פסק דין חדש של השופט בורנשטיין בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ע"מ 17301-01-22 סולמי נ' פקיד שומה רחובות) מבהיר גבולות חשובים בתקיפת שומות.

רקע המקרה:

המערער, בעל השליטה בחברת "נופר ולינוי", הורשע בהליך פלילי בהוצאת חשבוניות פיקטיביות בסכומי עתק ונידון ל-72 חודשי מאסר.

לחברה הוצאה שומה שנקבעה על בסיס תחשיב כלכלי, במסגרתה:

• נפסלו ספרי החברה
• לא הותרו בניכוי הוצאות מסוימות שנקבע שהחשבוניות בגינן פיקטיביות
• הותרו בניכוי סכומים ששולמו לעובדים זרים במזומן וה"עמלה" למוציאי החשבוניות

החברה לא ערערה על השומה, והיא הפכה לחלוטה. בעקבותיה, ייחס פקיד השומה את הכנסות החברה הנוספות לבעל השליטה.

‍

טענת בעל השליטה:

בערעור על שומתו האישית, טען בעל השליטה כי בתחשיב שומת החברה נפלה טעות מהותית - לטענתו, הסכומים ששולמו לעובדים הזרים היו גבוהים יותר מאלו שקבע פקיד השומה (850 ₪ ליום במקום 400 ₪), ולכן לא נותרו בידיו הסכומים שיוחסו לו.

‍

הכרעת בית המשפט:

בית המשפט דחה את הערעור וקבע:

1. בעל השליטה אינו יכול לתקוף בהליך אישי את נכונות התחשיב ששימש בסיס לשומת החברה שהפכה חלוטה
2. לא הוצגו ראיות מספקות לתמיכה בטענה על גובה התשלומים לעובדים הזרים
3. בעל השליטה התבסס בעיקר על טענות כלליות בדבר "מה שידוע לכולם" או "נוהג בענף" ללא תימוכין

‍

אזכור פסיקה קודמת:

בית המשפט הזכיר גם ערעור מע"מ קודם שהגיש המערער, בו ביקש להפחית כפל מס (לפי סעיף 100 לחוק מע"מ) בהסתמך על הערת בית המשפט בגזר הדין הפלילי. בית המשפט העליון דחה טענה זו וקבע כי אין לראות בדברי בית המשפט הפלילי כמחייבים את רשויות המס.

‍

דיון בסיווג ההכנסה:

בסוף פסק הדין, בית המשפט ציין כי פקיד השומה הציג מספר חלופות לסיווג ההכנסה בידי בעל השליטה (הכנסה עסקית, משכורת, הכנסה ממקור אחר או דיבידנד). מאחר שהמערער לא התייחס לסוגיה זו, נקבע כי ההכנסה תסווג כהכנסה עסקית, אך נשמרה למשיב האפשרות לסווגה אחרת אם ימצא לנכון.

‍

השורה התחתונה:

פסק הדין מחדד את חשיבות מיצוי הליכי ההשגה והערעור על שומת החברה בזמן אמת, שכן שומה חלוטה של חברה עשויה לחייב באופן ישיר את בעל השליטה, מבלי שיוכל לתקוף את יסודותיה בהליך מאוחר יותר.

‍