רקע: בשנת 1971 הוקמה קרן למען קידום מטרות חברתיות וציבוריות בישראל, כחברה לתועלת הציבור שאינה רשאית לחלק רווחים לבעלי מניותיה (להלן: "הקרן"). במהלך השנים קיבלה הקרן דיבידנדים בסכומים משמעותיים מהחברות שבהן החזיקה והיא חילקה אותם כתרומות לצורך קידום המטרות שלשמן הקומה.

טענת המשיב (פקיד שומה ירושלים 3): הכנסות הקרן מדיבידנד אינן פטורות ממס מכוח סעיף 9(2) לפקודה – פטור ממס למוסד ציבורי,היות וחברת הבת שחילקה דיבידנד הינה עוסק החייב במס ובשליטת הקרן. על כן יש לחייב את הקרן במס על הדיבידנד שקיבלה בהתאם להוראות סעיף 125ב לפקודה. בנוסף נטען על ידי המשיב, כי אין המדובר בדיבידנד בין-חברתי פטור (סעיף 126 לפקודה) ובכלל שסעיף126 לפקודה לא חל בעניינו שכן סעיף 125ב הדן באופן ספציפי בדיבידנד לא פטור המתקבל על ידי מוסד ציבורי גובר.

טענת המערערת: לעמדת המערערת, הכנסתה מדיבידנד פטורה ממס בהתאם להוראות סעיף 9(2)(א) לפקודה בשל היות ההכנסה של מוסד ציבורי, שלא הושגה מעסק שהוא עוסק בו או מדיבידנד ששולמו לו על ידי חברה שבשליטתו.

החלטת בית המשפט: סעיף 9(2)(א) לפקודה קובע, שהכנסה שלמוסד ציבורי תהיה פטורה ממס אם לא הושגה מעסק שהוא עוסק בו, או מדיבידנד ששולמו על ידי חברה שבשליטתו. ההכנסה שבמחולקת בעניינו, אינה נובעת מעסק של המוסד הציבורי אלא מההכנסה מדיבידנד ששולמו לקרן מהחברות שבשליטתו. על מנת שהקרן תהיה חייבת במס הכנסתה זו, יש להוכיח כי הקרן שולטת בחברה, וכי החברה עוסקת בעסק. הקרן מחזיקה בזכות לקבל 25% מיתרת נכסי החברה בעת פירוקה (לאחר סילוק חובותיה) ולכן מתקיימת בעניינה החזקה הקבוע בסעיף 1 להגדרת המונח "שליטה" ועל כן ובהתאם לסעיף9(2)(ב) לפקודה, יש לראות בקרן כמי שביכולתה לכוון את פעילותה של החברה קרי - בעלת שליטה בחברה. יוער, כי המדובר בחזקה הניתנת לסתירה, אך הקרן לא עמדה בנטל לסתור טענה זו. עתה פונה בית המשפט לבחון האם יש לחייב את הקרן במס על הדיבידנד ואם כן באיזה שיעור. סעי, 2(4) לפקודה מהווה את מקור לחיוב הקרן במס על הכנסה מדיבידנד. ביחס לשיעור המס החל על הקרן, הרי שזה קבוע בסעיף 125ב המורה כי על אף האמור בסעיף126 לפקודה שיעור המס על הכנסה מדיבידנד לא פטור בידי מוסד ציבורי 25%. בית המשפט מדגיש, כי ההקלות במיסוי מוסד ציבורי שנקבעו בסעיף 9(2)(א), מהוות דין מיוחד ביחס להוראת הדין הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודה. בהתאם לכלל הפרשני לפיו דין מיוחד גובר על הדין הכללי, צריך להעדיף את הפרשנות המעניקה לסעיף 9(2)(א) תוקף ומשמעות, על פני הפרשנות המחילה את הוראת סעיף 126(ב) על מוסד ציבורי, המרוקנת את סעיף 9(2)(א) מתוכן והופכת אותו ללא רלוונטי ברוב המקרים שבהם מוסד ציבורי מקבל דיבידנד מחברה נשלטת.