הבקשה: לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי לא יישם כראוי את ההבחנה בין"סיווג מחדש" (עסקה מלאכותית) ל"סיווג שונה" (אי קבלת המצג העובדתי של העסקה על ידי המבקשת) בבקשתה להיפוך נטל ההוכחה והבאת הראיות – ומכאן בקשת רשות הערעור.

החלטת בית המשפט: עקרון יסוד בדיני המס הוא, כי אופן מיסוי העסקה הולך אחר מהותה הכלכלית. בבוא של פקיד השומה לעמוד על המהות הכלכלית האמתית שלהעסקה, תחילה עליו לבחון האם בהתאם לדין הכללי (כגון דיני התאגידים או החוזים או המס) יש לבצע "סיווג שונה" לעסקה. רק במידה ופקיד השומה מצא, כי לפי העובדות הרלוונטיות לא ניתן לסווג את העסקה באופן שונה מכפי שסיווג אותה הנישום,אזי באפשרותו לטעון ל"סיווג מחדש" קרי – "עסקה מלאכותית".במצב זה נטל ההוכחה עובר לכתפי פקיד השומה.

במקרה דנן, דחה בית המשפט את עמדת המבקשת, כי המשיב ביצע "סיווג מחדש" לעסקה, שכן עמדת פקיד השומה מתבססת על כך שהעסקה מורכבת מעובדות נוספות/ שונות ולא מהעובדות כפי שתוארו על ידי המבקשת ומשכך אין המדובר ב"סיווג מחדש" אלא ב"סיווג שונה".