ב-2017 מכרה חברה ישראלית את מניותיה בחברה אחרת תמורת 138 מיליון שקל. החברה הנמכרת הייתה בהפסד צבור של יותר מ-700 מיליון שקל. פקיד השומה אמר: "אין אצלכם רווחים ראויים לחלוקה. סעיף 94ב לא חל. תשלמו מס מלא." המוכרת לא הסכימה. היא טענה שגם חברה בהפסד יכולה לצבור רווחים — אם ההפסד שלה קטֵן משנה לשנה.
‍

לפני שלושה שבועות, באפריל 2026, השופטת אורית וינשטיין מהמחוזי בחיפה הכריעה. הערעור התקבל במלואו. המוכרת צדקה.

אם אתה מלווה עסקאות של חברות החזקה, חברות הייטק בהפסד, או כל מי שמוכר מניות בחברה שלא מרוויחה עדיין — זה פסק הדין החשוב ביותר ב-2026 בתחום הזה.
‍

מה לקחת מכאן בשורה

• הפסד צבור בסוף תקופת הרר"ל לא שולל אוטומטית הטבה לפי סעיף 94ב.
• מה שחשוב זה הצטברות הרווחים לאורך התקופה, לא הצילום הסטטי במאזן האחרון.
• תכלית מניעת כפל המס מקבלת משקל בכורה. זה הבסיס להכרעה.
• עסקאות שחויבו במס מלא בעבר — שווה לבחון מחדש.

הסיפור של אב-של השקעות

ב-31 בדצמבר 2002 רכשה חברת אב-של השקעות ומסחר בע"מ 19% ממניות מספנות ישראל בע"מ. עלות הרכישה: כ-54.6 מיליון שקל. ב-27 באפריל 2017 היא מכרה את כל המניות האלה תמורת 138 מיליון שקל. רווח נאה על פני חמש עשרה שנים.

הבעיה הייתה במספנות ישראל עצמה. החברה הנמכרת הייתה כל הזמן בגירעון. אבל הגירעון הלך והצטמצם:

• בסוף 2001: הפסד צבור של 950,369,000 שקל.
• בסוף 2016: הפסד צבור של 712,112,000 שקל.

הפער — 238,257,000 שקל — הוא רווחים שמספנות ישראל הפיקה בתקופה הזו ושילמה עליהם מס חברות. 19% מהפער הזה (כ-45.3 מיליון שקל) זה מה שאב-של טענה שצריך לחשב כרווחים ראויים לחלוקה לפי החלופה החשבונאית של סעיף 94ב.

פקיד השומה אמר: לא. המאזן של מספנות ישראל בסוף 2016 עדיין מראה הפסד צבור, לא יתרת עודפים חיובית. אין מה לחלק, אין רווחים ראויים לחלוקה, אין הטבה. החישוב הוא אפס.
‍

איפה היה הוויכוח באמת

סעיף 94ב(ב)(1) מגדיר רווחים ראויים לחלוקה כרווחים "שנצטברו בחברה" מתחילת תקופת הרר"ל ועד סופה, הכול לפי מאזן החברה לתום שנת המס שקדמה למכירה.

פקיד השומה התמקד בסיפא. מאזן לתום התקופה — נקודה אחת בזמן. אם באותה נקודה אין עודפים, אין רווחים. סוף הסיפור.

המוכרת התמקדה בפתיח. המילה "נצטברו" מדברת על תהליך, לא על מצב. צריך להשוות בין שני מאזנים — של תחילת התקופה ושל סופה. אם בדרך נוצרו רווחים, הם נצברו, גם אם הסוף עדיין בהפסד.

שתי קריאות אפשריות לאותו סעיף. שתיהן אפשריות מבחינה לשונית. ולכן הכרעה על פי תכלית.
‍

איך בית המשפט הכריע

השופטת וינשטיין קיבלה את גישת המוכרת. ההנמקה עומדת על שלושה יסודות.

ראשון — הלשון. להצטבר זה פועל שמתאר תהליך מתמשך. גידול לאורך זמן. זה לא פועל שמתאר צילום נקודתי. אם המחוקק היה מתכוון לבחינה נקודתית, הוא היה כותב "רווחים שקיימים" או "יתרת עודפים". הוא בחר אחרת. גם ההפניה למאזן לא הופכת את הבחינה לסטטית — המאזן משמש מקור נתונים, לא תנאי סף. בפועל, כדי לחשב הצטברות צריך שני מאזנים: הפותח והסוגר. פקיד השומה מתעלם מהפותח.

שני — מניעת כפל מס. לסעיף 94ב שתי תכליות. מניעת כפל מס, ויצירת אדישות מיסויית בין חלוקת דיבידנד למכירת מניות. כשמתקיים מצב ברור שהרווחים כבר חויבו במס חברות — כמו כאן — תכלית מניעת כפל המס מקבלת משקל בכורה. מספנות ישראל שילמה מס חברות על כל שקל מאותם 238 מיליון. לחייב את המוכרת עכשיו במס רווח הון מלא על אותם רווחים, רק כי המאזן עדיין אדום, זה מיסוי תלת-שלבי. זה בדיוק מה שהסעיף נועד למנוע.

שלישי — אדישות מיסויית לכל תקופת ההחזקה. עמדת פקיד השומה יוצרת תמריץ מעוות. בעל מניות בחברה בהפסד צבור ייאלץ לחלק דיבידנדים בכל שנה, משיקולי מס בלבד, רק כדי לא לאבד את הגנת סעיף 94ב ביום שימכור את המניות. זאת ההטיה שהמחוקק רצה למנוע. האדישות המיסויית לא מתחילה שבועיים לפני המכירה. היא חלה על כל תקופת ההחזקה.
‍

למה זה משנה בפועל

עסקאות מכירת מניות בחברות הייטק. רוב חברות ההייטק צוברות הפסדים שנים לפני שמתחילות להרוויח. סטארט-אפ שמתהפך לרווח שלושה או ארבעה רבעונים לפני אקזיט — הרווחים האלה ייכללו ברר"ל החשבונאי, גם אם המאזן עדיין בהפסד.

עסקאות של חברות החזקה. אם יש לך לקוחה שמחזיקה בחברה בעייתית שהתייצבה והתחילה להשתפר — אל תוותרו מראש על סעיף 94ב. תבדקו את מגמת העודפים.

שומות פתוחות ושומות בעבר. פסקי דין מחוזיים לא פותחים שומות חלוטות, אבל בכל תיק שומה פתוח או ערעור תלוי ועומד — הפסיקה החדשה רלוונטית. שווה להזכיר אותה ישירות.

תכנון מדיניות דיבידנדים. הלחץ לחלק דיבידנד מזורז בכל שנה כדי "לשמר" הגנה עתידית — נחלש. אפשר להשאיר רווחים בחברה לצורכי פעילות, ועדיין להגן עליהם מיסויית בעת מכירה.
‍

שאלות נפוצות

האם פסק הדין מחייב את רשות המסים בכל תיק?

לא. פסק דין של בית משפט מחוזי מחייב את הצדדים הספציפיים. הוא מהווה פסיקה מנחה בלבד בבתי המשפט המחוזיים האחרים. רשות המסים יכולה להחליט לערער לעליון, לקבל את הפסיקה ולשנות את עמדתה, או להמשיך לטעון אחרת בתיקים אחרים. רצוי לעקוב אחרי התפתחויות.

מה ההבדל בין החלופה החשבונאית לחלופה המיסויית?

החלופה החשבונאית בוחנת את הצטברות הרווחים לפי הדוחות הכספיים של החברה הנמכרת. החלופה המיסויית מתבססת על הרווחים שנתחייבו במס, בניכוי המס ששולם והדיבידנדים שחולקו, וללא הפסדים שטרם קוזזו, בצירוף רווחים שהיו פטורים ממס. הרר"ל שייכנס לחישוב הוא הנמוך מבין שתי החלופות.

האם כל חברה בהפסד צבור שהתחילה להשתפר זכאית לרר"ל חשבונאי?

לא. תנאי הסף הוא שבפועל נצברו רווחים בתקופה הרלוונטית — כלומר, שההפסד הצבור קטן בין תחילת תקופת הרר"ל לסופה, או שנוצרה יתרת עודפים חיובית. אם ההפסד גדל, אין רר"ל חשבונאי.

מה הקשר ל"מבחן השנתיים" בחוק החברות?

סעיף 302 לחוק החברות מאפשר לחלק דיבידנד מרווחים שנצברו בשנתיים האחרונות, גם כאשר יש הפסד צבור. מנגנון מוכר כ"דיבידנד מזורז". השופטת השתמשה בו כחיזוק: גם חוק החברות מכיר ברעיון שלחברה בהפסד צבור יכולים להיות רווחים צבורים. זה לא המצאה של סעיף 94ב.

האם הפסק הזה עלול להשתנות בערעור?

פסק הדין ניתן לערעור לבית המשפט העליון. נכון לעת כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור. בכל מקרה, ההנמקה מתבססת על לשון הסעיף ועל פסיקה של העליון עצמו — עניין ז'ורבין, עניין פגי, עניין דלק הונגריה ועניין סלמן — ולכן יש לה בסיס איתן.
‍

סיכום

פסק הדין מחזיר את סעיף 94ב למסלול התכליתי שלו: מניעת מיסוי כפול על רווחים שכבר שילמו מס חברות. אם יש לך עסקה בתכנון, עסקה באמצע, או אפילו עסקה מהעבר שחויבה במס מלא בגלל הפסד צבור — שווה לבדוק את התחשיבים מחדש.
‍

מתכננים למכור מניות של חברה שנמצאת בהפסד צבור? קיבלתם שומה שלא מכירה ברווחים ראויים לחלוקה לפי החלופה החשבונאית?

משרד עורכי דין KLF מתמחה בתכנון מס בעסקאות מכירת מניות של חברות החזקה וחברות הייטק, ייצוג בהשגות ועררים, והגנה על זכויות נישומים מול רשויות המס. אנו נוודא שחישוב הרר"ל נעשה נכון ושאתם משלמים אך ורק את מס האמת.

‍

‍