חייג עכשיו
ROY KARIV LAW FIRM | רועי קריב משרד עורכי דין
חייג עכשיו
ROY KARIV LAW FIRM | רועי קריב משרד עורכי דין
משרדנו מעניק מגוון שירותים משפטיים-מיסוים ללקוחותיו, הכוללים בין היתר:
  • חוות דעת משפטית המספקת כלים מקצועיים וודאות ללקוח.
  • בקשה למתן החלטת מיסוי במקרי קצה בהם הדין אינו חד משמעי, תוך ניהול מו"מ עם הגורמים הרלוונטיים ברשות המיסים.
  • ניהול דיוני שומה/ השגה מול רשות המיסים.
  • ייצוג בבית משפט בהליכים אזרחיים ופלילים.
  • ליווי שוטף של יחידים וחברות ומתן מענה מהיר לסוגיות מסויות שונות.

KLF
Israeli Tax Law Firm

מיסים עקיפים

רקע

למחלקת מיסים עקיפים במשרדנו הידע, המומחיות והניסיון בליווי מגוון רחב של ישויות משפטיות שונות, תוך תשומות לב והדגשה של השלכות המע"מ, הבלו, מכס או מס קניה אשר עשויים לחול. בידי המחלקה לספק מגוון פתרונות ייחודים אם על ידי מיטוב חשיפת המס של הלקוח או על ידי תכנון מראש של מבנה הפעילות בכדי למקסם את הזכויות המגיעות לו בדין (מע"מ אפס או פטור או ניכוי מס תשומות)

שירותי המשרד

על מנת להגיע לתוצאת המס הטובה ביותר עבור הלקוח, משרדנו מתכנן ומיישם אסטרטגיה מיסוית-אישית לכל לקוח, המנצלת בצורה הטובה ביותר את שלל זכויותיו להקטנת חבות המס שלו.

  • ליווי ומתן ייעוץ מס שוטף
  • pre ruling - קבלת אישורים מראש מרשות המיסים בנושאים שונים
  • מתן חוות דעת משפטיות-מיסויות מורכבות בנושאים שונים.
  • ייצוג בפני הערכאות השונות
  • ייצוג בדיוני שומה/ השגה בפני רשויות המס השונות
  • תכנוני מס מותאמים אישית לכל לקוח

החלטות בנושא

August 16, 2021

ע"מ 69931-03-19

?מה דינה של עמלה המתקבלת מגוף זר בגין תיווך פיננסי

רקע: מתווך פיננסי (ברוקר), מפגיש בין שני בנקים, אחד ישראלי והאחר זר. כתוצאה מהמפגש, נסגרת עסקה בנגזר פיננסי והמתווך הפיננסי זכאי לקבל מכל אחד מהצדדים תמורה בגין השירות שניתן. במקרה שלנו אין ספק כי התמורה המתקבלת מידי הבנק הישראלי חייבת במע"מ, אך האם הדבר נכון גם לתמורה המתקבלת מהבנק הזר או שמא על תמורה זו חל סעיף30(א)(5) לחוק?

 

 

[הבהרה: סעיף 30 לחוק מס ערך מוסף, קובע כי בעסקאות מסוימות(הקבועות בסעיף) יחול מע"מ בשיעור אפס. ברשימת ה"עסקאות" המנוית בסעיף 30(א),עליהן יחול מס בשיעור אפס, נמנה "מתן שירות לתושב חוץ" (סעיף 30(א)(5)).מיד בא הסייג לפיו "לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא..."].

 

נקודת המוצא לבחינת הזכאות לשיעור מס אפס בהתאם לסעיף 30(א)(5) אמורה להיות עיון בהסכם שנערך בין נותן השירות ובין תושב החוץ. ואם עיון זה מגלה כי השירות שביצועו נדרש על פי ההסכם יינתן "נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל", אזי במקרה זה תישלל הזכאות.  לעמדת בית המשפט, כאשר האינטרסים והרצונות של שני מקבלי השירותים אינם זהים וכל אחד מהם מוכן לשלם כסף למי שיביא, ככל שניתן בתנאים השוררים בשוק, למימוש האינטרסים שלו באופן מיטבי, נמצא בסיס לומר כי בפנינו שירותים שונים ומופרדים – משכך, זכאי המתווך לדרוש מע"מ בשיעור אפס בגין התמורה המתקבלת מהבנק הזר.

 

יחד זאת, ראוי להבהיר, כי מנהל מע"מ העלה טענה נוספת, שהיות וההסכם נערך בישראל המדובר בנכס בישראל ומשכך בהתאם לתקנה 12א(א) לתקנות מע"מ הקובעת, כי סעיף 30(א)(5) לחוק לא יחול על שירות שניתן לגבי נכס המצוי בישראל, אין המתווך זכאי להנות מהטבת המס. בית המשפט סירב לדון בטענה זו היות ועלתה לראשונה רק בסיכומי מנהל מע"מ.

July 14, 2021

רע"א 8901/20

רישום חייב ברישום כעוסק

סעיף 52(א) לחוק מע"מ, שכותרתו "חובת רישום", קובע כי "עוסק, מלכ"ר ומוסד כספי חייבים ברישום, במועד ובדרך שנקבעו". סעיף זה אינו מגלה במישרין מתי חל ה"מועד" שבו מתחילה חובת הרישום, או היכן "נקבע" מועד זה. לא ניתן ללמוד על המועד אף מתקנות מס ערך מוסף (רישום). נדגיש, כי בספרות המקצועית נאמר, כי סעיף 52 הוא סעיף מסגרת, ויש לקרוא אותו כסעיף המגדיר באורח כללי את חובת הרישום.

 

לעמדת בית המשפט העליון, מועד הרישום לא יכול לחול לפני שבוצעה העסקה הראשונה או שניתן שירות במהלך עסקו של חייב. אולם, בהתאם לסעיף 52(ב) לחוק, מי שנמצא רק בשלבי הקמת עסק, אך טרם מכר נכס או נתן שירות, רשאי להירשם כ"עוסק" אצל המנהל, בנסיבות המתאימות, אם כי הוא אינו מחויב לעשות כן. מציין בית המשפט, כי אף שעוסק שנרשם ברשות כאמור, צריך לציין בפני  מנהל מע"מ את התאריך המשוער שבו יתחיל למכור נכסים או לתת שירות.

 

סעיף 54 לחוק, מסמיך את מנהל מע"מ לרשום ברישום ארעי חייב שלא עמד בחובתו להירשם כעוסק. בנוסף יובהר, כי מטרת הסעיף הינה להסמיך את מנהל מע"מ לרשום את מי שחייב ברישום ונמנע מלעשות כן, ובכך להביא לתיקון מסוים של מחדלו של העוסק החייב ברישום. אלא שאף לאחר רישום כאמור, סעיף זה אינו פוטר את החייב להירשם, וחובתו לפי סעיף 52לחוק מע"מ בעינה עומדת.

May 18, 2021

ע"מ 2013-10-18

גביית חוב מס של חברה מבעלי החברה בהתאם להוראות סעיף 106ב לחוק מע"מ

מנגנון הגביה של מס הערך המוסף הוא כאמור מנגנון של גבייה עצמית, שנועד לאפשר גביה מדויקת ומהירה, שלא תחייב מנגנוני בדיקה ופיקוח מורכבים. הואיל ומנגנון הגביה העצמית עלול לפתוח פתח להתחמקויות ומרמה, אשר יפגמו באפקטיביות של גביית המס, מקנה חוק מס ערך מוסף למנהל סמכויות להטיל סנקציות אזרחיות ממשיות במקרים של הפרת ההוראות, לשם הרתעה, מניעת מרמה ומניעת שימוש לרעה.

 

לצד ה"סנקציות" האזרחיות המוטלות על פי חוק מס ערך מוסף בשל הוצאת חשבוניות פיקטיביות, או בשל ניכוי מס תוך הסתמכות עליהן, מעניק חוק מס ערך מוסף למנהל סמכויות נרחבות שנועדו לאפשר את אכיפת המס וגבייתו. לשם כך נקבעו בחוק מס ערך מוסף, בין היתר, מספר הוראות המאפשרות הרמת מסך סטטוטורית לשם גביית חוב מס מצד שלישי, שאינו החייב.

 

סעיף 106 ב' בחוק מס ערך מוסף, מסמיך אפוא את המנהל לבצע "הרמת מסך סטטוטורית", לקבוע כי גם "בעל תפקיד" חייב בחוב המס של החברה, וכפועל יוצא לגבות את חוב המס של החברה מ"בעל התפקיד". "בעל התפקיד" שממנו ניתן לגבות את חוב החברה, אינו רק "מנהל פעיל" בחברה, אלא כל מנהל, וכן "שותף", או "בעל שליטה" כהגדרת מונח זה בסעיף 119 א בפקודת מס הכנסה. בנקודה זו חשוב להבהיר, כי סעיף 106ב אינו מגביל את נקיטת ההליכים כנגד אורגן אחד בלבד מבין בעלי התפקידים, ובלשון אחר - אין במינוי מנהל לניהול ענייניה של החברה כדי לפטור את בעל השליטה מאחריותו על פי הסעיף, ככל שידע על ביצוע המעשים וככל שלא נקט באמצעים סבירים כלשהם למנוע אותם.

 

לקראת סיום נציין עוד נקודה חשובה - נקיטת הליכים על פי סעיף 106ב בחוק מס ערך מוסף אינה מותנית בכך ש"בעל התפקיד" שנגדו ננקטים ההליכים הפיק רווחים או שלשל את הכסף לכיסו.

October 18, 2020

החלטת מיסוי 0451/20

החבות במס בגין מתן שירותי תמיכה בתוכנה לעוסק תושב אזור אילת

עובדות: חברת תוכנה מספקת ללקוחותיה תוכנה למחשב. לקוחות אשר רכשו מחברה תוכנה, מקבלים מידי שנה הצעה לקבלת שירות שוטף (עדכונים וסיוע בתפעול התוכנה) ובנוסף (ובמנותק מהשירות האמור),מציע החברה שירותים מקצועיים. לחברה קיימים לקוחות באילת אשר רשומים במשרד מע"מ אילת כעוסק תושב אזור אילת.

הבקשה: עמדת רשות המיסים לגבי חבות במע"מ החלה על השירותים שניתנים על ידי החברה לעוסקים באילת לצורף עיסוקם באילת.

החלטה: סעיף 6לחוק אזור סחר חופשי באילת ותקנה 20א' לתקנות אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) קובעים, כי מע"מ בשיעור אפס יחול בהתקיים התנאים הבאים:

1.       השירות ניתן לעוסק תושב אזור אילת לצורך עסקו באילת.

2.       השירות ניתן לצורכי התקנה, הפעלה, תחזוקה או הבטחת תקינותם של מכונה לעיבוד נתונים (מחשב) או לגבי תוכנה המותקנת על גבי המחשב (להבדיל משירות הניתן, לשם הדוגמא, בנוגע להקמה או תחזוקה של אתר אינטרנט).

3.       התוכנה, שלגביה ניתן השירות, מותקנת על גבי מחשב ואין מדובר בטובין שאינם מחשב אך מכילים בתוכם רכיב מחשובי.

4.       על גבי המקור והעתקים של החשבונית, נשוא השירות, נרשמו שמו ומספר הרישום במשרד מס ערך מוסף של העוסק תושב אזור אילת אשר לו ניתן השירות.

לאור האמור, השירותים המקצועיים הניתנים על ידי החברה לעוסקים באילת אינם מסוג השירותים הנהנים מהטבת המס ועל כן חייבים בשיעור מס מלא. מנגד שירותי התמיכה בתוכנה הניתנים על ידי החברה לעוסקים באילת כן נהנים מהטבת המס ומשכך חייבים במע"מ בשיעור אפס.  

October 18, 2020

החלטת מיסוי 3109/20

החבות במס בגין הוצאות מימון ערבות להבטחת השקעות של רוכשי דירות

רקע: חברה בענף הנדל"ן עוסקת בייזום ובניית דירות מגורים. בהתאם להוראות חוק המכר (דירות)(הבטחת השקעות של רוכשי דירות), נדרשת החברה להבטיח את הכספים ששילמו לה הקונים על חשבון מחיר הדירה, באמצעות מסירת ערבות בנקאית או העמדת פוליסת ביטוח מחברה מבטחת –הערבות (הכספים ששילמו הקונים מועברים לחשבון ליווי בנקאי וכנגדם מנפיק הגורם המבטח את הערבות).

 העמדת ערבות לטובת הקונה כרוכה בעלויות מימון, אשר ממומנות על ידי החברה ומשולמות מתוך כספי התמורה שהופקדו בחשבון הליווי, כך שסכומים שמקבלת החברה מתוך חשבון הליווי הם לאחר ניכוי הוצאות עלות מימון הערבות.

 השאלה המשפטית: האם הוצאות בגין עלות מימון ערבות, הן בבחינת "הוצאות לטובת צד שלישי" כמשמעותו בתקנה 6(א) לתקנות מס ערך מוסף ועל כן אינן מהוות חלק ממחיר ה"עסקה" כמשמעותו בסעיף 7 לחוק מע"מ?

החלטה: תקנה 6לתקנות מע"מ נדונה בהרחבה על ידי בית המשפט העליון בעניין צ.ד.א אחזקה ושירותים. שם נקבע, כי כדי שהוצאה תוכר כהוצאה לטובת צד שלישי עליה לעמוד בתנאים מהותיים ובתנאים טכניים. לעניין התנאים המהותיים נקבע כי, על מנת שסכומים שמשלם הלקוח לא יחשבו כחלק ממחיר העסקה יש לבחון את הניתוק בין העוסק לבין הסכומים המועברים באמצעותו, זאת מבלי שתהיה לעוסק נגיעה של ממש בהם, כמו כן יש לבחון מי יצר את החיובים (העוסק או הלקוח).

 לאור האמור לעיל, ומאחר ובהסכם המכר (שאליו לא צורף מסמך עלות מימון הערבות), אין כל התייחסות לעובדה כי עלות מימון הערבות חלה על הקונה והחברה רק משלמת אותן בעבורו עמדתנו היא, כי עלויות מימון הערבות בהסכמי המכר, שאליהן לא צורף נוסח הזהה בתוכנו למסמך עלות מימון הערבות, מהוות חלק אינטגרלי ממחיר העסקה בהתאם לסעיף 7 לחוק, על כן יחול מע"מ בשיעור מלא על מלוא התמורה כפי שהוסכמה בין הצדדים, ולא יחולו לגביהן ההוראות הקבועות בתקנה 6(א) לתקנות מע"מ. פועל יוצא הוא, כי החברה אינה רשאית להוציא הודעת זיכוי ולהקטין את מחיר עסקאותיה בגובה עלויות מימון הערבות.

 יחד עם זאת, לאור העובדה שסעיף 3א(ב) לחוק המכר קובע, כי עלות מימון הערבות לא תחול על המוכר אם על פי הסכם המכר המוכר נושא בהוצאות אלה בשביל הקונה, רשות המיסים מאשר, כי עלויות מימון הערבות לא יהוו חלק ממחיר העסקה במידה ויתקיימו כל התנאים הבאים:

1.       בעת חתימת הסכם המכר עם הקונה, תהא התייחסות בנוסח זהה לתוכן הרשום במסמך עלות מימון הערבות, בין אם כנספח ובין אם בחוזה עצמו וכי אותם התנאים המצוינים בהסכם או בנספח כאמור יתקיימו בפועל והאמור הוא בהתאם להוראות סעיף 3א(ב)לחוק המכר.

2.       בכל המסמכים שיחתמו בקשר למכירת דירת המגורים, לרבות הסכם הליווי שעליו תחתום החברה עם המבטח לא יצוין, באף הקשר, כי הוראות סעיף 3 א(ב) לחוק המכר לא חלות.

3.       במסמך החיוב שיוציא המבטח לחברה בגין עמלת מימון הערבות, יפורט שם הקונה וסכום עמלת הערבות שעל החברה לשלם בשביל הקונה וכי העתק ממנה יימסר לקונה.

4.       בחשבונית המס שתוציא החברה בגין מכירת דירת המגורים לקונה, יצוין במפורש, כפריט נפרד, גובה הסכום שמהווה הוצאות בשביל הלקוח, תוך פירוט טיב ההוצאה "חיוב בגין עמלת ערבות חוק מכר" ובגין רכיב זה לא יגבה מע"מ מהקונה. למען הסר ספק יובהר, כי סכום זה לא יהא גבוה מהסכום שמשלמת החברה למבטח.

October 18, 2020

הודעת זיכוי בגין חוב אבוד למע"מ – הוראת שעה (תקנות מס ערך מוסף)

פורסמו תקנות מס ערך מוסף (הורא תשעה מס' 3), התש"ף-2020 ("התקנות") (קישור לתקנות).

בגדרן של התקנות נקבעה הוראת-שעה לתקופה 22.3.2020–31.10.2020 לפיה בחישוב תקופת שלוש השנים הקבועה בתקנה 24א(ג)לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 לגבי הוצאת הודעת זיכוי בגין חוב אבוד במע"מ ("תקופת שלוש השנים") לא תבוא במניין התקופה שמיום 22.3.2020ועד ליום 31.5.2020 ("התקופה הקובעת").

זאת, בכפוף לקיומם שלשני התנאים המצטברים הבאים: (א) מועד תחילתה של תקופת שלוש השנים חל לפני תום התקופה הקובעת; (ב) מועד סיומה של תקופת שלוש השנים חל בתקופה הקובעת או בחודשיים שאחריה.

October 18, 2020

ע"מ 15803-02-1

מע"מ בשיעור אפס בגין שירותים לתושב חוץ

[הבהרה: משמעות הטבת מס בשיעור אפס היא, כי העוסק זכאי לנכות את מס התשומות הגלום בחשבוניות וזאת למרות שהוא אינו משלם מס ערך מוסף בגין העסקה].

רקע: המערערת(חברה תושבת ישראל), הינה חברת בת של חברה זרה (אמריקאית). בתחילה העניקה המערערת לחברה הזרה שירותי מו"פ ולאחר מכן שירותי שיווק ומכירה ותמיכה ללקוחות בישראל(שרכשו את המוצר מהחברה הזרה). בגין השירות האמור, שילמה החברה הזרה למערערת על בסיס מודל Cost+.

עמדת המשיב: לשיטת המשיב (רשות המיסים), שירותי השיווק והתמיכה בלקוחות אשר סופקו על ידי המערערת לחברה הזרה, ניתנו גם לתושב ישראל בישראל בנוסף לחברה הזרה ולכן בהתאם לסייג בסעיף30(א)(5) לחוק מע"מ, המערערת אינה זכאית להטבה של מע"מ בשיעור אפס.

עמדת המערערת: לשיטת המערערת, החריג לסייג חל במקרה דנן, שכן היות ומחיר השירות הניתן לחברה הזרה מהווה חלק מערך השירותים המיובאים.

החלטת בית המשפט: סעיף 30 (א )( 5) לחוק מע"מ קובע הטבה של מס בשיעור אפס בעסקאות למתן שירות לתושב חוץ. יחד עם זאת, הסעיף קובע, כי ”לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל..” בהתאם לפסיקה, די בכך שקיים גם תושב ישראל שנהנה מהשירות, בכדי לשלול את ההטבה הגלומה בסעיף. עם זאת גם נקבע, כי שירות זניח או בלתי משמעותי לא ייחשב בגדר "שירות" אשר מצדיק את שלילת ההטבה של מס אפס לפי הסעיף. במקרה דנן, המערערת לא הצליחה להוכיח, כי היא עונה לדרישות החריג לסייג ומשכך דחה בית המשפט את ערעורה.

September 11, 2020

ע"מ 27953-11-18

השכרת נדל"ן כעסק? ביטול רטרואקטיבי לעוסק מורשה

רקע: המערערת הגישה בקשה למשיב (מנהל מס ערך מוסף – תל אביב) לביטול רטרואקטיבי של רישומה כעוסק, וזאת לאור כך שתוכניתה העסקית להקים בית מלון, לא יצא אל הפועל. נציין, כי המערערת נרשמה כ"עוסק" ורכשה בניין כדי להופכו לבית מלון, אך בעקבות תיקון חקיקה שנקבע כהוראת שעה, הדבר כשל. עוד נוסיף, כי המערערת השכירה חלק מהבניין שרכשה.

עמדת המערערת: לטענת המערערת הכנסתה מהשכרת הבניין הינה הכנסה פאסיבית, שכן אין המדובר במהלך עסקיה,שכאמור לא יצאו אל הפועל.

עמדת המשיב: לטענת המשיב יש לדחות את בקשת המערערת, שכן המערערת הציגה מצג בפני רשויות המס כאלו ישלה פעילות עסקית, וההשכרה של הבניין מצדיקה את הותרת המערערת כ"עוסק".בנוסף טוען המשיב, כי כישלונה של המערערת בהגשת חזונה, אינו מצדיק ביטול רטרואקטיבי של רישומה כעוסק.

החלטת בית המשפט: המערערת אינה חולקת על כך כי נכון לתחילת פעילותה העסקית , היא ביקשה להקים עסק שלמלונאות. במצב דברים זה, בצדק היא דיווחה על פעילותה כפעילות עסקית, שכן לכך היו  פניה והיא נקטה פעולות של ממש להגשמת מטרה זו, אשר נראתה סבירה באותה העת. אלא שאז נקבע חוק התכנית הכלכלית. כתוצאה משינוי זה, המערערת לא החלה כלל בביצוע הפעילות העסקית שתכננה. במצב דברים חריג זהו לאחר שבית המשפט הגיע למסקנה,  כי ההשכרה שביצעה המערערת אינה עולה כדי עסק, אין זה אלא מן ההגינות לאפשר למערערת לעמוד על כך כי היא תמוסה בהתאם למציאות שהתרחשה בפועל ולא בהתאם לרחשי ליבה אשר כלל לא  התממשו.

במקרה כגון זה, אין כל טענה של חוסר תום לב מצד המערערת ושינוי הנסיבות החיצוני שנגזר  עליה, מצדיק שלא לגזור עליה מניעות. אף השתק שיפוטי אין לו מקום כאן. המערערת אינה מתנערת מהמצג שהציגה בשעתו, אלא שבצדק היא טוענת כי בדיעבד מתברר כי מצג זה נבע מתקוות שלא התממשו. לאור האמור, בית המשפט מקבל את ערעור המערערת וקובע, כי עליה להשיב את מס התשומות שניכתה ומנגד היא זכאית לקבל את מס העסקאות עליהן דיווחה. בנוסף, לאור כך שהשכרת המבנה אינה פעילות עסקית, המערערת אינה זכאית לקזז את הפסדיה כנגד הכנסה זו.

January 28, 2020

ע"מ 30507-03-19

מתי מנהל מע"מ יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 61(א) לחוק מע"מ ויבטל רישומה של חברה כ"עוסק"?

החלטת בית המשפט: ככל שהמנהל, מגיע למסקנה, בהסתמך על תשתית ראייתית מספקת, מהימנה וסבירה, כי אדם אשר נרשם כ"עוסק" לא הקים בסופו של יום עסק, או שהעסק שהקים חדל מלהתקיים, וכן כאשר מתעורר חשש סביר שהעוסק משתמש בעסקו לביצוע פעולות בלתי חוקיות, מוסמך המנהל להורות על ביטול רישומו כ"עוסק" והכל בשים לב למעמד המיוחד- הזכות לחופש העיסוק המעוגנת ב"חוק יסוד: חופש העיסוק". על כן, יש מקום לאזן בין האינטרסים לביטול רישומו של אדם כ"עוסק" – דבר העלול לגרום לו נזק בשל הפסקת פעילותו מול לקוחותיו (לרבות פגיעה במוניטין, בתקבוליו העסקיים ובלקוחותיו שאינם מורשים לנכות את מס התשומות). לבין אי מתן האפשרות למנהל מע"מ לסגור את תיק העוסק במטרה למנוע, בזמן אמת ולא בדיעבד, רישומם סרק של חשבונית שאין בבסיסה עסקת אמת וניכוי המס על פיה נעשה שלא כדין. יש להבהיר, כי בחר המנהל לעשות שימוש בסמכותו ולבטל את רישומו של אדם כ"עוסק", לאפשר למי שההחלטה נוגעת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו בטרם תתקבל ההחלטה על ביטול או שינוי רישומו כ"עוסק". במקרה דנן, המערערת לא הצליחה להוכיח כי היא מקיימת פעילות עסקית אמיתית וכי לא נועדה לשמש פלטפורמה לפעילות בלתי חוקית להפצה ולניכוי של חשבוניות מס שהוצאו שלא כדין. על כן, בדין ביטל מנהל מע"מ את רישומה כעוסק מורשה לעניין חוק מע"מ – הערעור נדחה.

January 28, 2020

ע"מ 12491-02-17

האם במכירת מקרקעין, שהתוכנית היזמית לגביהן לא יצאה אל הפועל חייבת במע"מ?

רקע: בשנות ה-90 רכשה המערערת א', זכיות במקרקעין בתל אביב. בחלוף מספר שנים, מכרה המערערת א' מחצית מזכויותיה במקרקעין למערערת ב' (להלן: "החברות") – בכוונת החברות היה להרוס בניין קיים במקרקעין, לבנות בניין חדש תחתיו ולמכור יחידות בבניין החדש. תוכנית זו לא יצאה אל הפועל. בשנת 2012, מכרו החברות את זכויותיהן במקרקעין לצדדים שלישיים. בהתאם להסכם המכר בין החברות לצדדים השלישיים, אם אכן יוטל מע"מ על המכירה, אזי המס יתווסף למחיר הזכויות והרוכשים יישאו בו –נבהיר כי היות ומדובר בגורמים פרטיים הם לא יהיו זכאים לנכות את המס כמס תשומות.

עמדת מנהל מע"מ: הזכויות במקרקעין נמכרו על ידי החברות במהלך עסקיהם ועל כן נעשתה "עסקה" החייבת במס לפי חוק מע"מ.

עמדת החברות: לטענתם,חרף הכוונה המקורית ליזום בנייה ולמכור יחידות, הזכויות לא נמכרו במהלך עסק או כנכס ששימש בעסק.

החלטת בית המשפט: המבחנים השונים לבחינת קיומו של עסק(קביעות ורציפות הפעילות, תדירות העסקאות, ההיקף הכספי של ההשקעות, סוג הנכס מושא הפעילות, קיום מנגנון תפעולי, בקיאות בענף, מעשי השבחה, מעשי שיווק, נטילת מימון זר, ייעוד התמורות ומבחן גג המביט על כלל הנסיבות), מעלים קושי הנעוץ ביישום המבחנים ובמתן משקל לסממנים השונים במקרה הקונקרטי. במקרה דנן, אין מחלוקת כי תחילה עניינם של החברות בנכס היה עסקי וכוונתם הייתה להשיא רווח עסקי ממיזם הבנייה, לרבות ממכירת היחידות, אלא שמיזם הבנייה לא קרם עור וגידים. בנסיבות מסוימות, מיזם עסקי עלול להיות מסוכל בשל מכשול חיצוני ואובייקטיבי, המונע כליל את ניהול העסק כמתוכנן או לכל הפחות, מונע את ניהולו באופן כדאי מבחינה כלכלית – נסיבות שלא התקיימו בעניינו. במקרה דנן, החברות לא עמדו בנטל השכנוע כי בנסיבות המקרה לא התקיימה"עסקה" (בחלופה הראשונה או השנייה להגדרה זו בחוק מע"מ). לאור האמור, דוחה בית המשפט את ערעור החברות.

December 2, 2019

ע"מ 9136-04-18

מע"מ בשיעור אפס בגין שירותי שיווק לקבוצת חברות זרות

רקע: המערערת הינה חברה ישראלית המספקת שירותים לקבוצת חברות זרות. למערערת שני מקורות הכנסה: האחד – תשלומים שקיבלה מהחברה הזרה בגין שיווק קרנות של החברה הזרה ללקוחות מוסדיים בישראל (להלן: "פעילות שיווק הקרנות"). השנייה – תשלומים שקיבלה מחברות מקבוצת החברות הזרות בגין שיווק שירותי בנקאות פרטית ליחידים (להלן:"שיווק שירותי בנקאות"). לאור פעילותה, המערערת דיווחה על הכנסותיה כחייבות בשיעור מע"מ אפס (סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ.

[הבהרה: סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ קובע מס בשיעור אפס על "מתן שירות לתושב חוץ" אלא אם כן "נושא ההסכם הוא מתן שירות בפועל, נוסף על תושב החוץ,גם לתושב ישראל בישראל". לצד זאת, כדי לא לפגוע בתכלית ההטבה שהיא עידוד שירותי יצוא מישראל,מקובל, כי ככל שהשירות שניתן לתושב ישראל הוא שירות זניח, אגבי, לא משמעותי וכיו"ב, לא יהיה בו כדי למנוע את הטבת המס לעוסק המעניק את שירותיו לתושב החוץ]

טענת המערערת: שיווק הקרנות ושיווק שירותי הבנקאות ניתנו לקבוצת החברות הזרות ולא ללקוחות בישראל. המערערת מבקשת מבית המשפט לקבוע, כי כלל פעילותה חייבת במע"מ בשיעור אפס. לחילופין, היא מבקשת להורות על פיצול התמורה באופן שרק חלק התמורה המיוחס לפעילות עבור תושבי ישראל יחויב בשיעור מע"מ מלא ויתרת התמורה תחויב בשיעור אפס.

טענת המשיב: המשיב דוחה את עמדת המערערת וקובע, כי לשיטתו, השימוש בטרמינולוגיה של "שיווק"ו"קידום מכירות" אינו יכול לסייע למערערת בקבלת ההטבה, משום ששירותי שיווק הם כשלעצמם בגדר שירותים הניתנים לא רק לתושב חוץ, אלא גם ללקוחות בישראל. מהות השירות שניתן בישראל הוא שיווק הקרנות הזרות ושירותי הבנקאות הפרטית ובמסגרת זו ניתן שירות גם לתושבי ישראל בישראל. לכן,לא ניתן לומר כי השירות "נכפה" על תושב ישראל במסגרת פעילות שיווק זו.

החלטת בית המשפט: המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי לא ניתן על ידה "שירות" לתושבי ישראל, הן בתחום שיווק הקרנות והן בתחום שירותי הבנקאות. ממכלול הראיות עולה, כי המערערת נתנה ללקוחות תושבי ישראל מענה שוטף, נגיש ומידי לכל שאלה ודרישה וכן סיוע אדמיניסטרטיבי. שירותים אלה לא היו שוליים או זניחים אלא מהותיים וישירים באופן מובהק. התוצאה של חיוב מלוא התגמול במע"מ בשיעור מלא, גם כאשר השירות שניתן לתושבי ישראל אינו השירות העיקרי, אינה מניחה את הדעת. המציאות במתן שירותי שיווק בישראל עבור תושב חוץ הינה מורכבת יותר, כך במיוחד בעת האחרונה שבה מתרחבת הפעילות העסקית הבינלאומית תוך שילוב של ישראלים בפעילות זו. נראה כי בתחומים אחרים ידע המחוקק לתת מענה למורכבות דומה באמצעות קביעת נוסחה המאפשרת הכרה בחלק הפטור ממס במצב בו מתקיימת פעילות מעורבת (ראו לדוגמה תקנה 18 (ב) לתקנות מע"מ בעניין תשומות מעורבות).

November 19, 2019

ע"מ 49963-03-17

מע"מ בשיעור אפס בגין מכירת נכס בלתי מוחשי

רקע: המערערת עוסקת בפיתוח ועיצוב מערכות מזנונים מודולריות, כאשר הפיתוח והעיצוב נעשה בישראל ואיתור המקורות לחומרי הגלם, רכישתם וייצורם מבוצע מחוץ לישראל (וייטנאם). ואילו מכירת המערכת נעשית בארה"ב.

[הבהרה: מס ערך מוסף נועד למסות כל גורם ב"שרשרת הייצור", בהתאם לתוספת הערך שהוא תרם למוצר. על מנת שהמיסוי יחול אך ורק על הערך המוסף, רשאי העוסק לנכות ממס העסקאות  שהוא חב בו את מס התשומות].

עמדתה מערערת: התשומות המושקעות על ידה בישראל משמשות לייצוא קניין רוחני (הידע, העיצוב והפיתוח הייחודיים שמקורותיהם בישראל המיושמים ומוטמעים בייצור ומכירת המערכת). על כן, פעילותה מהווה מכירה של נכס בלתי מוחשי לתושבי חוץ החוסה תחת שיעור מס אפס לפי סעיף 30(א)(2) לחוק מס ערך מוסף, ומכאן גם מותר בניכוי.

עמדת המשיב: המערערת אינה מוכרת נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ, היות והייצור והמסחר במוצרי החברה לא נעשה בישראל ומרכיב הפיתוח והעיצוב המוטמעים במערכת אינם משמעותיים.

החלטת בית המשפט:  אכן המערערת מפתחת ומעצבת את המערכת, אלא שלא ניתן להתעלם מן העובדה כי בסופו של יום המערערת מוכרת ללקוחותיה נכס מוחשי המיוצר בחו"ל ונמכר בחו"ל. על כן, לא ניתן להתייחס למערערת כ"חברת פיתוח". פעילותה של המערערת היא בפיתוח המוצרים בישראל, ייצורם בווייטנאם ומכירתם בארה"ב. על כן ברור הוא כי אין לקבל את עמדתה לפיה כלל עסקאותיה הן מכירות של נכסים בלתי מוחשיים החייבות בשיעור מס "אפס", באופן המצדיק ניכוי כל מס תשומותיה בישראל. יתרה מכך, פיתוח ועיצוב אינן בבחינת זכות בקניין רוחני או נכס בלתי מוחשי כלשהו. פיתוח ועיצוב הן הפעולות אשר כתוצאה מהן אפשר ותיווצר זכות בקניין רוחני הראוי להגנה לפי הדין. המערערת לא הוכיחה קיומו של נכס בלתי מוחשי שאותו היא מייצאת ומוכרת לתושב חוץ ומכאן גם הכשל בטיעונה.

October 25, 2019

ע"מ 9652-01-17

ניכוי מס תשומות בגין רכישת ארוחות ושכירת כלי רכב לעובדים

השאלה המשפטית: האם המערערת רשאית לנכות מס תשומות בגין רכישת תלושים לארוחות ושכירת כלי רכב פרטיים (מחברות להשכרת רכב) עבור עובדיה, וזאת בהתחשב במגבלות הקבועות בתקנות מס ערך מוסף?

[הבהרה: בהתאם לסעיף 38 לחוק מע"מ, ניתן לנכות כמס תשומות רק מס ערך מוסף ששולם על רכישת או על קבלת נכסים או שירותים על ידי עוסק ובתנאי שהם לצרכי העסק או לשימוש בעסקו של העוסק. חריג לאמור, מתקבע בסעיף 41 לחוק מע"מ, הקובע כי אין לנכות מס על תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה החייבת במס].

עמדת המערערת: אי הכרה בתשומות אשר שימשו לצרכים עסקיים,מנוגדת לעקרון ההקבלה ולהוראות סעיף 38 לחוק מע"מ. בנוסף, טוענת המערערת, כי יש לפרש בצמצום את תקנות מע"מ המגבילות את זכות ניכוי מס התשומות וכפועל יוצא לאפשר ניכוי בשיעור יחסי (בין השימוש הנעשה לצורכי העסק לבין כלל השימוש).

החלטת בית המשפט: רכישת תלושים וארוחות: משבחרה המערערת לקבל על עצמה לסבסד ארוחות לעובדיה, דינה כדין כל מעביד שאינו רשאי לנכות מס תשומות בגין הטבה שנתן לעובדיו, אלא בתנאי תקנה 15א לתקנות מע"מ. אין בעובדה שצמחה למערערת, כמעביד, תועלת מסוימת מהארוחות שרכשה לעובדיה כדי לשלול את תחולת תקנה 15א. ומשכך גם אין לקבל את טענתה כי יש לפצל את התשומות ולהתיר לה בניכוי את החלק המייצג את טובת המעביד תוך יישום תקנה 18 לתקנות מע"מ (שימוש בתשומה מעורבת). תקנה 15א נועדה להבטיח דיווח ותשלום מע"מ בגין עסקה שעניינה מכירת נכס או מתן שירות מהמעביד לעובדיו כצרכנים סופיים. יישום תקנה 18 בנסיבות אלו,יעקוף את דרישת הדיווח שבתקנה 15א וירוקן אותה מכל תוכן. שכירת רכב פרטי: תקנה14, מצד אחד אוסרת על ניכוי מס תשומות במכירה או השכרה של רכב פרטי ומצד שני מאפשרת ניכוי מס תשומות בגין הוצאות האחזקה השוטפת של הרכב. ככל שמדובר ברכבים המשמשים גם לצרכי העסק וגם לצרכים פרטיים, יותר בניכוי החלק היחסי ששימש לצרכי העסק.  

October 7, 2019

ע"מ 14338-02-15

חיוב במע"מ בגין רווחי חברה ממסחר באופציות מכוח סעיף 19(ב) לחוק מע"מ

רקע: המערערת פתחה תוכנה לשימוש בשוק ההון. מטרת התוכנה- סיוע בביצוע עסקאות בתדירות גבוהה ובניהול וגידור סיכוני מסחר (להלן: "התוכנה"). טרם המוצר שווק ונמכר ללקוחות, סווגה המערערת כ"עושה שוק" בבורסה לניירות ערך בתל אביב. המערערת השתמשה בתוכנה להוכחת יכולות ואמינות התוכנה תוך שהיא מבצעת פעולות רבות של רכישה ומכירה של אופציות בבורסה (להלן: "פעילות עצמית בשוק ההון"). בגין פעילות זו, נצמחו למערערת רווחים בנוסף לגמול שקיבלה מן הבורסה עבור תפקידה כ"עושה שוק".

[הבהרה: חוק מע"מ דן בשלושה מסלולים למיסוי מסחר בניירות ערך: מסלול א': החרגה גורפת הן לפי סעיף 2 לחוק - ניירות ערך ומסמכים סחירים, אינם בבחינת "מיטלטלין" או "נכס" בהתאם לחוק מע"מ ולפיכך מכירתם אינה מהווה "עסקה" לצורך חוק מע"מ. והן לפי סעיף 1 לחוק - הגדרת המונח"מכר" בחוק מע"מ ממעטת ".. פעולה בנייר ערך הנסחר בבורסה". מסלול ב': מיסוי על בסיס "נטו" לפי סעיף 19(ב) ו-9לחוק. מסלול ג': הטלת מס שכר וריווח לפי הצו בצירוף סעיף 4(ב) לחוק.].

עמדת המשיב: המערערת חייבת במס ערך מוסף על רווחיה מהפעילות העצמית בשוק ההון, וזאת מכוח סעיף 19(ב) לחוק מע"מ.

עמדת המערערת: אין לחייב את המערערת במס ערך מוסף בגין הרווחים שנצמחו לה במסגרת פעילותה העצמית בשוק ההון, שכן סעיף 19(ב) לחוק מע"מ חל רק במקרים של "תיווך" ולא על פעילות בחשבון נוסטרו (פעילות עצמית בשוק ההון).  

החלטת בית המשפט: לדעת בית המשפט סעיף 19(ב) חל במקרה דנן. אמנם המערערת פעלה מבחינה טכנית מתוך חשבון "נוסטרו" – קרי, לא שימשה ברוקר או שלוח הפועל בשם לקוחות, אולם מהות התפקיד כ"עושה שוק" הייתה כאמור תיווך פיננסי, דהיינו עשיית פעולות שתכליתן שכלול השוק והגברת המסחר בו. בנוסף לאמור בחן בית המשפט את הפעילות העצמית בשוק ההון של המערערת בהתאם למבחני הפסיקה לבחינתו של עסק והגיע למסקנה, כי פעילותה העצמית בשוק ההון עולה כדי עסק ומשכך יש לחייבה במס ערך מוסף.

September 25, 2019

פסיקת בית המשפט המחוזי - ע"מ 1409-06-18

זקיפת הכנסה מדיבידנד ליחיד, בשל כספי מס תשומות שקוזז שלא כדין בחברות שבבעלותו ובשליטתו

רקע: המערער והחברות שבבעלותו המלאה, הורשעו על פי הודעתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות לפי חוק מע"מ בגין ניכוי מס תשומות שלא כדין ובכוונה להשתמט מתשלום מס (הליך פלילי). לאור האמור, מנהל מע"מ הוציא לחברות שומות כפל מס(הליך אזרחי) והן הגישו ערעור על שומות אלו שנדחה. בנוסף, פקיד השומה (המשיב בהליך דנן – גם הליך אזרחי) הוציא לחברות שומות לפי פקודת מס הכנסה בגין דיווח בחסר לאחוז הרווח הגולמי של החברות וקבע אותו על 4%, חלף אחוז נמוך יותר שדווח על ידי החברות. בנוסף, קבע פקיד השומה כי יש לחייב את החברות בהכנסה בגובה מס התשומות שקוזז שלא כדין. לחלופין, קבע פקיד השומה כי יש לחייב את המערער כמי שהפיק הכנסות (באופן אישי) בגובה מס התשומות שקוזז שלא כדין על ידי החברות או לחילופי חילופין יש לחייב את המערער כמי שקיבל לידיו דיבידנד מתוך ההכנסות שנצמחו לחברה בגין מס התשומות שקוזז שלא כדין. החברות בחרו שלא להגיש ערעור על השומות שהוצאו להן על ידי המשיב והן הפכו לסופיות.

החלטת בית המשפט:  משמעות אי הגשת הערעור על ידי החברות בגין השומות שהוצאו להן על ידי המשיב היא כפולה: א – החברות לא חולקות כלל על קביעת המשיב בדבר שיעור הרווח הגולמי שקבע המשיב ( 4%) ב – החברות לא חולקות על קביעת המשיב לפיה נצמחה בידן הכנסה בגובה מס התשומות שקוזז על ידן שלא כדין.  בנוסף קובע בית המשפט, כי אין לקבל את טענת המערער לפיה החברות בבעלותו לא החליטו על חלוקת דיבידנד, וממילא לא חילקו לו דיבידנד בפועל וכי מדובר בפיקציה. העובדה כי לא נעשתה הכרזה בפועל על ידי החברות על חלוקת דיבידנד, אין משמעותה כי לא חולק דיבידנד. המסקנה המתבקשת היא, כי בידי המערער נצמחה הכנסה בשל הכנסות שהיו בחברות בשליטתו והתקבלו בידיו או לפקודתו. יתרה מכך, בנסיבות הקיימות ניתן היה לייחס למערער אף הכנסה משכר עבודה או דמי ניהול ששולמו מהחברות, כך שלמעשה המשיב נהג לקולא במערער משחייבו בדיבידנד (לאור שיעור המס הנמוך יותר החל במקרים אלו).

July 22, 2019

מיסוי הייטק

החבות במע"מ בגין שיווק ותיווך לחב' זרות באמצעות האינטרנט – החלטת מיסוי 4429/19

במסגרת החלטת המיסוי התבקש לאשר לחברה ישראלית, כי השירותים אותם היא מספקת (שירותי שיווק ותיווך באמצעות הפעלת אתר אינטרנט בעברית המיועד, בין היתר, ללקוחות בישראל עבור חברות זרות המספקות שירותי שיווק לחברות זרות אחרות) מהווים שירות לתושב חוץ החייבים במע"מ בשיעור אפס.

בקשת החברה נדחתה ונקבע שהשירותים אותם מספקת החברה (הישראלית) חייבים במע"מ בשיעור מלא,שכן המדובר בשירותים הניתנים בפועל גם ללקוחות ישראלים (בנוסף לחברה הזרה). במסגרת החלטת המיסוי נקבעו תנאים בהם תהא החברה זכאית למע"מ בשיעור אפס בגין השירותים שנתנה לחברה הזרה.

מידע נוסף

מכס

מכס הינו מס המוטל על ייבוא סחורות ומוצרים המכונים "טובין", ומטרתו לעודד תוצרת מקומית באמצעות מתן הגנה ליצרנים המקומיים מפני ייבוא זול מחו"ל. החקיקה המרכזית בתחום המכס היא פקודת המכס [נוסח חדש].

ככלל, מועד תשלום המס על פי פקודת המכס הוא עם שחרור הטובין מפיקוח רשות המכס. לצורך קביעת סכום המס יש לקבוע את סיווג הטובין (מהם הטובין המיובאים) ואת מחירם (ערכם של הטובין המיובאים).

מס ערך מוסף (מע"מ)

מס ערך מוסף מוטל מכח חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 על עסקה בישראל, על יבוא סחורות ומוצרים, ועל מתן שירותים, בשיעור קבוע ממחיר העיסקה או הטובין. המס מוטל גם על עסקת אקראי, ובתנאי שיש לעסקה אופי מסחרי ובמסגרתה נמכרו טובין או ניתן שירות או שנמכרו מקרקעין והקונה הוא עוסק.

מע"מ הוא מס המוטל על צריכה, וממסה את הערך המוסף בכל שלב בשרשרת הייצור והשיווק – החל מהיצרן, עבור בסיטונאי ועד לקמעונאי. הערך המוסף שיוצרת כל חוליה אמור לשקף את ההפרש בין מחיר המוצר או השירות המסופקים, לסך העלויות (תשומות) ששימשו לייצור המוצר או מתן השירות.

בלו

חוק הבלו על דלק, התשי"ח-1958, מאפשר גביית מס על דלק המיוצר בישראל. בהתאם לחוק זה וכן התקנות והצווים שהותקנו מתוכו, מערך גביית הבלו מחייב מתן רישיונות ליצרני דלק, החייבים בתשלום הבלו, ומתן רישיונות למקומות הייצור. ככלל, מועד אירוע המס על פי חוק זה הוא בעת הוצאת הדלק ממקום הייצור, לשם עשיית שימוש בו בישראל.

דלק מיובא חייב בתשלום מס קניה בשיעור זהה לשיעורי הבלו החלים על הדלק. במידה שהדלק המיובא מועבר לאחסון באחד ממקומות הייצור, המעבר מתבצע לאחר תשלום מע"מ. בעת היציאה ממקום הייצור משולם בלו כתחליף למס קניה.

מס קניה

החוק המרכזי המטיל מס קניה הוא חוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952. ככלל, המדובר במס המוטל בעיקר על מוצרים הנתפסים כמותרות כגון סיגריות, אלכוהול ורכבים. המס מוטל הן בייבוא והן בייצור מקומי, כאשר ביחס למוצרים מייצור מקומי משולם מס הקניה במועד המכירה, ובטובין מיובאים מוטל המס במועד שחרור הטובין מפיקוח המכס

מוסד ללא כוונת רווח - מלכ"ר

גופים שעיסוקם אינו לשם קבלת רווחים, כגון המדינה, ורשויות מקומיות. מבחינה כלכלית הערך המוסף של מלכ"ר מתבטא בשכר עובדיו. בהתאם, המע"מ בו חב מלכ"ר מוטל על שכר העובדים. מלכ"ר אינו זכאי לניכוי מס תשומות בגין רכישות של מוצרים או שירותים המבוצעות על ידו.

עוסק

מי שמוכר נכס או נותן שירות במהלך עסקיו, ובלבד שאינו מלכ"ר או מוסד כספי, וכן מי שעושה עסקת אקראי (ראו סעיף 1 לחוק). על פי החוק, עוסק זכאי לקיזוז מס תשומות (רכישות לצרכי העסק ששולם עליהם מע"מ בידי המוכר) אך ורק על סמך חשבונית מס שהוצאה כדין בידי עוסק אחר.

החיוב במע"מ

בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק מע"מ, החבות במס לפי החוק, תהא בעת ביצוע "עסקה". "עסקה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק, והיא כוללת 3 אפשרויות:
1. מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו, לרבות מכירת ציוד.
2. מכירת נכס אשר נוכה מס התשומות שהוטל על מכירתו למוכר או על יבואו בידי המוכר.
3. עסקת אקראי.

מוסד כספי

בנקים, חברות ביטוח וכל מי שעיסוקו הוא בכסף או ניירות ערך. הערך המוסף הכלכלי של גופים אלו מתבטא בשכר וברווח, ומשכך המע"מ מוטל על השכר והרווח של גופים אלה. גם מוסד כספי אינו זכאי לניכוי מס תשומות בגין רכישות של מוצרים או שירותים המבוצעות על ידו.

על פי מה נבחן האם פעילותנו עולה כדי עסק, ומשכך עלינו להירשם כ"עוסק"?

בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט, כי על מנת לבחון האם פעולתו של היחיד עולה כדי לעסק יש לבחון את פעילותו בהתאם ל-10 מבחנים אשר הותוו בפסיקה:
1. מבחן טיב הנכס.
2. תדירות העסקאות או הפעולות המבוצעות בו.
3. קיומו של סיכון עסקי.
4. אופן מימון העסקה.
5. קיומו של מנגנון כלכלי - פיתוח, טיפוח, יזמות ושיווק.
6. תקופת ההחזקה בנכס.
7. ידענותו ובקיאותו של הנישום בתחום אשר בו מתבצעת העסקה.
8. פעילות קבועה ומתמשכת.
9. היקף כספי נרחב.
10. מבחן הנסיבות האופפות את העסקה.