מיסים עקיפים

חוק הבלו על דלק, התשי"ח-1958, מאפשר גביית מס על דלק המיוצר בישראל. בהתאם לחוק זה וכן התקנות והצווים שהותקנו מתוכו, מערך גביית הבלו מחייב מתן רישיונות ליצרני דלק, החייבים בתשלום הבלו, ומתן רישיונות למקומות הייצור. ככלל, מועד אירוע המס על פי חוק זה הוא בעת הוצאת הדלק ממקום הייצור, לשם עשיית שימוש בו בישראל.

דלק מיובא חייב בתשלום מס קניה בשיעור זהה לשיעורי הבלו החלים על הדלק. במידה שהדלק המיובא מועבר לאחסון באחד ממקומות הייצור, המעבר מתבצע לאחר תשלום מע"מ. בעת היציאה ממקום הייצור משולם בלו כתחליף למס קניה.

בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק מע"מ, החבות במס לפי החוק, תהא בעת ביצוע "עסקה". "עסקה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק, והיא כוללת 3 אפשרויות:
1. מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו, לרבות מכירת ציוד.
2. מכירת נכס אשר נוכה מס התשומות שהוטל על מכירתו למוכר או על יבואו בידי המוכר.
3. עסקת אקראי.

בנקים, חברות ביטוח וכל מי שעיסוקו הוא בכסף או ניירות ערך. הערך המוסף הכלכלי של גופים אלו מתבטא בשכר וברווח, ומשכך המע"מ מוטל על השכר והרווח של גופים אלה. גם מוסד כספי אינו זכאי לניכוי מס תשומות בגין רכישות של מוצרים או שירותים המבוצעות על ידו.

גופים שעיסוקם אינו לשם קבלת רווחים, כגון המדינה, ורשויות מקומיות. מבחינה כלכלית הערך המוסף של מלכ"ר מתבטא בשכר עובדיו. בהתאם, המע"מ בו חב מלכ"ר מוטל על שכר העובדים. מלכ"ר אינו זכאי לניכוי מס תשומות בגין רכישות של מוצרים או שירותים המבוצעות על ידו.

מכס הינו מס המוטל על ייבוא סחורות ומוצרים המכונים "טובין", ומטרתו לעודד תוצרת מקומית באמצעות מתן הגנה ליצרנים המקומיים מפני ייבוא זול מחו"ל. החקיקה המרכזית בתחום המכס היא פקודת המכס [נוסח חדש].

ככלל, מועד תשלום המס על פי פקודת המכס הוא עם שחרור הטובין מפיקוח רשות המכס. לצורך קביעת סכום המס יש לקבוע את סיווג הטובין (מהם הטובין המיובאים) ואת מחירם (ערכם של הטובין המיובאים).

מס ערך מוסף מוטל מכח חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 על עסקה בישראל, על יבוא סחורות ומוצרים, ועל מתן שירותים, בשיעור קבוע ממחיר העיסקה או הטובין. המס מוטל גם על עסקת אקראי, ובתנאי שיש לעסקה אופי מסחרי ובמסגרתה נמכרו טובין או ניתן שירות או שנמכרו מקרקעין והקונה הוא עוסק.

מע"מ הוא מס המוטל על צריכה, וממסה את הערך המוסף בכל שלב בשרשרת הייצור והשיווק – החל מהיצרן, עבור בסיטונאי ועד לקמעונאי. הערך המוסף שיוצרת כל חוליה אמור לשקף את ההפרש בין מחיר המוצר או השירות המסופקים, לסך העלויות (תשומות) ששימשו לייצור המוצר או מתן השירות.

החוק המרכזי המטיל מס קניה הוא חוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952. ככלל, המדובר במס המוטל בעיקר על מוצרים הנתפסים כמותרות כגון סיגריות, אלכוהול ורכבים. המס מוטל הן בייבוא והן בייצור מקומי, כאשר ביחס למוצרים מייצור מקומי משולם מס הקניה במועד המכירה, ובטובין מיובאים מוטל המס במועד שחרור הטובין מפיקוח המכס

מי שמוכר נכס או נותן שירות במהלך עסקיו, ובלבד שאינו מלכ"ר או מוסד כספי, וכן מי שעושה עסקת אקראי (ראו סעיף 1 לחוק). על פי החוק, עוסק זכאי לקיזוז מס תשומות (רכישות לצרכי העסק ששולם עליהם מע"מ בידי המוכר) אך ורק על סמך חשבונית מס שהוצאה כדין בידי עוסק אחר.

בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט, כי על מנת לבחון האם פעולתו של היחיד עולה כדי לעסק יש לבחון את פעילותו בהתאם ל-10 מבחנים אשר הותוו בפסיקה:
1. מבחן טיב הנכס.
2. תדירות העסקאות או הפעולות המבוצעות בו.
3. קיומו של סיכון עסקי.
4. אופן מימון העסקה.
5. קיומו של מנגנון כלכלי - פיתוח, טיפוח, יזמות ושיווק.
6. תקופת ההחזקה בנכס.
7. ידענותו ובקיאותו של הנישום בתחום אשר בו מתבצעת העסקה.
8. פעילות קבועה ומתמשכת.
9. היקף כספי נרחב.
10. מבחן הנסיבות האופפות את העסקה.