים שבבעלותה שלה חברה (אחד או יותר), יש לבחון את התקיימות התנאים הקבועים בחוק לצורך קבלת הטבות המס. יש לשים לב שחלק מהתנאים הם ביחס לחברה עצמה וחלקם הם ביחס למפעל. תנאי שנקבע במסגרת החוק ל"מפעל" ייבחן לכל מפעל בנפרד, כך שייתכן ובחברה שיש בבעלותה מספר מפעלים, חלקם יעמדו בתנאים הקבועים בחוק וההכנסה מהם תהא זכאית להטבות המס הקבועות בחוק, וחלקם לא יעמדו בתנאים ועל כן ההכנסה מהם תהא חייבת במס חברות בשיעור הקבוע בסעיף 126 לפקודת מס הכנסה.

o      היה והחברה מחזיקה בבעלותה מספר מפעלים, יש לבחון את ייחוס ההכנסות וההוצאות עבור כל מפעל בנפרד ולחשב את ההכנסה החייבת לכל אחד ממפעליה של החברה.

November 24, 2019

האם קמה החובה לנכות מס במקור לסוחרים המשווקים מוצרים, בגין הטבות שקבלו

מיסוי תאגידים

ע"מ 35834-07-12

רקע: המערערת הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק של מזרונים ורהיטים. במסגרת פעילותה ולצורך שיווק מוצריה, מתקשרת המערערת עם משווקים/סוחרים אשר רוכשים את מוצריה ומוכרים אותם לצרכן הסופי. המערערת מתגמלת את מכירותיה באמצעות המשווקים/ סוחרים, באמצעות נקודות זכות הנצברות בחשבון חובה-זכות מול המערערת. נקודות אלו ניתן להמיר לכסף או לשווה כסף.

עמדתה מערערת: במשך שלושה עשורים קיבל המשיב את עמדת המערערת,כי אין לנכות מס במקור בגין נקודות הזכות. לגופו של עניין טוענת המערערת, כי התנאים לקיומה של החובה לנכות במקור לא מתקיימים בעניינה (האחד – התשלום מהווה הכנסה חייבת בידי המקבל. השני – התשלום הוא עבור שירות שניתן על ידי מקבל התשלום או נכס שנמכר על ידי מקבל התשלום), שכן מדובר בהנחה ולא הכנסה (הקטנת עלות רכישת מוצרי הסוחר).

עמדת המשיב: המערערת ממנה הטבות שונות למשווקים/ סוחרים, המוכרים את מוצריה (כקידום מכירות). העניקה להם נקודות זכות על כל מכירה אשר מומשו לטובות הנאה בשווה כסף (מוצרים שונים כגון נסיעות לחו"ל, מכשירי טלוויזיה ועוד). בנוסף, התשלומים למשווקים הינם שווה כסף ותחליף הכנסה בידי מקבלם ולפיכך חלה חובת ניכוי מס במקור על המערערת. בהתאם להוראת ביצוע 19/90 – בעת מתן הטבות למשווקים בשווה כסף, על המשלם לנכות מס במקור משווי ההטבה,  בשיעור של 30%.

החלטת בית המשפט:  על מנת להכריע בסוגיה העומדת לפתחו, על בית המשפט להשיב לשתי שאלות עיקריות: האחת –האם המשווקים/ סוחרים סיפקו למערערת שירותי שיווק?. השנייה – האם פדיון הנקודות שנצברו לטובתם בשווה כסף עולה כדי הכנסה?

לעניין השאלה הראשונה: המשווקים/ סוחרים אמנם אינם משמשים כסוכנים ישירים של המערערת אולם נותנים שירותי קידום מכירות למוצרי המערערת, ובהתאם לתוצאות הם מתוגמלים על פי שיטת הנקודות. את מסקנתו זו, סומך בית המשפט על החשיבות הרבה שמעניקה המערערת למשווקים/סוחרים בקידום מכירותיה. הלכה למעשה, המערערת רואה במשווקים/ סוחרים כחלק בלתי נפרד מן הארגון שלה, מקידום המכירות שלה, למרות שהמשווקים/ סוחרים הם בעלי עסקים עצמאיים, המוכרים סחורות נוספות על מוצריה של המערערת.

לעניין השאלה השנייה: תשלומים שהומרו לתשלומים שונים, על פי בחירתם של המשווקים/סוחרים עצמם, אינן הנחות מחיר, אלא תשלומים (הטבות) שמטרתם אחת והיא תמריץ בעד קידום מכירות. קביעה כי תקבולי המשווקים בשווה כסף הם "הכנסה", עולה בקנה אחד עם תכליות כלליות וספציפיות של דיני המס ובעיקר עם תכלית מנגנון ניכוי מס במקור.

לאור האמור, קובע בית המשפט, כי דין הערעור להידחות וכי חלה חובה על המערערת לנכות מס במקור מתקבולים המתקבלים ממימוש נקודות הזכות בשווה כסף על ידי המשווקים/ סוחרים.

November 24, 2019

תחולת סעיף 100א לפקודה ("מס יציאה") כאשר קיימת אמנת מס

מיסוי בינלאומי

ע"א 5694/18

[הבהרה1: סעיף 89(ב)(1) לפקודה קובע, כי רווח הון שנצמח בידי תושב ישראל חייב במס בישראל אף אם הופק מחוץ לישראל].

[הבהרה2: מטרת סעיף 100א לפקודה הינה לתת מענה לסיטואציה בה תושב ישראל מכר נכס לאחר שהפך לתושב חוץ באופן בו נשללה זכות המיסוי של ישראל על עליית הערך של הנכס בעת שהיה המוכר תושב שלה. סעיף זה (הידוע בכינויו "מס יציאה") מאפשר למדינת ישראל למסות את עליית הערך של הנכס כל עוד היה המוכר, שניתק את תושבתו הישראלית,תושב ישראל. התפיסה המונחת ביסוד הסעיף שהיא שמירה על רציפות המיסוי של מדינת ישראל].

רקע והליכים קודמים: בשנת 97 המערער השקיע בחברה אמריקאית אשר החזיקה במלוא הון מניותיה של חברה ישראלית. בשנת 07 מכר המערער את מניותיו בחברה האמריקאית. כברעתה נבהיר, כי שוויה של החברה האמריקאית נובע משוויה של החברה הישראלית ושיש לסווג את הרווח ממכירת המניות כ"רווח הון". לעמדת המשיב – המערער היה"תושב ישראל" בשנים 07-08 ועלכן יש לחייב את התמורה בגין מכירת המניות במס רווח הון בישראל. לחילופין טען פקיד השומה, כי אף אם המערער לא היה "תושב ישראל" בשנים אלו, יש לחייבו במס רווח הון בהתאם להוראות סעיף 100א לפקודה, שכן יש לראותו כמי שמכר את המניות יום לפני מועד ניתוק תושבתו הישראלית. על קביעה זו של המשיב הגיש המערער ערעור.

o      ע"מ31489-01-13: בפסק דינו של כב' השופט קירש נקבע, כי מועד ניתוק התשובות (הישראלית) של המערער הינו מיום 24.5.05. קביעה זו שללה את טענת המשיב בדבר תושבתו הישראלית של המערער ביום מכירת המניות ועל כן חיובו במס בישראל יתאפשר רק מכוח סעיף 100א לפקודה. לעניין תחולת סעיף 100א לפקודה ואופן חישוב המס על פיו, נקבע, כי יש להחזיר את הדיון בעניינו של המערער לשלב ההשגה וזאת בכדי לאפשר לו להביא ראיות כי היה תושב ארה"ב במועד מכירת המניות וכי זכאי הוא להגנת האמנה למניעת כפלי מס בין ישראל לארה"ב.

o      ההשגה הנוספת: לטענת המשיב, המערער לא הציג מסמכים או ראיות אחרות לאימות זכאותו לתחולת אמנת המס בין ישראל לארה"ב ואף לא ביסס את טענת וכי אין תחולה לסעיף 100א לפקודה בעניינו – משכך, קבע המשיב שומה בצו למערער. המערער הגיש על שומה זו ערעור נוסף.

o       ע"מ 13807-01-17: בעניינו על אף שבהתאם לקביעת בית המשפט בע"מ 31489-01-13, מדינת ישראל זכאית למסות את רווח ההון שנצמח למערער מכוח הוראות סעיף 89(ב)(3)(ד) לפקודה, היות ועיקר שוויה של החברה הזרה נובע מחברת בת הישראלית (והכל מבלי להתייחס להוראות האמנה למניעת כפלי מס). המערער חדל להיות תושב ישראל ביום 24.5.05 ובהתאם קמה חבות לתשלום מס בישראל לפי סעיף 100א לפקודה בעת מכירת מניותיו. בנוסף, המערער אינו זכאי להנות מהוראות האמנה למניעת כפלי מס היות והמערער לא מחזיק בתושבות לצורכי מס אמריקאית. לאור האמור, ערעור המערער נדחה.

על אף דחיית ערעור המערער מהסיבות המנויות לעיל, דן בית המשפט בשאלה האם זכותה של ישראל למסות את רווח ההון על פי סעיף 100א  לפקודה, נדחית מפני האמנה למניעת כפלי מס? לעמדת בית המשפט, אין לקבל את טענת המערער כי זכות המיסוי של ישראל לפי סעיף 100א לפקודה, מתנגשת עם הוראות האמנה למניעת כפלי מס באופן המנוע את החלתה, שכן זכות המיסוי של ישראל לחיוב המערער קמה יום לפני אירוע המס עליו חלה האמנה.

החלטת בית המשפט העליון: בית המשפט דוחה את הערעור וקובע, כי בעניינו של המערער חל סעיף 100א לפקודה, הקובע את המועדים הרלוונטיים לחיוב המס במקרה שלניתוק קשר תושבות, ובהקשר זה את נוסחת החישוב הלינארי.

November 24, 2019

האם העובדה שחברה הפעילה עסק עצמאי של מרכז קניות, מספקיה כדי לשלול את תחולת הוראות חוק מיסוי מקרקעין

מיסוי מקרקעין

ו"ע 61916-11-14

רקע: בשנת 12, רכשה העוררת את מלוא הון המניות בחברה אחרת בעלת זכויות החכירה של מקרקעין המצויים בחיפה, עליהם הקימה מרכז קניות גדול (גרנד קניון).

טענת המשיב: החברה האחרת היא בבחינת "איגוד מקרקעין" כהגדרת מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין, ועל כן דרש מהעוררת לשלם מס רכישה כנדרש לפי סעיף 9 לחוק.

טענת העוררת:  החברה האחרת אינה "איגוד מקרקעין", שכן מלבד זכויות מקרקעין במרכז המסחרי היא הפעילה גם עסק עצמאי של פארק שעשועים ולכן עסקה במניותיה אינה מחויבת במס על פי חוק מיסוי מקרקעין.

השאלה המשפטית: האם העובדה כי החברה האחרת הפעילה במועדים הרלוונטיים עסק עצמאי של פארק שעשועים, מספקת כדי לשלול את תחולת הוראות מיסוי מקרקעין על עסקה במניותיה?

[הבהרה: איגוד מקרקעין הוא איגוד שכלנכסיו במישרין או בעקיפין הם זכות במקרקעין. תכלית מנגנון המיסוי החל במקרה זה,נועד לתכלית אנטי תכנונית – מניעת תכנון מס בלתי קביל, וזאת לאור תפוצת התופעה של"חברות גוש חלקה" כפי שהייתה קיימת בעבר. מטרת החלת מס על איגוד מקרקעיןנועדה שלא לאפשר לאיגוד מקרקעין לחמוק מרשת המס באמצעות הפרדה מלאכותית או יצור מלאכותי של "רכיבים עצמאיים"].

החלטת וועדת הערר:  הטלת "מס רכישה"על עסקה באיגוד מקרקעין, מחייבת בחינת הגדרתו של איגוד כ"איגוד מקרקעין"שעסקה במניותיו תחויב במס. הפעלת פארק השעשועים נועדה לשמש כפעילות זמנית. הפעלת הפארק נועדה לשמש כפעילות נלווית להפעלת מרכז הקניות, כפעילות נלווית לצורך קידום הפעילות העיקרית במרכז הקניות. מדובר בפעילות טפלה לפעילות העיקרית של החברה האחרת, שתכליתה הייתה לקדם את פעילות המרכז ולא כמקור עצמאי לייצור הכנסות. על כן, אין בהפעלת פארק השעשועים לשנות את סיווג החברה אחרת כאיגוד מקרקעין – הערר נדחה.

November 24, 2019

פטור ממס שבח במכירת דירת מגורים המסווגת כמחסן

מיסוי מקרקעין

ו"ע 52894-03-17

רקע: העוררים מכרו את זכויות הבעלות שהיו להם בנכס מקרקעין המצוי בקומת קרקע של בניין. לצורך תשלום מס השבח, הנכס הנמכר הוגדר על ידי העוררים כ"דירת מגורים מזכה" כמשמעות מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין. בהתאם להוראת סעיף 48א(ב2)לחוק מיסוי מקרקעין הגדרת הנכס הנמכר כ"דירת מגורים מזכה" מזכה את העוררים בחישוב מס שבח מוטב.

עמדת המשיב: לטענת המשיב, היות וחלקי הבניין הכלולים בנכס, מוגדרים לפי ייעודם התכנוני המקורי כמחסן, חדר הסקה, "גרז" ואף כשטח פתוח, אין אפשרות להחשיבם כ"דירת מגורים מזכה" לצורך מתן הקלה במסגרת חוק מיסוי מקרקעין. עלכן, המשיב ערך שומה ללא חישוב מס מוטב ודחה את ההשגה שהוגשה על ידי העוררים.

עמדת העוררים: לטענתם הם רכשו את הנכס כדירת מגורים, ובמרוצת השנים כל הגורמים התייחסו אליו כאל דירה המשמשת למגורים. הנכס שימש כדירה לכל דבר ועניין במהלך שנים רבות. מה גם שמלכתחילה ניתן היתר להקים במקום דירה, כך שאין כלל בעיה של ייעוד תכנוני.

החלטת הוועדה: כבר עתה נציין, כי חברי הוועדה נחלקו בעמדתם וכי הערר התקבל ברוב של2 כנגד 1. דעת הרוב: אין בחוק מיסוי מקרקעין הגדרה מהי "דירה"שבהתבסס על כך ניתן לקבוע מהי "דירת מגורים". כלל ידוע הוא, שכשאר ביטוי השגור בפי הבריות אינו מוגדר בחיקוק, יש לפרשו לפי המשמעות הרגילה והפשוטה שמייחסים לו בני אדם. המשמעות הרגילה והפשוטה שמייחסים בני אדם למונח"דירה" היא מערכת של חדרים שניתן לגור בה ואשר יש בה את התשתית של צנרת,מים, ביוב, חשמל ומתקנים חיוניים הדרושים למגורי אדם. במשמעותו הרגילה של המונח"דירה" לא מעניינת "זהותו" של הנכס מבחינת דיני התכנוןו הבנייה. במקרה דנן, יש לבחון את הערר לאור הכלל "שלא יהא חוטא נשכר",לפיו אין זה ראוי שמפר חוק ייהנה מפרותיו. במקרה זה העוררים רכשו את נכס המקרקעין בתום לב ומתוך הבנה/ ידיעה כי המדובר בדירת מגורים ותו לא. על כן יש לקבל את הערר לקבל את דיווח העוררים ולבטל את שומת המשיב.

November 19, 2019

דמי זיכיון שמשולמים לחברה זרה בעבור שימוש במותג בינלאומי

מיסוי בינלאומי

ע"א 450/17

השאלה המשפטית: האם דמי זיכיון שמשולמים לחברה זרה בעבור שימוש במותג בינלאומי, על פי הסכם הכולל הנחיות שיווק וניהול, נכללים בערך עסקת ייבוא טובין לצרכי תשלום מכס לפי פקודת המכס?

[הבהרה: מכס הוא מס עקיף המוטל על ייבוא טובין לישראל, דהיינו בגין הכנסתם לישראל של נכסים מוחשיים שאינם מקרקעין. יחד עם זאת, מכס אינו מוטל על ייבוא לישראל של נכסים בלתי מוחשיים גרידא (למשל נכסי קניין רוחני ומניות) או של שירותים(למשל ייעוץ מקצועי או עבודת כפיים)].

עמדת רשות המיסים (המשיבה): לעמדתה, יש להוסיף את דמי הזיכיון שהמערערת משלמת לערך עסקת ייבוא הטובין לצורך חישוב תשלום המכס. קרי – המכס שמשולם בגין ייבוא הטובין על ידי המערערות צריך להתייחס לא רק לדמי הרכישה (של הטובין)אלא גם לדמי הזיכיון.

החלטת בית המשפט: השוני המיסוי בין נכס מוחשי החייב במס, לבין נכס הבלתי מוחשי שאינו חייב במס, מעורר קושי באותם מצבים בהם בטובין מוחשיים נמזגים שירותים ונכסים בלתי מוחשיים. עקרון יסוד המנחה בפתרון קושי זה הוא התייחסותם שלדיני המכס למצבם של הטובין בעת ייבואם (יום שחרור הטובין מהמכס). יישום עקרון היסוד על המקרה דנן מלמד, כי כאשר הערבוב בין המוחשי לבלתי מוחשי מבוצע טרם הייבוא, הרי שערך הטובין בעת ייבואם מושפע גם מערך השירותים והנכסים הבלתי מוחשיים, ולפיכך תשלום המכס יכלול גם את השירותים והנכסים הבלתי מוחשיים שהושקעו בטובין. מנגד, כאשר הערבוב בין המוחשי לבלתי מוחשי מבוצע לאחר הייבוא, הרי שערך הטובין בעת ייבואם אינו מושפע מערך השירותים והנכסים הבלתי מוחשיים שנמזגו לטובין בישראל, ומשכך תשלום המכס לא יכלול את ערכם של השירותים והנכסים הבלתי מוחשיים. במקרה דנן יש לבחון, האם התמלוגים ששילמה המערערת לבעלות המותג הם בעבור שירותים שניתנו בישראל, לאחר ייבוא הטובין או בעבור נכסים בלתי מוחשיים שהוטמעו בטובין קודם לייבואם. השאלה האם תשלום ניתן בעד טובין החייבים במכס או בעבור שירות או נכס בלתי מוחשי, היא עניין אותו יש לבחון לפי מהותו של התשלום ולא לפי האופן שבו הוצג על ידי הצדדים. יש לקבוע את הערך הכלכלי המלא ששולם עבור הטובין במסגרת העסקה ולהתעלם מאופן התקשרות הצדדים או תרגילים חשבונאיים. לאור האמור דחה בית המשפט את ערעור המערערת, וקיבל את עמדת רשות המיסים.

November 19, 2019

הטיפול בנישום לפני מועד התיישנות השומה

הנחייה סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת

כללי

בכדי לערוך שומה לשנת מס פלונית (שומת שלב א' בהתאם לסעיף 145(א)(2) לפקודת מס הכנסה)יש להתחיל בהליכי ביקורת גלויים משמעותיים (כגון הזמנה לדיון, דרישת מסמכים, עריכת ביקורת בעסק וכדומה), לפחות חודשיים לפני מועד התיישנות השומה.

חריג לאמור – לבקשת פקיד השומה או סגנו, במקרים חריגים בלבד, שיאושרו על ידי הרפרנט המקצועי, יהיה בידי המפקח לערוך שומה לשנת מס, גם אם נותרו פחות מחודשיים למועד ההתיישנות של השומה – יש לנמק בכתב את החלטה זו.

November 19, 2019

החלטת הבנק הבינלאומי לישראל להורות על סגירת חשבונות בנק בשל חשד לפעילות בלתי תקינה

ע"א 3794/18

כללי

רקע: המערערים (חברה בע"מ ואדם פרטי) פתחו חשבון בבנק הבינלאומי הראשון (להלן: "הבנק"). לאחר פתיחת החשבונות החלו עובדי הבנק לחשוד בחוסר תקינות בפעילות המערערים בחשבוניותיהם – מקום התאגדות המערערת, כספים בסכומים גבוהים שהועברו לחשבונות הבנק וכן בעקבות חקירה פלילית שנפתחה נגד המערער בחשד לעבירות של הלבנת הון. לאור חשדות אלו, דרש הבנק מהמערערים אסמכתאות לפעילותם (כגון: הסכמים בין המערערת ובין לקוחותיה, תשלום מס כדין לכספים שהופקדו לחשבון המערערת). חרף כך שהמערערים העבירו האסמכתאות שונות לבנק, הם לא נתנו, לטענת הבנק,תשובות מספקות לאופן פעילותם בחשבונותיהם. לאור האמור הוחלט בבנק על סגירת החשבונות.

החלטת בית המשפט: סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) קובע, כיעל תאגיד בנקאי חלה חובה לתת שירותים בנקאיים מסוימים לכל המעוניין, אך באפשרותו לסרב לעשות כן, כל עוד מדובר בסירוב סביר. הסעיף אינו מפרט מתי ייחשב סירוב כסירוב סביר, אך ברי כי קיימת קשת רחבה של מקרים בהם סירוב לתת שירות בנקאי יהא סביר ויש לבחון כל מקרה לגופו. סיבה אפשרית לסירוב סביר היא קיומו של חשש ממשי להלבנת הון או מימון טרור. על הבנק מוטלת חובה מכוח החקיקה בדבר איסור הלבנת הון. חובות אלו נובעות, בין היתר, מחוק איסור הלבנת הון וצו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור). מקור נוסף לחובות המוטלות על תאגידים בנקאיים בהקשר זה הן הוראות המפקחת על הבנקים, המוצאות מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 5(ג1) לפקודת הבנקאות – לעניינו רלוונטי נוהל ניהול בנקאי תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות), אשר מחייב יצירה שלמדיניות ונהלים להכרת הלקוח וזיהויו, ומעקב שוטף אחר פעילות בחשבון הלקוח (להלן: "הנוהל").מהאמור אנו למדים, כי על הבנק חלות חובות להיכרות, מעקב ודיווח אחרי הפעילות בחשבון לקוחותיו. בעניינו עולה השאלה, מתי התנהלות או פעילות בחשבון של לקוח לא רק תחייב בנק בדיווח, אלא אף תהווה סיבה סבירה לסירוב לפתיחת חשבון או ניהולו על פי סעיף 2(א) לחוק הבנקאות. סעיף 24 לנוהל, מצביע על שני מצבים אשר יהוו סירוב סביר לפתיחת חשבון (בהקשר של חשד להבנת הון). האחד – היעדר שיתוף פעולה של הלקוח עם דרישות הבנק שניתנו בהתאם להוראות החלות עליו. השני – יסוד סביר להניח כי התקיימה פעולה בחשבון הקשורה להלבנת הון או למימון טרור. הבנק עמד בנטל הוכחה המוטל עליו לקיומו של יסוד סביר לפעילות בלתי תקינה של המערערים, אשר מהווה סיבה סבירה להחלטה על סגירת חשבונות הבנק. החלטותיו בעניין התבססו על מגוון ממצאים –חשד ראשוני העולה ממקומות התאגדותם של החברות והלקוחות הקשורים בפעילות המערערים(מדינות המוכרות כ"מקלטי מס"); חקירה פלילית שהתקיימה בעניינו של המערער; חוסר היענות המערערים להגשת מסמכים ואסמכתאות ; העברות כספים שלא ברור ההיגיון העסקי מאחוריהן או שהתאריכים בהם התבצעו אינם מתיישבים עם ממצאים אחרים. בנסיבות אלה ונוכח העובדה שהמערערים לא שיתפו פעולה ולא סיפקו תשובות משביעות רצון על מנת להפיג את חשדו של הבנק, סגירתם של החשבונות על ידי הבנק הייתה סבירה ביותר.

November 19, 2019

מיסוי סיחורה של אופציה במקרקעין, כמשמעותה בסעיף 49י' לחוק מיסוי מקרקעין

מיסוי מקרקעין

ו"ע 1702-01-18

רקע: העוררת קיבלה אופציה לרכישת מקרקעין מבעל המקרקעין. לאחר קבלת האופציה סחררה העוררת את האופציה לקבוצה של רוכשים (סיחור – העברת האופציה מהעוררת לקבוצת הרוכשים, כאשר עתה קבוצת הרוכשים הם בעלי האופציה לרכישת המקרקעין מבעל המקרקעין). קבוצת הרוכשים ממשה את האופציה שהוענקה לה ורכשה את המקרקעין מבעל המקרקעין.

השאלה המשפטית: המקרה המתואר לעיל מעלה שתי שאלות: האחת –סיווג מיסוי סיחורה של אופציה במקרקעין. השנייה – האם העוררת זכאית לפטור ממס רכישה ומס שבח בהתאם לסעיף 49י(ב) לחוק מיסוי מקרקעין.

עמדת המשיב: על אף שהאופציה שניתנה לעוררת עומדת בתנאי סעיף 49י' לחוק, סיחורה לקבוצת רוכשים (במובדל ובמאובחן מסיחורה לרוכש אופציה בודד) אינה עומדת בתנאי הסעיף, ועל כן סיחור שכזה (לקבוצת רוכשים) איננו מזכה את הגורם המסחר בפטור ממס רכישה ומס שבח.

החלטת בית המשפט: מכשיר האופציה הסחירה הייחודית הקבוע בסעיף 49י' לחוק מיסוי מקרקעין, הינו בגדר האמצעי להשגת המטרה של עידוד וקידום ביצוען של עסקאות בשוק הנדל"ן, ואיננו בגדר המטרה כשלעצמה. גישת המשיב (אם תתקבל) מבקשת להפוך את האמצעי למטרה – ולא היא. אין כל בסיס משפטי לעמדת המשיב השוללת קטגורית את האפשרות לסיחור אופציה ייחודית במקרקעין במשמעות סעיף 49י' לחוק לידיה של קבוצת רוכשים. לאור האמור הערר מתקבל – שומת מס הרכישה ושומת מס השבח שהוצאה לעוררת – מבוטלות.

November 19, 2019

הארכת מועד המשנה את שיעור המס אינה יכולה להיקבע באופן מקרי ושרירותי בידי מנהל מיסוי מקרקעין

מיסוי מקרקעין

ו"ע 11233-10-19

רקע: החלטת ביניים מעניינת של כב'השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעניין שיקול הדעת המוקנה למנהל מיסוי מקרקעין מכוח סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין שבח ורכישה (להלן: "החוק").

[הבהרה: סעיף 107 לחוק דן בסמכות המנהל להאריך כל מועד שנקבע בחוק, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה].

החלטת בית המשפט: הארכת מועד שהיא פרוצדורלית אינה משנה את גובה המס. הארכת המועד המשנה את שעור המס (תחולת הטבה, פטור וכדומה) החל על אותו נישום,אינה יכולה שתקבע באופן מקרי ושרירותי בידי מנהל מיסוי מקרקעין. סמכות שכזו צריכה שתוענק למנהל במפורש. קריאה נכונה של סעיף 107 לחוק, השומרת על העיקרון שאין מטילים מס ואין פטורים ממס אלא על פי החוק, השומרת על שוויון בפני החוק, השומרת על משטר בר יישום מעשי ופשוט, היוצרת אחידות עם חוקי מס אחרים, מחייבת פרשנות האומרת כי המנהל יכול להאריך כל מועד הקבוע בחוק – קרי, מועד שאינו מעביר משעור מס אחד לאחר או מחיוב במס לפטור ממס וההפך.

November 19, 2019

מע"מ בשיעור אפס בגין מכירת נכס בלתי מוחשי

מיסוי בינלאומי

ע"מ 49963-03-17

רקע: המערערת עוסקת בפיתוח ועיצוב מערכות מזנונים מודולריות, כאשר הפיתוח והעיצוב נעשה בישראל ואיתור המקורות לחומרי הגלם, רכישתם וייצורם מבוצע מחוץ לישראל (וייטנאם). ואילו מכירת המערכת נעשית בארה"ב.

[הבהרה: מס ערך מוסף נועד למסות כל גורם ב"שרשרת הייצור", בהתאם לתוספת הערך שהוא תרם למוצר. על מנת שהמיסוי יחול אך ורק על הערך המוסף, רשאי העוסק לנכות ממס העסקאות  שהוא חב בו את מס התשומות].

עמדתה מערערת: התשומות המושקעות על ידה בישראל משמשות לייצוא קניין רוחני (הידע, העיצוב והפיתוח הייחודיים שמקורותיהם בישראל המיושמים ומוטמעים בייצור ומכירת המערכת). על כן, פעילותה מהווה מכירה של נכס בלתי מוחשי לתושבי חוץ החוסה תחת שיעור מס אפס לפי סעיף 30(א)(2) לחוק מס ערך מוסף, ומכאן גם מותר בניכוי.

עמדת המשיב: המערערת אינה מוכרת נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ, היות והייצור והמסחר במוצרי החברה לא נעשה בישראל ומרכיב הפיתוח והעיצוב המוטמעים במערכת אינם משמעותיים.

החלטת בית המשפט:  אכן המערערת מפתחת ומעצבת את המערכת, אלא שלא ניתן להתעלם מן העובדה כי בסופו של יום המערערת מוכרת ללקוחותיה נכס מוחשי המיוצר בחו"ל ונמכר בחו"ל. על כן, לא ניתן להתייחס למערערת כ"חברת פיתוח". פעילותה של המערערת היא בפיתוח המוצרים בישראל, ייצורם בווייטנאם ומכירתם בארה"ב. על כן ברור הוא כי אין לקבל את עמדתה לפיה כלל עסקאותיה הן מכירות של נכסים בלתי מוחשיים החייבות בשיעור מס "אפס", באופן המצדיק ניכוי כל מס תשומותיה בישראל. יתרה מכך, פיתוח ועיצוב אינן בבחינת זכות בקניין רוחני או נכס בלתי מוחשי כלשהו. פיתוח ועיצוב הן הפעולות אשר כתוצאה מהן אפשר ותיווצר זכות בקניין רוחני הראוי להגנה לפי הדין. המערערת לא הוכיחה קיומו של נכס בלתי מוחשי שאותו היא מייצאת ומוכרת לתושב חוץ ומכאן גם הכשל בטיעונה.

November 19, 2019

האם ניתן לרשת הפסדים לצורכי מס או למצער לרשת הפסדים מעסק לצורך קיזוז כנגד רווח הון ליורשים ממכירת נכס אשר שימש באותו עסק?

מיסוי יחיד

ע"מ 41641-01-14

רקע: אישה ניהלה עסק כעצמאית משך שנים. העסק התקיים בנכס מקרקעין (בניין).במהלך הזמן הצטברו הפסדים לצורכי מס בעסק. לימים נפטרה האישה ונכס המקרקעין עבר בירושה לילדיה. תוך זמן קצר לאחר מכן, העסק נסגר ונכס המקרקעין נמכר. מכירת נכס המקרקעין הניבה רווח הון (מס שבח).

השאלה המשפטית: האם זכאים יורשי האישה לקזז ההפסד העסקי המועבר כנגד רווח הון? שאלה משפטית זו, ניתן לפרק לשתי תתי שאלות: האחת – האם באופן כללי ניתן להוריש ולרשת הפסדים לצורכי מס? השנייה – האם ניתן להוריש ולרשת הפסדים מעסק מסוים כך שההפסדים יקוזזו כנגד רווח הון שיופק בידי היורשים ממכירת נכס אשר שימש באותו עסק?

החלטת בית המשפט: מנגנון קיזוז ההפסדים נועד להביא לכימות התעשרותו הכלכלית האמיתית של הנישום, לשם גביית מס אמת. על פני ציר הזמן (משנת מס אחת לאחרת) נדרש הקיזוז על מנת למנוע עיוותים כלכליים העלולים להיווצר כתוצאה מהטלת המס על בסיס יחידת זמן שרירותית. בהעדר הוראה חקוקה כלשהי בעניין, אין בסיס לגרוס כי בהתאם לסעיף 28(ב) ניתן לקזז הפסדו העסקי של אדם שנפטר כנגד הכנסותיו שליורשו. "רציפות" כזאת וודאי איננה מתבקשת מהוראות סעיף 120 לפקודת מס הכנסה (שומת נפטר), המפרידות בין מעמדו של היורש כנציג אישי חוקי לבין מעמדו כבעל ההכנסות החדשות בזכות עצמו. אין  כל הצדקה לאפשר סיחורו של הפסד (העברתו מאדם לאדם). הכרה בזכות למכור, להמחות, להסב או להעניק הפסד מנישום לנישום תחטיא לחלוטין את תכלית קיזוז ההפסדים. הפסד איננו"שטר" המגלם חוב כספי מהמדינה לנישום אלא נתון שמותי שיש להביאו בחשבון בהטלת מס אמת על נישום מסוים על פני ציר הזמן. נקודת הייחוס של שיטת קיזוז ההפסדים איננה הפעילות הכלכלית אלא הנישום עצמו, ואם פעילות מסוימת "עברה ידיים" מנישום לנישום ההפסדים שנוצרו בה אינם עוברים איתה אלא נותרים בידי הנישום הראשון והוא זכאי לנצלם. אף במקרה שבו נמשכת הפעילות העסקית של המוריש בידי היורש והיורש גם ירש את הנכס בו מתנהלת הפעילות, אין בסיס להתרת קיזוז הפסדי המוריש כנגד הכנסותיו של היורש – לא כנגד הכנסות פירותית מניהול שוטף של העסק ולא כנגד הכנסה הונית ממימוש הכנס העסקי (אן מימוש כל נכס אחר שיש בידיו).

October 25, 2019

ניכוי מס תשומות בגין רכישת ארוחות ושכירת כלי רכב לעובדים

מיסוי תאגידים

ע"מ 9652-01-17

השאלה המשפטית: האם המערערת רשאית לנכות מס תשומות בגין רכישת תלושים לארוחות ושכירת כלי רכב פרטיים (מחברות להשכרת רכב) עבור עובדיה, וזאת בהתחשב במגבלות הקבועות בתקנות מס ערך מוסף?

[הבהרה: בהתאם לסעיף 38 לחוק מע"מ, ניתן לנכות כמס תשומות רק מס ערך מוסף ששולם על רכישת או על קבלת נכסים או שירותים על ידי עוסק ובתנאי שהם לצרכי העסק או לשימוש בעסקו של העוסק. חריג לאמור, מתקבע בסעיף 41 לחוק מע"מ, הקובע כי אין לנכות מס על תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה החייבת במס].

עמדת המערערת: אי הכרה בתשומות אשר שימשו לצרכים עסקיים,מנוגדת לעקרון ההקבלה ולהוראות סעיף 38 לחוק מע"מ. בנוסף, טוענת המערערת, כי יש לפרש בצמצום את תקנות מע"מ המגבילות את זכות ניכוי מס התשומות וכפועל יוצא לאפשר ניכוי בשיעור יחסי (בין השימוש הנעשה לצורכי העסק לבין כלל השימוש).

החלטת בית המשפט: רכישת תלושים וארוחות: משבחרה המערערת לקבל על עצמה לסבסד ארוחות לעובדיה, דינה כדין כל מעביד שאינו רשאי לנכות מס תשומות בגין הטבה שנתן לעובדיו, אלא בתנאי תקנה 15א לתקנות מע"מ. אין בעובדה שצמחה למערערת, כמעביד, תועלת מסוימת מהארוחות שרכשה לעובדיה כדי לשלול את תחולת תקנה 15א. ומשכך גם אין לקבל את טענתה כי יש לפצל את התשומות ולהתיר לה בניכוי את החלק המייצג את טובת המעביד תוך יישום תקנה 18 לתקנות מע"מ (שימוש בתשומה מעורבת). תקנה 15א נועדה להבטיח דיווח ותשלום מע"מ בגין עסקה שעניינה מכירת נכס או מתן שירות מהמעביד לעובדיו כצרכנים סופיים. יישום תקנה 18 בנסיבות אלו,יעקוף את דרישת הדיווח שבתקנה 15א וירוקן אותה מכל תוכן. שכירת רכב פרטי: תקנה14, מצד אחד אוסרת על ניכוי מס תשומות במכירה או השכרה של רכב פרטי ומצד שני מאפשרת ניכוי מס תשומות בגין הוצאות האחזקה השוטפת של הרכב. ככל שמדובר ברכבים המשמשים גם לצרכי העסק וגם לצרכים פרטיים, יותר בניכוי החלק היחסי ששימש לצרכי העסק.  

October 25, 2019

גורם אשר נושא בסיכונים ובסיכויים הקשורים בעסקה במקרקעין, אינו מספק שירותים גרידא אלא הוא בעל זכויות

מיסוי מקרקעין

ו"ע 26722-09-17

רקע: בשלהי שנת 15, נחתם הסכם בין העוררת א' לעוררת ב' (שתיהן חברות).במועד מאוחר יותר ניגשה וזכתה העוררת ב' במכרז מטעם רמ"י לחכירת מקרקעין לבניית יחידות דיור. בתחילת שנת 16, מסרו העוררות הודעה למשיב על חתימת הסכם למתן שירותים לפרויקט עתידי (ההסכם משלהי 15). העוררות הבהירו בהודעה, כי ההסכם הינו הסכם למתן שירותי מימון, שיווק וניהול פרויקט מגורים, תוך הבהרה כי העוררת א' תהיה זו המספקת את השירותים והתמורה תובטח בתוצאות הפרויקט. בתגובה להודעת העוררות,השיב המשיב, כי הסכם מימון, שיווק וניהול, הכולל שותפות בסיכוי וסיכון לקבלת רווחים או הפסדים, נשיאה בהוצאות שיווק, פרסום ומכירה – מלמדים כי המדובר בהסכם לביצוע עסקה משותפת במקרקעין.

השאלה המשפטית: האם מהות ההסכם שחתמו ביניהם העוררות, היא הסכם מכירת מחצית מזכויות בנכס מקרקעין או שמא מדובר בהסכם למתן שירותי מימון ניהול ושיווק (ותו לא)?

החלטת וועדת הערר: לעמדת הוועדה, בחינה מהותית ועניינית של ההסכם בין העוררות מובילה למסקנה, כי המדובר בהסכם לרכישת מחצית מהזכויות בנכס המקרקעין על ידי העוררת א' מידי עוררת ב'. קיימים מקרים שבהם גורם המספק שירותים מקבל את התמורה על דרך אחוז מן הרווח. אלא שאין זה נפוץ, שספק שירותים מסוג זה אף מכפיף עצמו גם לסיכונים של הפסדים ומתחייב גם לשאת בחלק מן ההפסד. גורם אשר נושא בסיכונים ובסיכויים הקשורים בעסקה במקרקעין אינו מספק שירותים גרידא, אלא הוא בעל זכויות של ממש במקרקעין.

October 25, 2019

מתן זכות שימוש בתוכנה כ"הכנסה טכנולוגית"

מיסוי הייטק

החלטת מיסוי 9101/19

רקע: חברה תושבת ישראל, פתחה פלטפורמה דיגיטלית להשוואה מקוונת של מחירי כרטיסים להופעות ואירועי ספורט ברחבי העולם. החברה מתקשרת עם ספקים דיגיטליים שונים שמוכרים כרטיסים ברחבי העולם כך שהנתונים והפרמטרים לגבי הכרטיסים נשאבים באופן אוטומטי ממאגרי המידע של הספקים ומוצגים באתר החברה, בעוד שרכישת הכרטיסים המתבצעת על ידי הלקוח מבוצעת ישירות מול ספקי החברה ולא מול החברה. שירותי החברה מוצעים ללקוחות בחינם. הכנסות החברה הינן מעמלות מהספקים בגין כל מכירה בפועל של כרטיס ללקוח שהופנה לאתר של אחד הספקים באמצעות הפלטפורמה של החברה. מפעל החברה הינו "מפעל טכנולוגי מועדף" כהגדרת מושג זה בסעיף 51כד לחוק עידוד השקעות הון (להלן: "החוק").

הבקשה: לאשר כי הכנסות החברה מהוות "הכנסה טכנולוגית" כהגדרת מונח זה בסעיף 51כד לחוק.

החלטת המיסוי ותנאיה:

1.     אושר לחברה, כי הכנסותיה ממתן זכות שימוש בתוכנה כאמור לעיל תיחשבנה "הכנסה טכנולוגית" וזאת בכפוף לעמידתה בהגדרת"מפעל טכנולוגי" בכל שנה.

2.     חישוב ה"הכנסה הטכנולוגית המועדפת" תיעשה בכל שנה בהתאם לקבוע בתקנות לעידוד השקעות הון (הכנסה טכנולוגית מועדפת ורווח הון למפעל טכנולוגי).

3.     אם לא יתקיימו לגבי החברה בשנת מס כלשהי,תנאי מן התנאים המנויים בהגדרה "מפעל טכנולוגי" לפי העניין שבסעיף 51כד לחוק, לא תיחשב הכנסתה של החברה כ"הכנסה טכנולוגית" באותה שנה. אישור זה מותנה בהצהרת החברה על גבי טופס 973, לפיה עמדה החברה בתנאים שנקבעו באישור, בחוק ובתקנות. הצהרה זו, תוגש לפקיד השומה יחד עם דוח המס השנתי.

October 25, 2019

האם חברה זכאית "לשמר" את ההפסד ולא לקזזו, כך שהחבות במס ישראלי בגין הכנסת חוץ תתאפס בזכות הזיכוי בשל מסי חוץ?

מיסוי בינלאומי

ע"מ 48642-01-14

[הבהרה: בהתאם לפקודת מס הכנסה, תושב ישראל (יחיד או חברה) חייב במס גם על הכנסה שהופקה או נצמחה מחוץ לישראל (סעיף 2 לפקודה), וככלל, אם שולם מס זר במדינת מקור ההכנסה, המס הזר ייזקף כזיכוי כנגד המס המוטל לפי הפקודה (סעיף 200 לפקודה)].

רקע:

1      המערערת היא חברה ציבורית תושבת ישראל שתחום עסוקה הוא בענף הנדל"ן.

2      למערערת חברת בת זרה (בבעלות מלאה) תושבת קנדה (להלן: "חברת הבת").

3      בשנת 01רכשה חברת הבת בשותפות עם צד ג' נכס נדל"ן מניב. בסוף שנת 07 נמכר הנכס ברווח(להלן: "הנכס המניב"). על הנכס המניב שילמה חברת הבת מס בקנדה(מדינת המקור).

4      בשנת 08חילקה חברת הבת דיבידנד למערערת (מתוך הרווח ממכירת הכנס) – יצוין, כי מסכום הדיבידנד האמור נוכה מס במקור (לטובת קנדה).

5      בדו"ח השנתי של המערערת לשנת 08, הצהירה המערערת על הפסד עסקי בישראל, אותו ביקשה להעביר כהפסד מועבר לשנת 09.

6      באשר לדיבידנד שנתקבל מחברת הבת, בחרה המערערת להחיל את סעיף 126(ג) לפקודה – זיכוי עקיף. כפועל יוצא מהאמור, נוצר למערערת עודף זיכוי בגין מיסי החוץ ששלמה, אותם ביקשה המערערת להעביר לשנות המס הבאות.

עמדת המשיב: יישום מסלול הזיכוי העקיף חייב להתבצע לאחר קיזוז ההפסד השוטף מישראל. בנוסף טוען המשיב, כי במקרה של שימוש בזיכוי עקיף, עודף הזיכוי לא יועבר לשנים הבאות, וזאת מכוח סעיף 126(ה) לפקודה.

החלטת בית המשפט: בית המשפט מאמץ את גישת המשיב וקובע, כי ככלל זיכוי בגין מסי חוץ ניתן לקיזוז כנגד מס ישראלי החל על ההכנסה החייבת של הנישום. יש להגן על קניינו של אדם ועל כן יש להימנע מריקון שווים של הפסדים לצרכי מס. אולם במקרה דנן דברי החקיקה ברורים – קיזוז ההפסד כבר בשלב קביעת ההכנסה החייבת ולפני יישום מנגנון הזיכוי בשל מסי חוץ, הוא חלק בלתי נפרד משיטה כוללת וקוהרנטית. עלכן, גם אם לצורך העניין ההפסד היה חלק מקניינה של המערערת (ואין בית המשפט מביע דעה לעניין זה), קניין זה מלווה מלכתחילה ובאופן מובנה בסייג – ההפסד חייב להתקזז לפי ההסדרים הקבועים בסעיפים 28-29 לפקודת מס הכנסה.

October 25, 2019

האם הסרת מחדל בשלב הערעור שונה מהסרת מחדל הנעשית בהזדמנות הראשונה?

מיסוי פלילי

רע"פ 7851/13

עמדת הנאשם:  לא ניתן משקל מתאים לעובדה שבמסגרת ההליך האזרחי נתפסו בידי המדינה כספים השייכים לו. לטענתו, קיזוז זה מסכום חוב המס, היה אמור להקטין משמעותית את מחדליו,ובהתאמה היה על נתון זה לבוא לידי ביטוי, ובאופן משמעותי, לקולא בעת גזירת דינו.

עמדת המדינה:  גם כיום לא ניתן לומר שהמערער הסיר את מחדליו, שכן לחברה נושים נוספים, חלקם קודמים למשיבה בסדר הנשייה, וזאת בסכומים משמעותיים. לכן, קיים חשש שלא כל סכום ההפקדה האמור ישמש בפועל להסרת המחדל. לכן,ובאופן עקרוני, מקום בו הקופה הציבורית חסרה, אין לראות בכך הסרת המחדל. בנוסף העובדה שהמערער נאות לתקן חלק ממחדליו רק בפני בית משפט זה, כלומר בגלגול שלישי, איננה יכולה להוות שיקול להקלה בעונשו, לאחר שלא מיצה

את האפשרות לעשות שימוש בכספי ההליך האזרחי לשם הסרת מחדלו בפני הערכאה הדיונית.

החלטת בית המשפט: התחשבות בהסרת המחדל על ידי הנאשם בעת גזירת הדין, נועדה לקדם שתי תכליות עיקריות: האחת,סילוקו של המחדל כרוך בהשלמת החסר מקופת המדינה והטבת הנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה,והשנייה, עידוד הבעת חרטה וקבלת אחריות לביצוע העבירה בידי הנאשם. בפסיקה נקבע, כי כל עוד לא הושלם החסר בקופה הציבורית, הרי לא ניתן לומר שהוסר המחדל, וזאת אף אם לא ניתן לגבות את חוב המס במישור האזרחי מסיבה כלשהי. כך, למשל, נקבע ביחס לעבריין שטען שאיננו יכול לרפא את מחדלו נוכח הליך פשיטת רגל בו היה מצוי כי הדבר אינו יכול להיחשב כהסרת מחדלו. ביחס לעיתוי הסרת המחדל נקבע, כי בדרך כלל השלב לפעול להסרת מחדלים הנו לפני הגשת כתב אישום ולכל המאוחר בעת הדיון בערכאה הראשונה. במסגרת ההליכים שבפני בית המשפט העליון, השתנו הנסיבות בהשוואה לאלו שהתקיימו במועד גזר הדין שכן ראשית הנאשם שילם מחובו לרשויות המס סכום העומד על סך של כ- 348,500 ₪ ובכך הסיר חלק מהמחדל ושנית,הנאשם הצהיר כי הסכום המוחזק באוצר המדינה במסגרת ההליך האזרחי, יוכל להיזקף מבחינתו של חשבון המחדל, ככל שהדבר יתאפשר במסגרת סדרי הנשייה, ובכך הסיר, לכל הפחות, חלק אחר של מחדלו. מובן כי הסרת מחדל בשלב הערעור שונה מהסרת מחדל שנעשית בהזדמנות הראשונה,אשר מלמדת על חרטה וקבלת אחריות אמיתית ומיידית. ואולם, גם להסרת מחדל בהמשך הדרך ישנה משמעות מסוימת לאור הגשמת התכלית של תשלום מס אמת והאינטרס הציבורי בהשבת החוב לקופה הציבורית והיא אף עשויה ללמד על קבלת אחריות חלקית ולו מאוחרת. על אף חשיבות השיקול של הסרת חלק נכבד ממחדלו של המערער במרוצת הדרך, אין להפריז במשקל המוענק לכך בעת גזירת העונש.

October 25, 2019

האם מכירת מניות בחברה הרשומה בארצות הברית חייבת במס מכוח תושבות המוכר או לחלופין מכוח סעיף 100 א לפקודה החל על נכסים של אדם שחדל להיות תושב ישראל?

מיסוי בינלאומי

ע"מ 31489-01-13

רקע: בשנת 07 מכר המערער מניות בחברה זרה (ארה"ב) שהחזיקה במלוא הון מניותיה של חברה אחרת תושבת ישראל. התמורה בגין מכירת מניות החברה הזרה, התקבלה בידי המערער בשני תשלומים- האחד בשנת 07 (החלק הארי) והנוסף בשנת 08. להשלמת התמונה נציין, כי המערער רכש את מניות החברה הזרה בשנת 99.

טענת המערער: אין בסיס לחיוב במס במכירת המניות של החברה הזרה בשל העובדה שמרכז חייו היה בארצות הברית החל משנת 1995 ועד לשנת 2012 – ולכן לא היה תושב ישראל לצורכי מס בשנים אלו.

עמדת המשיב: המערער היה תושב ישראל, כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, בעת מכירת המניות. ולחילופין יש להחיל את סעיף 100א לפקודת מס הכנסה לפי מועד ניתוק התושבות הנכון ליום 18.12.06.

[הבהרה: סעיף 100א (שכותרתו"אדם שחדל להיות תושב ישראל") נועד ליצור אירוע מס רווח הון (רעיוני) עקב הפסקת תושבותו של אדם, כך שרואים את נכסיו כנמכרים "ביום שלפני היום שבו חדל להיות תושב ישראל". כך מוטל מס ישראלי על עליית ערכם של הנכסים עד שינוי התושבות ונמנע מצב שבו בעת מכירת הנכסים לא יגבה בכלל מס ישראלי בשל תושבותו החדשה של בעל הנכסים באותה עת.]

החלטת בית המשפט:  ניתוח הדיווחים של המערער לרשויות המס בארה"ב מעלה, כי סכום התמורה המדווח ממכירת המניות בחברה הנמכרת אינו תואם לכאורה את היקף העסקה המלא. העלאת טענה לפיה הוראות סעיף 100 א לפקודה נסוגות בפני הוראת אמנת מס על ידי נישום שלא דיווח על מלוא ההכנסה ממימוש הנכס במדינה השנייה, מעורר קושי. דרישת תום הלב וניקיון הכפיים בכלל, והצורך למנוע ניצול לרעה של אמנות מס בפרט, עשויים לחייב את המסקנה כי אין מקום לטענת פטור המבוססת על הוראות האמנה אם הנישום לא קיים כראוי את חובות הדיווח במדינה השנייה.

לאור האמור, קובע בית המשפט כי יש להחזיר את הדיון לשלב ההשגה לשם בחינה והכרעה בנושאים שטרם התבהרו.

October 7, 2019

אי התרת קיזוז הפסד הון ממכירת מניות חברת בת לחברת אחות

מיסוי תאגידים

ע"א 7481/17

רקע: המשיב הוא בעלים של מספר חברות. המשיבה 2 הינה חברה משפחתית, המוחזקת על ידי המשיב ב-99% מהון מניותיה. בשנת 95 המשיבה 2 רכשה נכס נדל"ן. בשנת 96 נכס הנדל"ן נמכר לחברה ייעודית שבעלי המניות בה היו 50% המשיבה 2 ו-50% על ידי חברה אחרת (שלא בבעלות המשיב). במרוצת השנים השקיעו המשיבה 2 והחברה האחרת עוד כספים בנכס הנדל"ן. בשנת 05 נמכרו כ-69% מנכס הנדל"ן למספר חברות קבלניות בתמורה לשירותי בניה על יתרת נכס הנדל"ן(להלן: "עסקת הקומבינציה"). לטענת המשיב והמשיבה 2, ההשקעה בנכס הנדל"ן משנת 95 ועד עסקת הקומבינציה הניבה הפסד הון עקב חוב אבוד. במקביל למתואר לעיל, המשיב מכר מניות בחברה נוספת שבבעלותו (להלן: "חברת ה-LLC") ונוצר לו רווח הון. בנוסף, לאחר עסקת הקומבינציה, מכרה המשיבה 2 את מניותיה בחברה הייעודית לחברה אחרת בבעלותו המלאה של המשיב (להלן: "עסקת המכירה").לטענת המשיב, כתוצאה מעסקת המכירה נגרמו למשיבה 2 הפסד הון בשיעור דומה לרווח הון שנוצר למשיב ממכירת מניותיו בחברת ה-LLC. סמיכות הזמנים, מכירת נכס הנדל"ן בעסקה שבה המשיב הוא גם המוכר וגם הקונה, והקרבה בין גובה הרווח לגובה ההפסד, עוררו את חשדו של פקיד השומה. פקיד השומה קבע כי עסקת המכירה היא עסקה מלאכותית, שתכליתה היא לייצר למשיב הפסד הון שניתן יהיה לקזז אותו אל מול הרווח ממכירת מניותיו בחברתה-LLC.

החלטת בית המשפט: ניתן להכיר בהפסד רק כאשר הוכח שההלוואה לא תיפרע וההנחה הסבירה היא כי הנכס "ירד לטמיון". יחד עם זאת, קשיי גבייה או ספקות בעלמא לגבי היתכנות הפירעון, אינם מגבשים הפסד (עניין פישמן – ע"א918/15). עוד הובהר בפסיקה, כי לצורך הגדרת "חוב רע" המבחן הוא – מבחן אובייקטיבי המשלב אמות מידה של שכל ישר והתנהלות עסקית סבירה והינו תלוי נסיבות של כל מקרה. המועד שבו נוצר הפסד הון הינו בעל חשיבות להשפעתו על אפשרות הקיזוז. כאשר מדובר בוויתור על חוב, עשוי להתעורר קושי לקבוע את המועד המדויק שבו החוב הפך ל"חוב אבוד". במצב דברים זה – הנטל המוטל על הנישומים, הוא להוכיח כי מדובר על ויתור החוב בשנת המס הרלוונטית. בעניינו מחילת חוב מוחלטת ללא תמורה היא פעולה"חשודה" כשלעצמה, במיוחד כשמתקיימים יחסים מיוחדים בין הצדדים, שקיימת סמיכות בעיתוי מחילת החוב לרווח הון שנצמח ובהינתן סכום המחילה התואם את רווח ההון. עוד מוסיף ומציין בית המשפט, כי מבחינתה של המשיבה 2 עסקת הקומבינציה איננה מסמנת את סוף הדרך של ההשקעה אלא שלב ביניים. לעמדת בית המשפט עסקת המכירה היא עסקה מלאכותית שפקיד השומה היה רשאי להתעלם מתוצאותיה לצורך קביעת נטל המס. הטעם היסודי לעסקת המכירה הוא השאיפה ליצור הפסד הון שיקזז את הרווח מעסקת מכירת מניות חברת ה-LLC.

October 7, 2019

חיוב במע"מ בגין רווחי חברה ממסחר באופציות מכוח סעיף 19(ב) לחוק מע"מ

מיסוי תאגידים

ע"מ 14338-02-15

רקע: המערערת פתחה תוכנה לשימוש בשוק ההון. מטרת התוכנה- סיוע בביצוע עסקאות בתדירות גבוהה ובניהול וגידור סיכוני מסחר (להלן: "התוכנה"). טרם המוצר שווק ונמכר ללקוחות, סווגה המערערת כ"עושה שוק" בבורסה לניירות ערך בתל אביב. המערערת השתמשה בתוכנה להוכחת יכולות ואמינות התוכנה תוך שהיא מבצעת פעולות רבות של רכישה ומכירה של אופציות בבורסה (להלן: "פעילות עצמית בשוק ההון"). בגין פעילות זו, נצמחו למערערת רווחים בנוסף לגמול שקיבלה מן הבורסה עבור תפקידה כ"עושה שוק".

[הבהרה: חוק מע"מ דן בשלושה מסלולים למיסוי מסחר בניירות ערך: מסלול א': החרגה גורפת הן לפי סעיף 2 לחוק - ניירות ערך ומסמכים סחירים, אינם בבחינת "מיטלטלין" או "נכס" בהתאם לחוק מע"מ ולפיכך מכירתם אינה מהווה "עסקה" לצורך חוק מע"מ. והן לפי סעיף 1 לחוק - הגדרת המונח"מכר" בחוק מע"מ ממעטת ".. פעולה בנייר ערך הנסחר בבורסה". מסלול ב': מיסוי על בסיס "נטו" לפי סעיף 19(ב) ו-9לחוק. מסלול ג': הטלת מס שכר וריווח לפי הצו בצירוף סעיף 4(ב) לחוק.].

עמדת המשיב: המערערת חייבת במס ערך מוסף על רווחיה מהפעילות העצמית בשוק ההון, וזאת מכוח סעיף 19(ב) לחוק מע"מ.

עמדת המערערת: אין לחייב את המערערת במס ערך מוסף בגין הרווחים שנצמחו לה במסגרת פעילותה העצמית בשוק ההון, שכן סעיף 19(ב) לחוק מע"מ חל רק במקרים של "תיווך" ולא על פעילות בחשבון נוסטרו (פעילות עצמית בשוק ההון).  

החלטת בית המשפט: לדעת בית המשפט סעיף 19(ב) חל במקרה דנן. אמנם המערערת פעלה מבחינה טכנית מתוך חשבון "נוסטרו" – קרי, לא שימשה ברוקר או שלוח הפועל בשם לקוחות, אולם מהות התפקיד כ"עושה שוק" הייתה כאמור תיווך פיננסי, דהיינו עשיית פעולות שתכליתן שכלול השוק והגברת המסחר בו. בנוסף לאמור בחן בית המשפט את הפעילות העצמית בשוק ההון של המערערת בהתאם למבחני הפסיקה לבחינתו של עסק והגיע למסקנה, כי פעילותה העצמית בשוק ההון עולה כדי עסק ומשכך יש לחייבה במס ערך מוסף.

October 7, 2019

טיוטת צו מס הכנסה (סוגי שותפויות שיש לראותן כחברה)

מיסוי הייטק

דינים

ההסדר הקבוע בסעיף 63(ד) לפקודת מס הכנסה (קביעה בצו סוגי שותפויות שיראו אותן לעניין הפקודה כחברה) קובע, כי יראו את השותפות לעניין הפקודה כאילו היא חברה, וסכום שחילקה השותפות לשותפים יראוהו כדיבידנד. באמצעות ההסדר הנקבע בסעיף זה, מתאפשר פיקוח יעיל על שותפויות הנסחרות בבורסה לניירות ערך. כיוון שברירת המחדל היא ששותפות היא ישות שקופה, כללי המיסוי הרגילים היו מצריכים דיווח של כל אחד ממחזיקי יחידות ההשתתפות בקרב הציבור בשנת מסבה הופקה או נצמחה הכנסת השותפות. החלת מבנה מיסוי דו-שלבי סעיף 63(ד), מאפשר לשותפות להיות ישות סגורה מבחינת דיני המס, וכתוצאה מכך מייעל את הפיקוח עליה וחוסך בנטל רגולטורי משמעותי כלפי מחזיקי יחידות ההשתתפות.

במהלך חודש מאי 2019, תוקן תקנון הבורסה לניירות ערך על מנת לאפשר לשותפויות מחקר ופיתוח להיסחר. תקנון הבורסה בנוסחו החדש קובע, כי רישום למסחר ניירות ערך של שותפות מוגבלת, מותנה בכך שעיסוקה הבלעדי הוא בתחום מחקר ופיתוח. בהקשר זה, קובע התקנון תנאים לרישום למסחר ניירות ערך בשותפות. בין היתר, קובע התקנון, כי ניירות ערך של שותפות מוגבלת שתחום פעילותה הינו מחקר ופיתוח, כהגדרתם בחוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, התשמ"ד-1984 ,ירשמו למסחר, בכפוף לכך שבהסכם השותפות התחייבה כי מדיניות ההשקעה שלה היא השקעה במספר פרויקטים, וכן התחייבה כי סכום ההשקעה בפרויקט בודד בו היא משקיעה לראשונה, לא יעלה על 40% מנכסי השותפות, כמפורט בתקנון. לעניין זה, מגדיר התקנון "פרויקט" כהשקעה של השותפות או של תאגיד המוחזק על ידי השותפות, במחקר או פיתוח כמשמעותם בחוק המו"פ, וכן שהתקבל אישור רשות החדשנות בגין כל פרויקט בו תשקיע לראשונה (בהתאם לנוהל המפורט בתקנון) או שהתקבל אישור רשות החדשנות לכך שההשקעה מקיימת את מטרות חוק המו"פ. נוסחו המוצע של הצו יאפשר לראות בשותפות העוסקת במחקר ופיתוח ומקיימת את תנאי הרישום למסחר על פי תקנון הבורסה, כאילו היא חברה.

October 7, 2019

השכרת דירות כהכנסה מעסק

מיסוי מקרקעין

ע"מ 27431-04-17

רקע: המערער רכש 10 נכסי נדל"ן ורשם אותם בחלקם על שמו וחלקם על שם ילדיו. כל נכס נדל"ן פוצל למספר יחידות דיור (להלן: "נכסי המשפחה"). המערער היה זה שאחראי להשכרת נכסי המשפחה. המערער הצהיר על ההכנסות שנבעו רק מהשכרת הנכסים הרשומים על שמו. לעומת זאת, הנכסים הרשומים על שם ילדי המערער דווחו על ידי ילדי המערער –על הכנסות אלו התבקש פטור ממס.

[הבהרה: שלושת מסלולי המס למיסוי הכנסה מדמי שכירות: 1. מסלול רגיל – המס מחושב לפי מדרגות המס של היחיד 2. מסלול פטור ליחיד – פטור ממס עד גובה תקרה ההכנסה הקבועה בחוק 3. מסלול מס מופחת ליחיד – שיעור מס קבוע בגובה 10% על מלוא מחזור ההכנסה]

השאלה המשפטית: א. מהו מסלול/ שיעור המס שיחול על ההכנסות מהשכרת נכסי המשפחה? ב. מהו היקף הכנסות השכירות מנכסי המשפחה שיש לייחס למערער באופן אישי?

החלטת בית המשפט:

לעניין השאלה המשפטית הראשונה - על מנת לבחון האם הכנסת השכירות מנכסי המשפחה הינה הכנסה עסקית, יש להיעזר במכלול המבחנים שהותוו בפסיקה (מבחנים לקיומו של עסק). לעמדת בית המשפט במקרה דנן, עצם קיומו של מנגנון (המערער ניהל מחברות אישיות שבהן נהג לרשום, בין היתר, את דמי השכירות מכל נכסי המשפחה), כמות נכסי המשפחה (בעניין לשם ובירן – בית המשפט העליון קבע, כי במצב של ריבוי נכסים העומדים להשכרה, קמה חזקה הניתנת לסתירה, כי המדובר בהכנסה עסקית), היקף תדירות הפעולות שנדרשו מהמערער לצורכי ההשכרה (ידע מעשי ובקיאות שצבר המערער),השבחת הנכסים (פיצולם למספר יחידות דיור) ונטילת סיכון מוגבר (כלכלי אך לא רק) – כל אלה, בין יתר קביעות בית המשפט לעניין זה, מעידים כי המדובר בהכנסה מפעילות עסקית-אקטיבית ומשכך מסלול המיסוי החל במקרה דנן הינו המסלול הרגיל.  

לעניין השאלה המשפטית השנייה – למערער הייתה שליטה מלאה בנכסי המשפחה הרשומים על שם ילדיו ובהכנסה המופקת מהשכרתם. גם אם לפי המסמכים ילדיו יכלו לדרוש ממנו לא לקחת חלק פעיל בהשכרת נכסי המשפחה הרשומים על שמם,הסבירות להתממשות תרחיש זה קלושה. כפועל יוצא מהאמור, יש להגיע למסקנה כי דמי השכירות מכלל נכסי המשפחה הן בבחינת הכנסה בידי המערער עצמו. יחד עם זאת, מציין בית המשפט, כי רישום הבעלות על חלק מנכסי המשפחה על שם הילדים, כבר בשלב הרכישה,היה נגוע כולו במלאכותיות ונעדר טעם מסחרי/ יסודי כלשהו.

September 25, 2019

זקיפת הכנסה מדיבידנד ליחיד, בשל כספי מס תשומות שקוזז שלא כדין בחברות שבבעלותו ובשליטתו

מיסוי יחיד

פסיקת בית המשפט המחוזי - ע"מ 1409-06-18

רקע: המערער והחברות שבבעלותו המלאה, הורשעו על פי הודעתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות לפי חוק מע"מ בגין ניכוי מס תשומות שלא כדין ובכוונה להשתמט מתשלום מס (הליך פלילי). לאור האמור, מנהל מע"מ הוציא לחברות שומות כפל מס(הליך אזרחי) והן הגישו ערעור על שומות אלו שנדחה. בנוסף, פקיד השומה (המשיב בהליך דנן – גם הליך אזרחי) הוציא לחברות שומות לפי פקודת מס הכנסה בגין דיווח בחסר לאחוז הרווח הגולמי של החברות וקבע אותו על 4%, חלף אחוז נמוך יותר שדווח על ידי החברות. בנוסף, קבע פקיד השומה כי יש לחייב את החברות בהכנסה בגובה מס התשומות שקוזז שלא כדין. לחלופין, קבע פקיד השומה כי יש לחייב את המערער כמי שהפיק הכנסות (באופן אישי) בגובה מס התשומות שקוזז שלא כדין על ידי החברות או לחילופי חילופין יש לחייב את המערער כמי שקיבל לידיו דיבידנד מתוך ההכנסות שנצמחו לחברה בגין מס התשומות שקוזז שלא כדין. החברות בחרו שלא להגיש ערעור על השומות שהוצאו להן על ידי המשיב והן הפכו לסופיות.

החלטת בית המשפט:  משמעות אי הגשת הערעור על ידי החברות בגין השומות שהוצאו להן על ידי המשיב היא כפולה: א – החברות לא חולקות כלל על קביעת המשיב בדבר שיעור הרווח הגולמי שקבע המשיב ( 4%) ב – החברות לא חולקות על קביעת המשיב לפיה נצמחה בידן הכנסה בגובה מס התשומות שקוזז על ידן שלא כדין.  בנוסף קובע בית המשפט, כי אין לקבל את טענת המערער לפיה החברות בבעלותו לא החליטו על חלוקת דיבידנד, וממילא לא חילקו לו דיבידנד בפועל וכי מדובר בפיקציה. העובדה כי לא נעשתה הכרזה בפועל על ידי החברות על חלוקת דיבידנד, אין משמעותה כי לא חולק דיבידנד. המסקנה המתבקשת היא, כי בידי המערער נצמחה הכנסה בשל הכנסות שהיו בחברות בשליטתו והתקבלו בידיו או לפקודתו. יתרה מכך, בנסיבות הקיימות ניתן היה לייחס למערער אף הכנסה משכר עבודה או דמי ניהול ששולמו מהחברות, כך שלמעשה המשיב נהג לקולא במערער משחייבו בדיבידנד (לאור שיעור המס הנמוך יותר החל במקרים אלו).

September 25, 2019

האם יש לפצל בין דירת מגורים המיועדת לשימוש למגורים ולבין זכויות בניה להרחבת הדירה, לעניין מס הרכישה?

מיסוי מקרקעין

פסיקת וועדת הערר - ו"ע 52028-10-17

רקע: העורר רכש מחצית מנכס מקרקעין עליו בנויה דירת מגורים המיועדת לשמש למגורים. בנוסף לאמור, קיימות זכויות בנייה בלתי מנוצלות להרחבת הדירה.

עמדת העורר: אין בכוונת העורר, בעתיד הנראה לעין, לנצל את זכויות הבניה ולהרחיב את הדירה. לגישת העורר, יש ליישם "פיצול רעיוני" בין דירת המגורים הקיימת (המיועדת לשמש למגורים) לבין זכויות הבניה הבלתי מנוצלות (אינן מיועדת לשמש למגורים) שכן הן מהוות "זכות אחרת במקרקעין" – בעלת שיעור מס רכישה מוקטן.

עמדת מנהל מיסוי מקרקעין:  לא ניתן לערוך "פיצול רעיוני" בין דירת המגורים ובין זכויות הבנייה, שכן אין המדובר "בנכס מעורב" ולכן, יש להחיל את שיעור מס הרכישה החל על דירת מגורים.

החלטת בית המשפט: בית המשפט דוחה את טענת העורר וקובע, כי אין המדובר בשני נכסים שונים (דירת המגורים וזכויות הבנייה) שכן זכויות הבניה נטעמות בנכס המקרקעין מבחינה כלכלית ומשום כך ניתן להכיר בהן כ"זכויות במקרקעין"לצורך החוק. ובמילים אחרות – אין במקרה הנדון "נכס מעורב" כלל, אלא דירת מגורים אחת, פשוטו כמשמעו.

September 15, 2019

מס רכישה בעסקת החלפת דירה ברכישה מקבלן

מיסוי מקרקעין

ו"ע 50652-11-17

רקע: העורר רכש את מלוא זכויות הבעלות בדירת מגורים עתידית בפרויקט בניה, דיווח כדין על רכישתה ושילם את המס. בחלוף מעל לשנה,נחתם הסכם חדש בין העורר לחברה המשווקת את הפרויקט להחלפת דירה (דירה זהה בקומה גבוהה יותר). ההסכם החדש ביטל את הישן והתמורה שנקבעה בו עבור הזכויות בדירה החלופית היה גבוה יותר. לאור ההסכם החדש, דיווח העורר למנהל מיסוי מקרקעין על ביטול ההסכם הישן וביקש להעביר את התשלום ששולם בגין מס הרכישה על הדירה הראשונה,למס הרכישה שיוטל בגין הדירה החלופית. לאור ההסכם החדש, קבע מנהל מיסוי מקרקעין את שיעור מס הרכישה לפי 8% (שיעור המס הקובע במועד חתימת ההסכם החדש). לטענת העורר יש להעמיד שיעור מס הרכישה על 6%, כשיעורו בעת חתימת ההסכם הראשון.

החלטת בית המשפט: מושכלת יסוד היא, כי החלפת דירה כרוכה במכירתה ורכישת דירה אחרת במקומה, בגדרן של שתי עסקאות שונות ונפרדות במקרקעין ,המקימות חבות במס . לכאורה, היה צריך למסות את החלפת הדירה כשני אירועי מס נפרדים: האחד – מכירת הדירה הראשונה (מס שבח) השני – רכישת הדירה החלופית (מס רכישה). יחד עם זאת, בהתאם להוראת הביצוע מס שבח 20/97 אין לראות את העסקה(המתוארת לעיל) כשני אירועי מס נפרדים וכי יש להתייחס להחלפת הדירה כמכלול- כעסקה של רכישת דירה אחת המחויבת במס בגדרו של אירוע מס אחד. שוויה של הדירה החלופית נקבע על פי שווי שוק במועד ביצוע העסקה (יום חתימת ההסכם החדש). משכך, יש לחייב במס על מלוא שווי הזכויות בדירה החלופית במועד ביצוע העסקה ולפי שיעור המס הקבוע במועד זה. לאור האמור דוחה הוועדה את הערר.

September 15, 2019

דחיית טענת החברה לזכאות הטבות המוענקות ליצואנים לפי חוק עידוד השקעות הון

מיסוי תאגידים

ע"מ 55611-07-17

השאלה המשפטית: האם המערערת עונה לסווג "מפעל מועדף",כמשמעותו בחוק עידוד השקעות הון (להלן: "החוק")?

רקע: המערערת וחברה נוספת, חברו לביצוע פרויקט עבור חיל האויר האמריקאי. בין חיל האויר האמריקאי והחברה הנוספת נחתם הסכם רישיון ייצור (MLA).במסגרת ההסכם, אושרה המערערת כבעלת רישיון משנה לייצור תחת רישיון היצור של החברה הנוספת.

עמדת המערערת:  המערערת עומדת בתנאי סעיף 18א(ג)(1)(ג) לחוק,ומשכך זכאית להטבות מכוחו. המערערת היא זו שמייצרת את המוצר מהשלב הראשוני ועד השלמתו,לרבות בדיקות תקינות. רק המשלוח של המוצר נעשה על ידי החברה הנוספת – קרי,"חב' צינור" המשווקת את המוצר מטעמים טכניים בלבד.

עמדת המשיב: המערערת אינה זכאית להטבות הקבועות בחוק, מאחר שהיא אינה מקיימת את דרישות סעיף 18א(ג)(1)(ג)לחוק, שכן מרבית מכירותיה הן בישראל, שוק המונה פחות מ- 14 מיליון תושבים. הגורם שהתחייב באופן בלעדי לספק את המוצר לחיל האויר האמריקאי הוא החברה הנוספת.

החלטת בית המשפט: אין חולק, כי המערערת לא הייתה זו שהתקשרה עם חיל האויר האמריקאי או שחיל האויר האמריקאי היה צד להסכם בין המערערת לחברה הנוספת,או שהמערערת קיבלה תשלומים ישירות מחיל האויר האמריקאי. סיכוני היצור וסיכוני היצוא הינם של החברה הנוספת, שכן המערערת זכאית לקבלת תשלום מהחברה הנוספת מהרגע שסיפקה לה את המוצר – משכך אין לקבוע כי המערערת היא זו שמייצרת ומוכרת מוצרים לארה"ב (שוק המונה לפחות 14 מיליון תושבים). מעמדה של המערערת הוא כמעמדו של כל קבלן משנה אחר ואחריותה היא רק כלפי הקבלן הראשי (החברה הנוספת). אין גם לקבל את טענת המערערת לכך שהיא "יצואן עקיף". הפרשנות לפיה הטבות המס מוענקות רק לחברה שגם מייצרת וגם מייצאת, מתיישבת היטב עם תכלית החוק שכן מטרת החוק היא לתגמל במידת מה את החברה הנוקטת בסיכונים רבים יותר, ואלו הן החברות המייצרות ומייצאות בעצמן סחורתן. לאור כל האמור, דחה בית המשפט את ערעור המערערת.

September 1, 2019

סיווג תקבול ממכירת מניות

מיסוי תאגידים

פסיקת בית המשפט המחוזי ע"מ 18186-02-17

השאלה המשפטית: האם יש לסווג את תקבולי המערערת ממכירת מניות כריווח הון או הכנסה פירותית (כעמדת המערערת) – לאופן הסיווג, ישנה חשיבות ליכולת המערערת, לקזז תקבוליה ממכירת המניות כנגד הפסדים עסקיים מועברים (הפסדים משנים קודמות).

עמדת המשיב: היות והמדובר במכר מניות המהוות ככלל נכס הוני, אין לסווג את התקבול ממכירתם כחלק מפעילותה העסקית של המערערת או כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.

עמדת המערערת: יש "להשקיף" את בעלות המערערת במניות, כך שיש לראותה כמי שהחזיקה באופן ישיר בנכסי החברה (בה החזיקה באמצעות המניות), כאשר הפעילות שנעשתה בחברה המוחזקת עולה כדי פעילות עסקית. בנוסף, טוענת המערערת, כי המניות התקבלו כתוצאה מהשקעתו של בעלי המערערת בקידום פיתוח הנכס שבבעלות החברה המוחזקת. לחלופין, טוענת המערערת, כי המדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי או בריווח הון מעסק, אשר ניתנים לקיזוז כנגד הפסדים מועברים.

החלטת בית המשפט: המבחנים שנקבעו בפסיקה, לצורך הכרעה בשאלת סיווגו של תקבול שמקורו בעסקה למכירת נכס אם כתקבול במישור ההוני (המתחייב במס רווח הון או במס שבח) או כתקבול במישור העסקי המתחייב במס הכנסה הם: מבחן טיב הכנס; מבחן תדירות העסקאות; מבחן היקף הכספי של העסקה; מבחן אופן המימון; מבחן תקופת ההחזקה; מבחן הידע והבקיאות; מבחן קיומו של מנגנון או פעילות קבועה ונמשכת;מבחן הגג – מבחן הבודק את נסיבות העסקה.

לעמדת בית המשפט, בהתאם למבחנים הנ"ל, אין לראות במערערת כמי שפעילותה ממכירת המניות עולה כדי עסק.

בנוסף קובע בית המשפט, כי אין לטשטש את הגבול העובר בין חברה לבעל מניותיה, כך שכלפעילות המתבצעת על ידי החברה תיוחס לבעל המניות. קבלת עמדת המערערת, הייתה מובילה לכך שכל מכירת מניות על ידי בעל מניות בחברה המקיימת פעילות עסקית תחשב כאירוע מס במישור הפירותי, אך ורק מהטעם שבעל המניות פעל לשם קידומה של החברה ולהשבחת ערך מניותיה.

לאור כל האמור דחה בית המשפט את ערעור המערערת.

September 1, 2019

בקשה להשתת נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות בהליך על פקיד השומה

בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים

פסיקת בית המשפט העליון רע"א 2454-19

הבקשה: לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי לא יישם כראוי את ההבחנה בין"סיווג מחדש" (עסקה מלאכותית) ל"סיווג שונה" (אי קבלת המצג העובדתי של העסקה על ידי המבקשת) בבקשתה להיפוך נטל ההוכחה והבאת הראיות – ומכאן בקשת רשות הערעור.

החלטת בית המשפט: עקרון יסוד בדיני המס הוא, כי אופן מיסוי העסקה הולך אחר מהותה הכלכלית. בבוא של פקיד השומה לעמוד על המהות הכלכלית האמתית שלהעסקה, תחילה עליו לבחון האם בהתאם לדין הכללי (כגון דיני התאגידים או החוזים או המס) יש לבצע "סיווג שונה" לעסקה. רק במידה ופקיד השומה מצא, כי לפי העובדות הרלוונטיות לא ניתן לסווג את העסקה באופן שונה מכפי שסיווג אותה הנישום,אזי באפשרותו לטעון ל"סיווג מחדש" קרי – "עסקה מלאכותית".במצב זה נטל ההוכחה עובר לכתפי פקיד השומה.

במקרה דנן, דחה בית המשפט את עמדת המבקשת, כי המשיב ביצע "סיווג מחדש" לעסקה,שכן עמדת פקיד השומה מתבססת על כך שהעסקה מורכבת מעובדות נוספות/ שונות ולא מהעובדות כפי שתוארו על ידי המבקשת ומשכך אין המדובר ב"סיווג מחדש" אלא ב"סיווג שונה".

August 9, 2019

מכירת אופציה לרכישת מקרקעין

מיסוי מקרקעין

פסיקה וועדת ערר ו"ע 931-12-15

השאלה המשפטית: האם אופציה שנמכרה על ידי החברה לקבוצת רכישה היא "אופציה כללית" (זכות למכירת זכות במקרקעין) החייבת במס שבח ובמס רכישה על פי הוראות חוק מיסוי מקרקעין או שמא מדובר ב"אופציה ייחודית"שלגביה נקבע הסדר מס מיטיב הפוטר אותה ממס שבח וממס רכישה בהתאם להוראות סעיף 49י לחוק מיסוי מקרקעין?

החלטת בית המשפט: האופציה שנמכרה על ידי החברה לקבוצת הרכישה היא"אופציה ייחודית", שכן מכלול נסיבות המקרה מעידים על כך שהאופציה הנמכרת עומדת בתנאי סעיף 49י לחוק מיסוי מקרקעין ומשכך גם זכאית להסדר המס מיטיב.

July 30, 2019

בקשה למחיקת טענה חלופית שהועלתה על ידי פקיד השומה

החלטת ביניים

פסיקה בית משפט מחוזי ע"מ 68517-03-18.

הבקשה: המערערת פנתה לבית המשפט בבקשה להורות למשיב (פקיד השומה) למחוק את טענתו החלופית שהועלתה במסגרת ההודעה המפרשת את נימוקי השומה (טענה לעניין עסקה מלאכותית), הואיל וטענה זו סותרת מבחינה עובדתית את טענתו העיקרית של פקיד השומה.

החלטת בית המשפט: בית המשפט דחה את בקשת המערערת מהסיבות הבאות: הראשונה– בית המשפט לא מצא כי טענותיו של המשיב הם טענות עובדתיות סותרות. השנייה –יש לפרש בצמצום את תקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי (הסתמכות על עובדות שונות). מטרת השומה, כמו גם מטרתו של ההליך המשפטי הבוחן אותה במסגרת ערעור הנישום המוגש עליה,היא להבטיח גביית מס אמת. בסמכויות פקיד השומה לבחון את המהות האמתית שלהעסקה ובדרך אחרת מזו שהוצגה על ידי המערערת ולקבוע לשם כך שומות חלופיות.

July 30, 2019

העברת מקרקעין לנאמנות

מיסוי מקרקעין

ו"ע 49026-07-12

השאלה המשפטית: האם הוראות פרק הנאמנויות בפקודת מס הכנסה חלות על אירוע הנתון לתחולת חוק מיסוי מקרקעין?

[הבהרה: בהוראות פרק הנאמנויות נקבע, בין היתר, כי הקנייה לנאמן שנעשתה ללא תמורה לא תיחשב כמכירה לעניין הוראות חלק ה'לפקודה (מיסוי רווחי הון)].  

החלטת וועדת הערר: חוק מיסוי מקרקעין מתייחס לשני סוגי"נאמנויות" בלבד: האחת - הקניית מקרקעין לנאמנים מסוימים או לאפוטרופוסים מכח חיקוקי דין מסוימים המנויים בסעיף 3 לחוק. השנייה – העברת זכות במקרקעין מנאמן לנהנה שבסעיפים 69 ו-74 לחוק (נאמן שרוכש מראש בשמו בשביל פלוני זכות במקרקעין לנהנה ספציפי וידוע כבר בעת הרכישה). כפועל יוצא מהאמור, אין בחוק מיסוי מקרקעין כל התייחסות מפורשת למיסוי הקניית מקרקעין מהיוצר לנאמן עבור נהנים מסוימים (מוגדרים ולא מוגדרים).

על כן, קובעת וועדת הערר כי עליה להשלים את החסר בדין (כמתואר לעיל) לפי עקרונות המיסוי שנקבעו בפרק הנאמנויות בפקודת מס הכנסה (קרי – לראות את ההקנייה מהיוצר לנאמן, כאירוע שאינו נחשב כ"מכירה" הן לעניין מס השבח והן לעניין מס הרכישה. מועד אירוע המס ידחה למועד החלוקה בפועל או במכירה.

July 28, 2019

האם מחילת חוב של בעל מניות לחברה פעילה שבבעלותו מהווה הפסד

מיסוי יחיד

פסיקה בית משפט מחוזי ע"מ 25908-12-17

השאלה המשפטית: האם מחילת חוב של בעל מניות לחברה פעילה שבבעלותו מהווה הפסד אשר ניתן לקיזוז כנגד שבח שנוצר לו ממכירת מקרקעין שבבעלותו הפרטית (מקרקעין שהיו משועבדים לבנק ותמורתם שימשה להחזר החובות של החברה לבנק)?

החלטת בית המשפט: תשלום החוב לבנק באמצעות התמורה ממכירתה מקרקעין הינו שימוש בכספי התמורה ושימוש זה כשלעצמו אינו יוצר הפסד בידי בעל המניות. תשלום זה הוא בבחינת כספים שמשקיע בעל מניות בחברה שבבעלותו והשקעה זו כשלעצמה יוצרת בידו נכס ולא הפסד. הנכס שנוצר בידי בעל המניות במקרה דנן הוא הזכות להיפרע מהחברה את הלוואת הבעלים שהעמיד לרשות החברה באמצעות פירעון חוב החברה לבנק. הפסד עלול להיווצר רק אם יתברר כי נכס זה ירד לטמיון, שעה שיוכח כי החברה לא יכלה לשלם את החוב לבעל המניות וכי לבעל המניות לא נותר אלא למחול על גביית החוב מאת החברה.

מחילת חוב בין צדדים קשורים דורשת בחינה ובדיקה, שכן קיזוז הפסד מטיב מבחינת תוצאת המס עם בעל המניות ומשכך יש לברר כי אכן מדובר באמת בהפסד ולא בפעולה וולונטרית שנעשתה מטעמי חסכון במס. חשש זה מתגבר שעה שמחילת החוב נעשית בסמוך למועד בו נוצר אצל בעל המניות רווח הון ומתגבר עוד יותר מקום בו לחברה (שכלפיה נמחל החוב) יש הפסדים צבורים (מחילת החוב היוצרת הכנסה בידי החברה לא תוביל לתשלום מס שכן ההכנסה ממחילת החוב תקוזז כנגד ההפסדים הצבורים).

נטל ההוכחה כי אפסו הסיכויים לגביית החוב מוטל על שכמו של בעל המניות. עליו להעמיד הוכחות אובייקטיביות לכך שאבדו הסיכויים לגבות את החוב. במקרה דנן לא עמד בעל המניות בנטל להוכיח כי נוצר לו הפסד כתוצאה ממחילת החוב.

July 28, 2019

הקצאת אופציות לעובדים (סעיף 102 לפקודת מס הכנסה)

מיסוי הייטק

פסיקה בית משפט מחוזי ע"מ 55937-01-17

השאלה המשפטית: הכיצד יש לסווג תקבול אשר שולם למערער על ידי החברה. האם כדיבידנד בגין מניות החברה בהן החזיק המערער (מניות המקנות דיבידנד בלבד) או שמא יש לסווג את התקבול כהכנסה מהשתכרות או טובת הנאה במסגרת יחסי עובד מעביד?

החלטת בית המשפט: אין מחלוקת כי במקרה דנן פקיד השומה אישר את בקשת החברה לתכנית הקצאת המניות לעובדים. אישור תכנית הקצאת המניות אין בו כדי לשלול את סמכות פקיד השומה לבחון את מהות התקבול אותו קיבל המערער. יחד עם זאת, אין בידי פקיד השומה לקבוע את השומה על בסיס טענות כנגד תכנית שהוא עצמו אישר,זאת בניגוד למקרה בו לא התקבל אישור לתכנית הקצאת המניות.  מוסיף בית המשפט, כי תכנית הקצאת מניות מאושרת לא תחסה תחת סעיף 102 לפקודת מס הכנסה רק במקרים בהם לא יכולה להיות מחלוקת כי הסדר המס בסעיף 102 אינו אמור לחול על תכנית כאמור. לבסוף מקבל בית המשפט את טענת המערער וקובע, כי לאור כך שאופי המניות והזכויות הנובעות מהן פורטו בתכנית הקצאת המניות המאושרת, הקצאת המניות במקרה הנדון מקיימת את התכלית שבבסיס סעיף 102לפקודה.

July 28, 2019

פריסת שבח ראלי לחברה

מיסוי מקרקעין

פסיקה ביהמ"ש העליון ע"א 3012/18

השאלה המשפטית: האם הזכות הניתנת למוכר מקרקעין לפרוס את השבח הראלי על פני תקופה של עד 4 שנות מס או תקופת הבעלות בנכס (לפי המועד הקצר מבניהם),מכוח חוק מיסוי מקרקעין היא זכות הניתנת רק לנישום (בשר ודם) או שמא גם לחברה?

[פריסה: מאפשרת למוכר לשלם מס על השבח בחלקים שנתיים שווים שתואמים את שיעורי המס אשר חלים עליו בכל שנה ושנה,במקום לזקוף את השבח כולו לשנת המס בה מכר את המקרקעין ולשלם מס בשיעור גבוה יותר].

החלטת בית המשפט: הזכאות לפריסה לפי חוק מיסוי מקרקעין, ניתנת אך ורק לנישומים בשר-ודם,ולא לחברות. הקניית זכאות זו לחברות, אשר משלמות מס אחיד, תסכל את התכלית של מיסוי פרוגרסיבי בה בחר המחוקק ותפגע בצדק אופקי ואנכי.

July 27, 2019

העברת מניות מחברה זרה לחברה תושבת ישראל בהתאם להוראות סעיף 104ב(ו) לפקודת מס הכנסה

מיסוי בינלאומי

החלטת מיסוי 3629/19

פרטי הבקשה: חברה א' (חברה פרטית תושבת ישראל אשר הוקמה ב 1.1.00) הינה חברת בת של חברה ב' (חברה פרטית זרה שהתאגדה במדינה זרה ביום 1.1.00). לחברה ב' אין פעילות או נכסים (מוחשיים ובלתי מוחשיים) למעט חברה א'. בחברה ב' לא נצברו רווחים מיום הקמתה – רווחים שחולקו לחברה ב' מחברה א' הועברו באופן מיידי לבעל המניות שהינו יחיד תושב ישראל (להלן: "פלוני") המחזיק במלוא מניות חברה ב'.

מתווה שינוי: העברת מלוא מניות חברה א' מחברה ב' לחברה חדשה תושבת ישראל. החברה החדשה תהיה בבעלות מלאה של פלוני. לחברה ב' או לפלוני לא תינתן כל תמורה במישרין או בעקיפין. אין בחברה א' או ב' הפסדים גלומים בנכסים ובפעילות שלכל אחת מהן. חברה א' או ב' אינה חברה משפחתית או איגוד מקרקעין. שינוי המבנה יבוצע בהתאם להוראות סעיף 104ב(ו) לפקודת מס הכנסה והתקנות מכוחו. לאחר שינוי המבנה לא יוותרו בידי חברה ב' נכסים מכל סוג.

הסדר המס ותנאיו: ניתן אישור כי שינוי המבנה לא יחויב במס. מועד שינוי המבנה יהיה מועד העברת המניות בפעול מחברה ב' לחברה החדשה ולא יאוחר מ-90יום ממועד החתימה על החלטת המיסוי. המחיר המקורי ויום הרכישה יקבעו של המניות המועברות (מחברה ב' לחברה החדשה) יקבעו בהתאם להוראות סעיף 104ה(א) לפקודה. על קיזוז רווח/הפסד הון שנוצר עקב מכירת מניות חברה א' בידי החברה החדשה יחולו הוראות סעיף104ה(ג) לפקודה. במכירה לראשונה של מניות חברה א' בידי החברה החדשה, לא יותר הפסד/ניכוי/ היוון שמקורם בתקופה שקדמה למועד שינוי המבנה. לא יועברו רווחים ראויים לחלוקה מחברה ב' לחברה החדשה. על החברה החדשה להחזיק במניות חברה א' לאורך כל"התקופה הנדרשת" כהגדרת מונח זה בס' 103 לפקודה.

July 27, 2019

העברת פעילות לחברה שצברה הפסדים ומשיכת יתרת זכות

מיסוי תאגידים

ע"מ 16986-01-16 פסיקה - בית משפט מחוזי

בבואו לבחון האם העברת פעילות לחברה שצברה הפסדים ומשיכת יתרת זכות הרשומה בספרי החברה הקולטת הינה לגיטימית, דן בית המשפט בשאלה האם יתרת הזכות הרשומה בספרי החברה (כולה או מקצתה) שייכת למערער על שאף שאינה רשומה על שמו...

תחילה בוחן בית המשפט האם המערער הלווה כספים לחברה לצורך מימון פעילותה ולכן זכאי לחזור ולהיפרע ממנה באמצעות קיזוז יתרת הזכות כנגד משיכותיו מהחברה  (בית המשפט קבע כי המערער לא הוכיח כי הלווה כספים לחברה באופן שמאפשר לייחס לו את יתרת הזכות).

בשלב הבא, נדרש בית המשפט לבחון האם ניתן לראות במערער כבעל זכות שביושר במניות החברה על אף שלא נרשמו על שמו. בית המשפט עמד על כך , כי הבעלות הכלכלית בנכס או בתקבול יכולה להיות מנותקת מהבעלות המשפטית הפורמלית בו. דוקטרינת "הנהנה הכלכלי" שמה דגש על היכולת המהותית לשלוט בנכס ובפרותיו, על היכולת להפיק ממנו הנאה כלכלית וכן על הנשיאה בנטל הסיכון הכלכלי הנובע מהנכס. יחד עם זאת יש להבהיר,כי הנטל להוכיח קיומה של זכות שביושר במניות החברה למרות שמניות החברה רשומות על שם אחר, מוטל על כפתי הטוען לבעלות. לצורך כך ,על המערער להציג תשתית ראייתית רחבה ומוצקה שתלמד בין היתר, על מקורותיו הכספיים להשקעה בחברה ועל השקעתו בפועל ,על חלוקת הרווחים על חלוקת העבודה וההכנסות על התנהלותו הכללית בחברה וכן לספק טעם טוב מדוע המניות לא נרשמו על שמו. על מנת להשתכנע כי המערער היה הבעלים שביושר במניות החברה, לא די בהצגת ראיות לעניין מעורבותו בפעילות החברה ,אף אם היא מהותית,אלא נדרש כי יוכח בראיות טובות כי המערער נהג בה "מנהג בעלים" ושהיקף הכוח והסמכויות שהיו מסורים בידו מלמדים על שליטה ממשית בניהולה (בית המשפט קבע,כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו להוכחת שליטתו בחברה).

לאחר מכן בחן בית המשפט את שאלת זכאותה של החברה לקזז הפסדיה הצבורים מפעילות א' כנגד רווחיה מפעילות ב'. לעמדת בית המשפט לאור כך שבנסיבות המקרה לא היה כל טעם מסחרי להעברת פעילות ב' לחברה (שעסקה באותה עת בפעילות א') ולא היה שום יתרון עסקי או מוניטין לחברה שהצדיקו את העברת פעילות ב' לתוכה, ולא היית העל כל פעילות בחברה במשך 8 שנים שקדמו להעברת פעילות ב' לתוכה והיא הייתה במצב של חדלות פירעון. הלכה למעשה המדובר ברצף פעולות שמטרתן הייתה אחת ויחידה לנצל את תקבולי פעילות ב' כנגד קיזוז יתרת הזכות בפטור ממס. כאשר אין טעם מסחרי אמיתי ביסוד העסקה זולת הרצון להנות מיתרון המס שבקיזוז יתרת הזכות הרי שהוכח על ידי פקיד השומה כי מדובר בעסקה מלאכותית שתכליתה הפחתת מס בלתי נאותה ולכן יש להתעלם מיתרון המס שנצמח למערער בגינה.

July 22, 2019

הכנסה ממתן זכות שימוש בתוכנה מהווה "הכנסה מעודפת" הזכאית להטבות מס

מיסוי הייטק

6003/19 החלטת מיסוי

במסגרת החלטת המיסוי התבקש לאשר לחברה ישראלית פרטית המעסיקה 6 עובדים, כי הכנסותיה ממתן זכות שימוש בתוכנה (בדיקת קמפיינים של פרסום) מהוות "הכנסה מעודפת"בהתאם לסעיף 51 לחוק עידוד השקעות הון.

לאור כך שהחברה עונה לדרישות חוק עידוד השקעות הון (היות והמדבור במפעל תעשייתי שפעילותו פעילות ייצורית), אושר לחברה כי הכנסותיה מהוות "הכנסה מועדפת" ומשכך היא זכאית להטבת המס (הפחתה בשיעור המס).

July 22, 2019

החבות במע"מ בגין שיווק ותיווך לחב' זרות באמצעות האינטרנט – החלטת מיסוי 4429/19

מיסוי בינלאומי

מיסוי הייטק

במסגרת החלטת המיסוי התבקש לאשר לחברה ישראלית, כי השירותים אותם היא מספקת (שירותי שיווק ותיווך באמצעות הפעלת אתר אינטרנט בעברית המיועד, בין היתר, ללקוחות בישראל עבור חברות זרות המספקות שירותי שיווק לחברות זרות אחרות) מהווים שירות לתושב חוץ החייבים במע"מ בשיעור אפס.

בקשת החברה נדחתה ונקבע שהשירותים אותם מספקת החברה (הישראלית) חייבים במע"מ בשיעור מלא,שכן המדובר בשירותים הניתנים בפועל גם ללקוחות ישראלים (בנוסף לחברה הזרה). במסגרת החלטת המיסוי נקבעו תנאים בהם תהא החברה זכאית למע"מ בשיעור אפס בגין השירותים שנתנה לחברה הזרה.