בראיון תקשורתי כינה איש העסקים את המדינה הזרה שבה ניהל את עסקיו "הבית השני" שלו. בית המשפט הסיק מכך שישראל היא ביתו הראשון. ביום 1 ביוני 2026 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את ערעורו, וקבע שהיה תושב ישראל בכל שנות המס שבמחלוקת. מדובר בפסק דין של בית משפט מחוזי, ולא בהלכה מחייבת, אך הוא מציב סימני דרך פרקטיים לכל מי ששוקל לנתק תושבות. בלב ההכרעה עמדה עובדה אחת ופשוטה. בחלק מהשנים שהה המערער בישראל למעלה ממחצית ימות השנה, ולא הצליח לסתור את החזקה שמרכז חייו כאן.
‍

עיקרי הדברים

• הערעור עסק בשאלה אחת. האם איש עסקים שניהל פעילות עסקית רחבה בחו״ל היה תושב ישראל בשנות המס 2009 עד 2017.
• בית המשפט קבע שהמערער לא סתר את "חזקת הימים", החזקה הקבועה בפקודה שלפיה ריבוי ימי שהייה בישראל מקים מרכז חיים כאן.
• ההכרעה התקבלה למרות שמקום העסקים והאינטרסים הכלכליים העיקריים של המערער היו בחו״ל. הזיקות המשפחתיות והחברתיות בישראל הן שגברו.
• בית המשפט קבע שניתן להחזיק שני מרכזי חיים מקבילים, ושאין חובה להכריע באופן בלעדי לטובת מדינה אחת.
• משקל מכריע ניתן לאמירותיו של המערער מזמן אמת. הוא עצמו הצהיר בעבר לרשויות שמרכז חייו בישראל, וטענתו החלופית להיותו "תושב חוזר ותיק" נדחתה.
• בעניין ההתיישנות נדחתה טענת המערער לשנת 2016. ביחס לשנים 2009 עד 2012 נמצא לכאורה פגם בסמכות, אך הטענה נדחתה כהרחבת חזית אסורה.

‍

רקע

המערער, יליד שנות הארבעים, עזב את ישראל באמצע שנות השמונים והקים פעילות עסקית בחו״ל. תחילה במדינה אירופית, ולאחר מכן במדינה אפריקנית שבה ביסס שתי חברות גדולות בענפי החקלאות והבנייה. הוא הפך לאיש עסקים בעל שם, מוכר ומוערך באותה מדינה.

בדוחות המס שהגיש לא דיווח על הכנסותיו, בטענה שהיה תושב חוץ. בשלב מסוים ביטל פקיד השומה שומה שהוצאה לאחת השנים, ולאחר מכן הגישו המערערים בהגשה מאוחדת דוחות לשנים 2009 עד 2017, גם בהם ללא דיווח על ההכנסות. פקיד השומה הוציא שומות וקבע שכל הכנסות המערער, בישראל ומחוצה לה, חייבות במס בישראל. ההשגות נדחו, ומכאן הערעורים.

הדיון פוצל. בשלב הראשון נדונה אך ורק שאלת התושבות. רק אם ייקבע שהמערער הוא תושב ישראל, תידון בנפרד שאלת ההכנסה החייבת.
‍

חזקת הימים. כשהנוכחות הפיזית הופכת לעוגן

בלב פסק הדין עומדת הגדרת "תושב ישראל" בסעיף 1 לפקודה, הקובעת שיחיד הוא תושב אם מרכז חייו בישראל. לצד מבחן מהותי של מכלול קשרים משפחתיים, כלכליים וחברתיים, קבע המחוקק חזקה כמותית. מי ששהה בישראל 183 ימים בשנת המס, או 30 ימים בשנת המס ובסך הכל 425 ימים בשנה ובשנתיים שקדמו לה, מרכז חייו בישראל. החזקה ניתנת לסתירה.

בית המשפט קבע שחזקת הימים מתקיימת בכל שנות המס שבמחלוקת, וגם בשנים שקדמו להן. הנתונים שהוצגו הראו שבמשך למעלה מעשור שהה המערער בישראל באופן קבוע ותדיר, בכל חודשי השנה, ובחלק מהשנים אף את מרבית ימות השנה. בית המשפט הגדיר את החזקה כחזקה בעלת משקל של ממש. אם בחינת התושבות מתעלמת מהחזקה ונסמכת רק על בחינה מהותית, חיקוק החזקה היה לחינם.

מייצגים: כשלקוח שוהה בישראל ימים רבים, הניחו שחזקת הימים מתקיימת, ובדקו אותה כנגד נתוני הכניסות והיציאות לפני שתבססו אסטרטגיית תושבות חוץ.
‍

הנטל לסתור. לא די בהשוואה בין מדינות

המערער טען שמרכז חייו בחו״ל. שם עסקיו, חבריו ורופאו הקבוע. בית המשפט קיבל שלמערער זיקות עסקיות חזקות ומשמעותיות לחו״ל, אך קבע שאין בכך כדי לסתור את החזקה. הסתירה אינה מסתכמת בהשוואה בין מרכזי החיים. על הנישום להסביר בראיות משכנעות, ובמידה גבוהה, מדוע יש להתעלם מקיומה של החזקה. עליו להבהיר מדוע אדם שלכאורה אין לו מרכז חיים בישראל שוהה בה כל כך הרבה זמן, נהנה מן התשתיות, מן הביטחון ומן השירותים שהמדינה מספקת.

הסבר מספק יכול להיות עניין ספציפי וברור שלו מוקדש כל הזמן בישראל. בית המשפט הדגיש שלא די בכך שמרכז חיים אחר חזק יותר. צריך להראות ממש מדוע יש להתעלם מן השהייה הממושכת.

מייצגים: בנו את הסתירה לחזקה סביב הוכחה פוזיטיבית מדוע הלקוח נמצא בישראל, ולא רק סביב חוזק הזיקות במדינה הזרה.
‍

בית, משפחה וזוגיות. הזיקות שהכריעו

בית המשפט מצא שלמערער בית קבע ומקום מגורים גם בישראל וגם בחו״ל, ולכל היותר בשני המקומות במקביל. כשהמערער שהה בישראל, הוא התגורר בדירה הרשומה בחלקה על שמו, אירח בה חברים, קיים בה פגישות עבודה וראיין בה מועמדים לעבודה. אוסף אומנות יקר ערך הוחזק באותו בית. בית המשפט קבע שאדם המבלה את מרבית זמנו במקום ששייך לו, אינו בגדר אורח.

הזיקה המכרעת הייתה המשפחתית. המערער טען לפירוד מבת זוגו, אך בית המשפט דחה זאת. הוא מצא קשר זוגי מתמשך ומשמעותי, חשבון בנק משותף שאליו הועברו כספים נכבדים מדי שנה, חופשות משותפות, חגיגת אירועים ותמיכה כלכלית רחבה החורגת מחובת מזונות. בטופס שהוגש לרשות בזמן אמת הצהיר המערער שהוא נשוי, ולא סימן "פרוד". בית המשפט קבע שגם אם מדובר במערכת יחסים לא שגרתית, היעדר רומנטיקה אינו מלמד על היעדר זיקה.

מייצגים: טענת פירוד אינה מנתקת זיקה משפחתית כשהראיות מצביעות על חיים שזורים. הצהרות מזמן אמת, כמו טופסי מעמד אישי, יגברו על תיאור מאוחר בהליך.
‍

שני מרכזי חיים. אין חובת הכרעה בלעדית

המערער טען שיש להשוות בין המדינות ולקבוע מרכז חיים אחד ויחיד. בית המשפט קיבל שראוי להשוות, אך דחה את ההנחה שההשוואה מחייבת מסקנה בלעדית. במציאות המודרנית ניתן לקיים בו זמנית זיקות מהותיות וחזקות בכמה מקומות, ובמקרים מסוימים לאדם שני מרכזי חיים מקבילים.

בית המשפט הסתמך על פסיקה שהכירה באפשרות של יותר ממקום מגורים אחד, ועל הגדרת תושב יישוב בפקודה, שגם בה ניתן להכיר ביותר ממרכז חיים אחד בתוך ישראל. אם כך, מדוע שלא ייתכנו שני מרכזים מחוץ לישראל. בית המשפט הדגיש שבמקרה הנדון לא נדרש להכריע אם יש שני מרכזים, שכן ממילא לא נסתרה חזקת הימים, ומרכז החיים בישראל הוכח.

מייצגים: אל תסתמכו על הטיעון שחובה להכריע בין שתי מדינות. בית המשפט מוכן להכיר בשני מרכזי חיים, וטיעון כזה עלול לפעול לרעת הלקוח.
‍

האמירות מזמן אמת. כשהנישום מעיד נגד עצמו

בית המשפט ייחס משקל גדול יותר למסמכים ולאמירות של המערער מזמן אמת, מאשר לדבריו במהלך ההליך. בטופס שהוגש לרשות הצהיר המערער שהוא תושב ישראל, ובבקשה למוסד לביטוח לאומי ביקש להיחשב כתושב חוזר וציין שמרכז חייו בישראל. בראיון תקשורתי תיאר את המדינה הזרה כ"ביתו השני", וקביעה זו, כך נפסק, מלמדת שישראל היא ביתו הראשון. גם בחקירתו אישר שבחלק מהשנים שהה בישראל יותר מאשר בחו״ל. בית המשפט קבע שגם מן הבחינה הסובייקטיבית ראה המערער עצמו תושב ישראל.

על רקע זה נדחתה גם הטענה החלופית, שלפיה המערער הוא "תושב חוזר ותיק" הזכאי להטבות מס נרחבות. כדי לבסס מעמד זה היה עליו להוכיח שהיה תושב חוץ בשנים שקדמו לשנות המס שבמחלוקת. אלא שחזקת הימים התקיימה גם באותן שנים, ולא נמצא שוני מהותי בין התקופות. הטענה נדחתה.

מייצגים: כל הצהרה לרשות המסים, לביטוח לאומי או בתקשורת היא ראיה שעלולה לחזור אל הלקוח. ודאו עקביות בין המעמד הנטען לבין הצהרות העבר, ובדקו את בסיס הזכאות לתושב חוזר ותיק לפני שמסתמכים עליה.
‍

חוות דעת זרה. למה היא לא הספיקה

המערער הציג חוות דעת של מומחה לדין הזר, שלפיה הוא תושב אותה מדינה. בית המשפט קבע שאין בכך כדי לשנות. הדין הזר אינו מחייב את בית המשפט הישראלי, וייתכן ששתי הערכאות יגיעו למסקנות שונות הנשענות על דינים שונים. המומחה הזר התעלם מנתונים עובדתיים מהותיים, יצא מהנחה שגויה בדבר הפירוד הזוגי, ולא שקל את חזקת הימים שבדין הישראלי. בכך, כך נקבע, נכשל המומחה באותו מחדל שהמערער ייחס לפקיד השומה. הוא לא בחן את המצב במדינה המתחרה.

מייצגים: חוות דעת על דין זר חייבת להתבסס על מערכת העובדות המלאה, כולל הזיקות לישראל וחזקת הימים, אחרת משקלה יישחק.
‍

שאלות ותשובות

מהי חזקת הימים בתושבות מס?חזקה הקבועה בפקודה, שלפיה אם יחיד שהה בישראל 183 ימים בשנה, או 30 ימים בשנה ו-425 ימים בשנה ובשנתיים שקדמו, מרכז חייו בישראל. החזקה ניתנת לסתירה, אך הנטל לסתור אותה כבד.

עזבתי את ישראל לפני שנים. האם זה מספיק כדי להיחשב תושב חוץ?לא בהכרח. גם מי שעזב לפני עשורים יכול להיחשב תושב ישראל אם הוא ממשיך לשהות בה ימים רבים ולנהל בה שגרת חיים. בפסק הדין, שהייה תדירה גם אחרי כ-40 שנה לימדה דווקא על חוזק הזיקות לישראל.

אם מרבית העסקים שלי בחו״ל, האם איני תושב חוץ?זיקה עסקית חזקה לחו״ל אינה מספיקה כשלעצמה. בית המשפט בוחן מכלול זיקות, והקשרים המשפחתיים מופיעים בפקודה לפני הכלכליים. מקום מגורי המשפחה הוא שיקול מרכזי.

האם פירוד מבן או בת זוג מנתק את הזיקה המשפחתית?לא, כאשר בפועל נשמר קשר משמעותי ומתמשך, תמיכה כלכלית רחבה, מגורים משותפים בעת שהייה בישראל וחיים שזורים. הצהרות מזמן אמת בדבר מעמד אישי הן ראיה חשובה.

האם אפשר להיחשב תושב של שתי מדינות?מבחינת הדין הפנימי הישראלי, בית המשפט הכיר באפשרות של שני מרכזי חיים מקבילים. בהיעדר אמנת מס בין המדינות, אין כלל הכרעה ששובר שוויון, וייתכן חיוב במס בישראל גם כך.

שהיתי שנים בחו״ל. האם אהיה זכאי למעמד תושב חוזר ותיק כשאחזור?לא אוטומטית. כדי לבסס את המעמד יש להוכיח תקופת תושבות חוץ רצופה לפני החזרה. בפסק הדין נדחתה הטענה משום שחזקת הימים התקיימה גם בשנים שקדמו, כך שהמערער לא הוכיח שהיה תושב חוץ באותן שנים.

מתי ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות של שומה?הארכה בשנה נוספת דורשת אישור של מנהל או סגן מנהל שהוסמך לכך לעניין הסעיף הרלוונטי. בפסק הדין נמצא לכאורה פגם בסמכות הגורם שהאריך את המועד לשנים 2009 עד 2012, אך הטענה נדחתה משום שהועלתה לראשונה בסיכומים והיוותה הרחבת חזית אסורה. טענת ההתיישנות לשנת 2016 נדחתה לגופה, משום שספירת הזמן נגזרה ממועד הגשת הדוח החדש לאותה שנה.
‍

סיכום

פסק הדין ממחיש עד כמה הנוכחות הפיזית בישראל היא עוגן עוצמתי בדיני התושבות. איש עסקים שבנה את עיקר פעילותו הכלכלית בחו״ל נמצא תושב ישראל, משום ששהה כאן ימים רבים ושמר על זיקות משפחתיות וחברתיות חזקות. חזקת הימים תוארה כחזקה בעלת משקל של ממש, וסתירתה דורשת הסבר פוזיטיבי משכנע מדוע הנישום נמצא בישראל. אמירות המערער מזמן אמת, שבהן ראה עצמו תושב ישראל, חיזקו את התוצאה. ההכרה באפשרות של שני מרכזי חיים מקבילים מצמצמת את הטיעון שחובה להכריע לטובת מדינה אחת בלבד. בסוגיית ההתיישנות נדחתה טענת המערער לשנת 2016, וביחס לשנים 2009 עד 2012 נמצא לכאורה פגם בסמכות להארכת המועד, אך הטענה נדחתה בשל הרחבת חזית. ההליך הוחזר לשלב השומתי לכימות ההכנסה החייבת.
‍

בואו נדבר

שוקלים להעתיק את מרכז החיים לחו״ל ולנתק תושבות לצורכי מס? קיבלתם שומה הקובעת שאתם תושבי ישראל למרות פעילות עסקית בחו״ל?

משרד עורכי דין KLF Law מתמחה בתושבות מס בינלאומית וליטיגציה מיסוית. אנו בוחנים את מכלול הזיקות ואת חזקת הימים בעניינכם, בונים אסטרטגיה מבוססת ראיות לזמן אמת, ונוודא שאתם משלמים אך ורק את מס האמת.

לתיאום פגישת ייעוץ וליווי משפטי עם המשרד