השאר פנייה
חייג עכשיו
ROY KARIV LAW FIRM | רועי קריב משרד עורכי דין
KARIV L.F.

מיסוי פלילי

רקע

לדיני המס מטרה כפולה: מצד אחד קביעת כללים למיסוי פעילות מסוימת (הליך אזרחי) ומצד השני קביעת עבירות שונות ונתינת כלים עונשיים בידי הרשויות להתמודדות עם מפרי החוק(הליך פלילי). לעיתים קרובות ההליך האזרחי והפלילי מתנגשים אחד בשני. יחד עם זאת המדובר בהליכים נפרדים לחלוטין. לאור החלטת המדינה להלחם בהון השחור בישראל (שבחלקו נובע באופן ישיר מביצוע עבירות מס כגון העלמת מיסים), סווגו עבירות המס בישראל "מחדש", וכיום חלק מעבירות המס מהוות עבירות מקור בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. בעקבות האמור, אנו רואים כי בשנים האחרונות הולך ונעשה שימוש גובר בעבירות המס כחלק מניסיון המדינה להלחם בהון השחור בישראל. התפיסה החדשה של עבירות המס דורשת מומחיות ייחודית המשלבת הן ידע רחב בהליכים הפלילים הקלאסיים והן בדיני המס ודינים נוספים בחוקי ישראל, שכן במקרים רבים חלים מספר חוקים/ נהלים/ הנחיות שונות שיצאו מידי רשויות שונות (רשות המיסים או הרשות להלבנת הון או מוסד היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה או בנק ישראל).

שירותי המשרד

פעמים רבות ההבדל בין הצלחה לכישלון וקבלת התוצאה הטובה ביותר עבור הלקוח, הינה בשליטת המייצג במארג הדינים השונים החלים על המקרה ומכאן גם ההיתרון הבולט של משרדנו. לעו"ד קריב ניסיון בפרקטיקה הן כסנגור המייצג נישומים (הליך אזרחי), נאשמים (הליך פלילי) והן כתובע מטעם רשות המיסים. צבירת ניסיונו בשני צידי המתרס מקנה לעו"ד קריב ראיה רחבה על דרכי פעולתן של הרשויות השונות בישראל, ומכאן יכולותיו להביא ללקוח את התוצאה הטובה ביותר עבורו.

מידע נוסף

הליך הכופר– עבירות מהותיות

דיני המס מאפשרים, במקרים המתאימים (למשל עבירות לפי סעיפים 215 ו-220 לפקודת מס הכנסה),להגיש בקשה להמרת כתב האישום בכופר כסף. נציין, כי ניתן להגיש בקשה לכופר כסף למען עיכוב ההליך הפלילי, גם לאחר הגשת כתב האישום בכפוף לאישור היועץ המשפטי לממשלה.

חוק עבירות מנהליות - עבירות בסיסיות

חוק העבירות המנהליות מהווה מעין "מסלול חלופי" למסלול הקלאסי של ההליך הפלילי. במסלול זה יוטל על עובר העבירה קנס מנהלי במקום הגשת כתב אישום נגדו. נציין, כי בהתאם להוראות הביצוע של רשות המיסים, במקרים המתאימים (למשל עבירות לפי סעיפים 216 ו-219 לפקודת מס הכנסה) יש תחילה לעשות שימוש במסלול הקנס המנהלי ורק במידה ואין הקנס המנהלי מהווה הרתעה וענישה מספקת, יש לטפל במקרה באמצעות המסלול הקלאסי של ההליך הפלילי.  

זכות ההיוועצות עם עו"ד

כאשר פלוני מוזמן לחקירה או נעצר ומובא לחקירה, זכותו להיוועץ בעו"ד טרם תחילת החקירה. על הרשות החוקרת להמתין עד לבוא עו"ד מטעמו ולא להתחיל בחקירה, ובלבד שמדובר בפרק זמן סביר עד להגעתו של עו"ד. נבהיר, כי רק במקרים חריגים בידי הרשות החוקרת למונע מפלוני להיוועץ בעו"ד. במידה ופלוני לא ביקש להיוועץ עם עו"ד טרם תחילת החקירה, רשאי לבקש זאת בכל זמן במהלך החקירה ועל הרשות החוקרת להפסיק את החקירה ולהמתין זמן סביר עד לבואו של עו"ד. להיוועצות עם עו"ד טרם החקירה עשויות להיות השלכות מהותיות על המשך ההליכים בתיק, שכן בשלב זה, בידי העו"ד להסביר לנחקר מהן הזכויות שלו, לייעץ האם עליו לשמור על זכות השתיקה או למסור את גרסתו ומה צפוי לו בהמשך ההליך בעניינו.

הליך גילוי מרצון

הליך הגילוי מרצון מהווה מעין חנינת מס. במסגרת ההליך, אדם פונה אל רשות המיסים ומגלה מרצון ובתום לב (שם הכל על השולחן), כי עבר עבירה ומעוניין לשלם את מלוא המס(ובמקרים רבים גם קנסות וריביות). בתמורה לגילוי מרצון, זוכה לחסינות מפני העמדה לדין. נציין, כי החסינות אינה אוטומטית ותינתן רק במקרים המתאימים.

הרשות להלבנת הון -תקציר מדריך ליישום גישה מבוססת סיכון על-ידי נותני שירות עסקי

מדיניות למאבק בהלבנת הון ומימון טרור, פרסם מדריכים ליישום גישה מבוססת סיכון בסקטור נותני השירות העסקי כדוגמת עורכי דין ורואי חשבון. לאור כך, פרסמה הרשות לאיסור הלבנת הון, תקציר המסכם מדריכים אלו,תוך שימת דגש על ההיבטים הרלוונטיים במיוחד לסקטור עורכי הדין ורואי החשבון בישראל. נבהיר, כי המדריכים או המלצות ארגון ה – FATF אינן מחייבות באופן ישיר או גוברות על אף הוראה בדין הישראלי. יחד עם זאת, יישומן יהיה לאור המציאות הקיימת בישראל ובהתאם לדין הישראלי.
דוגמאות מתוך רשימת דגלים אדומים המפורסמים בתקציר:

  • בקשה לבצע פעולה נוטריונית אשר אינה תואמת את גודלו, גילו, או פעילותו של היחיד או הישות המשפטית המבקשת.
  • קיימים הבדלים משמעותיים ביותר בין המחיר המוצהר לבין השווי האמיתי, לפי הבנתו של עורך הדין או לפי הנסיבות המצביעות על השווי האמיתי.
  • פעולות או תשלומים או מיסים אשר ממומנים על ידי צד ג' ללא קשר נראה או הסבר מניח את הדעת.
  • לקוח המשתמש במספר חשבונות בנק או חשבון בנק זר ללא הסבר מניח את הדעת.
  • נכס הנקנה במזומן ומיד לאחר מכן משמש כביטחון להלוואה.
  • פעולות פיננסיות גדולות, במיוחד אם התבקשו על ידי תאגידים שהתאגדו לאחרונה, מקום בו הפעולות אינן עולות בקנה אחד עם מטרת התאגיד, עם פעילות הלקוח או עם קבוצת התאגידים לו היא שייכת או בהיעדר כל הסבר לגיטימי אחר.

החלטות בנושא

January 6, 2020
מ"י 35414-01-19
מה דינם של כספי ערבון (אשר הופקדו לצורך שחרור ממעצר), שהוטל עליהם עיקול על ידי רשות המיסים?

הבקשה: להורות למזכירות בית המשפט להחזיר לחשוד כספי ערבון אותם הפקיד לצורך שחרורו ממעצר, חרף עיקול שהוטל על הכספים על ידי רשות המיסים.

החלטת בית המשפט: בהתאם להלכה הפסוקה, כספי ערבון נחזים כשייכים לחשוד, וככל שלצד שלישי השגות נגד החזקה, עליהן להתברר בהליך ובערכאה המתאימים ולא בפני בית המשפט הדן בהליך הפלילי. ובמילים אחרות – משעה שניתן צו עיקול בקשר לכסף שהופקד בקופת בית המשפט כערבות עצמית של הנאשם, מזכירות בית המשפט היא במעמד שלמחזיק ועליה לפעול בהתאם לצו העיקול. ביישום ההלכה הפסוקה על נסיבות המקרה דנן, ברור הוא כי בית המשפט הדן בהליך הפלילי, כלל איננו מוסמך להורות על עיכוב כספי הערבון, לאחר שנתנה החלטה להשיבם לחשוד. כל עוד הכספים הוחזקו במזכירות בית המשפט לטובת ההליך הפלילי, הרי שלא ניתן לעקלם לטובת צד שלישי. מנגד, מרגע שניתנה החלטה להשיבם, או אז איבד בית המשפט את סמכותו להורות מה ייעשה בכספים ואילו מזכירות בית המשפט המחזיקה בהם בנאמנות, מחויבת לפעול בכפוף לצווים ועיקולים שהוטלו על הכספים. צד שלישי הטוען לבעלות בכספי הערבון רשאי לפנות בהליך מתאים.

October 25, 2019
רע"פ 7851/13
האם הסרת מחדל בשלב הערעור שונה מהסרת מחדל הנעשית בהזדמנות הראשונה?

עמדת הנאשם:  לא ניתן משקל מתאים לעובדה שבמסגרת ההליך האזרחי נתפסו בידי המדינה כספים השייכים לו. לטענתו, קיזוז זה מסכום חוב המס, היה אמור להקטין משמעותית את מחדליו,ובהתאמה היה על נתון זה לבוא לידי ביטוי, ובאופן משמעותי, לקולא בעת גזירת דינו.

עמדת המדינה:  גם כיום לא ניתן לומר שהמערער הסיר את מחדליו, שכן לחברה נושים נוספים, חלקם קודמים למשיבה בסדר הנשייה, וזאת בסכומים משמעותיים. לכן, קיים חשש שלא כל סכום ההפקדה האמור ישמש בפועל להסרת המחדל. לכן,ובאופן עקרוני, מקום בו הקופה הציבורית חסרה, אין לראות בכך הסרת המחדל. בנוסף העובדה שהמערער נאות לתקן חלק ממחדליו רק בפני בית משפט זה, כלומר בגלגול שלישי, איננה יכולה להוות שיקול להקלה בעונשו, לאחר שלא מיצה

את האפשרות לעשות שימוש בכספי ההליך האזרחי לשם הסרת מחדלו בפני הערכאה הדיונית.

החלטת בית המשפט: התחשבות בהסרת המחדל על ידי הנאשם בעת גזירת הדין, נועדה לקדם שתי תכליות עיקריות: האחת,סילוקו של המחדל כרוך בהשלמת החסר מקופת המדינה והטבת הנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה,והשנייה, עידוד הבעת חרטה וקבלת אחריות לביצוע העבירה בידי הנאשם. בפסיקה נקבע, כי כל עוד לא הושלם החסר בקופה הציבורית, הרי לא ניתן לומר שהוסר המחדל, וזאת אף אם לא ניתן לגבות את חוב המס במישור האזרחי מסיבה כלשהי. כך, למשל, נקבע ביחס לעבריין שטען שאיננו יכול לרפא את מחדלו נוכח הליך פשיטת רגל בו היה מצוי כי הדבר אינו יכול להיחשב כהסרת מחדלו. ביחס לעיתוי הסרת המחדל נקבע, כי בדרך כלל השלב לפעול להסרת מחדלים הנו לפני הגשת כתב אישום ולכל המאוחר בעת הדיון בערכאה הראשונה. במסגרת ההליכים שבפני בית המשפט העליון, השתנו הנסיבות בהשוואה לאלו שהתקיימו במועד גזר הדין שכן ראשית הנאשם שילם מחובו לרשויות המס סכום העומד על סך של כ- 348,500 ₪ ובכך הסיר חלק מהמחדל ושנית,הנאשם הצהיר כי הסכום המוחזק באוצר המדינה במסגרת ההליך האזרחי, יוכל להיזקף מבחינתו של חשבון המחדל, ככל שהדבר יתאפשר במסגרת סדרי הנשייה, ובכך הסיר, לכל הפחות, חלק אחר של מחדלו. מובן כי הסרת מחדל בשלב הערעור שונה מהסרת מחדל שנעשית בהזדמנות הראשונה,אשר מלמדת על חרטה וקבלת אחריות אמיתית ומיידית. ואולם, גם להסרת מחדל בהמשך הדרך ישנה משמעות מסוימת לאור הגשמת התכלית של תשלום מס אמת והאינטרס הציבורי בהשבת החוב לקופה הציבורית והיא אף עשויה ללמד על קבלת אחריות חלקית ולו מאוחרת. על אף חשיבות השיקול של הסרת חלק נכבד ממחדלו של המערער במרוצת הדרך, אין להפריז במשקל המוענק לכך בעת גזירת העונש.

מיסוי מקרקעין

רקע

בשנים האחרונות אנו עדים לכך שיותר ויותר משקעי בית בוחרים להשקיע בנדל"ן ובכך להבטיח את עתידם הכלכלי. אם אתה משקיע (באמצעות קבוצת רכישה או איגוד מקרקעין או באופן בפרטי) או אדם פרטי הרוכש לשימושו האישי נכס נדל"ן(דירת מגורים או קרקע לבניה), דיני מיסוי מקרקעין חלים עליך . באופן עקרוני דיני מיסוי מקרקעין מתחלקים לשניים מצד אחד מטילים על המוכר זכות במקרקעין או על העושה פעולה באיגוד מקרקעין מס שבח. ומצד שני מטילים על הרוכש זכות במקרקעין מס רכישה.

שירותי המשרד

במקרים רבים בדיני המס ובפרט במיסוי מקרקעין, בחינת אופן מיסוי העסקה יהיה בעל חשיבות מכרעת בשאלה האם העסקה כדאית ואם לאו. למשרדנו הידע המקצועי והניסיון להעמיד בפני הלקוח מספר חלופות מיסוי בבואו לבצע עסקת נדל"ן וכך להחליט באופן המיטבי מהידרך הפעולה הנכונה עבורו.  

  • ליווי ומתן ייעוץ מס שוטף
  • pre ruling - קבלת אישורים מראש מרשות המיסים בנושאים שונים
  • מתן חוות דעת משפטיות-מיסויות מורכבות בנושאים שונים.
  • ייצוג בפני הערכאות השונות
  • ייצוג בדיוני שומה/ השגה בפני רשויות המס השונות
  • תכנוני מס מותאמים אישית לכל לקוח

מידע נוסף

מס רכישה

מס המוטל על הרוכש זכות במקרקעין.  ככלל המס הינו בשיעור קבוע משווי המכירה למעט במספר חריגים. כך למשל בדירות ששימשו למגורים, שיעורה מס יהיה מדורג.

מס שבח

מס המוטל במקרה בו נוצר למוכר זכות במקרקעין רווח ממכירת הזכות. הרווח הינו סך ההפרש בין שווי מכירת הזכות לשווי רכישתה בניכוי הוצאות ובתוספת פחת. נבהיר, כי במקרה שלהפסד לא יוטל מס.

פטורים והקלות ממס רכישה

בדיני מיסוי מקרקעין נקבעו מספר פטורים ממס רכישה. להלן מספר דוגמאות:

  1. רכישת דירה (ללא תמורה) על ידי בן זוגו של המוכר שהתגורר עמו באותה דירה.
  2. קבלת זכות במקרקעין כנגד הפקעה של זכות במקרקעין.
  3. הקלה במס רכישה לנכה או עיוור או נפגע פעולות איבה או משפחות חיילי שנספו במערכה, בתנאי שרכשו זכות במקרקעין לשם שיכונם. ניתן לקבל עד הטבת המס עד פעמיים.
  4. הקלה במס רכישה לעולה הרוכש זכות במקרקעין בשנה שקדמה לכניסתו לישראל ועד 7 שנים לאחר כניסתו.

פטורים ממס שבח

בדיני מיסוי מקרקעין נקבעו מספר פטורים ממס שבח. להלן מספר דוגמאות:

  1. במכירת דירת מגורים מזכה (דירה ששימשה בעיקרה למגורים ובבעלות יחיד).
  2. במכירת ללא תמורה מיחיד לקרובו.
  3. העברת זכות במקרקעין למדינה ללא תמורה.
  4. מכירה ללא תמורה למוסד ציבורי.
  5. ויתור על זכות ללא תמורה (בהתאם לתנאים נוספים).
  6. בחלוקת קרקע למתיישבים (בהתאם לתנאים נוספים).
  7. בהפקעה שתמורתה התקבלה זכות במקרקעין (בהתאם לתנאים נוספים).

ניכויים

חוק מיסוי מקרקעין מונה מספר הוצאות המותרות בניכוי. כך למשל הוצאות שהשביחו את הנכס או שכ"ט עו"ד במכירה וברכישה, דמי תיווך, מס רכישה ששולם ברכישה ועוד'.ההוצאות האמורות יותרו בניכוי רק אם הוצאו על ידי המוכר ובגין הנכס שנמכר ואינן כלולות בשווי הרכישה ולא מותרות בניכוי במס הכנסה.

העברת זכויות במקרקעין שאינן נחשבות למכירה ומשכך לא חייבות במס.

ישנם פעולות מסוימות במקרקעין שלא יחשבו כמכירה לעניין חוק מיסוי מקרקעין והמס המוטל מכוחו. כך למשל, הקניית זכות לנאמן או אפוטרופוס או כונס נכסים או מפרק, העברת זכות במקרקעין אגב גירושין והעברת זכות במקרקעין באמצעות הורשה – אינן נחשבות למכירה.

הקטנת סכום המקדמה

בהתאם לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) על הרוכש לשלם מקדמה לרשות המיסים על חשבון מס השבח שחייב בו המוכר. גובה המקדמה הינו 15% או 7.5% מסך התמורה ששולמה בגין העסקה (תלוי בנסיבות). נציין כי מבחינת רשות המיסים יראו את המקדמה כאלו המוכר הוא זה ששילם אותה על חשבון המס שהוא חייב בו. יחד עם זאת בידי הרוכש או המוכר להגיש בקשה להקטנת המקדמה המבוססת על שומה עצמית למס שבח.

קיזוז הפסדים

בהתאם לדיני מיסוי מקרקעין, מס שבח מהווה מקדמה על חשבון מס הכנסה ולכן נישום שצבר הפסד עסקי או הוני (בשנת המס שקדמה למכירה – לחיוב במס שבח) והמציא אישור מתאים מפקיד השומה (מס הכנסה) על סוג ההפסד וגובהו, יהיה רשאי להפחית את ההפסד מהשבח.

הקלוֹת בהליך רישום הסכמי שיתוף בטאבו

ביום2.9.19, פרסמה רשות המיסים הודעה לציבור בדבר נוהל חדש, שמטרתו להקל על תהליכי רישום הסכמי שיתוף בפנקסי רישום המקרקעין (טאבו). בהתאם לנוהל החדש, במקרים מתאימים תתאפשר הגשת תצהיר עורך דין בלבד לצורך הרישום, חלף הגשת אישורי מיסים בהסכמים מסוג זה.
סוגי המקרים בהם הדבר יתאפשר:

  • רישום הסכם שיתוף של עד 4 בעלים משותפים לחלוקת קרקע שגודלה עד 1.5 דונם, שאין בו תמורה לבעלים ושקיימת התאמה בין החלקים הרשומים בפנקס המקרקעין לבין התשריט וההסכם.
  • רישום הסכם שיתוף במסגרת עסקאות של קבוצות רכישה, אשר נחתם טרם או במקביל לרכישת הקרקע ע"י חברי הקבוצה.
  • רישום הסכם שיתוף בין בעלי המקרקעין שכלל אינו כולל העברת זכויות במקרקעין.

במקרים אלו, ובכפוף להגשת התצהיר כאמור, לא יידרשו גם אישורי העדר חובות והיטל השבחה מהרשות המקומית.

רכישת דירת מגורים חדשה – שיעור מס הרכישה

עובדות: אדם המחזיק ב – 50% מדירה א' (דירה יחידה), מבקש לרכוש את דירה ב'.
עמדת רשות המיסים: אין במכירת חלק מהחזקותיו של האדם בדירה א' כדי לעמוד בתנאי סעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק מיסוי מקרקעין. בכדי להנות משיעור מס מופחת בהתאם לתנאי סעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק מיסוי מקרקעין, על האדם למכור את מלוא זכויותיו בדירה א' תוך 18 חודשים מיום שרכש את דירה ב'.

החלטות בנושא

מתי תעלה טענה של עסקה מלאכותית בהעברת דירה בין קרובי משפחה?
ו"ע 24989-09-18
February 17, 2020

השאלה המשפטית: האם עסקת העברת הדירה במתנה מבת לאם, היא עסקה מלאכותית שיש לבטלה מאחר ואין מאחוריה כל שיקול אחר מלבד הפחתת מיסים ואם לאו?

רקע: בני זוג התגוררו בידרת מגורים בישוב א' אשר שימשה דירת המגורים היחידה שבבעלותם. לאחר מספר שנים,החליטו בני הזוג למכור את הדירה ולעבור להתגורר בישוב ב'. לאור האמור, החליטו בני הזוג להעביר את דירתם ביישוב א' לאם בת הזוג במתנה. הדיווח בגין עסקת המתנה דווח כחוק. בנוסף לאמור, חתמה אם בת הזוג גם על צוואה לפיה יקבלו בני הזוג את הדירה ביישוב א'. בסמוך למועד הדיווח, נפטרה אמה של בת הזוג. בני הזוג דיווחו למנהל מיסוי מקרקעין על פטירת האם, והוא מצידו אישר את הדיווח והפיק אישורים לטאבו. בחלוף מספר חודשים, קבלו בני הזוג החזר מס רכישה בגין רכישת הדירה בישוב ב' –בהתאם לס' 9 (ג1ג)(2)(ב) לחוק מיסוי מקרקעין. בחלוף 7 חודשים, הוציא מנהל מיסוי מקרקעין שומה לבני הזוג, שבבסיסה אי הכרתו בהסכם המתנה בין בני הזוג לאם בת הזוג,מאחר ולטענתו המדובר בעסקה שנועדה להתחמקות ממס רכישה בגין רכישת הדירה ביישוב ב'.

[הבהרה: ס' 9(ג1ג)(2)(ב), נועד לאפשר למשפרי דיור למכור את דירתם הישנה והיחידה ולהעניק להם הקלה של דירה ראשונה לדירה החדשה ובלבד שימכרו את הדירה הראשונה תוך פרק הזמן הקבוע בחוק].

החלטת בית המשפט: ס' 84 לחוק מיסוי מקרקעין, מתיר למנהל להתעלם מעסקה אשר מפחיתה או עלולה להפחית את סכום המס, אם הוא סבור כי העסקה המלאכותית או בדויה או שאחת ממטרותיה היא התחמקות ממסאו הפחתת מס לא נאותה – אף אם אינן נוגדות את החוק. עסקה מלאכותית היא עסקה אשר יכול שתהיה חוקית אולם המחוקק רואה בה עסקה לא לגיטימית בהקשר הפיסקאלי. תכנון מס כשלעצמו איננו בלתי לגיטימי וקונסטרוקציה משפטית המביאה להקטנה או ביטול חבות המס אינה פסולה בהכרח. במצב זה, על מנהל מיסוי מקרקעין מוטל נטל ההוכחה האובייקטיבי להוכיח שהעסקה היא מלאכותית ומנגד על בני הזוג מוטל נטל ההוכחה הסובייקטיבי להוכיח, כי העסקה אינה מלאכותית וכי קיים טעם מסחרי יסודי לביצוע העסקה בנוסף לטעם הפיסקאלי. ודוק,לשם עמידה במבחן הטעם המסחרי, על בני הזוג להראות שבבסיס הסכם המתנה עמדו טעמים מהותיים מלבד הקטנת המס. במקרן דנן, קבלת עמדת בני הזוג בנוגע לנסיבות הסכם המתנה משמעה, כי האם קיבלה במתנה דירה אשר עתידה הייתה לחזור לבני הזוג עם פטירתה. מי שנהנה מדמי השכירות עבור השכרת הדירה בישוב א', היו בני הזוג וגם לא הייתה כוונה שאם בת הזוג תעבור להתגורר בדירה. לפיכך לא ברור מה היה הטעם בהסכם המתנה. ככל ולאם בת הזוג היה נוצר רווח כלשהו מהסכם המתנה, ניתן היה (אולי) לקבל את הטענה, כי בבסיס הסכם המתנה היו טעמים לגיטימיים מלבד התחמקות ממס. לאור האמור דוחה וועדת הערר את ערר בני הזוג.  

 

מהו שיעור מס הרכישה בגין דירת מגורים, החל על בני זוג נשואים, כשלאחד מהם כבר ישנה דירת מגורים נוספת?
ע"א 4006/13
January 28, 2020

רקע: המערערים בעל ואישה, רכשו דירת מגורים. טרם נישאו השניים, רכש הבעל דירת מגורים אחרת – אין עוררין על כך שהזכויות בדירה האחרת שייכות לבעל בלבד ולאישה אין כל זיקה אליה. בנוסף מוסכם, כי ביחס לדירת המגורים שרכשו בני הזוג יחדיו, יש לראות באישה כרוכשת "דירה יחידה", ואת הבעל כרוכש "דירת מגורים שאיננה יחידה"(סעיפים 9(ג1א)(2) ו- 9(ג1א)(1) לחוק מיסוי מקרקעין, בהתאמה).

עמדת המערערים: דירת המגורים נרכשה בחלקים שווים, כך שכל אחד מהם מחזיק ב-50% מן הזכויות בו. בהתאם לכך,לעמדת המערערים, יש לחשב את המס המגיע מרכישת דירת המגורים באופן הבא:

הבעל: היות והבעל מחזיק בדירת מגורים נוספת,יש לחשב את מס הרכישה המוטל בגין דירת המגורים על פי שיעור המס הנוהג ברכישת דירה שניה.

האישה: היות ומדובר בדירת המגורים היחידה שבבעלותה, היא זכאית להטבות המס הניתנות ל"רוכש דירה יחידה".

עמדת המשיב: המשיב דחה את השומה העצמית של המערערים והוציא למערערים שומה לפי סעיף 78, על תחשיב שונה -דו שלבי.

בשלב ראשון: יש לחשב את מס הרכישה בגין מלוא סכום התמורה ששולמה בעבור דירת המגורים, כאלו הייתה הדירה,דירתם היחידה של המערערים (בשלב זה מס הרכישה גילם את מלוא ההטבות הניתנות לרוכש"דירה יחידה"). אך היות ורק האישה זכאית להנות מהטבות המס לרוכש דירת מגורים יחידה יש לחייבה במחצית מסכום מס הרכישה המוטל על מלוא התמורה ששולמה בעבורה דירה, כ"דירת מגורים יחידה". נקודה להבהרה: במרבית המקרים, כאשר מבצעים חישוב מס רכישה על מלוא הסכום, מס הרכישה לתשלום יוצא יותר גבוה, כך שגם אם לבסוף האישה זכאית לשלם רק חצי ממס הרכישה, עדיין הסכום יהיה גבוה מאשר היה מחושב מלכתחילה רק על מחצית מהתמורה ששולמה בעבור דירת המגורים.

בשלב השני: יש לחשב את מס הרכישה בגין מלוא סכום התמורה, כאלו הייתה הדירה "דירה נוספת",שאיננה מזכה את בעליה בהטבות. ולחייב את הבעל במס הרכישה כמי שנחשב כבעלים שלמחצית הזכויות בדירה.

החלטת בית המשפט: בהתאם להלכה הנוהגת (עניין פלם) הוראות סעיף 9 לחוק מיסוי מקרקעין, חלות רק על רכישות שנעשו במהלך הנישואין ולא כאלה שקדמו להיווצרות התא המשפחתי. כתוצאה מכך, בן הזוג שאין בבעלותו דירה נוספת, ייחשב לרוכש "דירה יחידה" במשמעות סעיף 9 לחוק ויהיה זכאי ליהנות משיעור מס רכישה מופחת. על האמור יש להוסיף, כי תקנה 2(2)(ב) לתקנות מיסוי מקרקעין קובעת, כי כאשר מושא הרכישה הינו חלק מדירה בלבד, שיעור המס לא ייגזר משוויו של החלק הנרכש,אלא מסכום מס הרכישה שהיה על הרוכש לשלם, אילו הייתה הדירה נרכשת במלואה. שאלו הם פני הדברים, המשיב לא שגה בדחיית השומה העצמית של המערערים והוצאת שומה חדשה על ידו. לאור האמור דוחה בית המשפט את ערעור המערערים.

האם ניתן לפצל את טיב הזכויות הנרכשות מחברה שהינה "איגוד מקרקעין"?
ו"ע 61648-02-17
January 19, 2020

רקע: שתי חברות ישראליות (להלן: "החברות") תכננו להקים על מקרקעין שבבעלותן,פרויקט משרדים. בין השטחים שבבעלותן, הפרידה חלקת קרקע בבעלות אחרת (להלן: "חלקת הקרקע"). חלקת הקרקע הוחכרה לחברה ישראלית אחרת שהינה איגוד מקרקעין. בשנת 2015 רכשו החברות את מניות החברה האחרת, בתמורה כוללת של כ -37 מיליון ₪.החברות דיווחו למנהל מיסוי מקרקעין על שווי לצורך חישוב מס רכישה בסך של כ -20מיליון ₪, המשקף לגישתן את שווי השוק של הקרקע. מנהל מיסוי מקרקעין דחה את דיווחי החברות לאור כך שלגישתו יש להעמיד את שווי הקרקע בהתאם לתמורה החוזית ששולמה על ידי החברות. שכן הפרדת התמורה היא מלאכותית ונועדה להפחית את השווי לצורכי מס רכישה.

השאלה המשפטית: במקרה דנן,השאלה המשפטית מתחלקת לשתיים: האחת – האם כחלק מעסקת רכישת המניות החברה הישראלית האחרת, רכשו החברות (למעט הקרקע) גם זכות נפרדת שאינה עולה כדי "זכות במקרקעין", ועל כן רכישת זכות זו אינה חבה במס רכישה? השנייה – האם שווי הזכות (המניות באיגוד מקרקעין) ייקבע לפי שווי השוק(כעמדת החברות) או השווי החוזי (כעמדת מנהל מיסוי מקרקעין)?  

החלטת וועדת הערר:

השאלה הראשונה: חוק מיסוי מקרקעין קובע, כי בדומה לרכישה ישירה של זכות במקרקעין, גם על פעולה באיגוד מקרקעין, יחול מס רכישה. כאשר מס הרכישה המוטל על רכישת מניות באיגוד מקרקעין,מחושב לפי שווי הזכויות במקרקעין ולא על פי שווי המניות (ס' 9(ב)(1) לחוק מיסוי מקרקעין). בעניין גזית גלוב, עמד בית המשפט העליון על תוכנה והיקפה של"זכות במקרקעין" לצרכי החוק וכך נקבע כי זכות במקרקעין הינה "נכס מורכב" אשר כולל גם זכויות אחרות שנטמעות בו. על מנת להראות כי בנוסף לזכות במקרקעין נרכשו גם נכסים נוספים, יש לעמוד בשני תנאים: הראשון – יש להוכיח כי שולמה תמורה גם עבור דבר קיים שאיננו הקרקע והמחובר אליה. השני – לעמוד בנטל השכנוע כי מדובר בנכס נפרד שאינו נבלע בזכות המקרקעין והניתן לניתוק משפטי או מסחרי מהקרקע. לאחר שהניח את התשתית הנורמטיבית לבחינת השאלה המשפטית הראשונה,קובעת וועדת הערר ברוב קולות, כי לא נמצא בחומר הראיות בסיס עובדתי-אובייקטיבי לכך שהחברות רכשו מידי המוכרים זכות נוספת פרט לקרקע (והבניין שמעליה).

השאלה השנייה: הגדרת המונח "שווי" (סעיף 1 לחוק) כוללת מספר דרכים לקביעת שווי, ביניהן שווי השוק האובייקטיבי - הכלל (להלן: "חלופת שווי השוק") או סכום התמורה שהוסכמה בין הצדדים - החריג (להלן: "חלופת התמורה החוזית").לעמדת בית המשפט במקרה דנן התקיימו מלוא התנאים להתקיימותה של חלופת התמורה החוזית. ראשית דרישת הכתב - קיים הסכם כתוב ותום ליבם של הצדדים לא היה שנוי במחלוקת. שנית, יש לבחון האם התקיימו יחסים מיוחדים בין הצדדים ואם כן, האם היחסים המיוחדים בין הצדדים שהשפיעו על קביעת התמורה – לעמדת בית המשפט, אין מקום לקבוע כי שררו בין המוכרים לבין החברות "יחסים מיוחדים" כמשמעות ביטוי זה בחוק, וזאת אף אם הנטל לשכנע את ועדת הערר בדבר העדר יחסים מיוחדים היה מוטל על מנהל מיסוי מקרקעין.

לאור האמור, קובע בית המשפט כי נרכשו אך ורק זכויות במקרקעין ולא נכסים אחרים כלשהם; בנסיבות המקרה, שווי הרכישה ייקבע לפי התמורה החוזית (אף אם היא עלתה על שווי השוק של הזכויות). למותר לציין, כי החלטת וועדת הערר התקבלה ברוב דעות (2 כנגד 1).  

האם יש להוסיף לחישוב מס שבח פחת שלא נוכה מהכנסתו החייבת של הנישום?
ע"א 5883-18
December 5, 2019

[הבהרה: דיני מס הכנסה מאפשרים במצבים מסוימים ניכוי אחוז מסוים משווי הרכישה של המקרקעין כפחת מההכנסה החייבת בגין המקרקעין. אם הנישום מנצל אפשרות זו, ומקטין את הכנסתו החייבת במס הכנסה בגובה הפחת, יש להוסיף את הפחת שנוכה לשבח לצורך החיוב במס שבח מקרקעין, על מנת למנוע מצב של כפל הטבה בגין אותו רכיב הוצאה – פעם אחת כהוצאה לצורך ייצור הכנסה במסגרת דיני מס הכנסה, ופעם נוספת כחלק מעלות הרכישה לצורך חישוב השבח במסגרת דיני מס שבח מקרקעין].

[הבהרה: הטעם בקיזוז הפחת משווי הרכישה, הוא שבעל הנכס נהנה מקיזוז רכיב ההוצאה המגולם בפחת, עת שילם מס על הכנסותיו מהנכס לאורך השנים. לפיכך, על רכיב הפחת להיות מנוטרל עתה בעת חישוב הרווח ההוני מהנכס, שכן אם לא תעשה כך, ינוכה אותו רכיב הוצאה פעמיים – פעם אחת מההכנסה החייבת של הנישום (בדמות פחת) ופעם נוספת מהשבח שהפיק במכירת המקרקעין (בדמות הכרה במלוא משווי הרכישה, למרות שחלקו נוצל כפחת). כתוצאה מכך הנישום ייהנה מהטבה כפולה בגין אותה הוצאה].

רקע: חברה זרה רכשה בשנת 97 דירת מגורים (על הנייר) בקיסריה. בשנת 99קיבלה החברה הזרה חזקה על הדירה ומאותו מועד השכירה את הדירה. החברה הזרה לא דיווחה לרשויות המס על הכנסותיה החייבות במס הכנסה ולא קיזזה פחת (בגין הדירה)מרווחיה מדמי השכירות. בשנת 2015 מכרה החברה הזרה את הדירה והגישה שומה עצמית לגבי מס השבח המתחייב ממכירת הדירה. מנהל מיסוי מקרקעין דחה את החישוב שהוגש וקבע שומה אחרת תחתיו והפחית משווי הרכישה (של הדירה) את הפחת שהייתה זכאית החברה הזרה  לנכות.

טענת החברה הזרה (המשיבה): ההגדרה למונח "פחת" כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין, כוללת רק את אותם סכומים שקוזזו בפועל כפחת כנגד ההכנסות החייבות במס הכנסה. ובמילים אחרות – אין להפחית משווי הרכישה סכומים שלא קוזזו במהלך השנים כפחת כנגד הכנסה מהנכס מכל סיבה שהיא. לרבות כפי שקרה במקרה דנן, בו החברה הזרה כלל לא דיווחה על הכנסותיה מהשכרת הדירה.

טענת מנהל מיסוי מקרקעין (המערער): בין אם הפחת נוכה בפועל מהכנסתו החייבת של הנישום, ובין אם לאו, יש לקזז את הפחת שנצבר במהלך השנים משווי הרכישה, אלא אם לא הייתה קיימת אפשרות לניכוי הפחת האמור. מכאן, שנישום שנמנע מקיזוז פחת מהכנסה חייבת מהמקרקעין, למרות שעמדה לו זכות לעשות כן, דינו זהה לזה של נישום אשר קיזז בפועל את הפחת מהכנסתו החייבת במהלך השנים – לזה כמו לזה יש להפחית את סכומי הפחת שהיה מותר לניכוי משווי הרכישה, ובדרך זו להגדיל את השבח.

החלטת בית המשפט:  לעמדת בית המשפט, יש לנהוג במקרה דנן בהתאם לעקרונות הבאים:

o      הכלל:  ברירת המחדל לבחינת החבות במס שבח היא כי הנישום ניכה את מלוא הסכומים הניתנים לניכוי כפחת מהכנסתו החייבת בגין המקרקעין במס הכנסה. כנגזר מכך, נקודת המוצא היא כי יש להפחית את מלוא סכומי הפחת משווי הרכישה בעת חישוב מס השבח.

o      החריג לכלל: נישום שדיווח כדין על הכנסותיו ושילם את המס המתחייב, ואשר יעמוד בנטל להוכיח כי נמנע במסגרתם מניכוי מלוא הסכומים הניתנים לניכוי כפחת מהכנסתו החייבת במס הכנסה, זכאי לכך שסכומי הפחת שלא נוכו כאמור לא יתווספו לחישוב השבח (דהיינו, לא יופחתו משווי הרכישה).

o      הגבלת תחולת החריג: נישום אשר לא דיווח כדין על הכנסתו החייבת במס הכנסה, וכתוצאה מכך גם לא ניכה בדיווחיו פחת באופן מלא או חלקי, בין אם לא חויב במס הכנסה בגין ההכנסות שלא דווחו ובין אם נערכה לו שומה על ידי מנהל המיסוי בגינן, אינו רשאי להעלות טענה כי לא נוכו מלוא הסכומים הניתנים לניכוי כפחת מהכנסתו החייבת, ועל כן יש להפחית לגביו בכל מקרה את מלוא סכומי הפחת משווי הרכישה בעת חישוב מס השבח.

לאור האמור ובנסיבות המקרה, מקבל בית המשפט את ערעור המערער וקובע, כי יש לראות את הסכומים אשר יכולה הייתה החברה הזרה לנכות כפחת כ"סכומים הניתנים לניכוי..", ולהפחיתם משווי הרכישה באופן שיגדיל את השבח בגינו תחויב בס.

האם גורם מארגן יכול להיות חלק מקבוצת הרכישה לצורך מיסויו במס רכישה בהתאם להוראות סעיף 9(ג1ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין?
ו"ע 9536-10-17
December 2, 2019

רקע: העוררת (חברה פרטית), ארגנה קבוצת רכישה לצורך הגשת הצעה לחכירת מקרקעין המיועדים לבנייה משותפת של 96 יחידות דיור במסגרת מכרז של רמ"י. תנאי סף להגשת הצעה במכרז היה, כי תוגש הצעה לרכישת זכויות החכירה במקרקעין בשלמותם. לאור כך שקבוצת הרכישה לא עמדה בתנאי האמור, החליטה העוררת להצטרף לקבוצת הרכישה ולרכוש 27 יחידות דיור, על מנת לעמוד בתנאי הסף. לאחר הזכייה במכרז, העוררת מכרה לצדדים שלישיים חלק מתוך 27 יחידות הדיור שנרכשו על ידה. במסגרת מכירות אלה העבירה העוררת לאותם צדדים שלישיים את כל זכויותיה והתחייבויותיה בחלקי המקרקעין וכלפי יתר חברי קבוצת הרכישה.

עמדת העוררת: יש לראות ברכישת 31 יחידות הדיור ה"עודפות" על ידי העוררת כ"רכישת גישור", כזו שנועדה לאפשר את התמודדות קבוצת הרכישה במכרז ולאחריו לאפשר את שיווקן של יחידות הדיור הללו לחברים חדשים. לפיכך, אין לראות בעוררת כחברה בקבוצת הרכישה ובהתאמה אין למסותה בהתאם לשווי יחידות הדיור המוגמרות, אלא לפי שווי הקרקע הנרכשת.

עמדת המשיב: העוררת הצטרפה למכרז כרוכשת של יחידות דיור וזאת מתוך מטרה להוציא לפועל את הפרויקט במסגרת קבוצת הרכישה. העוררת לא רכשה יחידות דיור בנפרד מקבוצת הרכישה, והללו אינן עומדות בנפרד לבניה עצמאית, אלא כחלק ממערך בניה משותף לכלל הרוכשים בקבוצת הרכישה. לא ניתן לראות בעוררת כרוכשת בנאמנות את אותן יחידות דיור, שכן ההלכה הפסוקה קובעת כי לא תוכר נאמנות לפי חוק מיסוי מקרקעין כאשר זהות הנהנים אינה ידועה ומזוהה במועד הרכישה בנאמנות. במקרה דנן – זהותם של מי שירכשו את הזכויות מהעוררת – לא היתה ידועה כלל ועל כן יש לראות את העוררת כמי שרכשה דירות מגורים, כמו כל חבר אחר בקבוצת הרכישה.

החלטת וועדת הערר: יש לדחות את טענת העוררת לפיה על פי הדין – לפי פרשנותו הלשונית והתכליתית - לא יכול גורם מארגן להיות חלק מקבוצת הרכישה, הן מבחינה לשונית והן מבחינה תכליתית. גורם מארגן יכול שיהיה חלק מקבוצת רכישה ואין בכך כדי לשלול את מעמדו כ"גורם מארגן". ייתכן כי העוררת התכוונה מלכתחילה למכור את יחידות הדיור שרכשה במסגרת המכרז לצדדים שלישיים. אך לכוונות הלב של העוררת לגבי העתיד, לאחר הזכייה במכרז אין ולא כלום לעניין החיוב במס רכישה. שיעור מס הרכישה, האם לפי שווי הדירות המוגמרות או לפי שווי הקרקע, אינו מושפע ואינו נקבע בהתאם לכוונותיה העתידיות של העוררת ביחס לנכס שרכשה. החיוב במס רכישה נקבע בהתאם לנכס הנרכש במועד הרכישה, כפי שהוא הוגדר לצורך כך בהוראת החוק הרלוונטית. הנכס שנרכש על ידי העוררת איננו קרקע בלבד, אלא הוא קרקע שעליה ייבנו דירות מגורים. ומטעם זה, גם אם העוררת לא התכוונה בסופו של דבר להחזיק בדירות המגורים – מס הרכישה בו היא חייבת, הוא מס רכישה החל על רכישת דירת מגורים.

תוספת להוראת ביצוע 4-2011 (הטיפול בבקשה לחישוב מס השבח בדרך של פריסה)
הוראת ביצוע
December 2, 2019

רקע: הוראת ביצוע 4-2011 באה לשנות את הוראת ביצוע 12-89 ולקבוע, כי כלבקשה לפריסת מס השבח כולל בקשה שהוגשה לאחר תום שנת המס, תטופל לראשונה אצל מנהל מיסוי מקרקעין. האמור נועד לתת מענה גם למקרים בהם השבח הסופי נקבע על פי החוק לאחר מספר רב של שנים ולאחר דיונים בהשגה, ערר וערעור לבית המשפט העליון. כאשר מנגד שומת מס ההכנסה לאותה שנה בה בוצעה העסקה במקרקעין התיישנה זה מכבר.

תוספת להוראת הביצוע מיום 19-11-19: החל ממועד פרסום התוספת, כל בקשה לפריסת השבח הריאלי שהוגשה עם הגשת הדוח השנתי לשנת המס בה נערכה עסקת השבח, או לאחר הגשתה דוח השנתי, תטופל על ידי פקיד השומה. גם אם מדובר בבקשה ראשונה לפריסת השבח הריאלי, תטופל הבקשה על ידי פקיד השומה ובלבד שהדוח השנתי לשנה בה נערכה העסקה, הוגש לפקיד השומה. קרי – אין להעביר פניות כאמור לטיפול מנהל מיסוי מקרקעין.

האם העובדה שחברה הפעילה עסק עצמאי של מרכז קניות, מספקיה כדי לשלול את תחולת הוראות חוק מיסוי מקרקעין
ו"ע 61916-11-14
November 24, 2019

רקע: בשנת 12, רכשה העוררת את מלוא הון המניות בחברה אחרת בעלת זכויות החכירה של מקרקעין המצויים בחיפה, עליהם הקימה מרכז קניות גדול (גרנד קניון).

טענת המשיב: החברה האחרת היא בבחינת "איגוד מקרקעין" כהגדרת מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין, ועל כן דרש מהעוררת לשלם מס רכישה כנדרש לפי סעיף 9 לחוק.

טענת העוררת:  החברה האחרת אינה "איגוד מקרקעין", שכן מלבד זכויות מקרקעין במרכז המסחרי היא הפעילה גם עסק עצמאי של פארק שעשועים ולכן עסקה במניותיה אינה מחויבת במס על פי חוק מיסוי מקרקעין.

השאלה המשפטית: האם העובדה כי החברה האחרת הפעילה במועדים הרלוונטיים עסק עצמאי של פארק שעשועים, מספקת כדי לשלול את תחולת הוראות מיסוי מקרקעין על עסקה במניותיה?

[הבהרה: איגוד מקרקעין הוא איגוד שכלנכסיו במישרין או בעקיפין הם זכות במקרקעין. תכלית מנגנון המיסוי החל במקרה זה,נועד לתכלית אנטי תכנונית – מניעת תכנון מס בלתי קביל, וזאת לאור תפוצת התופעה של"חברות גוש חלקה" כפי שהייתה קיימת בעבר. מטרת החלת מס על איגוד מקרקעיןנועדה שלא לאפשר לאיגוד מקרקעין לחמוק מרשת המס באמצעות הפרדה מלאכותית או יצור מלאכותי של "רכיבים עצמאיים"].

החלטת וועדת הערר:  הטלת "מס רכישה"על עסקה באיגוד מקרקעין, מחייבת בחינת הגדרתו של איגוד כ"איגוד מקרקעין"שעסקה במניותיו תחויב במס. הפעלת פארק השעשועים נועדה לשמש כפעילות זמנית. הפעלת הפארק נועדה לשמש כפעילות נלווית להפעלת מרכז הקניות, כפעילות נלווית לצורך קידום הפעילות העיקרית במרכז הקניות. מדובר בפעילות טפלה לפעילות העיקרית של החברה האחרת, שתכליתה הייתה לקדם את פעילות המרכז ולא כמקור עצמאי לייצור הכנסות. על כן, אין בהפעלת פארק השעשועים לשנות את סיווג החברה אחרת כאיגוד מקרקעין – הערר נדחה.

פטור ממס שבח במכירת דירת מגורים המסווגת כמחסן
ו"ע 52894-03-17
November 24, 2019

רקע: העוררים מכרו את זכויות הבעלות שהיו להם בנכס מקרקעין המצוי בקומת קרקע של בניין. לצורך תשלום מס השבח, הנכס הנמכר הוגדר על ידי העוררים כ"דירת מגורים מזכה" כמשמעות מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין. בהתאם להוראת סעיף 48א(ב2)לחוק מיסוי מקרקעין הגדרת הנכס הנמכר כ"דירת מגורים מזכה" מזכה את העוררים בחישוב מס שבח מוטב.

עמדת המשיב: לטענת המשיב, היות וחלקי הבניין הכלולים בנכס, מוגדרים לפי ייעודם התכנוני המקורי כמחסן, חדר הסקה, "גרז" ואף כשטח פתוח, אין אפשרות להחשיבם כ"דירת מגורים מזכה" לצורך מתן הקלה במסגרת חוק מיסוי מקרקעין. עלכן, המשיב ערך שומה ללא חישוב מס מוטב ודחה את ההשגה שהוגשה על ידי העוררים.

עמדת העוררים: לטענתם הם רכשו את הנכס כדירת מגורים, ובמרוצת השנים כל הגורמים התייחסו אליו כאל דירה המשמשת למגורים. הנכס שימש כדירה לכל דבר ועניין במהלך שנים רבות. מה גם שמלכתחילה ניתן היתר להקים במקום דירה, כך שאין כלל בעיה של ייעוד תכנוני.

החלטת הוועדה: כבר עתה נציין, כי חברי הוועדה נחלקו בעמדתם וכי הערר התקבל ברוב של2 כנגד 1. דעת הרוב: אין בחוק מיסוי מקרקעין הגדרה מהי "דירה"שבהתבסס על כך ניתן לקבוע מהי "דירת מגורים". כלל ידוע הוא, שכשאר ביטוי השגור בפי הבריות אינו מוגדר בחיקוק, יש לפרשו לפי המשמעות הרגילה והפשוטה שמייחסים לו בני אדם. המשמעות הרגילה והפשוטה שמייחסים בני אדם למונח"דירה" היא מערכת של חדרים שניתן לגור בה ואשר יש בה את התשתית של צנרת,מים, ביוב, חשמל ומתקנים חיוניים הדרושים למגורי אדם. במשמעותו הרגילה של המונח"דירה" לא מעניינת "זהותו" של הנכס מבחינת דיני התכנוןו הבנייה. במקרה דנן, יש לבחון את הערר לאור הכלל "שלא יהא חוטא נשכר",לפיו אין זה ראוי שמפר חוק ייהנה מפרותיו. במקרה זה העוררים רכשו את נכס המקרקעין בתום לב ומתוך הבנה/ ידיעה כי המדובר בדירת מגורים ותו לא. על כן יש לקבל את הערר לקבל את דיווח העוררים ולבטל את שומת המשיב.

מיסוי סיחורה של אופציה במקרקעין, כמשמעותה בסעיף 49י' לחוק מיסוי מקרקעין
ו"ע 1702-01-18
November 19, 2019

רקע: העוררת קיבלה אופציה לרכישת מקרקעין מבעל המקרקעין. לאחר קבלת האופציה סחררה העוררת את האופציה לקבוצה של רוכשים (סיחור – העברת האופציה מהעוררת לקבוצת הרוכשים, כאשר עתה קבוצת הרוכשים הם בעלי האופציה לרכישת המקרקעין מבעל המקרקעין). קבוצת הרוכשים ממשה את האופציה שהוענקה לה ורכשה את המקרקעין מבעל המקרקעין.

השאלה המשפטית: המקרה המתואר לעיל מעלה שתי שאלות: האחת –סיווג מיסוי סיחורה של אופציה במקרקעין. השנייה – האם העוררת זכאית לפטור ממס רכישה ומס שבח בהתאם לסעיף 49י(ב) לחוק מיסוי מקרקעין.

עמדת המשיב: על אף שהאופציה שניתנה לעוררת עומדת בתנאי סעיף 49י' לחוק, סיחורה לקבוצת רוכשים (במובדל ובמאובחן מסיחורה לרוכש אופציה בודד) אינה עומדת בתנאי הסעיף, ועל כן סיחור שכזה (לקבוצת רוכשים) איננו מזכה את הגורם המסחר בפטור ממס רכישה ומס שבח.

החלטת בית המשפט: מכשיר האופציה הסחירה הייחודית הקבוע בסעיף 49י' לחוק מיסוי מקרקעין, הינו בגדר האמצעי להשגת המטרה של עידוד וקידום ביצוען של עסקאות בשוק הנדל"ן, ואיננו בגדר המטרה כשלעצמה. גישת המשיב (אם תתקבל) מבקשת להפוך את האמצעי למטרה – ולא היא. אין כל בסיס משפטי לעמדת המשיב השוללת קטגורית את האפשרות לסיחור אופציה ייחודית במקרקעין במשמעות סעיף 49י' לחוק לידיה של קבוצת רוכשים. לאור האמור הערר מתקבל – שומת מס הרכישה ושומת מס השבח שהוצאה לעוררת – מבוטלות.

הארכת מועד המשנה את שיעור המס אינה יכולה להיקבע באופן מקרי ושרירותי בידי מנהל מיסוי מקרקעין
ו"ע 11233-10-19
November 19, 2019

רקע: החלטת ביניים מעניינת של כב'השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעניין שיקול הדעת המוקנה למנהל מיסוי מקרקעין מכוח סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין שבח ורכישה (להלן: "החוק").

[הבהרה: סעיף 107 לחוק דן בסמכות המנהל להאריך כל מועד שנקבע בחוק, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה].

החלטת בית המשפט: הארכת מועד שהיא פרוצדורלית אינה משנה את גובה המס. הארכת המועד המשנה את שעור המס (תחולת הטבה, פטור וכדומה) החל על אותו נישום,אינה יכולה שתקבע באופן מקרי ושרירותי בידי מנהל מיסוי מקרקעין. סמכות שכזו צריכה שתוענק למנהל במפורש. קריאה נכונה של סעיף 107 לחוק, השומרת על העיקרון שאין מטילים מס ואין פטורים ממס אלא על פי החוק, השומרת על שוויון בפני החוק, השומרת על משטר בר יישום מעשי ופשוט, היוצרת אחידות עם חוקי מס אחרים, מחייבת פרשנות האומרת כי המנהל יכול להאריך כל מועד הקבוע בחוק – קרי, מועד שאינו מעביר משעור מס אחד לאחר או מחיוב במס לפטור ממס וההפך.

גורם אשר נושא בסיכונים ובסיכויים הקשורים בעסקה במקרקעין, אינו מספק שירותים גרידא אלא הוא בעל זכויות
ו"ע 26722-09-17
October 25, 2019

רקע: בשלהי שנת 15, נחתם הסכם בין העוררת א' לעוררת ב' (שתיהן חברות).במועד מאוחר יותר ניגשה וזכתה העוררת ב' במכרז מטעם רמ"י לחכירת מקרקעין לבניית יחידות דיור. בתחילת שנת 16, מסרו העוררות הודעה למשיב על חתימת הסכם למתן שירותים לפרויקט עתידי (ההסכם משלהי 15). העוררות הבהירו בהודעה, כי ההסכם הינו הסכם למתן שירותי מימון, שיווק וניהול פרויקט מגורים, תוך הבהרה כי העוררת א' תהיה זו המספקת את השירותים והתמורה תובטח בתוצאות הפרויקט. בתגובה להודעת העוררות,השיב המשיב, כי הסכם מימון, שיווק וניהול, הכולל שותפות בסיכוי וסיכון לקבלת רווחים או הפסדים, נשיאה בהוצאות שיווק, פרסום ומכירה – מלמדים כי המדובר בהסכם לביצוע עסקה משותפת במקרקעין.

השאלה המשפטית: האם מהות ההסכם שחתמו ביניהם העוררות, היא הסכם מכירת מחצית מזכויות בנכס מקרקעין או שמא מדובר בהסכם למתן שירותי מימון ניהול ושיווק (ותו לא)?

החלטת וועדת הערר: לעמדת הוועדה, בחינה מהותית ועניינית של ההסכם בין העוררות מובילה למסקנה, כי המדובר בהסכם לרכישת מחצית מהזכויות בנכס המקרקעין על ידי העוררת א' מידי עוררת ב'. קיימים מקרים שבהם גורם המספק שירותים מקבל את התמורה על דרך אחוז מן הרווח. אלא שאין זה נפוץ, שספק שירותים מסוג זה אף מכפיף עצמו גם לסיכונים של הפסדים ומתחייב גם לשאת בחלק מן ההפסד. גורם אשר נושא בסיכונים ובסיכויים הקשורים בעסקה במקרקעין אינו מספק שירותים גרידא, אלא הוא בעל זכויות של ממש במקרקעין.

השכרת דירות כהכנסה מעסק
ע"מ 27431-04-17
October 7, 2019

רקע: המערער רכש 10 נכסי נדל"ן ורשם אותם בחלקם על שמו וחלקם על שם ילדיו. כל נכס נדל"ן פוצל למספר יחידות דיור (להלן: "נכסי המשפחה"). המערער היה זה שאחראי להשכרת נכסי המשפחה. המערער הצהיר על ההכנסות שנבעו רק מהשכרת הנכסים הרשומים על שמו. לעומת זאת, הנכסים הרשומים על שם ילדי המערער דווחו על ידי ילדי המערער –על הכנסות אלו התבקש פטור ממס.

[הבהרה: שלושת מסלולי המס למיסוי הכנסה מדמי שכירות: 1. מסלול רגיל – המס מחושב לפי מדרגות המס של היחיד 2. מסלול פטור ליחיד – פטור ממס עד גובה תקרה ההכנסה הקבועה בחוק 3. מסלול מס מופחת ליחיד – שיעור מס קבוע בגובה 10% על מלוא מחזור ההכנסה]

השאלה המשפטית: א. מהו מסלול/ שיעור המס שיחול על ההכנסות מהשכרת נכסי המשפחה? ב. מהו היקף הכנסות השכירות מנכסי המשפחה שיש לייחס למערער באופן אישי?

החלטת בית המשפט:

לעניין השאלה המשפטית הראשונה - על מנת לבחון האם הכנסת השכירות מנכסי המשפחה הינה הכנסה עסקית, יש להיעזר במכלול המבחנים שהותוו בפסיקה (מבחנים לקיומו של עסק). לעמדת בית המשפט במקרה דנן, עצם קיומו של מנגנון (המערער ניהל מחברות אישיות שבהן נהג לרשום, בין היתר, את דמי השכירות מכל נכסי המשפחה), כמות נכסי המשפחה (בעניין לשם ובירן – בית המשפט העליון קבע, כי במצב של ריבוי נכסים העומדים להשכרה, קמה חזקה הניתנת לסתירה, כי המדובר בהכנסה עסקית), היקף תדירות הפעולות שנדרשו מהמערער לצורכי ההשכרה (ידע מעשי ובקיאות שצבר המערער),השבחת הנכסים (פיצולם למספר יחידות דיור) ונטילת סיכון מוגבר (כלכלי אך לא רק) – כל אלה, בין יתר קביעות בית המשפט לעניין זה, מעידים כי המדובר בהכנסה מפעילות עסקית-אקטיבית ומשכך מסלול המיסוי החל במקרה דנן הינו המסלול הרגיל.  

לעניין השאלה המשפטית השנייה – למערער הייתה שליטה מלאה בנכסי המשפחה הרשומים על שם ילדיו ובהכנסה המופקת מהשכרתם. גם אם לפי המסמכים ילדיו יכלו לדרוש ממנו לא לקחת חלק פעיל בהשכרת נכסי המשפחה הרשומים על שמם,הסבירות להתממשות תרחיש זה קלושה. כפועל יוצא מהאמור, יש להגיע למסקנה כי דמי השכירות מכלל נכסי המשפחה הן בבחינת הכנסה בידי המערער עצמו. יחד עם זאת, מציין בית המשפט, כי רישום הבעלות על חלק מנכסי המשפחה על שם הילדים, כבר בשלב הרכישה,היה נגוע כולו במלאכותיות ונעדר טעם מסחרי/ יסודי כלשהו.

האם יש לפצל בין דירת מגורים המיועדת לשימוש למגורים ולבין זכויות בניה להרחבת הדירה, לעניין מס הרכישה?
פסיקת וועדת הערר - ו"ע 52028-10-17
September 25, 2019

רקע: העורר רכש מחצית מנכס מקרקעין עליו בנויה דירת מגורים המיועדת לשמש למגורים. בנוסף לאמור, קיימות זכויות בנייה בלתי מנוצלות להרחבת הדירה.

עמדת העורר: אין בכוונת העורר, בעתיד הנראה לעין, לנצל את זכויות הבניה ולהרחיב את הדירה. לגישת העורר, יש ליישם "פיצול רעיוני" בין דירת המגורים הקיימת (המיועדת לשמש למגורים) לבין זכויות הבניה הבלתי מנוצלות (אינן מיועדת לשמש למגורים) שכן הן מהוות "זכות אחרת במקרקעין" – בעלת שיעור מס רכישה מוקטן.

עמדת מנהל מיסוי מקרקעין:  לא ניתן לערוך "פיצול רעיוני" בין דירת המגורים ובין זכויות הבנייה, שכן אין המדובר "בנכס מעורב" ולכן, יש להחיל את שיעור מס הרכישה החל על דירת מגורים.

החלטת בית המשפט: בית המשפט דוחה את טענת העורר וקובע, כי אין המדובר בשני נכסים שונים (דירת המגורים וזכויות הבנייה) שכן זכויות הבניה נטעמות בנכס המקרקעין מבחינה כלכלית ומשום כך ניתן להכיר בהן כ"זכויות במקרקעין"לצורך החוק. ובמילים אחרות – אין במקרה הנדון "נכס מעורב" כלל, אלא דירת מגורים אחת, פשוטו כמשמעו.

מס רכישה בעסקת החלפת דירה ברכישה מקבלן
ו"ע 50652-11-17
September 15, 2019

רקע: העורר רכש את מלוא זכויות הבעלות בדירת מגורים עתידית בפרויקט בניה, דיווח כדין על רכישתה ושילם את המס. בחלוף מעל לשנה,נחתם הסכם חדש בין העורר לחברה המשווקת את הפרויקט להחלפת דירה (דירה זהה בקומה גבוהה יותר). ההסכם החדש ביטל את הישן והתמורה שנקבעה בו עבור הזכויות בדירה החלופית היה גבוה יותר. לאור ההסכם החדש, דיווח העורר למנהל מיסוי מקרקעין על ביטול ההסכם הישן וביקש להעביר את התשלום ששולם בגין מס הרכישה על הדירה הראשונה,למס הרכישה שיוטל בגין הדירה החלופית. לאור ההסכם החדש, קבע מנהל מיסוי מקרקעין את שיעור מס הרכישה לפי 8% (שיעור המס הקובע במועד חתימת ההסכם החדש). לטענת העורר יש להעמיד שיעור מס הרכישה על 6%, כשיעורו בעת חתימת ההסכם הראשון.

החלטת בית המשפט: מושכלת יסוד היא, כי החלפת דירה כרוכה במכירתה ורכישת דירה אחרת במקומה, בגדרן של שתי עסקאות שונות ונפרדות במקרקעין ,המקימות חבות במס . לכאורה, היה צריך למסות את החלפת הדירה כשני אירועי מס נפרדים: האחד – מכירת הדירה הראשונה (מס שבח) השני – רכישת הדירה החלופית (מס רכישה). יחד עם זאת, בהתאם להוראת הביצוע מס שבח 20/97 אין לראות את העסקה(המתוארת לעיל) כשני אירועי מס נפרדים וכי יש להתייחס להחלפת הדירה כמכלול- כעסקה של רכישת דירה אחת המחויבת במס בגדרו של אירוע מס אחד. שוויה של הדירה החלופית נקבע על פי שווי שוק במועד ביצוע העסקה (יום חתימת ההסכם החדש). משכך, יש לחייב במס על מלוא שווי הזכויות בדירה החלופית במועד ביצוע העסקה ולפי שיעור המס הקבוע במועד זה. לאור האמור דוחה הוועדה את הערר.

מכירת אופציה לרכישת מקרקעין
פסיקה וועדת ערר ו"ע 931-12-15
August 9, 2019

השאלה המשפטית: האם אופציה שנמכרה על ידי החברה לקבוצת רכישה היא "אופציה כללית" (זכות למכירת זכות במקרקעין) החייבת במס שבח ובמס רכישה על פי הוראות חוק מיסוי מקרקעין או שמא מדובר ב"אופציה ייחודית"שלגביה נקבע הסדר מס מיטיב הפוטר אותה ממס שבח וממס רכישה בהתאם להוראות סעיף 49י לחוק מיסוי מקרקעין?

החלטת בית המשפט: האופציה שנמכרה על ידי החברה לקבוצת הרכישה היא"אופציה ייחודית", שכן מכלול נסיבות המקרה מעידים על כך שהאופציה הנמכרת עומדת בתנאי סעיף 49י לחוק מיסוי מקרקעין ומשכך גם זכאית להסדר המס מיטיב.

העברת מקרקעין לנאמנות
ו"ע 49026-07-12
July 30, 2019

השאלה המשפטית: האם הוראות פרק הנאמנויות בפקודת מס הכנסה חלות על אירוע הנתון לתחולת חוק מיסוי מקרקעין?

[הבהרה: בהוראות פרק הנאמנויות נקבע, בין היתר, כי הקנייה לנאמן שנעשתה ללא תמורה לא תיחשב כמכירה לעניין הוראות חלק ה'לפקודה (מיסוי רווחי הון)].  

החלטת וועדת הערר: חוק מיסוי מקרקעין מתייחס לשני סוגי"נאמנויות" בלבד: האחת - הקניית מקרקעין לנאמנים מסוימים או לאפוטרופוסים מכח חיקוקי דין מסוימים המנויים בסעיף 3 לחוק. השנייה – העברת זכות במקרקעין מנאמן לנהנה שבסעיפים 69 ו-74 לחוק (נאמן שרוכש מראש בשמו בשביל פלוני זכות במקרקעין לנהנה ספציפי וידוע כבר בעת הרכישה). כפועל יוצא מהאמור, אין בחוק מיסוי מקרקעין כל התייחסות מפורשת למיסוי הקניית מקרקעין מהיוצר לנאמן עבור נהנים מסוימים (מוגדרים ולא מוגדרים).

על כן, קובעת וועדת הערר כי עליה להשלים את החסר בדין (כמתואר לעיל) לפי עקרונות המיסוי שנקבעו בפרק הנאמנויות בפקודת מס הכנסה (קרי – לראות את ההקנייה מהיוצר לנאמן, כאירוע שאינו נחשב כ"מכירה" הן לעניין מס השבח והן לעניין מס הרכישה. מועד אירוע המס ידחה למועד החלוקה בפועל או במכירה.

פריסת שבח ראלי לחברה
פסיקה ביהמ"ש העליון ע"א 3012/18
July 28, 2019

השאלה המשפטית: האם הזכות הניתנת למוכר מקרקעין לפרוס את השבח הראלי על פני תקופה של עד 4 שנות מס או תקופת הבעלות בנכס (לפי המועד הקצר מבניהם),מכוח חוק מיסוי מקרקעין היא זכות הניתנת רק לנישום (בשר ודם) או שמא גם לחברה?

[פריסה: מאפשרת למוכר לשלם מס על השבח בחלקים שנתיים שווים שתואמים את שיעורי המס אשר חלים עליו בכל שנה ושנה,במקום לזקוף את השבח כולו לשנת המס בה מכר את המקרקעין ולשלם מס בשיעור גבוה יותר].

החלטת בית המשפט: הזכאות לפריסה לפי חוק מיסוי מקרקעין, ניתנת אך ורק לנישומים בשר-ודם,ולא לחברות. הקניית זכאות זו לחברות, אשר משלמות מס אחיד, תסכל את התכלית של מיסוי פרוגרסיבי בה בחר המחוקק ותפגע בצדק אופקי ואנכי.

מיסוי בינלאומי

רקע

יותר ויותר שווקים מחוץ לישראל פתוחים לחברות ויחידים מישראל אשר מבקשים להרחיב את פעילותם העסקית. הרחבת הפעילות אל מחוץ לישראל דורשת תכנון מס בינלאומי-ישראלי המצמצם את חשיפת החברה או היחיד למיסוי כפול (בישראל ובמדינה האחרת) וגם להפחית את נטל המס על היחיד או החברה באמצעים לגיטימיים המוקנים לו בדין. אם אתה יזם בתחילת דרכך או בעל פעילות עסקית קיימת או יחיד המבקש להשקיע בנכסים מחוץ לישראל,יהיה לך יתרון משמעותי אם תדע לנצל לטובתך את אמנות המס, הסכמי סחר חופשי, הסכמי עידוד והגנה על השקעות והדין הפנימי בישראל וזה בדיוק היתרון של משרדנו.

שירותי המשרד

הידע והניסיון שנצבר במשרדנו מאפשר לנו לבנות תכנון מס בינלאומי-ישראלי ספציפי עבור הלקוח, תוך התחשבות במכלול החובות וזכויות החלות עליו. הידע והניסיון המוצע ללקוחות המשרד מקבל משמעות יתרה לאור העובדה שכיום יותר מתמיד מדינות העולם פועלות לצמצום הסטת רווחים ושחיקת בסיס המס משטחם, מניעת ניצול לרעה של הסכמים בין-מדינתיים וניצול פערים קיימים בדיני המס בין המדינות.

  • ליווי ומתן ייעוץ מס שוטף
  • בחינת הטבות המס אליהן זכאית החברה (חוקי עידוד, פקודת מס הכנסה, אמנות מס והסכמים אליהן חתומה מדינת ישראל)
  • pre ruling - קבלת אישורים מראש מרשות המיסים בנושאים שונים
  • מתן חוות דעת משפטיות-מיסויות מורכבות בנושאים שונים.
  • ייצוג בפני הערכאות השונות
  • ייצוג בדיוני שומה/ השגה בפני רשויות המס השונות
  • תכנוני מס מותאמים אישית לכל לקוח

מידע נוסף

בחינת שליטה וניהול של חברה זרה

מקום בו חברה שהתאגדה מחוץ לישראל והלכה למעשה מנוהלת ונשלטת מישראל (זהות הבעלים, מי שולט בפועל בחברה, היכן נקבעת מדיניות העסקית של החברה, היכן מתקבלות ההחלטות האסטרטגיות ועוד) עלולה להיות מסווגת כחברה תושבת ישראל ומשכך גם תהיה ברת מיסוי בישראל על פעילותה העסקית בישראל ומחוץ לישראל.

תושב ישראל/ תושב חוץ

בהתאם לדיני המס, תושב ישראל ימוסה על כל פעילותו החייבת במס בישראל ומחוצה לה ולעומתו תושב חוץ ימוסה אך ורק על פעילותו החייבת במס בישראל. לכן, ישנה חשיבות רבה לקביעה האם מדובר בתושב ישראל או חוץ. פקודת מס הכנסה ואמנת המס ,עליהן חתומה מדינת ישראל,מנסות להתמודד עם דילמה זו. יחד עם זאת, לאור כך שפעמים רבות ההבחנה בין השניים לא ברורה יש להתייעץ עם מומחה בתחום ולבחון כל מקרה לגופו.

"מס יציאה" (אדם שחדל להיות תושב ישראל)

מקום בו יחיד או חברה חדלו מלהיות "תושב ישראל" לצורכי מס, הם חייבים במס בישראל על כל הנכסים שרכשו בהיותם תושבי ישראל. בהתאם לדיני המס, יראו אותם כמי שמכרו את הנכסים יום לפני שניתקו את התושבות הישראלית (יחד עם זאת, ניתן לדחות את מועד תשלום המס ליום ממימוש (מכירת) הנכס). מטרת אירוע מס זה הינה מניעת זליגת מס מישראל החוצה כתוצאה משינוי התושבות של היחיד או החברה.

חברת החזקות ישראלית

בדומה למשטרי מס רבים בעולם, גם בישראל מוחל משטר מס מיוחד לחברת החזקות. משטר המס המיוחד לחברת החזקות ישראלית, מקנה לה, בנסיבות המתאימות, הטבות מס שונות כגון פטור ממס על רווח הון, דיבידנדים ריבית והפרשי הצמדה (למעשה במרבית מהמקרים המדובר במנגנון המחליף את הזיכוי שהייתה מקבלת החברה בגין מיסי חוץ ששלמה).

Beps (Base erosionand profit shifting)

BEPS, הינה תוכנית שיזמו פורום g-20 וארגון ה-oecd,אשר פיתחה 15 דרכי פעולה להתמודדות עם תכנוני מס בינלאומיים שמטרתם הסטת רווחים או שחיקת בסיס המס במדינות החברות. כך למשל action 1 קובע כללים לטיפול באתגרי המס של הכלכלה הדיגיטלית ו – action 6 קובע כללים למניעת מתן הטבות אמנה בנסיבות לא ראויות (קניית אמנות). לכאורה המדובר בכללים קשוחים שהפכו את מרבית תכנוני המס הבינלאומיים ללא רלוונטיים אך יחד עם זאת יש לציין, כי ככל שתהיה בהירות גדולה יותר במיסוי הבינלאומי כך לעסקים השונים תהיה וודאות גדול היותר ויהיה באפשרות לכלכל את צעדיהם בתבונה.

זיכוי בגין מס זר ששולם

באפשרות יחיד או חברה תושבי ישראל אשר שלמו מיסי חוץ בגין הכנסה שהייתה להם מחוץ לישראל,לקבל זיכוי כנגד החבות במס החלה עליהם בישראל. ובלבד שאין המדובר במס וולונטרי אומס עירוני או מס ששולם מכוח אזרחותו הזרה של היחיד (בשונה מתושבות לצורכי מס). גובה הזיכוי הינו עד לגובה החיוב במס בישראל ולא מעבר לו.  

הסכמי עידוד והגנה על השקעות

הסכמי עידוד והגנה על השקעות נחתמים בין מדינת ישראל למדינה אחרת ומטרתם לספק הגנה משפטית למשקיעים בשווקים של אחת המדינות, מפני סיכונים שאינם מסחריים כגון: הגנה מפני שינויים קיצונים בדינים של אותה מדינה או במדיניות הכלכלית, מניעת אפליה (בין משקיע מקומי למשקיע זר ואף למשקיע זר צד ג'). הלכה למעשה המטרה העיקרית הינה צמצום אי הודאות של המשקיע הזר ועידוד השקעות זרות בישראל ולהפך.

אמנות מס

אמנות למניעת כפל מס עליהן חתומה מדינת ישראל, מתוות את כללי המיסוי שיחולו על הכנסות ועל נכסים בעלי זיקה למדינת ישראל ולמדינה האחרת. למעשה מטרת האמנות למניעת כפלי מס הינה לפתור מצבים העשויים להוביל לכפל מס וזאת על ידי, קביעת זכות מיסוי בלעדית לאחת מהמדינות או שאחת המדינות תהיה בעלת זכות מיסוי ראשונית והמדינה האחרת בעלת זכות מיסוי שיורית.

חילופי מידע בין-מדינתיים (crs/fatca/ maatm)

ככל שהעולם הכלכלי הרחב הפך לנגיש יותר, רשויות המס במדינות השונות נדרשו לחילופי מידע הדדים בכדי לוודא ציות לחוקי המס בשטחם. כיום בידי רשות המיסים בישראל עומדים ארבע המנגנונים שונים לקבלת מידע ממדינות אחרות על פעילות עסקית של תושבי ישראל בשטחם.

  1. אמנות מס פרטניות: הסכמים בילטרליים לחילופי מידע בנושאי מס.
  2. Maatam: אמנה מולטילטרלית לחילופי מידע, עזרה בגבייה, ביקורת מס והעברת מסמכים.
  3. Fatca: הסכם עם ארה"ב לחלופי מידע אוטו' של מידע על הכנות ויתרות חשבון במוסדות פיננסים.
  4. Crs: בדומה ל - fatca רק מול מדינות ה – oecd.

החלטות בנושא

January 28, 2020

ע"א 8511/18

האם בעת מכירת חברה זרה המוחזקת על ידי חברה ישראלית חל סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה (רווחים ראויים לחלוקה)?

רקע: חברה התאגדה מחוץ לישראל ובשנה לאחר מכן הפכה לתושבת ישראל לצורכי מס (להלן: "המשיבה").עיקרי נכסי המשיבה היו מניות חברה זרה תושבת ארה"ב לצרכי מס (להלן: "החברה הזרה"). בחלוף מספר שנים, מכרה המשיבה חלק מאחזקותיה בחברה הזרה. כאשר דיווחה המשיבה במסגרת דוחותיה הכספיים על המכירה, הפחיתה במסגרת חישוב מס רווח ההון את חלקה היחסי ב"רווחים הראויים לחלוקה" של החברה הזרה. המערער(פקיד השומה), דחה את טענת המשיבה, היות ולעמדתו סעיף 94ב לפקודה לא חל בנסיבות העניין.

[הבהרה: סעיף 94 ב לפקודה הוא תולדה של שיטת המיסוי הדו-שלבית והוא יוצר הסדר מיסוי ייחודי למצב של מכירת מניות, כאשר קיימים בעודפי החברה רווחים ראויים לחלוקה שטרם חולקו. התפיסה בבסיס הסעיף היא, כי כאשר בעל מניות מוכר את מניותיו, רווח ההון שהוא מפיק מהמכירה כולל גם רווחים שניתן היה לחלקם כדיבידנד בסמוך למכירה ולכן ראוי להחיל עליהם שיעור מס זהה לשיעור שהיה חל אילו חולקו כדיבידנד.]

החלטת בית המשפט (עליון):

תחילה עומד בית המשפט על המסגרת הנורמטיבית בעניינו - סעיף 126 (ב) לפקודה, אליו מפנה סעיף 94 ב קובע אפוא כלל לפיו בחישוב ההכנסה החייבת של חברה לא תיכלל "הכנסה מחלוקת רווחים או מדיבידנד שמקורם בהכנסות שהופקו או שנצמחו בישראל שנתקבלו במישרין או בעקיפין" מחברה אחרת החייבת במס חברות. אמנם סעיף 94ב לפקודה מפנה לסעיף 126(ב) בלבד, אך לעניינו רלוונטיים גם סעיפים 126(ג) ו-126(ד) העוסקים במיסויו של "דיבידנד זר". סעיפים 126 (ב) ו 126- (ג) לפקודה,מסווגים את הדיבידנדים שחברה יכולה לקבל לשתי קטגוריות: סעיף 126 (ב) לפקודה עניינו דיבידנד מחברות החייבות במס חברות ישראלי אשר חולק מתוך רווחים שהופקו בישראל; וסעיף 126 (ג) אשר נועד להסדיר את החיוב במס בגין חלוקת דיבידנד בשני המקרים הבאים: המקרה הראשון, שבו הדיבידנד מחולק בידי חברה ישראלית מהכנסות שהפיקה מחוץ לישראל; והמקרה השני, שבו הדיבידנד מחולק על ידי חברה זרה מהכנסות שהפיקה מחוץ לישראל. בשני המקרים, ההכנסה מדיבידנד תהיה חייבת במס חברות בשיעור הקבוע בסעיף 126(א). להשלמת התמונה נבהיר, כי סעיף 126(ד) קובע מסלול זיכוי (ממס זר ששולם בגין דיבידנד המתקבל מחברה ישראלית אשר הפיקה הכנסה מחוץ לישראל). בעניינו רלוונטי מסלול הזיכוי הקבוע בסעיף 203(ב) לפקודה, המסדיר את הדרכים למניעת כפל מס במישור הבינלאומי – על החברה הישראלית (מקבלת הדיבידנד) יוטל מס לפי סעיף 126(ג)לפקודה. כנגד מס זה תוכל החברה להפחית זיכוי לפי סעיף 203 (ב) לפקודה. הזיכוי מורכב מסכום מיסי החוץ ששילמה החברה שהעניקה את הדיבידנד, בהתאם לשיעור החזקתה של החברה מקבלת הדיבידנד בחברה המשלמת, ומס החוץ שנוכה במקור, בגין עצם חלוקת הדיבידנד על ידי החברה הזרה, לפי שיעור החזקתה של החברה מקבלת הדיבידנד בחברה המשלמת.

יישום המסגרת הנורמטיבית על המקרה דנן – ברור ונהיר כי המחוקק, החריג מכירת מניות של חברה שהכנסותיה לא התקבלו בישראל מגדרו שלסעיף 94ב והטבת המס הכלולה בו. בנוסף מבהיר בית המשפט, כי הסדר המיסוי הקבוע בסעיף94ב לפקודה עניינו במיסוי מדינתי ונועד למשק הישראלי ולא למשק חוץ-ישראלי. הטבת המס הגלומה בסעיף 94ב נועדה לחברות ישראליות הכפופות למשטר מס בישראל, ואינה חלה מקום בנמכרות מניות של חברה זרה המוחזקות בידי חברה ישראלית, כבמקרה דנן.  לאור האמור מקבל בית המשפט את ערעור פקיד השומה.

November 24, 2019

ע"א 5694/18

תחולת סעיף 100א לפקודה ("מס יציאה") כאשר קיימת אמנת מס

[הבהרה1: סעיף 89(ב)(1) לפקודה קובע, כי רווח הון שנצמח בידי תושב ישראל חייב במס בישראל אף אם הופק מחוץ לישראל].

[הבהרה2: מטרת סעיף 100א לפקודה הינה לתת מענה לסיטואציה בה תושב ישראל מכר נכס לאחר שהפך לתושב חוץ באופן בו נשללה זכות המיסוי של ישראל על עליית הערך של הנכס בעת שהיה המוכר תושב שלה. סעיף זה (הידוע בכינויו "מס יציאה") מאפשר למדינת ישראל למסות את עליית הערך של הנכס כל עוד היה המוכר, שניתק את תושבתו הישראלית,תושב ישראל. התפיסה המונחת ביסוד הסעיף שהיא שמירה על רציפות המיסוי של מדינת ישראל].

רקע והליכים קודמים: בשנת 97 המערער השקיע בחברה אמריקאית אשר החזיקה במלוא הון מניותיה של חברה ישראלית. בשנת 07 מכר המערער את מניותיו בחברה האמריקאית. כברעתה נבהיר, כי שוויה של החברה האמריקאית נובע משוויה של החברה הישראלית ושיש לסווג את הרווח ממכירת המניות כ"רווח הון". לעמדת המשיב – המערער היה"תושב ישראל" בשנים 07-08 ועלכן יש לחייב את התמורה בגין מכירת המניות במס רווח הון בישראל. לחילופין טען פקיד השומה, כי אף אם המערער לא היה "תושב ישראל" בשנים אלו, יש לחייבו במס רווח הון בהתאם להוראות סעיף 100א לפקודה, שכן יש לראותו כמי שמכר את המניות יום לפני מועד ניתוק תושבתו הישראלית. על קביעה זו של המשיב הגיש המערער ערעור.

o      ע"מ31489-01-13: בפסק דינו של כב' השופט קירש נקבע, כי מועד ניתוק התשובות (הישראלית) של המערער הינו מיום 24.5.05. קביעה זו שללה את טענת המשיב בדבר תושבתו הישראלית של המערער ביום מכירת המניות ועל כן חיובו במס בישראל יתאפשר רק מכוח סעיף 100א לפקודה. לעניין תחולת סעיף 100א לפקודה ואופן חישוב המס על פיו, נקבע, כי יש להחזיר את הדיון בעניינו של המערער לשלב ההשגה וזאת בכדי לאפשר לו להביא ראיות כי היה תושב ארה"ב במועד מכירת המניות וכי זכאי הוא להגנת האמנה למניעת כפלי מס בין ישראל לארה"ב.

o      ההשגה הנוספת: לטענת המשיב, המערער לא הציג מסמכים או ראיות אחרות לאימות זכאותו לתחולת אמנת המס בין ישראל לארה"ב ואף לא ביסס את טענת וכי אין תחולה לסעיף 100א לפקודה בעניינו – משכך, קבע המשיב שומה בצו למערער. המערער הגיש על שומה זו ערעור נוסף.

o       ע"מ 13807-01-17: בעניינו על אף שבהתאם לקביעת בית המשפט בע"מ 31489-01-13, מדינת ישראל זכאית למסות את רווח ההון שנצמח למערער מכוח הוראות סעיף 89(ב)(3)(ד) לפקודה, היות ועיקר שוויה של החברה הזרה נובע מחברת בת הישראלית (והכל מבלי להתייחס להוראות האמנה למניעת כפלי מס). המערער חדל להיות תושב ישראל ביום 24.5.05 ובהתאם קמה חבות לתשלום מס בישראל לפי סעיף 100א לפקודה בעת מכירת מניותיו. בנוסף, המערער אינו זכאי להנות מהוראות האמנה למניעת כפלי מס היות והמערער לא מחזיק בתושבות לצורכי מס אמריקאית. לאור האמור, ערעור המערער נדחה.

על אף דחיית ערעור המערער מהסיבות המנויות לעיל, דן בית המשפט בשאלה האם זכותה של ישראל למסות את רווח ההון על פי סעיף 100א  לפקודה, נדחית מפני האמנה למניעת כפלי מס? לעמדת בית המשפט, אין לקבל את טענת המערער כי זכות המיסוי של ישראל לפי סעיף 100א לפקודה, מתנגשת עם הוראות האמנה למניעת כפלי מס באופן המנוע את החלתה, שכן זכות המיסוי של ישראל לחיוב המערער קמה יום לפני אירוע המס עליו חלה האמנה.

החלטת בית המשפט העליון: בית המשפט דוחה את הערעור וקובע, כי בעניינו של המערער חל סעיף 100א לפקודה, הקובע את המועדים הרלוונטיים לחיוב המס במקרה שלניתוק קשר תושבות, ובהקשר זה את נוסחת החישוב הלינארי.

November 19, 2019

ע"א 450/17

דמי זיכיון שמשולמים לחברה זרה בעבור שימוש במותג בינלאומי

השאלה המשפטית: האם דמי זיכיון שמשולמים לחברה זרה בעבור שימוש במותג בינלאומי, על פי הסכם הכולל הנחיות שיווק וניהול, נכללים בערך עסקת ייבוא טובין לצרכי תשלום מכס לפי פקודת המכס?

[הבהרה: מכס הוא מס עקיף המוטל על ייבוא טובין לישראל, דהיינו בגין הכנסתם לישראל של נכסים מוחשיים שאינם מקרקעין. יחד עם זאת, מכס אינו מוטל על ייבוא לישראל של נכסים בלתי מוחשיים גרידא (למשל נכסי קניין רוחני ומניות) או של שירותים(למשל ייעוץ מקצועי או עבודת כפיים)].

עמדת רשות המיסים (המשיבה): לעמדתה, יש להוסיף את דמי הזיכיון שהמערערת משלמת לערך עסקת ייבוא הטובין לצורך חישוב תשלום המכס. קרי – המכס שמשולם בגין ייבוא הטובין על ידי המערערות צריך להתייחס לא רק לדמי הרכישה (של הטובין)אלא גם לדמי הזיכיון.

החלטת בית המשפט: השוני המיסוי בין נכס מוחשי החייב במס, לבין נכס הבלתי מוחשי שאינו חייב במס, מעורר קושי באותם מצבים בהם בטובין מוחשיים נמזגים שירותים ונכסים בלתי מוחשיים. עקרון יסוד המנחה בפתרון קושי זה הוא התייחסותם שלדיני המכס למצבם של הטובין בעת ייבואם (יום שחרור הטובין מהמכס). יישום עקרון היסוד על המקרה דנן מלמד, כי כאשר הערבוב בין המוחשי לבלתי מוחשי מבוצע טרם הייבוא, הרי שערך הטובין בעת ייבואם מושפע גם מערך השירותים והנכסים הבלתי מוחשיים, ולפיכך תשלום המכס יכלול גם את השירותים והנכסים הבלתי מוחשיים שהושקעו בטובין. מנגד, כאשר הערבוב בין המוחשי לבלתי מוחשי מבוצע לאחר הייבוא, הרי שערך הטובין בעת ייבואם אינו מושפע מערך השירותים והנכסים הבלתי מוחשיים שנמזגו לטובין בישראל, ומשכך תשלום המכס לא יכלול את ערכם של השירותים והנכסים הבלתי מוחשיים. במקרה דנן יש לבחון, האם התמלוגים ששילמה המערערת לבעלות המותג הם בעבור שירותים שניתנו בישראל, לאחר ייבוא הטובין או בעבור נכסים בלתי מוחשיים שהוטמעו בטובין קודם לייבואם. השאלה האם תשלום ניתן בעד טובין החייבים במכס או בעבור שירות או נכס בלתי מוחשי, היא עניין אותו יש לבחון לפי מהותו של התשלום ולא לפי האופן שבו הוצג על ידי הצדדים. יש לקבוע את הערך הכלכלי המלא ששולם עבור הטובין במסגרת העסקה ולהתעלם מאופן התקשרות הצדדים או תרגילים חשבונאיים. לאור האמור דחה בית המשפט את ערעור המערערת, וקיבל את עמדת רשות המיסים.

November 19, 2019

ע"מ 49963-03-17

מע"מ בשיעור אפס בגין מכירת נכס בלתי מוחשי

רקע: המערערת עוסקת בפיתוח ועיצוב מערכות מזנונים מודולריות, כאשר הפיתוח והעיצוב נעשה בישראל ואיתור המקורות לחומרי הגלם, רכישתם וייצורם מבוצע מחוץ לישראל (וייטנאם). ואילו מכירת המערכת נעשית בארה"ב.

[הבהרה: מס ערך מוסף נועד למסות כל גורם ב"שרשרת הייצור", בהתאם לתוספת הערך שהוא תרם למוצר. על מנת שהמיסוי יחול אך ורק על הערך המוסף, רשאי העוסק לנכות ממס העסקאות  שהוא חב בו את מס התשומות].

עמדתה מערערת: התשומות המושקעות על ידה בישראל משמשות לייצוא קניין רוחני (הידע, העיצוב והפיתוח הייחודיים שמקורותיהם בישראל המיושמים ומוטמעים בייצור ומכירת המערכת). על כן, פעילותה מהווה מכירה של נכס בלתי מוחשי לתושבי חוץ החוסה תחת שיעור מס אפס לפי סעיף 30(א)(2) לחוק מס ערך מוסף, ומכאן גם מותר בניכוי.

עמדת המשיב: המערערת אינה מוכרת נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ, היות והייצור והמסחר במוצרי החברה לא נעשה בישראל ומרכיב הפיתוח והעיצוב המוטמעים במערכת אינם משמעותיים.

החלטת בית המשפט:  אכן המערערת מפתחת ומעצבת את המערכת, אלא שלא ניתן להתעלם מן העובדה כי בסופו של יום המערערת מוכרת ללקוחותיה נכס מוחשי המיוצר בחו"ל ונמכר בחו"ל. על כן, לא ניתן להתייחס למערערת כ"חברת פיתוח". פעילותה של המערערת היא בפיתוח המוצרים בישראל, ייצורם בווייטנאם ומכירתם בארה"ב. על כן ברור הוא כי אין לקבל את עמדתה לפיה כלל עסקאותיה הן מכירות של נכסים בלתי מוחשיים החייבות בשיעור מס "אפס", באופן המצדיק ניכוי כל מס תשומותיה בישראל. יתרה מכך, פיתוח ועיצוב אינן בבחינת זכות בקניין רוחני או נכס בלתי מוחשי כלשהו. פיתוח ועיצוב הן הפעולות אשר כתוצאה מהן אפשר ותיווצר זכות בקניין רוחני הראוי להגנה לפי הדין. המערערת לא הוכיחה קיומו של נכס בלתי מוחשי שאותו היא מייצאת ומוכרת לתושב חוץ ומכאן גם הכשל בטיעונה.

October 25, 2019

ע"מ 48642-01-14

האם חברה זכאית "לשמר" את ההפסד ולא לקזזו, כך שהחבות במס ישראלי בגין הכנסת חוץ תתאפס בזכות הזיכוי בשל מסי חוץ?

[הבהרה: בהתאם לפקודת מס הכנסה, תושב ישראל (יחיד או חברה) חייב במס גם על הכנסה שהופקה או נצמחה מחוץ לישראל (סעיף 2 לפקודה), וככלל, אם שולם מס זר במדינת מקור ההכנסה, המס הזר ייזקף כזיכוי כנגד המס המוטל לפי הפקודה (סעיף 200 לפקודה)].

רקע:

1      המערערת היא חברה ציבורית תושבת ישראל שתחום עסוקה הוא בענף הנדל"ן.

2      למערערת חברת בת זרה (בבעלות מלאה) תושבת קנדה (להלן: "חברת הבת").

3      בשנת 01רכשה חברת הבת בשותפות עם צד ג' נכס נדל"ן מניב. בסוף שנת 07 נמכר הנכס ברווח(להלן: "הנכס המניב"). על הנכס המניב שילמה חברת הבת מס בקנדה(מדינת המקור).

4      בשנת 08חילקה חברת הבת דיבידנד למערערת (מתוך הרווח ממכירת הכנס) – יצוין, כי מסכום הדיבידנד האמור נוכה מס במקור (לטובת קנדה).

5      בדו"ח השנתי של המערערת לשנת 08, הצהירה המערערת על הפסד עסקי בישראל, אותו ביקשה להעביר כהפסד מועבר לשנת 09.

6      באשר לדיבידנד שנתקבל מחברת הבת, בחרה המערערת להחיל את סעיף 126(ג) לפקודה – זיכוי עקיף. כפועל יוצא מהאמור, נוצר למערערת עודף זיכוי בגין מיסי החוץ ששלמה, אותם ביקשה המערערת להעביר לשנות המס הבאות.

עמדת המשיב: יישום מסלול הזיכוי העקיף חייב להתבצע לאחר קיזוז ההפסד השוטף מישראל. בנוסף טוען המשיב, כי במקרה של שימוש בזיכוי עקיף, עודף הזיכוי לא יועבר לשנים הבאות, וזאת מכוח סעיף 126(ה) לפקודה.

החלטת בית המשפט: בית המשפט מאמץ את גישת המשיב וקובע, כי ככלל זיכוי בגין מסי חוץ ניתן לקיזוז כנגד מס ישראלי החל על ההכנסה החייבת של הנישום. יש להגן על קניינו של אדם ועל כן יש להימנע מריקון שווים של הפסדים לצרכי מס. אולם במקרה דנן דברי החקיקה ברורים – קיזוז ההפסד כבר בשלב קביעת ההכנסה החייבת ולפני יישום מנגנון הזיכוי בשל מסי חוץ, הוא חלק בלתי נפרד משיטה כוללת וקוהרנטית. עלכן, גם אם לצורך העניין ההפסד היה חלק מקניינה של המערערת (ואין בית המשפט מביע דעה לעניין זה), קניין זה מלווה מלכתחילה ובאופן מובנה בסייג – ההפסד חייב להתקזז לפי ההסדרים הקבועים בסעיפים 28-29 לפקודת מס הכנסה.

October 25, 2019

ע"מ 31489-01-13

האם מכירת מניות בחברה הרשומה בארצות הברית חייבת במס מכוח תושבות המוכר או לחלופין מכוח סעיף 100 א לפקודה החל על נכסים של אדם שחדל להיות תושב ישראל?

רקע: בשנת 07 מכר המערער מניות בחברה זרה (ארה"ב) שהחזיקה במלוא הון מניותיה של חברה אחרת תושבת ישראל. התמורה בגין מכירת מניות החברה הזרה, התקבלה בידי המערער בשני תשלומים- האחד בשנת 07 (החלק הארי) והנוסף בשנת 08. להשלמת התמונה נציין, כי המערער רכש את מניות החברה הזרה בשנת 99.

טענת המערער: אין בסיס לחיוב במס במכירת המניות של החברה הזרה בשל העובדה שמרכז חייו היה בארצות הברית החל משנת 1995 ועד לשנת 2012 – ולכן לא היה תושב ישראל לצורכי מס בשנים אלו.

עמדת המשיב: המערער היה תושב ישראל, כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, בעת מכירת המניות. ולחילופין יש להחיל את סעיף 100א לפקודת מס הכנסה לפי מועד ניתוק התושבות הנכון ליום 18.12.06.

[הבהרה: סעיף 100א (שכותרתו"אדם שחדל להיות תושב ישראל") נועד ליצור אירוע מס רווח הון (רעיוני) עקב הפסקת תושבותו של אדם, כך שרואים את נכסיו כנמכרים "ביום שלפני היום שבו חדל להיות תושב ישראל". כך מוטל מס ישראלי על עליית ערכם של הנכסים עד שינוי התושבות ונמנע מצב שבו בעת מכירת הנכסים לא יגבה בכלל מס ישראלי בשל תושבותו החדשה של בעל הנכסים באותה עת.]

החלטת בית המשפט:  ניתוח הדיווחים של המערער לרשויות המס בארה"ב מעלה, כי סכום התמורה המדווח ממכירת המניות בחברה הנמכרת אינו תואם לכאורה את היקף העסקה המלא. העלאת טענה לפיה הוראות סעיף 100 א לפקודה נסוגות בפני הוראת אמנת מס על ידי נישום שלא דיווח על מלוא ההכנסה ממימוש הנכס במדינה השנייה, מעורר קושי. דרישת תום הלב וניקיון הכפיים בכלל, והצורך למנוע ניצול לרעה של אמנות מס בפרט, עשויים לחייב את המסקנה כי אין מקום לטענת פטור המבוססת על הוראות האמנה אם הנישום לא קיים כראוי את חובות הדיווח במדינה השנייה.

לאור האמור, קובע בית המשפט כי יש להחזיר את הדיון לשלב ההשגה לשם בחינה והכרעה בנושאים שטרם התבהרו.

July 27, 2019

החלטת מיסוי 3629/19

העברת מניות מחברה זרה לחברה תושבת ישראל בהתאם להוראות סעיף 104ב(ו) לפקודת מס הכנסה

פרטי הבקשה: חברה א' (חברה פרטית תושבת ישראל אשר הוקמה ב 1.1.00) הינה חברת בת של חברה ב' (חברה פרטית זרה שהתאגדה במדינה זרה ביום 1.1.00). לחברה ב' אין פעילות או נכסים (מוחשיים ובלתי מוחשיים) למעט חברה א'. בחברה ב' לא נצברו רווחים מיום הקמתה – רווחים שחולקו לחברה ב' מחברה א' הועברו באופן מיידי לבעל המניות שהינו יחיד תושב ישראל (להלן: "פלוני") המחזיק במלוא מניות חברה ב'.

מתווה שינוי: העברת מלוא מניות חברה א' מחברה ב' לחברה חדשה תושבת ישראל. החברה החדשה תהיה בבעלות מלאה של פלוני. לחברה ב' או לפלוני לא תינתן כל תמורה במישרין או בעקיפין. אין בחברה א' או ב' הפסדים גלומים בנכסים ובפעילות שלכל אחת מהן. חברה א' או ב' אינה חברה משפחתית או איגוד מקרקעין. שינוי המבנה יבוצע בהתאם להוראות סעיף 104ב(ו) לפקודת מס הכנסה והתקנות מכוחו. לאחר שינוי המבנה לא יוותרו בידי חברה ב' נכסים מכל סוג.

הסדר המס ותנאיו: ניתן אישור כי שינוי המבנה לא יחויב במס. מועד שינוי המבנה יהיה מועד העברת המניות בפעול מחברה ב' לחברה החדשה ולא יאוחר מ-90יום ממועד החתימה על החלטת המיסוי. המחיר המקורי ויום הרכישה יקבעו של המניות המועברות (מחברה ב' לחברה החדשה) יקבעו בהתאם להוראות סעיף 104ה(א) לפקודה. על קיזוז רווח/הפסד הון שנוצר עקב מכירת מניות חברה א' בידי החברה החדשה יחולו הוראות סעיף104ה(ג) לפקודה. במכירה לראשונה של מניות חברה א' בידי החברה החדשה, לא יותר הפסד/ניכוי/ היוון שמקורם בתקופה שקדמה למועד שינוי המבנה. לא יועברו רווחים ראויים לחלוקה מחברה ב' לחברה החדשה. על החברה החדשה להחזיק במניות חברה א' לאורך כל"התקופה הנדרשת" כהגדרת מונח זה בס' 103 לפקודה.

July 22, 2019

מיסוי הייטק

החבות במע"מ בגין שיווק ותיווך לחב' זרות באמצעות האינטרנט – החלטת מיסוי 4429/19

במסגרת החלטת המיסוי התבקש לאשר לחברה ישראלית, כי השירותים אותם היא מספקת (שירותי שיווק ותיווך באמצעות הפעלת אתר אינטרנט בעברית המיועד, בין היתר, ללקוחות בישראל עבור חברות זרות המספקות שירותי שיווק לחברות זרות אחרות) מהווים שירות לתושב חוץ החייבים במע"מ בשיעור אפס.

בקשת החברה נדחתה ונקבע שהשירותים אותם מספקת החברה (הישראלית) חייבים במע"מ בשיעור מלא,שכן המדובר בשירותים הניתנים בפועל גם ללקוחות ישראלים (בנוסף לחברה הזרה). במסגרת החלטת המיסוי נקבעו תנאים בהם תהא החברה זכאית למע"מ בשיעור אפס בגין השירותים שנתנה לחברה הזרה.

מיסוי הייטק

רקע

התפתחות רשת האינטרנט אפשרה לשתף ולהעביר מידע מכל קצוות העולם. חדירתה המהירה של הטכנולוגיה הדיגיטלית לחיינו יצרה הלכה למעשה עולם ללא גבולות. צרכן ממדינה א' יכול ליהנות משירותים ומוצרים של חברה במדינה ב' וכל זאת מבלי שיהיה לחברה כלנוכחות פיזית במדינה א'. יתרה מכך, צוותי פיתוח ומחקר ממדינות שונות יכולים לעבוד בו זמנית על פיתוחים חדשניים או לספק שירותים לצרכן ממדינה אחרת. טשטוש הגבולות המסורתיים וההון הרב שזרם לתעשיית ההייטק העולמית, הוביל למתחים ולמאבקים בין המדינות השונות על חלקם ב"עוגת המס" של הכלכלה הדיגיטלית. בשנים האחרונות התרחשו שני אירועים מרכזיים אשר השפיעו ועוד ישפיעו רבות על אופן מיסוי תעשיית הייטק. האחד, פרסום כללי ה-BEPS על ידי ארגון ה- OECD.מטרת ה-BEPS ,בין היתר, הינה התמודדות עם תכנוני מס לא לגיטימיים על ידי הסטת רווחים למקלטי מס והבטחת מיסוי פעילות כלכלית-דיגיטלית במקום בו נוצר הערך והמקום בו הוא נצרך או נאגר. השני, רפורמת המס בארה"ב. במסגרת הרפורמה הממשל האמריקאי העניק הטבות מס משמעותיות לחברות טכנולוגיה רב-לאומיות, חברות המוחזקות על ידי אמריקאים וחברות הפועלות בארה"ב בכדי למשוך את פעילותן הכלכלית בחזרה לארה"ב. השינויים הרבים שהתרחשו במיסוי הבינלאומי ובפרט במיסוי הכלכלה הדיגיטלית לא פסחו על תעשיית הייטק הישראלית. רשות המיסים בישראל ישרה קו עם מדינות העולם ונתנה לכך ביטוי במספר עמדות שפרסמה בנוגע למיסוי פעילות דיגיטלית.

שירותי המשרד

מתוך הבנה שתעשיית ההייטק הישראלית מהווה את מנוע הצמיחה של המשק הישראלי, החלה מדינת ישראל לגבש מספר דרכי פעולה ובפרט מתן הטבות מס משמעותיות לחברות שיקימו את מרכזי הפיתוח שלהם בארץ ולמשקיעים שיזרמו הון לישראל והכל בכדי לאפשר לתעשיית ההייטק הישראלית להיות תחרותית ורלוונטית למשקיעים וחברות בינלאומיות. למשרדנו הידע והיכולת לספק את הוודאות המיסויית הנדרשת ליחידים וחברות בעולם דיגיטלי שמשתנה ללא הרף.

  1. בחינת הטבות המס אליהן זכאית החברה (חוקי עידוד ופקודת מס הכנסה)
  2. ליווי ומתן מענה לסוגיות הנוגעות לאופציות לעובדים
  3. מתן חוות דעת מקצועיות בסוגיות ליבה
  4. ליווי וייעוץ מס ליזמים משלב ה Seed
  5. מתן תכנון מס ספציפי המתאים למיזם או לחברה
  6. שינוי מבנה
  7. pre ruling - קבלת אישורים מראש מרשות המיסים בנושאים שונים
  8. ייצוג בפני הערכאות השונות
  9. ייצוג בדיוני שומה/ השגה בפני רשויות המס השונות בשלל סוגיות

מידע נוסף

הכרה כחברה מבצעת מו"פ עבור חברה בינלאומית – חוק עידוד השקעות הון

בהתאם לתנאים המפורטים בחוק לעידוד השקעות הון, חברה המחזיקה באישור מאת רשות החדשנות כי היא חברה המבצעת מחקר ופיתוח לתושב חוץ ועומדת בדרישות החוק, תהא זכאית לשיעורי מס מופחתים בגין הכנסתה ממו"פ עבור תושב החוץ.

הכרה בהוצאה לטובת מחקר מדעי – פקודת מס הכנסה

סעיף 20א לפקודת מס הכנסה מתיר ליחיד או חברה לנכות כל סכום של הוצאה שהושקעה לצורך מחקר ופיתוח למעט הוצאה שהוצאה על נכס שנדרש עליו ניכוי פחת לפי סעיף 21 (פחת נכסים).נבהיר כי בכדי לקבל את ניכוי ההוצאה למו"פ יש לעמוד במספר תנאים נוספים המפורטים בסעיף.

הכרה כחברת ביוטכנולוגיה/ ננוטכנולוגיה/ בעלת ידע כשיר – חוק עידוד השקעות הון

בדומה לחברה המבצעת מחקר ופיתוח עבור תושב חוץ, גם חברות אשר יעמדו בתנאי החוק ויוגדרו כחברות ביוטכנולוגיה או ננוטכנולוגיה או בעלות ידע כשיר (ידע שפותח בישראל ונרשם בגינו פטנט או שהרשות לחדשנות קבע כי המדובר בידע כשיר) יהיו זכאיות להטבות מס כגון שיעורי מס מופחתים בגין הכנסתם מפעילות זו.

הטבת מס בעת שינוי מבנה – פרק ה2' לפקודת מס הכנסה והתקנות מכוחו

הטבת מס משמעותית ניתנת לחברות המוגדרות כחברות עתירות מחקר ופיתוח (התנאים להגדרה זו מפורטים בפקודת מס הכנסה ובתקנות מכוחה). בהתאם למפורט בתקנות (שינוי מבנה שלחברות עתירות מחקר ופיתוח), החברה תהיה זכאית להגמשת התנאים בהם היא תצטרך לעמוד בעת ביצוע שינוי מבנה.

Hold Back

מטרת מנגנון ה - Hold Back היא חלוקת התמורה המגיעה למייסד או עובד מפתח בקשר למכירת מניותיו בחברה וזאת לאור רצון הרוכש לוודא כי המייסד או עובד המפתח ימשיך לעבוד בחברה למשך תקופה ארוכה לאחר מכירת מניותיו. במידה והמייסד או עובד המפתח חדל לעבוד בחברה בתקופה המוגדרת, הרי שלא יהיה זכאי לייתר התמורה. בכדי שעסקת מכירת המניות המכילה את מגנון ה - Hold Back תחשב כרווח הון בידי המייסד או עובד המפתח עליה לעמוד בתנאי רשות המיסים כפי שפורסמו בחוזר "מנגנוני שימור ומגבלות על מייסדים ועובדי מפתח".

Reverse Vesting

מטרת מנגנון ה - Reverse Vesting היא שימור וחיזוק הקשר בין המייסדים או עובדי המפתח לחברה. וזאת על ידי הטלת מגבלות על מניות המייסדים או עובדי המפתח במשך תקופה מסוימת והגדרת זכויותיהם וחובותיהם בקשר לפעילות החברה. לרוב מנגנון זה מוסדר בהסכם המייסדים או כדרישה של משקיע בחברה (שתמחר את השקעתו, בין היתר, על ההנחה שהמייסדים או עובדי מפתח ימשיכו לעבוד בחברה בפיתוח נכסיה). בנוסף לאמור, במסגרת הסדרת המנגנון, נקבע גם מחיר המניות שאותן רשאים לרכוש החברה או בעלי המניות האחרים מהמייסדים או עובדי המפתח.
בכדי שעסקת מכירת המניות המכילה את מגנון ה - Reverse Vesting תחשב כרווח הון בידי המייסד או עובד המפתח עליה לעמוד בתנאי רשות המיסים כפי שפורסמו בחוזר "מנגנוני שימור ומגבלות על מייסדים ועובדי מפתח".

השקעה במניות כהוצאה - חוק האנג'לים

משקיעים אשר ישקעו את כספם בחברות ישראליות המצויות בשלב ה-seed(שלב ראשוני של פעילות מחקר ופיתוח), תוכר להם ההשקעה בדרך של ניכוי סכום ההשקעה מההוצאות השוטפות שלהם. נבהיר כי על החברה לקבל את אישור רשות החדשנות בכדי שהשקעה במניותיה על ידי היחיד תוכר לו כהוצאה וכמו כן לעמוד בתנאים נוספים המפורטים בחוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012.

ESPP(Employee Stocks Purchase Plan)

מכשיר ה – ESPP מאפשר לעובד לרכוש מניות בהנחה בחברה המקצה, בצורה יעילה ונוחה וזאת על ידי הפרשת חלק ממשכורתו לטובת רכישת המניות. מכשיר זה נחשב למקובל ונהוג בכל בעולם לרכישת מניות על ידי עובדים.
לאור האמור, פרסמה רשות המיסים שני מסלולים ירוקים לדיווח:
טופס 926 –תכנית ESPP עם נאמן במסלול רווח הון. טופס 927 –תכנית ESPP שאינו באמצעות נאמן.

סעיף 102 לפקודת מס הכנסה (הקצאת אופציות לעובדים) – רקע כללי

סעיף 102 והכללים מכוחו, קובעים את אופן המיסוי בעת אירוע הקצאת אופציות או מניות לעובד. הסעיף מבחין בין שני מצבים עיקריים:
הקצאה באמצעות נאמן

  • ההקצאה בוצעה על ידי חברה מעבידה.
  • המניות והזכויות המוקנות מכוחן, הופקדו בעת ההקצאה בידי נאמן עד תום תקופת הבשלה מינימלית הקבועה בסעיף.

מסלולי המיסוי בהקצאה באמצעות נאמן

  • מסלול הכנסת עבודה: במסלול זה, הכנסתו של העובד במועד המימוש תמוסה כהכנסה לפי סעיף 2(1) או 2(2) בניכוי הוצאות הרכישה והמכירה של העובד.
  • מסלול רווח הון: במסלול זה, הכנסתו של העובד במועד המימוש תמוסה כהכנסה הונית (שיעור מס של 25%).
    חריג: המניה/ אופציה המוקצית היא של חברה ציבורית או חברה שנרשמה למסחר בתוך 90 יום מיום ההקצאה. במצב זה, מיסוי ההכנסה בידי העובד תתחלק לשניים – חלק מההכנסה תמוסה לפי סעיפים 2(1) או 2(2) לפקודה, והיתרה תמוסה לפי שיעור מס של 25% (רווח הון).

הקצאה שלא באמצעות נאמן
ככלל, הקצאת מניות שלא באמצעות נאמן, תחויב במס במועד ההקצאה כהכנסה לפי סעיף2(1) או 2(2) לפקודת מס הכנסה, ובמועד המימוש (מכירה של המניה או אופציה,"מס יציאה" - סעיף 100א לפקודת מס הכנסה "מס יציאה") יחויב העובד בגין הכנסתו לפי רווח הון.
נבהיר, כי במסגרת הסעיף נקבעו חריגים לאמור לעיל, והוראות נוספות, ובכל מקרה יש להיוועץ במומחה.

הטבות לעובד מדעי (בשנת שבתון) – חוק לעידוד מחקר פיתוח וחדשנות

בהתאם לחוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות, עובד מדעי העומד בתנאים הבאים יהיה זכאי לשיעור מס שלא יעלה על 35% מהכנסתו בתקופת ההטבה (18 חודשים): העובד זכאי לשנת שבתון ממקום עבודתו, העובד מועסק בתקופה זו במחקר ופיתוח שאושר על ידי המדען הראשי, העובד קיבל אישור מרשות החדשנות.

תגמול מבוסס הון שהבשלתו תלוית ביצועים (הקצאת אופציות לעובדים) – חוזר מס הכנסה 18/2018

חברות רבות (בעיקר בתחום הטכנולוגי), נוהגות לתמרץ עובדיהם באמצעות אופציות, מניות או יחידות השתתפות (להלן: "ההטבה לעובד"), וזאת בכדי לשמר את עובדיהם לטווח ארוך. הזכאות להטבה לעובד מוגדרת, בין היתר, על ידי החברה באמצעות "תקופת הבשלה" – תקופה המוגדרת בזמן ו/או ביצועים ו/או תנאי שוק, שרק בהתקיימה, נצמחת לעובד הזכאות להפוך לבעל מניות מן המניין. במסגרת סעיף 102 לפקודה והכללים מכוחו (העוסקים באופן מיסוי הקצאת מניות לעובדים), לא נקבעו הוראות מיוחדות לעניין תקופת ההבשלה למעט תקופת זמן מינימלית של שנתיים במסלול רווח הון באמצעות נאמן, והדבר נשאר לשיקול דעתה של החברה המקצה. לאור האמור ועל מנת ליתן וודאות לעניין אופן מיסוי ההטבה לעובד (הן מצד החברה המקצה והן מצד העובד), הוציאה רשות המיסים חוזר זה המבטא את עמדתה אימתי הטבה לעובד התלויה בביצועים או בתנאי שוק תחשב כהקצאה העומדת בתנאי סעיף 102 לפקודת מס הכנסה. נציין, כי במסגרת החוזר גם נקבע כי במקרים מסוימים תקופת הבשלה התלויה באירוע מסוג EXIT או הנפקה לבורסה, אינה נכנסת בגדרי סעיף 102 לפקודת מס הכנסה. ויראו את המניות המוקצות ככאלו הניתנו במסגרת יחסי עובד-מעביד ואשר ההכנסה הנובעת מהן תסווג כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) או 2(1) לפקודה.
נבהיר כי במסגרת החוזר נקבעו הוראות נוספות, ובכל מקרה יש להיוועץ במומחה.

החלטות בנושא

תיקון לצו מס הכנסה (סוגי שותפויות שיש לראותן כחברה)
February 23, 2020

סעיף63 בפקודת מס הכנסה, דן בעיקרו על אופן מיסוי "שותפויות". בנוסף, מסמיך הסעיף את שר האוצר לקבוע סוגי "שותפויות" שיש לראותן (לעניין פקודת מס הכנסה בלבד) כ"חברה" ולא כשותפות. קרי – סכום שחילקה השותפות לשותפים יסווג כדיבידנד ויימוסה בהתאם. לאחרונה, הרחיב שר האוצר בצו את סוגי השותפויות שיש לראותן כחברה, כך שגם שותפות שהיא שותפות שיחידותיה הוצאו לפי תשקיף והן רשומות למסחר בבורסה כהגדרתה בחוק ניירות ערך או בבורסה אחרת שקבע שר האוצר לעניין זה, שהיא "תושבת ישראל" (כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה), אשר עיסוקה הוא "מחקר או פיתוח" (כהגדרתם בחוק לעידוד מחקר ופיתוח), תסווג כ"חברה".

הזכויות המוקנות למניות המוחזקות בידי נאמן לפי סעיף 102
ת"א 19042-03-18
February 23, 2020

רקע: לפלוני הוקצו מניות של חברה, בהסתמך על תכנית להענקת אופציות לעובדים אשר קיבלה את אישור פקיד השומה. עוד נציין, כי בתוכנית ההקצאה נקבע, כי הקצאת האופציות והמניות לעובדים תעשה במסלול של נאמן. במסגרת תכנית ההקצאה נקבעו הוראות שונות לעניין זכויות ההצבעה בגין המניות שיוקצו לכל עובד – זכויות ההצבעה בשל החזקה במניות המוקצות לעובדים יהיו מוקנות למיופה כוח (כל עוד לא הוחלט על הנפקה ראשונית לציבור), שיקבע על ידי דירקטוריון החברה. לאור האמור, חתם פלוני על יפוי כוח (PROXY)המסמיך את יו"ר החברה והחברה, להצביע בשמו.

פלוני: לטענתו, בכתב התביעה מכוח הקצאת המניות עבורו, עומדות לו זכויות שונות כבעל מניות לרבות עיון בפרוטוקולים של האספה הכללית, תקנון החברה ודוחותיה הכספיים. בנוסף, מבקש הצהרה כי יעמדו לו כל הזכויות העומדות על פי דין לבעל מניות בחברה ובהן הזכות להצביע באספת בעלי המניות.

הנתבעת: הואיל והמניות מוחזקות על-ידי הנאמן ורשומות על שמו, הרי שכל הזכויות הנובעות מהחזקת המניות, לרבות הזכות לקבלת מידע, נתונות לנאמן בלבד. הנתבעת מדגישה, כי על פי הסכם ההקצאה, נקבע כי זכויות ההצבעה של העובדים להם יוענקו מניות, יהיו נתונות רק לנציג הדירקטוריון עד להנפקת המניות לציבור. הטעם בכך כך נטען, הוא להבטיח את זכויות המשקיעים בחברה אשר הסכימו להקצאת המניות רק בתנאי שזכויות ההצבעה ישמרו לדירקטוריון.

החלטת בית המשפט: החברה הקצתה לתובע מניות באמצעות הנאמן. תחילה הוענקו לו רק אופציות ועם מימושן מחזיק הנאמן את המניות עבור התובע. התובע לא ביקש לממש את זכותו למניות, לא שילם את המס ועל-כן המניות עדיין מוחזקות על-ידי הנאמן. המניות רשומות במרשם בעלי המניות על שם הנאמן. לפיכך, התובע נעדר זכויות כלשהן כלפי החברה,וכל הזכויות הנובעות מהחזקת המניות, לרבות זכות ההצבעה והזכות לקבלת מידע לפי חוק החברות, נתונות לנאמן בלבד.

"הכנסה טכנולוגית" משירות המבוסס תוכנה
החלטת מיסוי 0304/20
January 19, 2020

רקע: חברה ישראלית, שהינה חברה בקבוצה רב לאומית, עוסקת במתן שירותי פיתוח תוכנה (תוכנה המאפשרת להפעיל אתרי אינטרנט למשחקי הימורים במדינות מורשות – מדינות בהם הימורים מותרים על פי דין) הניתנים לחברה זרה בקבוצה הרב לאומית שבבעלותה נמצא הקניין הרוחני של התוכנה (להלן: "החברה הזרה"). החברה הזרה, מעניקה זכות שימוש בתוכנה לחברות אחרות בקבוצה הרב לאומית וגם לחברות שאינן קשורות, כאשר דמי השימוש בתוכנה נקבעים כאחוז מסוים (Revenue share) מההכנסות בניכוי עלויות התפעול. לאור שיקולים עסקיים, בכוונת הקבוצה הרב לאומית להעביר את הקניין הרוחני של התוכנה מהחברה הזרה לחברה הישראלית. למותר לציין, כי שינוי המבנה (המתואר לעיל)יבוצע בהתאם להוראות חלק ה2לפקודת מס הכנסה. הקניין הרוחני יירשם בדוחותיה של החברה בעלות אפס. כתוצאה מהאמור,כל הסיכונים והסיכויים יועברו לחברה הישראלית. בנוסף, החברה הישראלית תעניק זכות שימוש בתוכנה לחברות אחרות בקבוצה הרב לאומית בתמורה לדמי שימוש שיקבעו בהתאם לעבודת מחירי העברה והוצאות עבור הפיתוח ירשמו כהוצאות מו"פ בדוחותיה הכספיים ולא כעלות השירותים.

פרטי הבקשה:  

1.      לאשר כי החל ממועד שינוי המבנה מפעלה של החברה יהווה "מפעל טכנולוגי מועדף".

2.      לאשר כי החל ממועד שינוי המבנה, הכנסות החברה ממתן זכות שימוש בתוכנה מהוות "הכנסה טכנולוגית".

3.      לאשר כי ה- IP שיועבר לחברה עומד בהגדרת"נכס לא מוחשי מוטב".

החלטתה מיסוי:

1.      אושר לחברה כי החל ממועד שינוי המבנה, יראו במפעלה "מפעל טכנולוגי" בכפוף לעמידה בכל שנה בתנאים הקבועים בחוק וכן שהכנסותיה ממתן זכות שימוש בתוכנה כאמור לעיל תיחשבנה "הכנסה טכנולוגית".

2.      אושר לחברה, כי הקניין הרוחני של התוכנה שרכשה מהחברה הזרה, הינו תוכנה המהווה "נכס לא מוחשי מוטב".

3.      חישוב ה"הכנסה הטכנולוגית המועדפת"תיעשה בכל שנה בהתאם לקבוע בתקנות. ההכנסה הטכנולוגית תהא בניכוי הכנסה מנכס לא מוחשי המשמש לשיווק.

במסגרת החלטת המיסוי נקבעו מגבלות ותנאים נוספים

מתן בונוס במסווה של הקצאת מניות, מיסוי הייטק
עמדה חייבת בדיווח 68/2019
January 6, 2020

בהתאם לעמדת רשות המיסים, יראו מניות שהוקצו לעובד, לרבות דיבידנד שהתקבל מכוחן, כמניות לעניין סעיף 102 לפקודה, רק ככל שהמניות הינן בעלות זכויות מלאות וקבועות ברווחים ובזכויות ההצבעה (מניות בעלות זכויות הצבעה אשר הוצמד להן הסכם יפוי כח – פרוקסי, יראו בהן מניות בעלות זכויות הצבעה), כך שאינן פוקעות, אינן משתנות ואינן תלויות או כפופות להחלטות דירקטוריון או אסיפה כללית.

נציין, כי במסגרת העמדה, נקבעו מספר תנאים בהתקיימם עשויה המניה המוקצית שלא להוות מניה כמשמעותה בסעיף 102 לפקודה, ואת הדיבידנד המתקבל מכוחה כהכנסה לפי סעיף 2(1) או 2(2) לפקודה.

האם "שינוי מודל עסקי" מהווה בהכרח אירוע מס?
ע"מ 26342-01-16
December 18, 2019

רקע: בתחילת שנות ה-2000, הוקמה חברה פרטית תושב ישראל, אשר מוזגה במרוצת השנים לחברת ברודקום סמיקונדקטור (להלן: "המערערת").

המערערת עוסקת ביצור ושיווק רכיבים לתשתיות תקשורת. המערערת הוחזקה בשיעור של 100% על ידי חברה זרה תושבת ארה"ב (להלן: "חברת האם"). בשנת 2009, נרכשו כלל מניות חברת האם על ידי חברה זרה אחרת תושבת ארה"ב (להלן: "ברודקום") בתמורה לכ- 200 מיליון דולר (להלן:"עסקת רכישת המניות"). על מנת להשלים את עסקת רכישת המניות,המערערת פנתה למדען הראשי בבקשה בכתב להעברת הידע שפותח על ידה, ונהנה מתמיכת המדען, לחו"ל. המדען הראשי אישר את הבקשה וזאת בכפוף לתשלום סך של כ- 58מיליון ₪. לאחר עסקת רכישת המניות, ערכה המערערת שלושה הסכמים עם חברת ברודקום וחברות קשורות נוספות (להלן: "קבוצת ברודקום"). בשנת 2012, כחלק משינוי גלובלי בקבוצת ברודקום, מוזגה חברת האם לברודקום. כפועל יוצא מהאמור,המערערת הפכה להיות חברת בת בבעלות מלאה של ברודקום.

טענת המשיב: לעמדת המשיב, המערערת בעקבות ההסכמים השונים עם קבוצת ברודקום, הפכה מחברה שעוסקת במו"פ לחברה שכל עיסוקה זה מתן שירותי פיתוח לחברה שרכשה אותה. ומשכך,הלכה למעשה, המערערת ביצעה "שינוי מודל עסקי" ("שינוי מבנה עסקי"). מכלול ההסכמים עם קבוצת ברודקום מלמדים, כי המערערת העבירה לקבוצת ברודקום את הפונקציות, הנכסים והסיכונים (FAR – Functions, Assets, Risk) הקשורים לפעילותה. העברה זו מהווה עסקה הונית המתחייבת במס.

טענתה מערערת: לעמדת המערערת, היא לא מכרה דבר. לעמדתה, היא רשאית "למסחר" את הקניין הרוחני שבבעלותה (IP)באמצעות הענקת רישיון שימוש (תוך התרת הבעלות בו בידה), כשבמקביל לכך היא גם מעניקה שירותי מו"פ הקשורים בידע עתידי המבוסס על הקניין הרוחני שנשאר בבעלותה. הדין החל על ההסכמים עם קבוצת ברודקום הוא הדין הקליפורני, לפיו אין  מדובר במכירה, אלא במתן זכות שימוש בקניין הרוחני. בנוסף טוענת המערערת, כי דיני המס בקליפורניה וישראל, אינם מכירים ב-FARכנכס שניתן למכור אותו.

החלטת בית המשפט: המילים "שינוי מודל עסקי" אינן מאין מילות קסם, שדי באמירתן בלבד כדי להביא לשינוי סיווגה של העסקה (ההסכמים בין המערערת לקבוצת ברודקום) בין הצדדים. השאלה שיש לשאול במצבים אלו היא: האם שינוי המודל העסקי לא היה בא לעולם או שלא היה בא לעולם באותם תנאים תוך קבלת פיצוי הולם,אלמלא היה מדובר בחברת אם ובחברת בת. הסוגיה שבפנינו מצויה בעולם "מחירי העברה". העיקרון המרחף מעל עולם זה הוא, כי שינוי המודל העסקי הביא עמו עסקה בתנאים או בשווי שאינם כבעסקה המתבצעת בין צדדים שאינם קשורים. לעמדת בית המשפט, שינוי המודל העסקי שהתבצע במקרה דנן, מוביל למסקנה, כי מהותם הכלכלית האמתית של ההסכמים בין המערערת לקבוצת ברודקום אינה שונה מהאופן שבה היא הוצגה ועל כן יש לקבל את דיווחיה של המערערת ולבטל את השומה.

החלטת מיסוי 6003-19 בעניין מפעל תעשייתי הפועל בתחום התוכנה
החלטת מיסוי
December 2, 2019

רקע: החברה הינה חברת פרטית אשר פיתחה תוכנה לביצוע קמפיינים של פרסום ללקוחות ברחבי העולם. הכנסות החברה נובעות מדמי שימוש בתוכנה. בחברה מועסקים 6עובדים (3 עובדי פיתוח במשרה מלאה ו-3 עובדי שיווק ותפעול). הוצאת השכר של עובדי הפיתוח נרשמים כהוצאות מו"פ בדוחותיה הכספיים. בנוסף כל הציוד שמשמש את הפעילות הייצורית של החברה (מחשבים, תוכנות וכיוצ"ב) נמצאים בבעלותה ורשומים בספריה החל ממועד פעילותה. הקניין הרוחני (IP) הנובע מפיתוח התוכנה,לרבות מלוא הסיכונים והסיכויים הנובעים ממנו, נרשם במלואו בבעלותה של החברה בישראל.

פרטיה בקשה: לאשר כי המפעל של החברה הנו "מפעל תעשייתי", וכי הכנסותיה ממתן זכות שימוש בתוכנה מהוות "הכנסה מועדפת", בהתאם לסעיף 31 לחוק לעידוד השקעות הון.

החלטת המיסוי: נקבע, כי מפעלה של החברה הינו "מפעל תעשייתי" וזאת בהתבסס על פעילותה של החברה שהינה פעילות ייצורית של פיתוח תוכנה. בנוסף, נקבע שהכנסותיה של החברה הינן "הכנסה מועדפת" מאחר והן נובעות ממתן זכות שימוש בתוכנה.

מתן זכות שימוש בתוכנה כ"הכנסה טכנולוגית"
החלטת מיסוי 9101/19
October 25, 2019

רקע: חברה תושבת ישראל, פתחה פלטפורמה דיגיטלית להשוואה מקוונת של מחירי כרטיסים להופעות ואירועי ספורט ברחבי העולם. החברה מתקשרת עם ספקים דיגיטליים שונים שמוכרים כרטיסים ברחבי העולם כך שהנתונים והפרמטרים לגבי הכרטיסים נשאבים באופן אוטומטי ממאגרי המידע של הספקים ומוצגים באתר החברה, בעוד שרכישת הכרטיסים המתבצעת על ידי הלקוח מבוצעת ישירות מול ספקי החברה ולא מול החברה. שירותי החברה מוצעים ללקוחות בחינם. הכנסות החברה הינן מעמלות מהספקים בגין כל מכירה בפועל של כרטיס ללקוח שהופנה לאתר של אחד הספקים באמצעות הפלטפורמה של החברה. מפעל החברה הינו "מפעל טכנולוגי מועדף" כהגדרת מושג זה בסעיף 51כד לחוק עידוד השקעות הון (להלן: "החוק").

הבקשה: לאשר כי הכנסות החברה מהוות "הכנסה טכנולוגית" כהגדרת מונח זה בסעיף 51כד לחוק.

החלטת המיסוי ותנאיה:

1.     אושר לחברה, כי הכנסותיה ממתן זכות שימוש בתוכנה כאמור לעיל תיחשבנה "הכנסה טכנולוגית" וזאת בכפוף לעמידתה בהגדרת"מפעל טכנולוגי" בכל שנה.

2.     חישוב ה"הכנסה הטכנולוגית המועדפת" תיעשה בכל שנה בהתאם לקבוע בתקנות לעידוד השקעות הון (הכנסה טכנולוגית מועדפת ורווח הון למפעל טכנולוגי).

3.     אם לא יתקיימו לגבי החברה בשנת מס כלשהי,תנאי מן התנאים המנויים בהגדרה "מפעל טכנולוגי" לפי העניין שבסעיף 51כד לחוק, לא תיחשב הכנסתה של החברה כ"הכנסה טכנולוגית" באותה שנה. אישור זה מותנה בהצהרת החברה על גבי טופס 973, לפיה עמדה החברה בתנאים שנקבעו באישור, בחוק ובתקנות. הצהרה זו, תוגש לפקיד השומה יחד עם דוח המס השנתי.

טיוטת צו מס הכנסה (סוגי שותפויות שיש לראותן כחברה)
דינים
October 7, 2019

ההסדר הקבוע בסעיף 63(ד) לפקודת מס הכנסה (קביעה בצו סוגי שותפויות שיראו אותן לעניין הפקודה כחברה) קובע, כי יראו את השותפות לעניין הפקודה כאילו היא חברה, וסכום שחילקה השותפות לשותפים יראוהו כדיבידנד. באמצעות ההסדר הנקבע בסעיף זה, מתאפשר פיקוח יעיל על שותפויות הנסחרות בבורסה לניירות ערך. כיוון שברירת המחדל היא ששותפות היא ישות שקופה, כללי המיסוי הרגילים היו מצריכים דיווח של כל אחד ממחזיקי יחידות ההשתתפות בקרב הציבור בשנת מסבה הופקה או נצמחה הכנסת השותפות. החלת מבנה מיסוי דו-שלבי סעיף 63(ד), מאפשר לשותפות להיות ישות סגורה מבחינת דיני המס, וכתוצאה מכך מייעל את הפיקוח עליה וחוסך בנטל רגולטורי משמעותי כלפי מחזיקי יחידות ההשתתפות.

במהלך חודש מאי 2019, תוקן תקנון הבורסה לניירות ערך על מנת לאפשר לשותפויות מחקר ופיתוח להיסחר. תקנון הבורסה בנוסחו החדש קובע, כי רישום למסחר ניירות ערך של שותפות מוגבלת, מותנה בכך שעיסוקה הבלעדי הוא בתחום מחקר ופיתוח. בהקשר זה, קובע התקנון תנאים לרישום למסחר ניירות ערך בשותפות. בין היתר, קובע התקנון, כי ניירות ערך של שותפות מוגבלת שתחום פעילותה הינו מחקר ופיתוח, כהגדרתם בחוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, התשמ"ד-1984 ,ירשמו למסחר, בכפוף לכך שבהסכם השותפות התחייבה כי מדיניות ההשקעה שלה היא השקעה במספר פרויקטים, וכן התחייבה כי סכום ההשקעה בפרויקט בודד בו היא משקיעה לראשונה, לא יעלה על 40% מנכסי השותפות, כמפורט בתקנון. לעניין זה, מגדיר התקנון "פרויקט" כהשקעה של השותפות או של תאגיד המוחזק על ידי השותפות, במחקר או פיתוח כמשמעותם בחוק המו"פ, וכן שהתקבל אישור רשות החדשנות בגין כל פרויקט בו תשקיע לראשונה (בהתאם לנוהל המפורט בתקנון) או שהתקבל אישור רשות החדשנות לכך שההשקעה מקיימת את מטרות חוק המו"פ. נוסחו המוצע של הצו יאפשר לראות בשותפות העוסקת במחקר ופיתוח ומקיימת את תנאי הרישום למסחר על פי תקנון הבורסה, כאילו היא חברה.

הקצאת אופציות לעובדים (סעיף 102 לפקודת מס הכנסה)
פסיקה בית משפט מחוזי ע"מ 55937-01-17
July 28, 2019

השאלה המשפטית: הכיצד יש לסווג תקבול אשר שולם למערער על ידי החברה. האם כדיבידנד בגין מניות החברה בהן החזיק המערער (מניות המקנות דיבידנד בלבד) או שמא יש לסווג את התקבול כהכנסה מהשתכרות או טובת הנאה במסגרת יחסי עובד מעביד?

החלטת בית המשפט: אין מחלוקת כי במקרה דנן פקיד השומה אישר את בקשת החברה לתכנית הקצאת המניות לעובדים. אישור תכנית הקצאת המניות אין בו כדי לשלול את סמכות פקיד השומה לבחון את מהות התקבול אותו קיבל המערער. יחד עם זאת, אין בידי פקיד השומה לקבוע את השומה על בסיס טענות כנגד תכנית שהוא עצמו אישר,זאת בניגוד למקרה בו לא התקבל אישור לתכנית הקצאת המניות.  מוסיף בית המשפט, כי תכנית הקצאת מניות מאושרת לא תחסה תחת סעיף 102 לפקודת מס הכנסה רק במקרים בהם לא יכולה להיות מחלוקת כי הסדר המס בסעיף 102 אינו אמור לחול על תכנית כאמור. לבסוף מקבל בית המשפט את טענת המערער וקובע, כי לאור כך שאופי המניות והזכויות הנובעות מהן פורטו בתכנית הקצאת המניות המאושרת, הקצאת המניות במקרה הנדון מקיימת את התכלית שבבסיס סעיף 102לפקודה.

הכנסה ממתן זכות שימוש בתוכנה מהווה "הכנסה מעודפת" הזכאית להטבות מס
6003/19 החלטת מיסוי
July 22, 2019

במסגרת החלטת המיסוי התבקש לאשר לחברה ישראלית פרטית המעסיקה 6 עובדים, כי הכנסותיה ממתן זכות שימוש בתוכנה (בדיקת קמפיינים של פרסום) מהוות "הכנסה מעודפת"בהתאם לסעיף 51 לחוק עידוד השקעות הון.

לאור כך שהחברה עונה לדרישות חוק עידוד השקעות הון (היות והמדבור במפעל תעשייתי שפעילותו פעילות ייצורית), אושר לחברה כי הכנסותיה מהוות "הכנסה מועדפת" ומשכך היא זכאית להטבת המס (הפחתה בשיעור המס).

מיסוי תאגידים

רקע

יזם, בעל חברה, עצמאי? הבנה נכונה היום של האופציות העומדות בפניך,עשויה להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון. הבחירה כיצד להתאגד החל מחברה בע"מ,עוסק מורשה וכד', בעלת השלכות ישירות על אופן מיסוי הפעילות העסקית שלך, שכן לכלישות משפטית מאפיינים ייחודים לה ודינים ספציפיים המהווים יתרון או חסרון בידי היחיד או מספר יחידים בדרכם למימוש תוכניתם העסקית. בדומה לחיים עצמם גם העסק שלנו מתפתח ומשתנה ובהתאם לכך עלינו לבחון מחדש את המבנה העסקי בו בחרנו לפעול. אם זה על ידי שינוי במבנה העסקי על דרך מיזוג או פיצול בין חברות או נכסים או העברת נכסים מישות משפטית אחת לאחרת או על ידי שינוי מהיסוד של הישות המשפטית באמצעותה אנו פועלים.

שירותי המשרד

למשרדנו, ניסיון עשיר  במתן פתרונות נקודתיים לבעיות מיסוייות שונות העולות בחיי העסק ובמתן פתרונות ארוכי טווח למיקסום פוטנציאל הכלכלי-מיסוי של העסק. וגם בייצוג ישות משפטיות בדיוני שומה ובערעורים לבית המשפט.

  • ליווי ומתן ייעוץ מס שוטף
  • בחינת הטבות המס אליהן זכאית החברה (חוקי עידוד, פקודת מס הכנסה וחוקים נלווים)
  • pre ruling - קבלת אישורים מראש מרשות המיסים בנושאים שונים
  • מתן חוות דעת משפטיות-מיסויות מורכבות בנושאים שונים.
  • ייצוג בפני הערכאות השונות
  • ייצוג בדיוני שומה/ השגה בפני רשויות המס השונות
  • תכנוני מס מותאמים אישית לכל לקוח

מידע נוסף

שינוי מבנה עסקי

לרוב כאשר יחיד (או יחידים) או ישות משפטית, בוחרת לבצע שינויים במבנה העסקי שלה מדובר באירוע מס חייב. דיני המס מאפשרים (במקרים המתאימים) לבצע שינוי מבנה עסקי על דרך העברת נכס או בעלות בישות משפטית או מיזוג פעילות עסקית או פיצולה, ללא שהדבר ייחשב כאירוע מס חייב אלא כאירוע מס נדחה.

דוגמאות לישויות עסקיות:

נדגיש כי לכל ישות משפטית, ישנה מערכת דיני מס שונה המשפיעה על אופן המיסוי והדיווח שלה.  
  1. חברה משפחתית – מעין חברה שקופה שכל בעלי מניותיה קרובים (לפחות בעל מניות אחד שקרוב לכל היתר). הכנסת החברה ממוסה על ידי בעל מניות נבחר (שהינו בעל המניות הגדול ביותר – "נישום מייצג") בשם כל חברי הקבוצה.
  2. חברת בית –חברת מעטים (עד 20 בעלי מניות) שכל נכסיה הינם החזקת בניינים ורכוש המהווה חלק מהבניין. כאשר הכנסות החברה ימוסו ברמת בעלי מניותיה (בדומה לשותפות).
  3. שותפות מוגבלת – שותפות מוגבלת הינה שותפות רגילה למעט כך שהיא מאפשרת הגבלת אחריות של חלק מהשותפים (בשותפות זו ישנו שותף כללי ושותף מוגבל).
  4. חברה לתועלת הציבור – חברה אשר כל מטרותיה הם לטובת הציבור וגם קיים איסור על חלוקת רווחי החברה לבעלי מניותיה.
  5. מלכ"ר(מוסד ללא כוונת רווח) – בשונה מחברה לתועלת הציבור (שיכולה לקדם גם מטרות עסקיות), מטרת המלכ"ר הינה בקידום מטרות שאינן עסקיות – כגון עמותת סיוע או עידוד מטרה ציבורית מסוימת.
  6. חברת ארנק –חברה רגילה אשר לרוב מחזיק בה בעל מניות בודד והיא אינה חברת בת או חברה שיש לציבור עניין ממשי בה, והכנסתה נובעת מפעילות בעל המניות בה (לרוב הכנסה ממקור אחד עיקרי).

הכנסה חייבת של שותף מוגבל בשותפות מוגבלת

במטרה לעודד את הציבור להשקיע בשותפויות מוגבלות (למשל קרנות הון סיכון או ישויות משפטיות לחיפושי גז ונפט) , קבע המחוקק הטבת מס אשר קבעה, כי במקרים המתאימים יראו הכנסה משותפות זו (אשר בדרך כלל מסווגת כהכנסה מעסק) כהכנסה הונית בעלת שיעור מס נמוך יותר.

הוצאות טרום עסקיות

ככלל "הוצאות הקמה" אינן מהוות "הוצאות שוטפות" ומשכך אין בידי העסק לנכות אותן כנגד הכנסותיו. הוצאות אלו יחשבו כ"הוצאות הוניות" אשר הניכוי בגינן יתאפשר כנגד הכנסות הוניות בלבד. נבהיר, כי במקרים מתאמים גם הוצאות טרום עסקיות יהיו ניתנות לניכוי במהלך העסקים הרגיל של העסק.

משיכת כספים או שימוש בנכסי החברה על ידי בעל מניות מהותי

לאור השימוש ההולך וגובר של יחידים לעשות שימוש שוטף בנכסי החברה (אם ברכוש בעין או בכסף) נקבע, כי במקרים מסוימים בהם בעל מניות מהותי בחברה (החזקה של 10% או יותר מאמצעי השליטה בחברה) ישתמש בנכסי החברה, יראו הדבר כהכנסה בידיו החייבת במס.

מהות מול מבנה משפטי

פעמים רבות נטען על ידי רשות המיסים, כי אופן בחירת צורת ההתאגדות של יחידים, לרבות בחירתם על זהות היחידים המחזיקים בישות המשפטית הינה מלאכותית. נראה כי לא אחת בתי המשפט התחבטו בשאלה מה הם המקרים בהם יש להתעלם מרצון הצדדים ולסווג מחדש את אופן ההתקשרות ביניהם ודרך התאגדותם. לדעת בית המשפט על מנת לבצע שינוי סיווג על המשיב להוכיח כי אופן בחירת ההתאגדות על ידי המשיבים הינה מלאכותית או מהווה תכנון מס לא לגיטימי.

חוק עידוד השקעות הון

המדובר באחד הכלים המרכזיים לעידוד השקעות הון בישראל. מטרת החוק הינה משיכת הון לישראל ועידוד יוזמה כלכלית והשקעות הון שיתרמו לפיתוח כושר הייצור של המשק המקומי. בתיקון לחוק שנעשה לאחרונה (וכחלק ממאבק גלובלי לחלוקה מחדש של "עוגת המס") מעודד החוק גם פעילות מבוססת קניין רוחני בארץ (רישום הקניין הרוחני בישראל והשארתו בה). חברות הנכנסות במסלולים השונים שמציע החוק זכאיות, בין היתר,לשיעורי מס מופחתים באופן משמעותי ממס החברות העומד על 23%.

חוק עידוד תעשיה מיסים

בעבר שימש החוק כלי מרכזי בידי המדינה לעידוד תעשייה מקומית על ידי כך שנתן הטבות לחברה תעשייתית בעלת מפעל תעשייתי. ככל שעבר הזמן, צמצמה המדינה את ההטבות המרכזיות בו,כך שכיום נשארו מספר מצומצם של הטבות (ביחס לנוסחו המקורי של החוק). כיום ההטבות העיקריות מכוח החוק הם: פחת מואץ, הפחתת פטנט או ידע, הגשת דוחות מאוחדים לצורכי מס (של חברות אם ובת), ניכוי הוצאות הנפקה ופטור ממכירת מניות של חברה פרטית שנרשמה כחברה ציבורית.

מיסוי בעל מניות מהותי בשל משיכה מהחברה – חוזר מס הכנסה 7/2017

סעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה מסדיר את אופן המיסוי במקרים בהם בעל מניות מהותי (יחיד או חברה) משך כספים מהחברה או עשה שימוש (פרטי או בעיקרו פרטי) בנכסי החברה.
[הבהרה: סעיף 3(ט1) לא חל במשיכה מחברה תושבת ישראל (המומסה בהתאם לסעיף 126(א)לפקודה) על ידי חברה תושבת ישראל (המומסה בהתאם לסעיף 126(א) לפקודה)].
משיכת כספים על ידי בעל מניות מהותי:
משיכה בעקיפין (בכפוף למספר חריגים) או כל הלוואה שניתנה מהחברה לבעל המניות המהותי וכן כל חוב והשאלה או העמדת בטוחה של החברה לטובת בעל המניות המהותי (יחד עם זאת, מקום בו החברה לא העמידה נכס ספציפי כערובה ולא חלה כל מגבלה על נכסיה לטובת המלווה - לא תחשב הערובה כמשיכת כספים על ידי בעל המניות המהותי).
העמדת נכס של החברה לטובת בעל מניות מהותי:

  • דירה ותכולתה שעיקר השימוש בה הוא על ידי בעל המניות המהותי (לצרכיו הפרטיים).
  • חפצי אמנות או תכשיטים שהם לשימושו של בעל המניות המהותי.
  • כלי טיס/ שיט שעיקר השימוש בהם  הוא על ידי בעל המניות המהותי (לצרכיו הפרטיים).

נבהיר כי במסגרת החוזר נקבעו הוראות נוספות לרבות הוראות לעניין מועד החיוב וסיווג ההכנסה בידיו של בעל המניות המהותי.

החלטות בנושא

חיוב במע"מ בעקבות דיווח סותר לפקיד השומה
ע"מ 21475-05-17

January 28, 2020

רקע: ההכנסות עליהן דיווחה המערערת דוחותיה לפקיד השומה גבוהות בצורה ניכרת, מסך העסקאות עליהן דיווחה למנהל מס ערך מוסף.

עמדת המערערת: לטענת המערערת, פער זה נובע מטעות של אנשי המקצוע שהעסיקה ואשר הגישו עבורה את הדוחות לפקיד השומה.

[נקודה להבהרה: תוך כדי ניהול הערעור, חתמה המערערת על הסכם פשרה עם פקיד השומה, במסגרתו אישרה המערערת כי הכנסותיה גבוהות עוד יותר מאלה עליהן דיווחה מלכתחילה. על אף האמור, מבקשת המערערת להוכיח כי דיווחיה לפקיד השומה היו שגויים וכי אין לתת משקל אף להסכם הפשרה עליו חתמה עם פקיד השומה].

עמדת המשיב (מנהל מס ערף מוסף): על כתפי המערערת מוטל נטל ראייתי כבד במיוחד, המתחזק נוכח העובדה כי המערערת מבקשת לטעון כנגד דוחות כספיים שהגישה לפקיד השומה, בשים לב להסכם הפשרה שחתמה מול פקיד השומה היוצר השתק, המונע ממנה להשמיע טענותיה בהליך דנן.

החלטת בית המשפט: על כתפי המערערת מוטל נטל ראייתי כבד במיוחד. המערערת הודתה כי לא דיווחה על עסקאות בסכום העולה על מיליון ₪.נסיבות מסוג זה אינן מציבות את המערערת בשורה אחרת עם מי שאין אנו יודעים כי העלים מס. דוחות כספיים שמגיש אדם לפקיד שומה, הם בבחינת הודאה שלו בעובדות המפורטות בהם. על המבקש לטעון כנגד דיווחיו שלו עצמו, ראוי כי יוטל נטל ראייתי כבד למדיי. יתרה מכך, יש לראות בחתימה על הסכם הפשרה עם פקיד השומה כהודאה חוזרת של המערערת, בנוסף להודאתה בדוחות הכספיים, כי הכנסותיה גבוהות יותר מסך העסקאות עליהם דיווחה. לאור האמור,ומשלא עמדה המערערת בנטל המוטל עליה, דחה בית המשפט את הערעור.

מתי רכישת שלד בורסאי עם הפסדים צבורים תהווה עסקה לגיטימית בראות דיני המס?
ע"מ 46365-09-17

January 28, 2020

[הבהרה: כאשר נרכשת השליטה בחברה בהפסדים, שלילת קיזוז ההפסדים על ידי פקיד השומה נעשית בהסתמך על טענת מלאכותיות העסקה, בעזרת הסמכות המיוחדת שניתנה לו בסעיף 86 לפקודת מס הכנסה. במקרה זה, פקיד השומה אינו יכול שלא לקבל את המצג העובדתי שהונח בפניו, שכן השליטה בחברה נרכשה וההפסדים אכן קיימים, ולכן הטענה הרלוונטית מבחינתו אינה סיווג העסקה באופן שונה אלא סיווג העסקה באופן חדש, דהיינו, טענה על מלאכותיותה של העסקה]

רקע: המערערת רכשה שלד בורסאי ללא נכסים, ציוד או מוניטין, בעל הפסדים צבורים, שפעילותו העסקית פסקה כליל כשנה וחצי טרם רכישתו על ידי המערערת. לאחר רכישת השליטה בשלד הבורסאי,הועברה פעילות רווחית לתוכו וקוזזו מלוא ההפסדים הצבורים כנגד הרווחים מהפעילות החדשה.

טענת פקיד השומה: לעמדת פקיד השומה, ביסוד עסקת רכישת השלד הבורסאי (הספציפי) עמד טעם פיסקאלי ודומיננטי של קיזוז ההפסדים הצבורים. ומשכך, יש לראות ברצף הפעולות שהביא לקיזוז ההפסדים,כתכנון מס לא לגיטימי שמטרתו הייתה להפחית, באופן בלתי נאות, את המס המגיע על רווחי הפעילות החדשה.

עמדת המערערת: לעמדת המערערת, פקיד השומה לא עמד בחובתו להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להתקיימותו של המבחן האובייקטיבי, לפיו אלמלא קיזוז ההפסדים הצבורים, לא הייתה המערערת רוכשת את השלד הבורסאי. בנוסף טוענת המערערת, כי בבסיס העסקה לרכישת השלד הבורסאי ישנם טעמים מסחריים יסודיים, שיש בהם להצדיק את האופן בו נעשתה, ולהכשיר את קיזוז ההפסדים.

החלטת בית המשפט: העקרון האוסר על רכישת הפסדים שספגו(בעקיפין) בעלי מניות אחרים, חל רק כאשר אין טעם מסחרי יסודי לרכישת השליטה בחברה ולהעברת הפעילות המרוויחה החדשה לתוכה. על כן, אין בעובדה שבעלי השליטה החדשים לא ספגו מבחינה כלכלית את ההפסדים הצבורים בחברה ואין בעובדה שאין בהכרח קשר בין הפעילות הקודמת לפעילות החדשה שהכניסו לתוכה, כשלעצמן, כדי למנוע בהכרח את קיזוזה הפסדים. יש להבהיר, כי רק במקרה בו נמכרת השליטה בחברה, ללא טעם מסחרי יסודי(מלבד הרצון לנצל את ההפסדים הצבורים), נוטה האיזון לכיוון העיקרון האוסר על רכישת הפסדים שספגו בעלי המניות הקודמים. על כן, יש לבחון בכל מקרה ומקרה מה היה הטעם המסחרי היסודי שעמד בבסיס הרכישה של השלד הבורסאי הספציפי ואם ניתן היה להנות מהיתרון שלה כלי הציבורי בדרכים חלופיות, לרבות באמצעות רכישה של חברה ציבורית נסחרת או הנפקה של חברה פרטית בשוק ראשוני או רכישה של שלד בורסאי אחר, שאינם נושאים הפסדים בני קיזוז לצורכי מס, או שהפסדיהם פחותים משל השלד הבורסאי הנבחן. במקרה דנן, המערערת לא הוכיחה כי הערך הכלכלי, הגלום בחסכון בעלויות ובזמן שברכישת שלד בורסאי שיש בו הפסדים, היווה "טעם מסחרי יסודי", בהשוואה לחלופות כניסה אחרות לבורסה שהיו זמינות באותה עת ושנשאו הפסדים פחותים. לאור האמור, מגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

כיצד ומאיזה מועד יש לחשב הפרשי הצמדה וריבית בגין חוב לרשות המיסים, אשר חבה חברה שנקלעה להליכי חדלות פירעון?
ע"א 2499/19

January 28, 2020

החלטת בית המשפט:

§        כאשר צבירת הריבית על חוב לא הוסדרה מראש,בין אם על ידי הסכם ובין אם לפי הוראות הדין, חל סעיף 75 לפקודת פשיטת הרגל, הקובע נכון להיום (לפי סעיף 1 לפקודה) ריבית שנתית לא צמודה בשיעור של 3%.

§        באותם מקרים המנויים לעיל, ההפרשים מצטברים החל מ"זמן הפירעון" "שנקבע במסמך", היינו מועד גיבוש החוב. אם לא נקבע במסמך "זמן פירעון" כאמור, מצטברים ההפרשים החל מן היום שבו נמסרה הודעה לחייב, אם באותה הודעה נאמר שיידרשו מהחייב הפרשים כאמור.

§        כאשר צבירת הריבית על החוב הוסדרה, בין אם על ידי הסכם ובין אם מכוח הוראות הדין, חל סעיף 134 (א) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע כי הריבית תיחשב לפי השיעור שנקבע בסעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה.

§        באותם מקרים המנויים לעיל, צבירת ההפרשים תיעשה החל ממועד היווצרות החוב, או אם מדובר בחיוב על פי דין, לפי הוראת החוק הרלוונטית.

מתי מנהל מע"מ יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 61(א) לחוק מע"מ ויבטל רישומה של חברה כ"עוסק"?
ע"מ 30507-03-19

January 28, 2020

החלטת בית המשפט: ככל שהמנהל, מגיע למסקנה, בהסתמך על תשתית ראייתית מספקת, מהימנה וסבירה, כי אדם אשר נרשם כ"עוסק" לא הקים בסופו של יום עסק, או שהעסק שהקים חדל מלהתקיים, וכן כאשר מתעורר חשש סביר שהעוסק משתמש בעסקו לביצוע פעולות בלתי חוקיות, מוסמך המנהל להורות על ביטול רישומו כ"עוסק" והכל בשים לב למעמד המיוחד- הזכות לחופש העיסוק המעוגנת ב"חוק יסוד: חופש העיסוק". על כן, יש מקום לאזן בין האינטרסים לביטול רישומו של אדם כ"עוסק" – דבר העלול לגרום לו נזק בשל הפסקת פעילותו מול לקוחותיו (לרבות פגיעה במוניטין, בתקבוליו העסקיים ובלקוחותיו שאינם מורשים לנכות את מס התשומות). לבין אי מתן האפשרות למנהל מע"מ לסגור את תיק העוסק במטרה למנוע, בזמן אמת ולא בדיעבד, רישומם סרק של חשבונית שאין בבסיסה עסקת אמת וניכוי המס על פיה נעשה שלא כדין. יש להבהיר, כי בחר המנהל לעשות שימוש בסמכותו ולבטל את רישומו של אדם כ"עוסק", לאפשר למי שההחלטה נוגעת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו בטרם תתקבל ההחלטה על ביטול או שינוי רישומו כ"עוסק". במקרה דנן, המערערת לא הצליחה להוכיח כי היא מקיימת פעילות עסקית אמיתית וכי לא נועדה לשמש פלטפורמה לפעילות בלתי חוקית להפצה ולניכוי של חשבוניות מס שהוצאו שלא כדין. על כן, בדין ביטל מנהל מע"מ את רישומה כעוסק מורשה לעניין חוק מע"מ – הערעור נדחה.

האם במכירת מקרקעין, שהתוכנית היזמית לגביהן לא יצאה אל הפועל חייבת במע"מ?
ע"מ 12491-02-17

January 28, 2020

רקע: בשנות ה-90 רכשה המערערת א', זכיות במקרקעין בתל אביב. בחלוף מספר שנים, מכרה המערערת א' מחצית מזכויותיה במקרקעין למערערת ב' (להלן: "החברות") – בכוונת החברות היה להרוס בניין קיים במקרקעין, לבנות בניין חדש תחתיו ולמכור יחידות בבניין החדש. תוכנית זו לא יצאה אל הפועל. בשנת 2012, מכרו החברות את זכויותיהן במקרקעין לצדדים שלישיים. בהתאם להסכם המכר בין החברות לצדדים השלישיים, אם אכן יוטל מע"מ על המכירה, אזי המס יתווסף למחיר הזכויות והרוכשים יישאו בו –נבהיר כי היות ומדובר בגורמים פרטיים הם לא יהיו זכאים לנכות את המס כמס תשומות.

עמדת מנהל מע"מ: הזכויות במקרקעין נמכרו על ידי החברות במהלך עסקיהם ועל כן נעשתה "עסקה" החייבת במס לפי חוק מע"מ.

עמדת החברות: לטענתם,חרף הכוונה המקורית ליזום בנייה ולמכור יחידות, הזכויות לא נמכרו במהלך עסק או כנכס ששימש בעסק.

החלטת בית המשפט: המבחנים השונים לבחינת קיומו של עסק(קביעות ורציפות הפעילות, תדירות העסקאות, ההיקף הכספי של ההשקעות, סוג הנכס מושא הפעילות, קיום מנגנון תפעולי, בקיאות בענף, מעשי השבחה, מעשי שיווק, נטילת מימון זר, ייעוד התמורות ומבחן גג המביט על כלל הנסיבות), מעלים קושי הנעוץ ביישום המבחנים ובמתן משקל לסממנים השונים במקרה הקונקרטי. במקרה דנן, אין מחלוקת כי תחילה עניינם של החברות בנכס היה עסקי וכוונתם הייתה להשיא רווח עסקי ממיזם הבנייה, לרבות ממכירת היחידות, אלא שמיזם הבנייה לא קרם עור וגידים. בנסיבות מסוימות, מיזם עסקי עלול להיות מסוכל בשל מכשול חיצוני ואובייקטיבי, המונע כליל את ניהול העסק כמתוכנן או לכל הפחות, מונע את ניהולו באופן כדאי מבחינה כלכלית – נסיבות שלא התקיימו בעניינו. במקרה דנן, החברות לא עמדו בנטל השכנוע כי בנסיבות המקרה לא התקיימה"עסקה" (בחלופה הראשונה או השנייה להגדרה זו בחוק מע"מ). לאור האמור, דוחה בית המשפט את ערעור החברות.

האם חברה ישראלית המחזיקה במניותיה של חברה זרה ומוכרת מניות אלו – זכאית להטבה הגלומה בסעיף 94ב' לפקודת מס הכנסה (רר"ל)?
ע"מ 23488-01-18

December 18, 2019

[הבהרה: מטרת סעיף 94ב' לפקודה, הנה למנוע תשלום כפל מס על ידי חברות ובעלי המניות בהן לעומת המס המשולם על ידי יחיד, כך ששיעור המס המשולם על ידי חברה המוכרת מניות של חברה אחרת יהא קרוב לשיעור המס המשולם על ידי יחיד המוכר את מניותיה של חברה בהן החזיק, ובכך ליצור "אדישות מיסוית" ולנטרל השפעות על ההחלטה האם לחלק דיבידנד לפני מכירת מניותיה של חברה או לאחר מכירת מניותיה. על מנת להגשים מטרה זו, סעיף 94ב' התאים את שיעור המס החל על הרווחים הראויים לחלוקה(להלן: "רר"ל") מתוך רווח ההון שנוצר במכירת המניות, וקובע כי שיעור המס יהיה שווה לשיעור המס שהיה חל על אותם רווחים אילו היו מחולקים בפועל כדיבידנד].

רקע: חברה ישראלית (להלן: "המערערת") מחזיקה משנת 2002ב-49% מהון מניותיה של חברה פרטית זרה העוסקת בתחום המסחר והחקלאות. רווחי החברה הזרה מעולם לא מוסו או נתחייבו במס בישראל. בשנת 2012 מכרה המערערת את אחזקותיה בחברה הזרה לחברה זרה אחרת. בשנת 2014הגישה המערערת לפקיד השומה (להלן: "המשיב") את הדו"ח לשנת2012 בו דווחה על מכירת מניות החברה הזרה. בנוסף, למערערת היה הפסד הון מועבר משנת2011 – אשר לא קוזז כנגד הכנסתה ממכירת מניות החברה הזרה. לשיטת המערערת כפי שבא לידי ביטוי בדו"ח, אין לה כל חבות במס וזאת מכיוון שהחילה על רווח ההון הראלי ממכירת המניות את סעיפים 94ב' לפקודה וסעיף 126 לפקודה הדן במנגנון הזיכוי העקיף. המשיב לא קיבל את דו"ח המערערת וקבע, כי תחילה היה על המערערת לקזז את הפסד ההון המועבר כנגד הרווח הריאלי ממכירת המניות. ולגבי יתרת רווח ההון הריאלי, אין להחיל את הוראות סעיף 94ב' לפקודה. ומשכך יש לחייב את המערערת על יתרת רווח ההון הריאלי לפי סעיף 91(א) הקובע שיעור מס חברות.

החלטת בית המשפט:  

o      לעניין תחולת סעיף 94ב' לפקודה במכירת מניותיה של חברה זרה על ידי בעל מניות שהיא חברה ישראלית, קובע בית המשפט כי החלופה המיסוית של חישוב רר"ל אינה יכולה לחול כאשר רווחיה של החברה הזרה לא התמסו במס חברות בישראל ועל כן, ולנוכח העובדה כי חישוב רר"ל נעשה לפי הנמוכה מבין שתי חלופות (חלופה מיסוית וחלופה חשבונאית) –הרי שלא קמה זכאות למערערת לחישוב רר"ל לפי סעיף 94ב' לפקודה.

o      לעניין השאלה האם היה על המערערת תחילה לקזז את הפסד ההון המועבר כנגד רווח ההון הריאלי ממכירת מניות החברה הזרה, קובע בית המשפט כי הוראתו המפורשת של סעיף 92(א)(1)לפקודה, קובעת באופן ברור כי את הסכום של הפסד ההון שהיה לאדם בשנת מס פלונית יש לקזז תחילה כנגד ריווח ההון הריאלי. משכך, לא נתונה למערערת הזכות לבחור את המועד לביצוע קיזוז הפסד ההון ולשמור אותו למועד שנוח לה.

לאור האמור, דוחה בית המשפט את ערעור המערערת על כל חלקיו.

האם חברה פרטית המוחזקת על ידי חברה ציבורית ויש לה פעילות עסקית נוספת על החזקת בניינים יכולה להיחשב כ"חברת בית"?
ע"מ 49880-06-15

December 18, 2019

רקע: המערערת הינה חברה ישראלית פרטית, המוחזקת על ידי חברה ישראלית ציבורית (להלן: "חברת האם"). המערערת הייתה בעלת קניון ברעננה,שבבעלותו שטחי מסחר המיועדים להשכרה. ניהול הקניון בוצע על ידי חברת בת של המערערת(להלן: "חברת הבת"). בשנת 2013 מכרה המערערת את הקניון לקבוצת רוכשים.

[הבהרה: הכרה במערערת כ"חברת בית" תביא לזקיפת הכנסותיה השוטפות (כמו גם את הפסד ההון שהיה לה בשנת 2010 ואת שבח המקרקעין ממכירת הקניון) בדו"ח של חברת האם. יובהר – כי לחברת האם ישנם הפסדים עסקים שוטפים העולים על הכנסות המערערת].

עמדתה מערערת: לטענת המערערת, יש לראות בה כ"חברת בית" משני נימוקים: האחד – מכוח הסתמכות על הסכמי שומה קודמים שנחתמו עמה בשנות מס קודמות לשנות המס שבערעור וגם בשל העובדה שהמשיב קלט מידי שנה משנות המס שבערעור את בקשותיה להכרה בה כ"חברת בית". השני – בשל העובדה שהמערערת עומדת בתנאי סעיף 64 לפקודת מס הכנסה המגדיר ודן בחברת בית.

עמדת המשיב: לטענת המשיב, אין המערערת עומדת בתנאי סעיף 64 לפקודה. שכן היא חברה"שיש לציבור עניין ממשי בה" והיא "בת-חברה" וכן כי כל רכושה ועסקיה אינם מתמצים בהחזקת בניינים, היות ולמערערת הכנסות גם ממכירת חשמל לשוכרים בקניון והכנסות מדמי ניהול שהתקבלו באמצעות חברת הבת. לעניין טענת ההסתמכות שמעלה המערערת טוען המשיב, כי המערערת לא הוכיחה את התנאים הנדרשים להכרה בקיומה שלהסתמכות (קיומו של מצג מטעם רשות המיסים, הסתמכות על המצג בתום לב ובאופן סביר ושינוי מצב לרעה).

[הבהרה: בהתאם להוראות סעיף 64 לפקודה, על מנת שחברה תוכר כ"חברת בית" עליה לעמוד בתנאים הבאים:

1.     על החברה להיות "חברת מעטים" המקיימת את כל אלה: א – החברה בשליטתם של חמישה בני אדם לכל היותר. ב – איננה בת-חברה. ג - היא חברה שאין לציבור עניין ממשי בה.

2.     על החברה להיות חברה שכל רכושה הוא בניינים.

3.     על החברה להיות חברה שכל עסקיה הם החזקת בניינים.

בנוסף קובע סעיף 64 לפקודה, כי רווחי "חברת הבת" ימוסו כאילו הייתה החברה"שקופה" ויחולו שיעורי המס החלים על חברי החברה].

החלטת בית המשפט:

o      סעיף 64לפקודה: תחילה בוחן בית המשפט האם מערערת הינה "חברת מעטים".לעמדת בית המשפט המערערת אינה "חברת מעטים", שכן לאור אופי פעילותה"לציבור יש עניין ממשי בה". בנוסף, המערערת הינה "חברת בת",שכן כל מניותיה מוחזקות על ידי חברת האם (שהינה כאמור חברה ציבורית). לאור האמור,קובע בי המשפט כי אין המערערת נכנסת לגדר "חברת מעטים" ורק בשל סיבה זו אין להכיר בה כ"חברת בית". אך יחד עם זאת, ממשיך בית המשפט ובוחן האם המערערת עומדת ביתר תנאי סעיף 64 לפקודה.  לעמדת בית המשפט – סעיף 64 לפקודה קובע, כי על מנת שחברה תוכר כ"חברת-בית"נדרשת היא להחזיק אך ורק בבניינים וכל עיסוקה צריך להיות החזקה בניינים קרי –רכושה של החברה נדרש שיהא בניינים בלבד וגם פעילותה העסקית צריכה להתמקד אך ורק בהחזקת בניינים.

לאור האמור, קובע בית המשפט כי המערערת אינה עונה להגדרה של "חברת בית".

o      טענתה הסתמכות: טענת ההסתמכות, היא למעשה טענה של מניעות על בסיס מצג שהוצג בפני הטוען לה, ואשר מכוחו של אותו מצג מושתק הצד שכלפיו נטענת הטענה מלהתכחש למצג זה, אם היתה הסתמכות בתום לב ובאופן סביר על המצג ואם הצד הטוען להסתמכות שינה עקב המצג את מצבו לרעה.  יחד עם זאת, כאשר המשיב בחן במסגרת התקופה הקבועה בדין את שומותיה העצמיות של המערערת לשנות המס שבערעור כמו גם את בקשותיה להכיר בה כחברת בית בשנים הללו שהן שנים פתוחות, הרי שהפעיל את הסמכות המוקנית לו בדין ואין לראות בכך משום שינוי רטרואקטיבי של עמדתו.

לעמדת בית המשפט, המערערת לא הוכיחה כי הסתמכה בפועל ואף לא יכולה היתה להסתמך בפועל על מצגים נטענים כלשהם של המשיב,בוודאי שלא באופן סביר ובתום לב. לאור כל האמור, דוחה בית המשפט את ערעור המערערת.

האם השקעה בנכסי מקרקעין ומכירתם על ידי היחיד (במקביל לפעילותו העיקרית באמצעות חברה), יש בה כדי להגדירו כ"עוסק" לפי חוק מס ערך מוסף?
ע"מ 24147-02-17

December 18, 2019

רקע: המערער הינו הבעלים של חברה פרטית לייבוא ושיווק מוצרי בשר ודגים(להלן: "החברה"). במקביל לפעילותו בחברה, השקיע המערער בנכסי מקרקעין במטרה להשיג תשואה, אשר תהווה עבורו גב פיננסי וזאת בהיעדר השקעה בניירות ערך או קופות כאלה ואחרות (למעט אלו המחויבות על פי דין). לימים, החברה נקלעה לקשיים, ובשל כך כשהוא ערב אישית לחברה, מימש המערער חלק מנכסי המקרקעין ואת התמורה שקיבל בגינן העביר לחברה. בתחילת שנת 2016, הוציא מנהל מס ערך מוסף (להלן: "המשיב")למערער, שומה לפיה המערער הוא עוסק במקרקעין שלא דיווח על עסקאותיו (מכירת נכסי הנדל"ן).

טענת המערער: לטענת המערער הוא בעל מומחיות לייבוא ושיווק בשר. המערער לא ביצע בנכסי המקרקעין כל פעולות השבחה אקטיביות ואף לא ניכה מס תשומות בעת רכישת המקרקעין. מנהל מיסוי מקרקעין אישר את שומתו של המערער לפי מדובר בעסקאות במישור ההוני, ומאחר שמבחני העסק ביחס למע"מ ולמס הכנסה ומיסוי מקרקעין אחידים,המשיב משותק מלטעון אחרת.

טענת המשיב: לטענת המשיב, יישום מבחני הפסיקה המקובלים על עניינו של המערער,מלמד על קיומו של "עסק" במקרקעין. המערער לא יכול לחזק טענותיו בכך שמנהל מיסוי מקרקעין לא חלק על דיווחו העצמי, שכן על פי ההלכה אישור שומה עצמית אינו מעיד כשלעצמו על עמדה פוזיטיבית של רשות המיסים. בנוסף, אין ממש בטענות המערער כי העסקאות פטורות ממס מכוח סעיף 31(4) לחוק מע"מ, שכן נכס שמכירתו פטורה ממע"מ בעת מכירתו הינו רק זה שהייתה מניעה על פי דין לנכות בגינו מס תשומות. גם אם לא  נוכה מס תשומות במועד רכישת הנכסים, יכול היה המערער לפנות למשיב בשלב מאוחר יותר בבקשה להארכת מועד לניכוי תשומות, בהתאם להוראות סעיף 116(א) לחוק מע"מ.

החלטת בית המשפט: יישום ה"מבחנים לקיומו של עסק"בנסיבות המקרה דנן אינם אחידים בתוצאתם. המבחנים שעניינם משך החזקה, קיום מנגנון ומבחן ההשבחה תומכים בגישת המערער לפיה אין להשקיף על פעילותו כעל פעילות המגיעה לכדי "עסק". מנגד, המבחנים שעניינם טיב הנכסים, תדירות העסקאות, היקפן ובקיאותו של הנישום, מאירים את פעילות המערער בגוון "עסקי". כפי שהבהיר בית המשפט העליון בעניין גיבשטיין ,במצב דברים מסוג זה, ייחסה הפסיקה משקל רב ל"מבחן הגג"לפיו יש להשקיף על הנסיבות בכללותן, בבחינת מבט "ממעוף הציפור", ובהתאם לכך להכריע האם מדובר בפעילות במישור ההוני (או הפרטי) או בפעילות במישור העסקי. יישום "מבחן הגג" על ידי בית המשפט, הוביל למסקנה כי העסקאות נשוא ההליך דנן, בוצעו על ידי המערער כ"עוסק" "במהלך עסקיו". העובדה כי העסקאות בוצעו על רקע קושי כלכלי של המערער או של החברה בבעלותו ,וכי אלמלא אותו קושי היה המערער ממשיך ומחזיק במקרקעין לתקופה נוספת ,לא הופכת אותן רק בשל כך ,לעסקאות במישור ההוני או הפרטי. המערער במשך 25 שנים רוכש, מחזיק ומוכר נכסי מקרקעין (ובכלל זה במסגרת – עסקאות קומבינציה, קרקעות חקלאיות, מניות באיגוד מקרקעין). המדובר בעסקאות מרובות, בנכסים מגוונים, ובהיקף כספי שאינו מבוטל. בנוסף קובע בית המשפט, כי אין בידיו לקבל את טענתו החלופית של המערער (לעניין אי ניכוי מס התשומות והחלת סעיף 31(4) לחוק מע"מ) – עניינו של סעיף 31(4) לחוק מע"מ הוא בנכס שלא ניתן היה לנכות בגינו מס תשומות,מחמת מניעה על פי דין ולא די בטענה לפיה המערער לא ניכה מס תשומות בפועל. לאור האמור, דוחה בית המשפט את הערעור.

מע"מ בשיעור אפס בגין שירותי שיווק לקבוצת חברות זרות
ע"מ 9136-04-18

December 2, 2019

רקע: המערערת הינה חברה ישראלית המספקת שירותים לקבוצת חברות זרות. למערערת שני מקורות הכנסה: האחד – תשלומים שקיבלה מהחברה הזרה בגין שיווק קרנות של החברה הזרה ללקוחות מוסדיים בישראל (להלן: "פעילות שיווק הקרנות"). השנייה – תשלומים שקיבלה מחברות מקבוצת החברות הזרות בגין שיווק שירותי בנקאות פרטית ליחידים (להלן:"שיווק שירותי בנקאות"). לאור פעילותה, המערערת דיווחה על הכנסותיה כחייבות בשיעור מע"מ אפס (סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ.

[הבהרה: סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ קובע מס בשיעור אפס על "מתן שירות לתושב חוץ" אלא אם כן "נושא ההסכם הוא מתן שירות בפועל, נוסף על תושב החוץ,גם לתושב ישראל בישראל". לצד זאת, כדי לא לפגוע בתכלית ההטבה שהיא עידוד שירותי יצוא מישראל,מקובל, כי ככל שהשירות שניתן לתושב ישראל הוא שירות זניח, אגבי, לא משמעותי וכיו"ב, לא יהיה בו כדי למנוע את הטבת המס לעוסק המעניק את שירותיו לתושב החוץ]

טענת המערערת: שיווק הקרנות ושיווק שירותי הבנקאות ניתנו לקבוצת החברות הזרות ולא ללקוחות בישראל. המערערת מבקשת מבית המשפט לקבוע, כי כלל פעילותה חייבת במע"מ בשיעור אפס. לחילופין, היא מבקשת להורות על פיצול התמורה באופן שרק חלק התמורה המיוחס לפעילות עבור תושבי ישראל יחויב בשיעור מע"מ מלא ויתרת התמורה תחויב בשיעור אפס.

טענת המשיב: המשיב דוחה את עמדת המערערת וקובע, כי לשיטתו, השימוש בטרמינולוגיה של "שיווק"ו"קידום מכירות" אינו יכול לסייע למערערת בקבלת ההטבה, משום ששירותי שיווק הם כשלעצמם בגדר שירותים הניתנים לא רק לתושב חוץ, אלא גם ללקוחות בישראל. מהות השירות שניתן בישראל הוא שיווק הקרנות הזרות ושירותי הבנקאות הפרטית ובמסגרת זו ניתן שירות גם לתושבי ישראל בישראל. לכן,לא ניתן לומר כי השירות "נכפה" על תושב ישראל במסגרת פעילות שיווק זו.

החלטת בית המשפט: המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי לא ניתן על ידה "שירות" לתושבי ישראל, הן בתחום שיווק הקרנות והן בתחום שירותי הבנקאות. ממכלול הראיות עולה, כי המערערת נתנה ללקוחות תושבי ישראל מענה שוטף, נגיש ומידי לכל שאלה ודרישה וכן סיוע אדמיניסטרטיבי. שירותים אלה לא היו שוליים או זניחים אלא מהותיים וישירים באופן מובהק. התוצאה של חיוב מלוא התגמול במע"מ בשיעור מלא, גם כאשר השירות שניתן לתושבי ישראל אינו השירות העיקרי, אינה מניחה את הדעת. המציאות במתן שירותי שיווק בישראל עבור תושב חוץ הינה מורכבת יותר, כך במיוחד בעת האחרונה שבה מתרחבת הפעילות העסקית הבינלאומית תוך שילוב של ישראלים בפעילות זו. נראה כי בתחומים אחרים ידע המחוקק לתת מענה למורכבות דומה באמצעות קביעת נוסחה המאפשרת הכרה בחלק הפטור ממס במצב בו מתקיימת פעילות מעורבת (ראו לדוגמה תקנה 18 (ב) לתקנות מע"מ בעניין תשומות מעורבות).

חוזר 3-2019 דגשים לעניין הפרדה או איחוד מפעלים, לצורך קבלת הטבות בחוק לעידוד השקעות הון
חוזר מס הכנסה מספר 03/2019

November 24, 2019

קיימים מקרים בהם חברה אחת מחזיקה בבעלותה מספר מפעלים נפרדים או מפעל אחד הפועל במספר מגזרי פעילות. המטרה של חוזר זה היא לקבוע אמות מידה על בסיסן ניתן לזהות מהו ה"מפעל התעשייתי"שבבעלותה של החברה, והאם היא מחזיקה בבעלותה מפעל אחד או יותר.

o      לאחר קביעה וזיהוי של המפעלים שבבעלותה שלה חברה (אחד או יותר), יש לבחון את התקיימות התנאים הקבועים בחוק לצורך קבלת הטבות המס. יש לשים לב שחלק מהתנאים הם ביחס לחברה עצמה וחלקם הם ביחס למפעל. תנאי שנקבע במסגרת החוק ל"מפעל" ייבחן לכל מפעל בנפרד, כך שייתכן ובחברה שיש בבעלותה מספר מפעלים, חלקם יעמדו בתנאים הקבועים בחוק וההכנסה מהם תהא זכאית להטבות המס הקבועות בחוק, וחלקם לא יעמדו בתנאים ועל כן ההכנסה מהם תהא חייבת במס חברות בשיעור הקבוע בסעיף 126 לפקודת מס הכנסה.

o      היה והחברה מחזיקה בבעלותה מספר מפעלים, יש לבחון את ייחוס ההכנסות וההוצאות עבור כל מפעל בנפרד ולחשב את ההכנסה החייבת לכל אחד ממפעליה של החברה.

האם קמה החובה לנכות מס במקור לסוחרים המשווקים מוצרים, בגין הטבות שקבלו
ע"מ 35834-07-12

November 24, 2019

רקע: המערערת הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק של מזרונים ורהיטים. במסגרת פעילותה ולצורך שיווק מוצריה, מתקשרת המערערת עם משווקים/סוחרים אשר רוכשים את מוצריה ומוכרים אותם לצרכן הסופי. המערערת מתגמלת את מכירותיה באמצעות המשווקים/ סוחרים, באמצעות נקודות זכות הנצברות בחשבון חובה-זכות מול המערערת. נקודות אלו ניתן להמיר לכסף או לשווה כסף.

עמדתה מערערת: במשך שלושה עשורים קיבל המשיב את עמדת המערערת,כי אין לנכות מס במקור בגין נקודות הזכות. לגופו של עניין טוענת המערערת, כי התנאים לקיומה של החובה לנכות במקור לא מתקיימים בעניינה (האחד – התשלום מהווה הכנסה חייבת בידי המקבל. השני – התשלום הוא עבור שירות שניתן על ידי מקבל התשלום או נכס שנמכר על ידי מקבל התשלום), שכן מדובר בהנחה ולא הכנסה (הקטנת עלות רכישת מוצרי הסוחר).

עמדת המשיב: המערערת ממנה הטבות שונות למשווקים/ סוחרים, המוכרים את מוצריה (כקידום מכירות). העניקה להם נקודות זכות על כל מכירה אשר מומשו לטובות הנאה בשווה כסף (מוצרים שונים כגון נסיעות לחו"ל, מכשירי טלוויזיה ועוד). בנוסף, התשלומים למשווקים הינם שווה כסף ותחליף הכנסה בידי מקבלם ולפיכך חלה חובת ניכוי מס במקור על המערערת. בהתאם להוראת ביצוע 19/90 – בעת מתן הטבות למשווקים בשווה כסף, על המשלם לנכות מס במקור משווי ההטבה,  בשיעור של 30%.

החלטת בית המשפט:  על מנת להכריע בסוגיה העומדת לפתחו, על בית המשפט להשיב לשתי שאלות עיקריות: האחת –האם המשווקים/ סוחרים סיפקו למערערת שירותי שיווק?. השנייה – האם פדיון הנקודות שנצברו לטובתם בשווה כסף עולה כדי הכנסה?

לעניין השאלה הראשונה: המשווקים/ סוחרים אמנם אינם משמשים כסוכנים ישירים של המערערת אולם נותנים שירותי קידום מכירות למוצרי המערערת, ובהתאם לתוצאות הם מתוגמלים על פי שיטת הנקודות. את מסקנתו זו, סומך בית המשפט על החשיבות הרבה שמעניקה המערערת למשווקים/סוחרים בקידום מכירותיה. הלכה למעשה, המערערת רואה במשווקים/ סוחרים כחלק בלתי נפרד מן הארגון שלה, מקידום המכירות שלה, למרות שהמשווקים/ סוחרים הם בעלי עסקים עצמאיים, המוכרים סחורות נוספות על מוצריה של המערערת.

לעניין השאלה השנייה: תשלומים שהומרו לתשלומים שונים, על פי בחירתם של המשווקים/סוחרים עצמם, אינן הנחות מחיר, אלא תשלומים (הטבות) שמטרתם אחת והיא תמריץ בעד קידום מכירות. קביעה כי תקבולי המשווקים בשווה כסף הם "הכנסה", עולה בקנה אחד עם תכליות כלליות וספציפיות של דיני המס ובעיקר עם תכלית מנגנון ניכוי מס במקור.

לאור האמור, קובע בית המשפט, כי דין הערעור להידחות וכי חלה חובה על המערערת לנכות מס במקור מתקבולים המתקבלים ממימוש נקודות הזכות בשווה כסף על ידי המשווקים/ סוחרים.

ניכוי מס תשומות בגין רכישת ארוחות ושכירת כלי רכב לעובדים
ע"מ 9652-01-17

October 25, 2019

השאלה המשפטית: האם המערערת רשאית לנכות מס תשומות בגין רכישת תלושים לארוחות ושכירת כלי רכב פרטיים (מחברות להשכרת רכב) עבור עובדיה, וזאת בהתחשב במגבלות הקבועות בתקנות מס ערך מוסף?

[הבהרה: בהתאם לסעיף 38 לחוק מע"מ, ניתן לנכות כמס תשומות רק מס ערך מוסף ששולם על רכישת או על קבלת נכסים או שירותים על ידי עוסק ובתנאי שהם לצרכי העסק או לשימוש בעסקו של העוסק. חריג לאמור, מתקבע בסעיף 41 לחוק מע"מ, הקובע כי אין לנכות מס על תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה החייבת במס].

עמדת המערערת: אי הכרה בתשומות אשר שימשו לצרכים עסקיים,מנוגדת לעקרון ההקבלה ולהוראות סעיף 38 לחוק מע"מ. בנוסף, טוענת המערערת, כי יש לפרש בצמצום את תקנות מע"מ המגבילות את זכות ניכוי מס התשומות וכפועל יוצא לאפשר ניכוי בשיעור יחסי (בין השימוש הנעשה לצורכי העסק לבין כלל השימוש).

החלטת בית המשפט: רכישת תלושים וארוחות: משבחרה המערערת לקבל על עצמה לסבסד ארוחות לעובדיה, דינה כדין כל מעביד שאינו רשאי לנכות מס תשומות בגין הטבה שנתן לעובדיו, אלא בתנאי תקנה 15א לתקנות מע"מ. אין בעובדה שצמחה למערערת, כמעביד, תועלת מסוימת מהארוחות שרכשה לעובדיה כדי לשלול את תחולת תקנה 15א. ומשכך גם אין לקבל את טענתה כי יש לפצל את התשומות ולהתיר לה בניכוי את החלק המייצג את טובת המעביד תוך יישום תקנה 18 לתקנות מע"מ (שימוש בתשומה מעורבת). תקנה 15א נועדה להבטיח דיווח ותשלום מע"מ בגין עסקה שעניינה מכירת נכס או מתן שירות מהמעביד לעובדיו כצרכנים סופיים. יישום תקנה 18 בנסיבות אלו,יעקוף את דרישת הדיווח שבתקנה 15א וירוקן אותה מכל תוכן. שכירת רכב פרטי: תקנה14, מצד אחד אוסרת על ניכוי מס תשומות במכירה או השכרה של רכב פרטי ומצד שני מאפשרת ניכוי מס תשומות בגין הוצאות האחזקה השוטפת של הרכב. ככל שמדובר ברכבים המשמשים גם לצרכי העסק וגם לצרכים פרטיים, יותר בניכוי החלק היחסי ששימש לצרכי העסק.  

אי התרת קיזוז הפסד הון ממכירת מניות חברת בת לחברת אחות
ע"א 7481/17

October 7, 2019

רקע: המשיב הוא בעלים של מספר חברות. המשיבה 2 הינה חברה משפחתית, המוחזקת על ידי המשיב ב-99% מהון מניותיה. בשנת 95 המשיבה 2 רכשה נכס נדל"ן. בשנת 96 נכס הנדל"ן נמכר לחברה ייעודית שבעלי המניות בה היו 50% המשיבה 2 ו-50% על ידי חברה אחרת (שלא בבעלות המשיב). במרוצת השנים השקיעו המשיבה 2 והחברה האחרת עוד כספים בנכס הנדל"ן. בשנת 05 נמכרו כ-69% מנכס הנדל"ן למספר חברות קבלניות בתמורה לשירותי בניה על יתרת נכס הנדל"ן(להלן: "עסקת הקומבינציה"). לטענת המשיב והמשיבה 2, ההשקעה בנכס הנדל"ן משנת 95 ועד עסקת הקומבינציה הניבה הפסד הון עקב חוב אבוד. במקביל למתואר לעיל, המשיב מכר מניות בחברה נוספת שבבעלותו (להלן: "חברת ה-LLC") ונוצר לו רווח הון. בנוסף, לאחר עסקת הקומבינציה, מכרה המשיבה 2 את מניותיה בחברה הייעודית לחברה אחרת בבעלותו המלאה של המשיב (להלן: "עסקת המכירה").לטענת המשיב, כתוצאה מעסקת המכירה נגרמו למשיבה 2 הפסד הון בשיעור דומה לרווח הון שנוצר למשיב ממכירת מניותיו בחברת ה-LLC. סמיכות הזמנים, מכירת נכס הנדל"ן בעסקה שבה המשיב הוא גם המוכר וגם הקונה, והקרבה בין גובה הרווח לגובה ההפסד, עוררו את חשדו של פקיד השומה. פקיד השומה קבע כי עסקת המכירה היא עסקה מלאכותית, שתכליתה היא לייצר למשיב הפסד הון שניתן יהיה לקזז אותו אל מול הרווח ממכירת מניותיו בחברתה-LLC.

החלטת בית המשפט: ניתן להכיר בהפסד רק כאשר הוכח שההלוואה לא תיפרע וההנחה הסבירה היא כי הנכס "ירד לטמיון". יחד עם זאת, קשיי גבייה או ספקות בעלמא לגבי היתכנות הפירעון, אינם מגבשים הפסד (עניין פישמן – ע"א918/15). עוד הובהר בפסיקה, כי לצורך הגדרת "חוב רע" המבחן הוא – מבחן אובייקטיבי המשלב אמות מידה של שכל ישר והתנהלות עסקית סבירה והינו תלוי נסיבות של כל מקרה. המועד שבו נוצר הפסד הון הינו בעל חשיבות להשפעתו על אפשרות הקיזוז. כאשר מדובר בוויתור על חוב, עשוי להתעורר קושי לקבוע את המועד המדויק שבו החוב הפך ל"חוב אבוד". במצב דברים זה – הנטל המוטל על הנישומים, הוא להוכיח כי מדובר על ויתור החוב בשנת המס הרלוונטית. בעניינו מחילת חוב מוחלטת ללא תמורה היא פעולה"חשודה" כשלעצמה, במיוחד כשמתקיימים יחסים מיוחדים בין הצדדים, שקיימת סמיכות בעיתוי מחילת החוב לרווח הון שנצמח ובהינתן סכום המחילה התואם את רווח ההון. עוד מוסיף ומציין בית המשפט, כי מבחינתה של המשיבה 2 עסקת הקומבינציה איננה מסמנת את סוף הדרך של ההשקעה אלא שלב ביניים. לעמדת בית המשפט עסקת המכירה היא עסקה מלאכותית שפקיד השומה היה רשאי להתעלם מתוצאותיה לצורך קביעת נטל המס. הטעם היסודי לעסקת המכירה הוא השאיפה ליצור הפסד הון שיקזז את הרווח מעסקת מכירת מניות חברת ה-LLC.

חיוב במע"מ בגין רווחי חברה ממסחר באופציות מכוח סעיף 19(ב) לחוק מע"מ
ע"מ 14338-02-15

October 7, 2019

רקע: המערערת פתחה תוכנה לשימוש בשוק ההון. מטרת התוכנה- סיוע בביצוע עסקאות בתדירות גבוהה ובניהול וגידור סיכוני מסחר (להלן: "התוכנה"). טרם המוצר שווק ונמכר ללקוחות, סווגה המערערת כ"עושה שוק" בבורסה לניירות ערך בתל אביב. המערערת השתמשה בתוכנה להוכחת יכולות ואמינות התוכנה תוך שהיא מבצעת פעולות רבות של רכישה ומכירה של אופציות בבורסה (להלן: "פעילות עצמית בשוק ההון"). בגין פעילות זו, נצמחו למערערת רווחים בנוסף לגמול שקיבלה מן הבורסה עבור תפקידה כ"עושה שוק".

[הבהרה: חוק מע"מ דן בשלושה מסלולים למיסוי מסחר בניירות ערך: מסלול א': החרגה גורפת הן לפי סעיף 2 לחוק - ניירות ערך ומסמכים סחירים, אינם בבחינת "מיטלטלין" או "נכס" בהתאם לחוק מע"מ ולפיכך מכירתם אינה מהווה "עסקה" לצורך חוק מע"מ. והן לפי סעיף 1 לחוק - הגדרת המונח"מכר" בחוק מע"מ ממעטת ".. פעולה בנייר ערך הנסחר בבורסה". מסלול ב': מיסוי על בסיס "נטו" לפי סעיף 19(ב) ו-9לחוק. מסלול ג': הטלת מס שכר וריווח לפי הצו בצירוף סעיף 4(ב) לחוק.].

עמדת המשיב: המערערת חייבת במס ערך מוסף על רווחיה מהפעילות העצמית בשוק ההון, וזאת מכוח סעיף 19(ב) לחוק מע"מ.

עמדת המערערת: אין לחייב את המערערת במס ערך מוסף בגין הרווחים שנצמחו לה במסגרת פעילותה העצמית בשוק ההון, שכן סעיף 19(ב) לחוק מע"מ חל רק במקרים של "תיווך" ולא על פעילות בחשבון נוסטרו (פעילות עצמית בשוק ההון).  

החלטת בית המשפט: לדעת בית המשפט סעיף 19(ב) חל במקרה דנן. אמנם המערערת פעלה מבחינה טכנית מתוך חשבון "נוסטרו" – קרי, לא שימשה ברוקר או שלוח הפועל בשם לקוחות, אולם מהות התפקיד כ"עושה שוק" הייתה כאמור תיווך פיננסי, דהיינו עשיית פעולות שתכליתן שכלול השוק והגברת המסחר בו. בנוסף לאמור בחן בית המשפט את הפעילות העצמית בשוק ההון של המערערת בהתאם למבחני הפסיקה לבחינתו של עסק והגיע למסקנה, כי פעילותה העצמית בשוק ההון עולה כדי עסק ומשכך יש לחייבה במס ערך מוסף.

דחיית טענת החברה לזכאות הטבות המוענקות ליצואנים לפי חוק עידוד השקעות הון
ע"מ 55611-07-17

September 15, 2019

השאלה המשפטית: האם המערערת עונה לסווג "מפעל מועדף",כמשמעותו בחוק עידוד השקעות הון (להלן: "החוק")?

רקע: המערערת וחברה נוספת, חברו לביצוע פרויקט עבור חיל האויר האמריקאי. בין חיל האויר האמריקאי והחברה הנוספת נחתם הסכם רישיון ייצור (MLA).במסגרת ההסכם, אושרה המערערת כבעלת רישיון משנה לייצור תחת רישיון היצור של החברה הנוספת.

עמדת המערערת:  המערערת עומדת בתנאי סעיף 18א(ג)(1)(ג) לחוק,ומשכך זכאית להטבות מכוחו. המערערת היא זו שמייצרת את המוצר מהשלב הראשוני ועד השלמתו,לרבות בדיקות תקינות. רק המשלוח של המוצר נעשה על ידי החברה הנוספת – קרי,"חב' צינור" המשווקת את המוצר מטעמים טכניים בלבד.

עמדת המשיב: המערערת אינה זכאית להטבות הקבועות בחוק, מאחר שהיא אינה מקיימת את דרישות סעיף 18א(ג)(1)(ג)לחוק, שכן מרבית מכירותיה הן בישראל, שוק המונה פחות מ- 14 מיליון תושבים. הגורם שהתחייב באופן בלעדי לספק את המוצר לחיל האויר האמריקאי הוא החברה הנוספת.

החלטת בית המשפט: אין חולק, כי המערערת לא הייתה זו שהתקשרה עם חיל האויר האמריקאי או שחיל האויר האמריקאי היה צד להסכם בין המערערת לחברה הנוספת,או שהמערערת קיבלה תשלומים ישירות מחיל האויר האמריקאי. סיכוני היצור וסיכוני היצוא הינם של החברה הנוספת, שכן המערערת זכאית לקבלת תשלום מהחברה הנוספת מהרגע שסיפקה לה את המוצר – משכך אין לקבוע כי המערערת היא זו שמייצרת ומוכרת מוצרים לארה"ב (שוק המונה לפחות 14 מיליון תושבים). מעמדה של המערערת הוא כמעמדו של כל קבלן משנה אחר ואחריותה היא רק כלפי הקבלן הראשי (החברה הנוספת). אין גם לקבל את טענת המערערת לכך שהיא "יצואן עקיף". הפרשנות לפיה הטבות המס מוענקות רק לחברה שגם מייצרת וגם מייצאת, מתיישבת היטב עם תכלית החוק שכן מטרת החוק היא לתגמל במידת מה את החברה הנוקטת בסיכונים רבים יותר, ואלו הן החברות המייצרות ומייצאות בעצמן סחורתן. לאור כל האמור, דחה בית המשפט את ערעור המערערת.

סיווג תקבול ממכירת מניות
פסיקת בית המשפט המחוזי ע"מ 18186-02-17

September 1, 2019

השאלה המשפטית: האם יש לסווג את תקבולי המערערת ממכירת מניות כריווח הון או הכנסה פירותית (כעמדת המערערת) – לאופן הסיווג, ישנה חשיבות ליכולת המערערת, לקזז תקבוליה ממכירת המניות כנגד הפסדים עסקיים מועברים (הפסדים משנים קודמות).

עמדת המשיב: היות והמדובר במכר מניות המהוות ככלל נכס הוני, אין לסווג את התקבול ממכירתם כחלק מפעילותה העסקית של המערערת או כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.

עמדת המערערת: יש "להשקיף" את בעלות המערערת במניות, כך שיש לראותה כמי שהחזיקה באופן ישיר בנכסי החברה (בה החזיקה באמצעות המניות), כאשר הפעילות שנעשתה בחברה המוחזקת עולה כדי פעילות עסקית. בנוסף, טוענת המערערת, כי המניות התקבלו כתוצאה מהשקעתו של בעלי המערערת בקידום פיתוח הנכס שבבעלות החברה המוחזקת. לחלופין, טוענת המערערת, כי המדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי או בריווח הון מעסק, אשר ניתנים לקיזוז כנגד הפסדים מועברים.

החלטת בית המשפט: המבחנים שנקבעו בפסיקה, לצורך הכרעה בשאלת סיווגו של תקבול שמקורו בעסקה למכירת נכס אם כתקבול במישור ההוני (המתחייב במס רווח הון או במס שבח) או כתקבול במישור העסקי המתחייב במס הכנסה הם: מבחן טיב הכנס; מבחן תדירות העסקאות; מבחן היקף הכספי של העסקה; מבחן אופן המימון; מבחן תקופת ההחזקה; מבחן הידע והבקיאות; מבחן קיומו של מנגנון או פעילות קבועה ונמשכת;מבחן הגג – מבחן הבודק את נסיבות העסקה.

לעמדת בית המשפט, בהתאם למבחנים הנ"ל, אין לראות במערערת כמי שפעילותה ממכירת המניות עולה כדי עסק.

בנוסף קובע בית המשפט, כי אין לטשטש את הגבול העובר בין חברה לבעל מניותיה, כך שכלפעילות המתבצעת על ידי החברה תיוחס לבעל המניות. קבלת עמדת המערערת, הייתה מובילה לכך שכל מכירת מניות על ידי בעל מניות בחברה המקיימת פעילות עסקית תחשב כאירוע מס במישור הפירותי, אך ורק מהטעם שבעל המניות פעל לשם קידומה של החברה ולהשבחת ערך מניותיה.

לאור כל האמור דחה בית המשפט את ערעור המערערת.

העברת פעילות לחברה שצברה הפסדים ומשיכת יתרת זכות
ע"מ 16986-01-16 פסיקה - בית משפט מחוזי

July 27, 2019

בבואו לבחון האם העברת פעילות לחברה שצברה הפסדים ומשיכת יתרת זכות הרשומה בספרי החברה הקולטת הינה לגיטימית, דן בית המשפט בשאלה האם יתרת הזכות הרשומה בספרי החברה (כולה או מקצתה) שייכת למערער על שאף שאינה רשומה על שמו...

תחילה בוחן בית המשפט האם המערער הלווה כספים לחברה לצורך מימון פעילותה ולכן זכאי לחזור ולהיפרע ממנה באמצעות קיזוז יתרת הזכות כנגד משיכותיו מהחברה  (בית המשפט קבע כי המערער לא הוכיח כי הלווה כספים לחברה באופן שמאפשר לייחס לו את יתרת הזכות).

בשלב הבא, נדרש בית המשפט לבחון האם ניתן לראות במערער כבעל זכות שביושר במניות החברה על אף שלא נרשמו על שמו. בית המשפט עמד על כך , כי הבעלות הכלכלית בנכס או בתקבול יכולה להיות מנותקת מהבעלות המשפטית הפורמלית בו. דוקטרינת "הנהנה הכלכלי" שמה דגש על היכולת המהותית לשלוט בנכס ובפרותיו, על היכולת להפיק ממנו הנאה כלכלית וכן על הנשיאה בנטל הסיכון הכלכלי הנובע מהנכס. יחד עם זאת יש להבהיר,כי הנטל להוכיח קיומה של זכות שביושר במניות החברה למרות שמניות החברה רשומות על שם אחר, מוטל על כפתי הטוען לבעלות. לצורך כך ,על המערער להציג תשתית ראייתית רחבה ומוצקה שתלמד בין היתר, על מקורותיו הכספיים להשקעה בחברה ועל השקעתו בפועל ,על חלוקת הרווחים על חלוקת העבודה וההכנסות על התנהלותו הכללית בחברה וכן לספק טעם טוב מדוע המניות לא נרשמו על שמו. על מנת להשתכנע כי המערער היה הבעלים שביושר במניות החברה, לא די בהצגת ראיות לעניין מעורבותו בפעילות החברה ,אף אם היא מהותית,אלא נדרש כי יוכח בראיות טובות כי המערער נהג בה "מנהג בעלים" ושהיקף הכוח והסמכויות שהיו מסורים בידו מלמדים על שליטה ממשית בניהולה (בית המשפט קבע,כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו להוכחת שליטתו בחברה).

לאחר מכן בחן בית המשפט את שאלת זכאותה של החברה לקזז הפסדיה הצבורים מפעילות א' כנגד רווחיה מפעילות ב'. לעמדת בית המשפט לאור כך שבנסיבות המקרה לא היה כל טעם מסחרי להעברת פעילות ב' לחברה (שעסקה באותה עת בפעילות א') ולא היה שום יתרון עסקי או מוניטין לחברה שהצדיקו את העברת פעילות ב' לתוכה, ולא היית העל כל פעילות בחברה במשך 8 שנים שקדמו להעברת פעילות ב' לתוכה והיא הייתה במצב של חדלות פירעון. הלכה למעשה המדובר ברצף פעולות שמטרתן הייתה אחת ויחידה לנצל את תקבולי פעילות ב' כנגד קיזוז יתרת הזכות בפטור ממס. כאשר אין טעם מסחרי אמיתי ביסוד העסקה זולת הרצון להנות מיתרון המס שבקיזוז יתרת הזכות הרי שהוכח על ידי פקיד השומה כי מדובר בעסקה מלאכותית שתכליתה הפחתת מס בלתי נאותה ולכן יש להתעלם מיתרון המס שנצמח למערער בגינה.

מיסוי פנסיוני

רקע

בשנים האחרונות, ענף הפנסיה והגמל בישראל עובר תהליך שינוי שיטתי והדרגתי, אשר מטרתו היא עידוד יחידים לחסוך ולהבטיח להם ולשאיריהם התלויים בהם הכנסה קבועה, גם לאחר שמקור ההכנסה העיקרי נפסק בשל זקנה, מוות או נכות. לאור האמור, אחת מההחלטות הכלכליות המהותיות בחייו של היחיד היא אופן ניהול החיסכון הפנסיוני שלו. למעשה כל החלטה שיקבל היחיד במהלך תקופת החסכון לפנסיה, תהא בעלת השפעה ישירה לכמות הכסף שתוותר בידיו בהגיעו לגיל הזכאות. דיני הפנסיה והגמל מעמידים בפני היחיד מספר אלטרנטיבות מיסויות בהגיעו לגיל הזכאות או במהלך תקופת החסכון לפנסיה. הכרה ביתרונות המס של כל אלטרנטיבה,תאפשר ליחיד לקבל החלטה מושכלת כיצד לנהוג עם הכספים שנצברו על ידו.

שירותי המשרד

במקרים רבים בדיני המס ובפרט במיסוי פנסיוני, בחינת אופן מיסוי הפעולה בחסכון הפנסיוני שנצבר יהיה בעל חשיבות מכרעת בשאלה האם הפעולה כדאית ואם לאו. למשרדנו הידע המקצועי והניסיון להעמיד בפני הלקוח מספר חלופות מיסוי בבואו להחליט כיצד לנהוג עם החסכון הפנסיוני שנצבר לזכותו.  

  • בחינת הטבות המס אליהן זכאי היחיד בהגיעו לגיל הזכאות.
  • ליווי ומתן מענה מיסוי בעת פרישה מעבודה.
  • מתן תכנון מס ספציפי ליחיד למיקסום הטבות המס המגיעות לו בכל נקודת זמן בתקופת החסכון ולאחריה.
  • ייצוג בפני הערכאות השונות
  • ייצוג בדיוני שומה/ השגה בפני רשויות המס השונות
  • pre ruling- קבלת אישורים מראש מרשות המיסים בנושאים שונים.

מידע נוסף

גיל פרישה (זכאות):

אחד משניים:

  • מי שהגיע לגיל פרישה (גבר – 67; אישה – 62)
  • יחיד שפרש פרישה מוקדמת בשל נכות יציבה בדרגה של 75% או יותר (שנקבעה בהתאם לדין).

מה זה חיסכון פנסיוני?

במהלך תקופת עבודתו של היחיד, הנ"ל מפריש בכל חודש אחוז מסויים מהמשכורת לחסכון הפנסיוני. מחסכון זה ישולם ליחיד או לשאריו, לאחר פטירתו, קצבת פנסיה שאליה תצורף קצבת זקנה המתקבלת מהמוסד לביטוח לאומי. קצבת הפנסיה והזקנה מהוות את המשכורת החודשית של היחיד לאחר גיל הזכאות. חשוב לדעת: הכסף שנחסך בכל חודש בחסכון הפנסיוני מצטבר, ולכן ככל שתחסכו יותר בכל חודש,כך יגדל החיסכון העתידי.

סוגי ביטוחים פנסיונים:

  • קרן פנסיה: בקרן פנסיה ישנם מספר מסלולים שונים של חסכון עם ביטוח שארים וביטוח נכות(אובדן כושר עבודה). לכל חוסך בקרן יש חסכון נפרד משלו, אך יחד עם זאת, החוסכים ערבים זה לזה.
  • קופת גמל: קופת גמל מהווה חסכון פנסיוני בלבד ללא ביטוח שארים או נכות (ניתן לרכוש בנפרד).
  • ביטוח מנהלים: ביטוח מנהלים הינו חסכון פנסיוני המהווה חוזה אישי בין החוסך לבין הגוף הפיננסי, ובניגוד לקרן פנסיה, אינו משתנה לאורך הזמן.

גובה הפרשות לביטוח פנסיוני:

  • הפרשות מעסיק: 6.5%
  • הפרשות עובד: 6%
  • הפרשות המעביד לפיצויים: 6%.
חשוב לדעת
  • ההפרשות מחושבות מתוך השכר הקובע (שכר ברוטו כולל תוספות קבועות אך ללא שעות נוספות ותשלומים מותנים, ולפני ניכויים) או השכר הממוצע במשק – לפי הנמוך.
  • ישנם ענפי עבודה אשר קיימים בהם הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה, הקובעים שיעורי הפרשות שונים מהמפורטים לעיל.

פטור על "קצבה מזכה"      

חלק מהקצבה שמקבל היחיד ממעבידו לשעבר או מקרן הפנסיה או מקופת הגמל או מקצבת אובדן כושר עבודה, פטורה ממס בהגיעו לגיל פרישה. נכון לשנת 2018 הפטור לשנה עומד על49,274 ₪.  

פנסיה חובה לעצמאי:

בהתאם לחוק פנסיה חובה לעצמאים, החל משנת 2017 ישנה חובה לעצמאים להפריש לפנסיה. חובת ההפרשה לפנסיה של עצמאים מתחלקת לשניים:

  1. עד מחצית מסכום 10,273 ₪ (השכר הממוצע במשקנכון לשנת 2019) – 4.45%.
  2. על היתרה ועד גובה השכר הממוצע במשק – 12.55%.

חשוב לדעת: ההפרשה הפנסיונית של עצמאים מחולקת באופן הבא: 2/3 מכספי החסכון לטובת חסכון פנסיוני ו- 1/3 מכספי החסכון לסיוע במצב אבטלה, הניתן למשיכה במצב של אבטלה ולא רק בגיל זכאות.

פטור על קצבת שארים:

קצבת שארים המשתלמת מקופת גמל או תוכנית ביטוח או מכוח הסדר פנסיה תקציבית, פטורים ממסעד לסכום השווה ל- 100,560 ₪ לשנה (נכון לשנת 2018). קצבת שארים שקיבל היחיד מעבר לסכום האמור, תמוסה בשיעורי המס הרגילים של היחיד.
חשוב לדעת: קצבת שארים שמקבל היחיד מהמוסד לביטוח לאומי או קצבה לנכי מלחמה ופעולות איבה שמקבל היחיד, פטורות ממס במלואן.

פטור על "קצבה מוכרת"

קצבה מוכרת, היא החלק הנובע מתשלומים שחויבו במס משנת 2012 ואילך במשכורת, בעת ההפרשה של המעביד לקופה, בשל תשלומים מעל השיעורים (הפטורים) או סכומים שהופקדו לחסכון פנסיוני ולא קיבלו הטבות מס בדין, או סכומים שהפקיד עמית עצמאי (עמית יחיד המשלם כספים לקופת גמל בעד עצמו, לרבות עובד המשלם כספים כאמור בלא תשלום מקביל שלמעבידו) שלא היה זכאי בגינם לניכוי לפי סעיף 47, או זיכוי לפי סעיף 45א לפקודת מס הכנסה.
חשוב לדעת: יחיד בעל קצבה מוכרת, זכאי לפטור ממס על כל הקצבה המוכרת ובלבד שמלאו לו 60.

פריסת הפרשי שכר ו/או הפרשי קצבה לאחור

לאור פסק-דין שרל שבטון, הונחו פקידי השומה במשרדים השונים לטפל בבקשות לפריסה לאחור באופן הבא:

  • חישוב המס יעשה לפי שיעור המס השולי של היחיד ללא ריבית והפרשי הצמדה החל על היחיד. לאחר צרוף ההפרש המיוחס (ההכנסה אותה מבקש היחיד לפרוס בשנת המס) להכנסות נוספות שהיו ליחיד באותה שנת מס.[הבהרה: במידה והיחיד חייב בהגשת דו"ח בשנת המס יש לבסס את החישוב על המסמכים המצויים בתיקו. במידה ואינו חייב בהגשת דו"ח, על היחיד להמציא פירוט של הכנסותיו בשנת הפריסה].
  • בחישוב המס על ההפרש המיוחס יש להתיר את הפטורים האישיים להם זכאי היחיד אילולא ההפרש המיוחס היה מתקבל במועד.
  • בפריסה לשנים קודמות לא קיימת חובת הגשת דוחות לשנות הפריסה.
  • ניתן לטפל בבקשות לפריסה שהתקבלו במהלך שש השנים שקדמו לשנה שבה הוגשה הבקשה לפריסה ובלבד שהשנה שבה התקבל ההפרש המיוחס אינה שומה סופית.

פטור על קצבה, מלוג או אנונה:

35% מקצבה, מלוג או אנונה (שאינם קצבה ממעביד או מקופת גמל) שקיבל היחיד עם הגיעו לגיל פרישה, פטורים ממס.

החלטות בנושא

סעיף 9א(ב) הנחיות לעניין הפטור הנוסף למשלם הקצבה שיכנסו לתוקף החל מיום 1.1.2020
November 24, 2019
מכתב מנהל מחלקת קופת גמל - חטיבה מקצועית מיום 18.11.19

[הבהרה: סעיף 9א(ב) לפקודת מס הכנסה קובע, כי על הכנסה מ"קצבה מזכה", שמקבל נישום שהגיע ל"גיל פרישה" (כהגדרת המונחים בסעיף 9א לפקודה), יחול פטור ממס בשיעור שנקבע בסעיף האמור].

במטרה לשפר את הליך מיצוי זכויות הנישום מקבל הקצבה, ובהמשך להנחיות קודמות שניתנו, ניתנת בזאת הנחייה למנכים (להלן:"משלם הקצבה", "המשלם") באשר לנישום הזכאי לקצבה מזכה יחידה, שהצהיר שאין בכוונתו להוון סכומים מקופת גמל או ממעסיק בפטור ממס, לנכות מקצבתו את המס בהתחשב בפטור הנוסף וזאת מבלי להפנותו למשרד השומה.

דגשים להנחיה:

o      הנחיות אלו רלוונטיות רק לנישום שלא הציג בפני המשלם אישור פקיד שומה לעניין ניכוי המס מהקצבה.

o      הנחיות אלו אינן חלות על נישום שפקיד השומה קבע לו אחוז פטור מהקצבה המזכה, נישום שנמסרו בגינו נתוני עזר אחרים לצורך חישוב הפטור, או נישום שניתן לו "אישור לקביעת סכום ההיוון הפטור של הקצבה וקביעת שיעור הפטור "מתקרת הקצבה המזכה".

o      במקרים המפורטים לעיל, על המשלם להמשיך ולנכות את המס מהקצבה המזכה רק בהתאם לאישורים שהוציא פקיד השומה כאמור. הנחיות בדבר אופן מתן ההגדלות העתידיות של הפטור הנוסף מפורטות בחוברות הניכויים.

ליטיגציה והליכי שומה

רקע

ליטיגציה (התדיינות משפטית) בתחום המס דורשת מומחיות ייחודית, שכן היא משלבת בתוכה מספר רב של דינים פרוצדורליים ומהותיים שונים. הליך מול מס הכנסה לא יהיה זהה להליך מול מס ערך מוסף, והליך אזרחי לא יהיה זהה להליך פלילי. לכל מקרה ישנה מערכת חוקים שונה המתייחסת למקרה הספציפי.

שירותי המשרד

למשרדנו ניסיון עשיר בליטיגציה וניהול אסטרטגי של הליכים אזרחיים ופלילים בתחום המס, אשר לרוב, הינם בעלי השלכות מהותיות אחד על השני. למשרדנו הידע והכלים ללוות את הלקוח כבר משלב הטרום משפט (הליך אזרחי – דיוני שומה/ השגה; הליך פלילי – שלב החקירה והשימוע) ובכך להנחיל אסטרטגיה אחת ברורה שתלווה את הלקוח בכל השלבים הנ"ל ותביא לתוצאה הטובה ביותר עבורו.

עיקרי ההליכים בדיני המס

דיוני שומה וערעור אזרחי – מס הכנסה:

  1. שומה עצמית: הנישום מגיש דו"ח לפקיד השומה.

  2. דיון בשומה העצמאית שהגיש הנישום (שלב א' - ר' לעיל): בשלב זה קורים אחד משני דברים: או שהשומה מאושרת (הנישום מקבל אישור לשומה שהגיש או שפקיד השומה מוציא שומה על פי מיטב השפיטה בהסכם או שהשומה התיישנה ולכן אין באפשרות פקיד השומה שלא לקבלה - אלא אם כן מדובר במספר חריגים) או שהשומה העצמית לא מאושרת (שומה על פי מיטב השפיטה שלא בהסכם או שומה על פי מיטב שפיטה בהדר דו"ח).

  3. השגה (שלב ב'): באפשרות הנישום להגיש השגה כנגד השומה שהוציא לו פקיד השומה.

  4. דיון בהשגה: בשלב זה דנים הצדדים בטענות הנישום בדבר השומה שהוצא לו על ידי פקיד השומה.

  5. החלטה בהשגה: על פקיד השומה למסור החלטתו בהשגה תוך ארבע או חמש שנים מתום שנת המס בה הוגש הדו"ח (תלוי בנסיבות).

  6. ערעור: באפשרות הנישום להגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על החלטת פקיד השומה בהשגה תוך 30ימים מיום קבלת ההחלטה בהשגה.

השגה וערעור אזרחי - מס ערך מוסף

  1. הגשת דו"ח תקפותי: על החייב במס להגיש דו"ח תקופתי (אחת לחודשיים או אחת לחודש).

  2. שומה לפי מיטב השפיטה: אם המנהל חולק על הדו"ח התקופתי שהוגש באפשרותו לשום לפי מיטב השפיטה את החייב במס. על המנהל לשום לפי מיטב השפיטה עד חמש או עשר שנים לאחר הגשת הדו"ח על ידי החייב (תלוי בנסיבות).

  3. השגה: חייב במס החולק על קביעת המנהל רשאי להגיש השגה על הקביעה תוך 30 ימים מיום הוצאת השומה או מועד מאוחר יותר (ככל ואושר לו על ידי המנהל)

  4. החלטה בהשגה:  על המנהל להעביר את החלטתו המנומקת בכתב לחייב במס תוך שנה מיום הגשת ההשגה.

  5. ערעור: החייב במס רשאי להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 ימים מיום ההחלטה בהשגה.

    נבהיר, כי המובא לעיל מתייחס באופן ספציפי לשומה לפי מיטב השפיטה בלבד ולא לקביעות אחרות של המנהל.

השגה וערר לוועדה - מיסוי מקרקעין

  1. שומה עצמית: תחילה ישלח למוכר/ רוכש הודעה בדבר סכום המס שהוא חייב בו (בהתאם להצהרתו).

  2. השגה: באפשרות המוכר/רוכש שקיבל את ההודעה להגיש השגה ככל והוא חולק עליה.

  3. דיון בהשגה: בשלב הבא יזומן המוכר/ רוכש לדיון בהשגה.

  4.  החלטה בהשגה: המוכר/ רוכש יקבל את החלטת המנהל בהשגה בכתב באופן מנומק תוך פרק הזמן הקבוע בחוק.

  5. ערר: באפשרות מוכר/ רוגש להגיש ערר לוועדת הערר תוך 30 ימים מיום שנמסרה לו ההחלטה.

הליך פלילי - מס הכנסה/ מס ערך מוסך/ מיסוי מקרקעין

  1. חקירה סמויה: חקירה סמויה כנגד חשוד/ים על ידי גוף חקירה.

  2. חקירה גלויה: החקירה הופכת לגלויה. בשלב זה מזומנים החשודים ועדים לחקירה.

  3. דיוני מעצר: במרבית המקרים תבקש היחידה החוקרת לעצור (למספר ימים או עד תום ההליכים) את החשוד.

  4. שימוע: בסיום החקירה על ידי הגוף החוקר עובר התיק לרבות ממצאי הגוף החוקר ליחידה התובעת, במידה והיחידה התובעת קובעת שיש מקום להעמיד לדין יוזמנו החשודים לשימוע על מנת לשטוח את טענותיהם בפני היחידה התובעת.

  5. הגשת כתב אישום: ככל ונדחו טענותיהם של החשודים בשימוע, תגיש היחידה התובעת כתב אישום כנגד החשודים שמעכשיו יקראו נאשמים.

  6. הליך משפטי פלילי: בשלב זה יידון עניינם של הנאשמים בפני בית המשפט (שלום או מחוזי תלוי במקרה).

מיסוי יחיד

רקע

יחיד יחויב במס בישראל בשני מקרים עיקריים:
האחד – יחיד תושב ישראל לצורכי מס(בהתאם להגדרת "תושב ישראל" בפקודה מס הכנסה ולהבדיל מהגדרת "אזרח ישראלי" בהתאם לחוק האזרחות) אשר הפיק הכנסה בישראל או מחוץ לישראל.
השני – יחיד תושב חוץ אשר הפיק הכנסה בישראל. יחד עם זאת, במקרים רבים ניתן להקטין את חבות המס של היחיד (תושב ישראל או חוץ) באמצעות שימוש מושכל בדיני המס המאפשרים ניכויים, קיזוזים ופטורים על ההכנסות השונות שהפיק היחיד.

שירותי המשרד

על מנת להגיע לתוצאת המס הטובה ביותר עבור הלקוח, משרדנו מתכנן ומיישם אסטרטגיה מיסוית-אישית לכל לקוח, המנצלת בצורה הטובה ביותר את שלל זכויותיו להקטנת חבות המס שלו.

  • ליווי ומתן ייעוץ מס שוטף
  • הגשת בקשות לגילוי מרצון
  • pre ruling - קבלת אישורים מראש מרשות המיסים בנושאים שונים
  • מתן חוות דעת משפטיות-מיסויות מורכבות בנושאים שונים.
  • ייצוג בפני הערכאות השונות
  • ייצוג בדיוני שומה/ השגה בפני רשויות המס השונות
  • תכנוני מס מותאמים אישית לכל לקוח

מידע נוסף

הוצאות שעובד רשאי לתבוע

ישנם סכומים שעובד מקבל מעת מעבידו ופקודת מס הכנס המתירה לו לדרוש אותם כהוצאה. למשל סכומים ששולמו לעובד לכיסוי הוצאות נסיעה למחוץ לישראל מתוקף תפקידו או סכומים ששולמו לעובד בגין שיחות בינלאומיות לצורך עבודתו שערך ממקום מגוריו או סכומים המשולמים לצורך השתלמות מקצועית או לרכישת בגדי עבודה – והכל בתנאים מהפורטים בפקודת מס הכנסה.

סכומים שקיבל עובד ולא יחויבו במס (פטור)

בניגוד לסכומים שאותם קבל עובד מעת מעסיקו והוא רשאי לתבוע אותם כהוצאה, ישנם סכומים שהם מלכתחילה פטורים ממס. למשל שווי של נסיעה מרוכזת ומאורגנת של עובד ממקום מגוריו למקום עבודתו הממומנת על ידי מעבידו או פיצוי הלנת שכר או מלגה ששולמה לחוקר או סטודנט בגין לימוד ומחקר או משיכת כספים מקרן השתלמות- והכל בתנאים מהפורטים בפקודת מס הכנסה.

נקודת זיכוי

נקודת זיכוי הינה הטבת מס הניתנת ליחיד בלבד. לאחר חישוב גובה חבות המס של היחיד (לאחר ניכויים, קיזוזים ופטורים) נקודות הזיכוי של היחיד, מקטינות את חיוב המס הסופי של היחיד. למעשה נקודות הזיכוי מהוות התחשבות בנסיבותיו האישיות של היחיד, שכן פקודת מס הכנסה קבועת מספר מקרים בהם יקבל היחיד נקודות זיכוי. לדוגמה: תושב ישראל זכאי לשתי נקודות זיכוי, אישה זכאית לחצי נקודת זיכוי וגרוש שהתחתן מחדש ומשלם מזונות יהיה זכאי לנקודת זיכוי אחת.

מכירת נכס על ידי יחיד שהוא עולה חדש או תושב חוזר ותיק

יחיד אשר מכר נכס שהיה ברשותו מחוץ לישראל טרם עלה לישראל או שב עליה לאחר 10 שנים בהם היה"תושב חוץ", זכאי לפטור ממס על הרווח ממכירת הנכס - והכל בתנאים המפורטים בפקודת מס הכנסה.

העברות כספים לחו"ל – מסלול ירוק (הליך מקוצר ומזורז לקבלת החלטת מיסוי).

רקע: פקודת מס הכנסה מטילה חובה על המשלם לתושב חוץ לנכות מס במקור מכל תשלום המהווה הכנסה חייבת בידיו. יחד עם זאת, בתקנות מס הכנסה נקבע, כי בתנאים המתאימים בידי המשלם לנכות מס במקור בשיעור מופחת או לא לנכות מס במקור כלל. במטרה לייעל את ההליכים הנוגעים להעברת כספים לחו"ל, בספטמבר 2017 פרסמה רשות המיסים מסלול ירוק המאפשר לתאגיד בנקאי להעביר תשלום לתושב חוץ, על סמך הצהרת המשלם בטופס ייעודי. וזאת ללא צורך בקבלת אישור על ניכוי מס במקור מרשות המיסים. על המשלם לעמוד בתנאים הבאים:

  • העברת התשלום הינה לתושב מדינת אמנה ולחשבון בנק במדינת אמנה
  • התשלום מתבצע בעבור אחד מאלה:
  • השקעה במניות חבר בני אדם.
  • השקעה בנדל"ן בחוץ לארץ.
  • השקעהב נכסים מוחשיים אחרים בחו"ל.
  • מתן הלוואה לתושב חוץ.
  • מתן הלוואת בעלים לחבר בני אדם.
  • החזר קרן הלוואה על ידי חברה (באישור רו"ח).
  • השקעה בזכויות בשותפות.
  • רכישת אופציות.
  • תוספת מימוש המושלמת במימוש אופציות.

העברת ניירות ערך בין קרובים – מסלול ירוק (הליך מקוצר ומזורז לקבלת החלטת מיסוי).

דוגמא: יחיד תושב ישראל העביר ניירות ערך סחירים במתנה, ללא תמורה ובתום לב לקרובו שהוא גם תושב ישראל.
[הבהרה: קרוב - אח או אחות, אב או אם, סב או סבתא, צאצא וצאצא של בן הזוג, ובן זוגו שלכל אחד מאלה וכן צאצא של אח או אחות ודוד או דודה].
עמדת הרשות: רשות המיסים תאפשר העברת ניירות ערך (בדומה לדוגמא לעיל) בפטור מניכוי מס במקור, על ידי טופס הצהרה אשר ימולא בסניף הבנק.

הטבות מס בשל הפקת חשמל מאנרגיה מתחדשת (חוק לעידוד השקעה באנרגיות מתחדשות) – הוראת ביצוע 7/2019

החוק לעידוד השקעה באנרגיות מתחדשות (להלן: "החוק"), מעניק הקלות והטבות מס הן מבחינת פקודת מס הכנסה והן מבחינת חוק מע"מ. נבהיר, כי החוק המתמקד בעידודם שליחידים וועדי בתים ואינו נועד להעניק הטבות מס לגורמים אחרים מלבדם.
הכנסה ממכירת חשמל (מתקנים פוטו וולטאים או טורבינות רוח)
מס הכנסה: הנישום רשאי לבחור בין שתי חלופות מיסוי (בכפוף לתנאים וההגבלות בחוק)

  • פטור מלא ממס עד לגובה התקרה.
  • שיעור מס מופחת (10%) מהשקל הראשון ועד לסכום המירבי הקבוע בחוק.

מע"מ: פעילות הנישום ממכירת חשמל, תהא פטורה מרישום כעוסק ומניהול פנקסים (בכפוף לתנאים וההגבלות בחוק).

הכנסה מהשכרת מקרקעין (מבנה עליו מותקנים המתקנים או קרקע עליה נמצא המתקן)
מס הכנסה: הנישום רשאי לבחור בין שתי חלופות מיסוי (בכפוף לתנאים וההגבלות בחוק)

  • פטור מלא ממס על הכנסה מהשכרת מקרקעין עד לגובה התקרה. על ה"הכנסה העודפת" (הכנסה העולה על גובה התקרה) ישולם מס בשיעור קבוע של 31%.
  • מס קבוע מהשקל הראשון בשיעור 10%, ללא הגבלת תקרה.

מע"מ: פעילות הנישום מהשכרת מקרקעין, תהא פטורה מרישום כעוסק ומניהול פנקסים (בכפוף לתנאים וההגבלות בחוק).
נציין, כי במסגרת הוראת הביצוע, ישנם תנאים נוספים שיש לעמוד בהם על מנת להנות מהטבות והקלות המס.

מניות בכורה (סיווג לצורכי מס) – חוזר מס הכנסה 1/2019

מניית בכורה (Preferred Share) היא מניה המונפקת עם זכויות שונות ו/או תחת מגבלות שונות.
[הבהרה: בהתאם לחוק ניירות ערך, מניית בכורה בחברה ציבורית היא מניה המקנה זכות עדיפה לדיבידנד אך אינה מקנה זכויות הצבעה, לעומת זאת בחברה פרטית ייתכן ומניית בכורה תקנה גם זכויות הצבעה מיוחדות בחברה].
סיווג מניות בכורה בהתאם לפקודת מס הכנסה:
סיווג לצורכי מס של מנית בכורה, ייבחן לפי המהות האמיתית של מניית הבכורה ותוכנה הכלכלי. כך למשל, יכול ומניית בכורה תסווג כהתחייבות פיננסית או כהון עצמי או כמכשיר מורכב.
[הבהרה: "מכשיר מורכב" הינו מכשיר פיננסי המסווג כהתחייבות פיננסית או לחילופין כמכשיר הוני או לחילופי חילופים כמכשיר המשלב מאפיינים הוניים לצד התחייבות פיננסית].
מיסוי מניות בכורה:

  • הכלל: מניית בכורה תסווג כהון מניות ומשכך הדיבידנד המתקבל בגינה יסווג כהכנסה מדיבידנד בידי המחזיק (לחברה לא תותר החלוקה כהוצאה לצורכי מס).
  • חריג לכלל: מניית בכורה המסווגת כהתחייבות פיננסית, שאינה מקנה זכות הצבעה, הדיבידנד בגינה נקבע בשיעור קבוע מהערך הנקוב של המניה ולחברה אין שליטה על חלוקת הדיבידנד, אז היא תסווג כהתחייבות גם לצורכי מס. קרי, ההכנסה מהדיבידנד תסווג כהכנסה מריבית בידי המקבל והחלוקה תותר כהוצאה בידי החברה.

נבהיר כי במסגרת החוזר נקבעו הוראות נוספות, ובכל מקרה יש להיוועץ במומחה.

הקלות בהליך מימוש הטבות מס לילדים עם נכות קשה – הודעה לציבור

בהתאם לסיכום בין הביטוח הלאומי לרשות המיסים, רשות המיסים תקבל באופן אוטומטי מהביטוח הלאומי מידע לגבי ילדים עם נכות בשיעור של100%, או בשיעור של 90% לפחות מחמת לקות באיברים שונים (האחוז האמור הוא תוצאה שלחישוב מיוחד של הליקוי באיברים השונים שבלעדיו היה נקבע אחוז נכות של 100% לפחות).
המשמעות של העברת המידע היא שכשפונים למשרדי מס הכנסה או מיסוי מקרקעין לקבלת הקלות המס, הילד לא יידרש לעבור ועדה רפואית ואף לא יידרש לצרף אישור על שיעור הנכות.

החלטות בנושא

February 9, 2020

ע"מ 8280-11-16

הפרשי הון בלתי מוסברים

רקע: השומה שהוציא פקיד השומה למערער, מבוססת על הפרשי הון שנתגלו בין שתי הצהרות הון שהגיש המערער לשנים 2005 ו – 2012. לטענת פקיד השומה, גידול ההון של המערער אינו תואם את הכנסותיו המדווחות ואת ההוצאות שהוציא למחייתו ולמחיית בני משפחתו, ומכאן המסקנה כי המערער השמיט הכנסות מדוחותיו באופן המצדיק את הוצאת השומה לפי מיטב השפיטה.

החלטת בית המשפט: צודק המערער בטענתו הכללית כי טבלאות המחיה מבוססות על אומדן ונתונים סטטיסטיים והן לא תמיד משקפות את רמת חייו של הנישום הספציפי שבמוקד הדיון, אך היות ולא הביא ראיות לסתור את עמדת פקיד השומה או ראיות שיש בהן להבהיר מה הייתה רמת חייו, לא מצא בית המשפט שיש מקום להתערב בקביעת פקיד השומה בעניין זה.

January 28, 2020

ע"מ 12837-06-14

האם זכאיות יורשותיו של עזבון, לקזז מהכנסותיהם הפסדים מעסק והפסדי הון שהיו למנוח?

רקע: בשנת 2011, צבר המנוח הפסד מעסק ומשלח יד והפסד הון. בשנת 2012 נפטר המנוח ובסמוך לכך ניתן צו ירושה לפיו ירשו המערערות חלקים מעיזבונו של המנוח.

§        בשנת 2012הגישה אחת היורשות (להלן: "יורשת א'") דוח על הכנסותיה ממשכורת ומעסק. בשנת 2013 הגישה יורשת א' בקשה לתיקון הדוח לשנת 2012, במסגרתה ביקשה לכלולאת ההפסד מעסק ומשלח יד וכן את הפסד ההון שירשה מהמנוח . בשנת 2017, דחה פקיד השומה את בקשתה של יורשת א' בטענה כי אינה רשאית לכלול בדוחותיה הפסדים מועברים.  

§        בשנת 2012,דיווחה אחת היורשות (להלן: "יורשת ב'") על הפסד עסקי (בשל הוצאות שניכו מהכנסותיהם) ובנוסף דרשה לכלול את ההפסד מעסק ומשלח יד וכן את הפסד ההון שירשה מהמנוח. פקיד השומה דחה גם דוח זה וקבע כי אין להכיר בהוצאות שנוכו ואין לכלול בדוח הפסדים שצבר המנוח.

טענת המערערות: הפסדים צבורים בידי נישום מהווים"נכס" (ע"א 8876/09 ו- 3180/03). פרשנות תכליתית מובילה למסקנה שהזכות לקיזוז הפסדים מהווה חלק מעיזבונו של מוריש, המתיישבת עם עקרונות בסיסיים של צדק והגינות.

החלטת בית המשפט: מפירוט העובדות שאינן במחלוקת עולה, כי המנוח צבר הפסדים מעסק אותם לא הספיק לנצל טרם מותו, וכעת מבקשות המערערות לנצל הפסדים אלה להפחתת המס בו הן חייבות בדין הכנסותיהן. תכלית ההכרה בהפסד במישור הכלכלי עסקי, היא בשל היוזמה ונטילת הסיכון של יוצר ההפסד. בשל  תכונותיו, כישוריו והפוטנציאל שלו עצמו, בשל יכולתו להפוך את העסק לעסק מצליח ואגב כך להניע את הפעילות הכלכלית במשק ולהעשיר את קופת המדינה בדרך של תשלום מס – תכלית זו אחוזה בו ולא ביורשיו. נוכח כל האמור, נראה כי אין להתיר למערערות לקזז את ההפסדים מעסק והפסדי ההון  שהיו למנוח, וככל שיש טעמים להתיר קיזוז כאמור, על המחוקק לדון בעניין ולפעול לתיקון הוראות הפקודה כפי שימצא לנכון. הערעור נדחה.

January 1, 2020

ע"מ 47236-01-14 ע"א 9397/17

מהו דינם של תשלומים שהתקבלו בגין "הסכם אי תחרות"?

רקע: המערער חתם על "הסכם אי תחרות וייעוץ" בו התחייב שלא יהיה רשאי לעבוד בארץ או בחו"ל בין כשכיר ובין כעצמאי בכל תאגיד מתחרה, וזאת למשך שלוש שנים. כנגד התחייבותו קיבל המערער תשלום חד פעמי בסך 1.5 מיליון ₪ (להלן: "התשלום החד פעמי") ובנוסף 36 תשלומים חודשיים בסך 36,000 ₪ עבור שירותי ייעוץ וזאת באם יידרש בפועל לתת שירותי ייעוץ ובין אם לאו (להלן: "התשלום החודשי").

תחילה דיווח המערער לרשות המיסים על התשלום החד פעמי כהכנסה החייבת במס רווח הון (לפי סעיף 91(ב) לפקודה) ועל התשלום החודשי כהכנסה החייבת במס שולי(לפי סעיף 121 לפקודה). במועד מאוחר יותר, הגיש המערער בקשה לתיקון הדוחות ובמסגרתה ביקש להוון את התשלום החודשי ולסווגם כהכנסה החייבת במס רווח הון. בעקבות דיווחי המערער ערך המשיב (פקיד שומה נתניה) ביקורת ועל סמך ממצאיה קבע, כי תקבולי המערער התקבלו במסגרת יחסי עובד-מעביד ומשכך, מדובר בהכנסה פירותית החייבת במס שולי. המשיב אף דחה את בקשת המערער לתקן דוחותיו וזאת על סמך כך שהמערער קיים פגישות ייעוץ חודשיות במהלך תקופת אי התחרות.

החלטת בית המשפט (המחוזי): בעניין ברנע, קבע בית המשפט העליון חזקה (הניתנת לסתירה), כי תשלום הניתן לעובד על ידי מעבידו הוא הכנסה פירותית החייבת במס שולי, כאשר הנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי העובד. מותר לציין כי בעניין ברנע, הבהיר בית המשפט העליון, כי רק במקרים חריגים ונדירים תתקבל הטענה לפי תשלום אי תחרות מהווה תקבול הוני. בנוסף נקבע, כי בחינתם של תשלומי אי תחרות לצרכי מס תבוצע בהליך דו שלבי. בשלב ראשון – תבחן השאלה האם אכן מדובר בתניית אי תחרות אותנטית, שמא המדובר בכסות לתשלומים אחרים (כגון, שכר עבודה או מענקי פרישה). בשלב השני – תבחן השאלה, האם בנסיבות המקרה עלה בידי העובד לסתור את חזקת הכנסת העבודה ולהראות כי המדובר בהכנסה במישור ההוני. לעמדת בית המשפט, עניינו של המערער לא נכנס בגדר אותם מקרים חריגים ונדירים ועל כן יש לסווג את התשלום החודשי והתשלום החד פעמי כהכנסת עבודה המתחייבת במס שולי.

החלטת בית המשפט (העליון): המערער שלא הסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי, הגיש ערעור על החלטתו לבית המשפט העליון. יחד עם זאת, לאחר שהתקיים דיון בבית המשפט קיבל המערער את המלצת המוטב ובחר לחזור בו מערעורו.

December 18, 2019

ע"מ 22950-02-17

מיסוי פיצויים בגין פינוי מקרקעין

רקע: חברה עירונית שילמה פיצויים בהתאם ל"הסכמי פינוי"למערערים. הפיצויים חולקו באופן הבא: מרבית הפיצויים שולמו למחזיקים בנכסים מסחריים למיניהם, ורק למיעוט שולמו פיצויים בשל כך שהשתמשו במבנים לצורכי מגוריהם.  

השאלה המשפטית: במקרה דנן השאלה המשפטית מתחלקת לשלושה ראשים:

1.     האם הפיצויים שקיבלו המערערים פטורים ממס (מכוח הוראות הדין הנוגעות למתחם"פינוי-בינוי") או שמא כלל התשלומים חייבים במס רווח הון רגיל?

2.     האם מחצית מסכום הפיצוי לא יחויב במס בשל מעשה "הפקעה" מצד העירייה?

3.     האם הפיצויים בגין פינוי מבנים אשר שימשו למגורים יוצאו מבסיס המס?

החלטת בית המשפט:

1.     הוראות פרק חמישי 4 לחוק מיסוי מקרקעין – "פינוי בינוי": במקרה דנן, לא הוכחה הזכאות לפטור ממס מכוח סעיף 49כב(א)(1) לחוק מיסוי מקרקעין. שכן לאחל על הקרקע הנדונה כל צו הכרזה מכוח חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית או מכוח סעיף 49כח לחוק מיסוי מקרקעין (טרם ביטולו בשלב מאוחר יותר). הכרזה כדין של מתחם היא תנאי סף, ואין בידי בית המשפט ליצור הסדרים שאינם מנויים בחוק, אשר יקנו הטבות מס ללא מילוי התנאים הבסיסיים הקבועים במפורש בחוק. בנוסף, גם לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 49כב(א)(1), שכן במקרה דנן התמורה כולה הייתה בכסף, קרי- אף מחזיק מתפנה לא קיבל דירה חלופית. לאור האמור, אין הפיצויים שהתקבלו בידי המערערים פטורים ממס מכוח הוראות פרק חמישי 4 לחוק מיסוי מקרקעין.

2.     סעיף 91(ז)לפקודת מס הכנסה – " המס שיחול על ריווח הון בהפקעת נכס": בחוק מיסוי מקרקעין או בפקודת מס הכנסה, אין הגדרה למונח "הפקעה". בספרות מוגדר מונח זה באופן הבא: "רכישה כפויה של זכויות במקרקעין על ידי המדינה או מטעמה למטרה ציבורית כנגד תשלום פיצויים". במקרה דנן,  אין בסיס להחלתו של סעיף 91(ז) לפקודה או סעיף48ג לחוק מיסוי מקרקעין (פטור מדורג להפקעה). שכן לא ננקט כל הליך הפקעה או תחילת הליך הפקעה על פי דין (בהתאם לפקודת הקרקעות יש לפרסם ולמסור הודעה על הכוונה להפקיע, לרשום הערת אזהרה, לשמוע טענות כנגד ההפקעה ועוד..). במקרה דנן הוגשה סדרה של תובענות אזרחיות בסדר דין מקוצר לסילוק ידם של המערערים מן המתחם, וזאת, כמוסבר, בטענה כי הם פולשים ומסיגי גבול. דרך פעולה זו איננה עולה בקנה אחד עם הליך הפקעה, אשר נקודת המוצא שלו חייבת להיות כי יש בידי הצד המופקע זכויות כלשהן שניתן להפקיען.

3.     סעיף 88לפקודה – פיצוי בגין נכס אשר שימש למגורים: מן ההגדרה הרחבה של המונח"נכס" שבסעיף 88 לפקודה, מוחרגת "זכות חזקה במקרקעין – בין שבדין ובין שביושר – המשמשים לצרכי מגורים ולא לשם השתכרות או רווח". יובהר, כי תחולתו של הסייג איננה מותנית בהיות המקרקעין "דירה" או "דירת מגורים".לאור האמור, מצא בית המשפט, כי בכל הנוגע לפיצויים שניתן לחלק מערערים בשל פינוי מבנים אשר שימשו למגורים, יוצאו מבסיס המס. קרי – היות ואין המדובר בנכס לא ניתן למסות אותם לפי פרק ה' לפקודה (מיסוי רווחי הון).

לסיכום: מכירת הנכסים המסחריים תחויב במס רווח הון ומכירת הנכסים אשר שימשו למגורים לא יחויבו במס.

November 19, 2019

ע"מ 41641-01-14

האם ניתן לרשת הפסדים לצורכי מס או למצער לרשת הפסדים מעסק לצורך קיזוז כנגד רווח הון ליורשים ממכירת נכס אשר שימש באותו עסק?

רקע: אישה ניהלה עסק כעצמאית משך שנים. העסק התקיים בנכס מקרקעין (בניין).במהלך הזמן הצטברו הפסדים לצורכי מס בעסק. לימים נפטרה האישה ונכס המקרקעין עבר בירושה לילדיה. תוך זמן קצר לאחר מכן, העסק נסגר ונכס המקרקעין נמכר. מכירת נכס המקרקעין הניבה רווח הון (מס שבח).

השאלה המשפטית: האם זכאים יורשי האישה לקזז ההפסד העסקי המועבר כנגד רווח הון? שאלה משפטית זו, ניתן לפרק לשתי תתי שאלות: האחת – האם באופן כללי ניתן להוריש ולרשת הפסדים לצורכי מס? השנייה – האם ניתן להוריש ולרשת הפסדים מעסק מסוים כך שההפסדים יקוזזו כנגד רווח הון שיופק בידי היורשים ממכירת נכס אשר שימש באותו עסק?

החלטת בית המשפט: מנגנון קיזוז ההפסדים נועד להביא לכימות התעשרותו הכלכלית האמיתית של הנישום, לשם גביית מס אמת. על פני ציר הזמן (משנת מס אחת לאחרת) נדרש הקיזוז על מנת למנוע עיוותים כלכליים העלולים להיווצר כתוצאה מהטלת המס על בסיס יחידת זמן שרירותית. בהעדר הוראה חקוקה כלשהי בעניין, אין בסיס לגרוס כי בהתאם לסעיף 28(ב) ניתן לקזז הפסדו העסקי של אדם שנפטר כנגד הכנסותיו שליורשו. "רציפות" כזאת וודאי איננה מתבקשת מהוראות סעיף 120 לפקודת מס הכנסה (שומת נפטר), המפרידות בין מעמדו של היורש כנציג אישי חוקי לבין מעמדו כבעל ההכנסות החדשות בזכות עצמו. אין  כל הצדקה לאפשר סיחורו של הפסד (העברתו מאדם לאדם). הכרה בזכות למכור, להמחות, להסב או להעניק הפסד מנישום לנישום תחטיא לחלוטין את תכלית קיזוז ההפסדים. הפסד איננו"שטר" המגלם חוב כספי מהמדינה לנישום אלא נתון שמותי שיש להביאו בחשבון בהטלת מס אמת על נישום מסוים על פני ציר הזמן. נקודת הייחוס של שיטת קיזוז ההפסדים איננה הפעילות הכלכלית אלא הנישום עצמו, ואם פעילות מסוימת "עברה ידיים" מנישום לנישום ההפסדים שנוצרו בה אינם עוברים איתה אלא נותרים בידי הנישום הראשון והוא זכאי לנצלם. אף במקרה שבו נמשכת הפעילות העסקית של המוריש בידי היורש והיורש גם ירש את הנכס בו מתנהלת הפעילות, אין בסיס להתרת קיזוז הפסדי המוריש כנגד הכנסותיו של היורש – לא כנגד הכנסות פירותית מניהול שוטף של העסק ולא כנגד הכנסה הונית ממימוש הכנס העסקי (אן מימוש כל נכס אחר שיש בידיו).

September 25, 2019

פסיקת בית המשפט המחוזי - ע"מ 1409-06-18

זקיפת הכנסה מדיבידנד ליחיד, בשל כספי מס תשומות שקוזז שלא כדין בחברות שבבעלותו ובשליטתו

רקע: המערער והחברות שבבעלותו המלאה, הורשעו על פי הודעתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות לפי חוק מע"מ בגין ניכוי מס תשומות שלא כדין ובכוונה להשתמט מתשלום מס (הליך פלילי). לאור האמור, מנהל מע"מ הוציא לחברות שומות כפל מס(הליך אזרחי) והן הגישו ערעור על שומות אלו שנדחה. בנוסף, פקיד השומה (המשיב בהליך דנן – גם הליך אזרחי) הוציא לחברות שומות לפי פקודת מס הכנסה בגין דיווח בחסר לאחוז הרווח הגולמי של החברות וקבע אותו על 4%, חלף אחוז נמוך יותר שדווח על ידי החברות. בנוסף, קבע פקיד השומה כי יש לחייב את החברות בהכנסה בגובה מס התשומות שקוזז שלא כדין. לחלופין, קבע פקיד השומה כי יש לחייב את המערער כמי שהפיק הכנסות (באופן אישי) בגובה מס התשומות שקוזז שלא כדין על ידי החברות או לחילופי חילופין יש לחייב את המערער כמי שקיבל לידיו דיבידנד מתוך ההכנסות שנצמחו לחברה בגין מס התשומות שקוזז שלא כדין. החברות בחרו שלא להגיש ערעור על השומות שהוצאו להן על ידי המשיב והן הפכו לסופיות.

החלטת בית המשפט:  משמעות אי הגשת הערעור על ידי החברות בגין השומות שהוצאו להן על ידי המשיב היא כפולה: א – החברות לא חולקות כלל על קביעת המשיב בדבר שיעור הרווח הגולמי שקבע המשיב ( 4%) ב – החברות לא חולקות על קביעת המשיב לפיה נצמחה בידן הכנסה בגובה מס התשומות שקוזז על ידן שלא כדין.  בנוסף קובע בית המשפט, כי אין לקבל את טענת המערער לפיה החברות בבעלותו לא החליטו על חלוקת דיבידנד, וממילא לא חילקו לו דיבידנד בפועל וכי מדובר בפיקציה. העובדה כי לא נעשתה הכרזה בפועל על ידי החברות על חלוקת דיבידנד, אין משמעותה כי לא חולק דיבידנד. המסקנה המתבקשת היא, כי בידי המערער נצמחה הכנסה בשל הכנסות שהיו בחברות בשליטתו והתקבלו בידיו או לפקודתו. יתרה מכך, בנסיבות הקיימות ניתן היה לייחס למערער אף הכנסה משכר עבודה או דמי ניהול ששולמו מהחברות, כך שלמעשה המשיב נהג לקולא במערער משחייבו בדיבידנד (לאור שיעור המס הנמוך יותר החל במקרים אלו).

July 28, 2019

פסיקה בית משפט מחוזי ע"מ 25908-12-17

האם מחילת חוב של בעל מניות לחברה פעילה שבבעלותו מהווה הפסד

השאלה המשפטית: האם מחילת חוב של בעל מניות לחברה פעילה שבבעלותו מהווה הפסד אשר ניתן לקיזוז כנגד שבח שנוצר לו ממכירת מקרקעין שבבעלותו הפרטית (מקרקעין שהיו משועבדים לבנק ותמורתם שימשה להחזר החובות של החברה לבנק)?

החלטת בית המשפט: תשלום החוב לבנק באמצעות התמורה ממכירתה מקרקעין הינו שימוש בכספי התמורה ושימוש זה כשלעצמו אינו יוצר הפסד בידי בעל המניות. תשלום זה הוא בבחינת כספים שמשקיע בעל מניות בחברה שבבעלותו והשקעה זו כשלעצמה יוצרת בידו נכס ולא הפסד. הנכס שנוצר בידי בעל המניות במקרה דנן הוא הזכות להיפרע מהחברה את הלוואת הבעלים שהעמיד לרשות החברה באמצעות פירעון חוב החברה לבנק. הפסד עלול להיווצר רק אם יתברר כי נכס זה ירד לטמיון, שעה שיוכח כי החברה לא יכלה לשלם את החוב לבעל המניות וכי לבעל המניות לא נותר אלא למחול על גביית החוב מאת החברה.

מחילת חוב בין צדדים קשורים דורשת בחינה ובדיקה, שכן קיזוז הפסד מטיב מבחינת תוצאת המס עם בעל המניות ומשכך יש לברר כי אכן מדובר באמת בהפסד ולא בפעולה וולונטרית שנעשתה מטעמי חסכון במס. חשש זה מתגבר שעה שמחילת החוב נעשית בסמוך למועד בו נוצר אצל בעל המניות רווח הון ומתגבר עוד יותר מקום בו לחברה (שכלפיה נמחל החוב) יש הפסדים צבורים (מחילת החוב היוצרת הכנסה בידי החברה לא תוביל לתשלום מס שכן ההכנסה ממחילת החוב תקוזז כנגד ההפסדים הצבורים).

נטל ההוכחה כי אפסו הסיכויים לגביית החוב מוטל על שכמו של בעל המניות. עליו להעמיד הוכחות אובייקטיביות לכך שאבדו הסיכויים לגבות את החוב. במקרה דנן לא עמד בעל המניות בנטל להוכיח כי נוצר לו הפסד כתוצאה ממחילת החוב.

תחומי עיסוק

מיסוי יחיד

מיסוי בינלאומי

מיסוי הייטק

מיסוי שוק ההון

מיסוי תאגידים

ליטיגציה
והליכי שומה

מיסוי פנסיוני

מיסוי פלילי

מיסוי מקרקעין

משרדנו מעניק מגוון שירותים משפטיים-מיסוים ללקוחותיו, הכוללים בין היתר:
  • חוות דעת משפטית המספקת כלים מקצועיים וודאות ללקוח.
  • בקשה למתן החלטת מיסוי במקרי קצה בהם הדין אינו חד משמעי, תוך ניהול מו"מ עם הגורמים הרלוונטיים ברשות המיסים.
  • ניהול דיוני שומה/ השגה מול רשות המיסים.
  • ייצוג בבית משפט בהליכים אזרחיים ופלילים.
  • ליווי שוטף של יחידים וחברות ומתן מענה מהיר לסוגיות מסויות שונות.

KARIV
L.F.
ISRAELI TAX LAW FIRM

השירות המשפטי הטוב ביותר מתקבל כתוצאה משילוב של מקצועיות ותשוקה לדבר וזה הבסיס העומד מאחורי משרדנו. הבנת צרכי הלקוח במסגרת כלל השיקולים הייחודים ללקוח ולמקרה הספציפי. שמירת קשר רציף ועדכון הלקוח בכל שלב ושלב עד סיום ההליך בעניינו והכל במטרה ליצור תקשורת בונה בין הצדדים, אשר מהווה מרכיב משמעותי להגשמת התוצאה המיטבית ללקוח. התעדכנות מתמדת בדיני המס בישראל ומחוצה לה.