האם חברה פרטית המוחזקת על ידי חברה ציבורית ויש לה פעילות עסקית נוספת של החזקת בניינים יכולה להיחשב כ"חברת בית"?
ע"מ 49880-06-15
18.12.2019
רקע: המערערת הינה חברה ישראלית פרטית, המוחזקת על ידי חברה ישראלית ציבורית (להלן: "חברת האם"). המערערת הייתה בעלת קניון ברעננה,שבבעלותו שטחי מסחר המיועדים להשכרה. ניהול הקניון בוצע על ידי חברת בת של המערערת(להלן: "חברת הבת"). בשנת 2013 מכרה המערערת את הקניון לקבוצת רוכשים.
[הבהרה: הכרה במערערת כ"חברת בית" תביא לזקיפת הכנסותיה השוטפות (כמו גם את הפסד ההון שהיה לה בשנת 2010 ואת שבח המקרקעין ממכירת הקניון) בדו"ח של חברת האם. יובהר – כי לחברת האם ישנם הפסדים עסקים שוטפים העולים על הכנסות המערערת].
עמדתה מערערת: לטענת המערערת, יש לראות בה כ"חברת בית" משני נימוקים: האחד – מכוח הסתמכות על הסכמי שומה קודמים שנחתמו עמה בשנות מס קודמות לשנות המס שבערעור וגם בשל העובדה שהמשיב קלט מידי שנה משנות המס שבערעור את בקשותיה להכרה בה כ"חברת בית". השני – בשל העובדה שהמערערת עומדת בתנאי סעיף 64 לפקודת מס הכנסה המגדיר ודן בחברת בית.
עמדת המשיב: לטענת המשיב, אין המערערת עומדת בתנאי סעיף 64 לפקודה. שכן היא חברה"שיש לציבור עניין ממשי בה" והיא "בת-חברה" וכן כי כל רכושה ועסקיה אינם מתמצים בהחזקת בניינים, היות ולמערערת הכנסות גם ממכירת חשמל לשוכרים בקניון והכנסות מדמי ניהול שהתקבלו באמצעות חברת הבת. לעניין טענת ההסתמכות שמעלה המערערת טוען המשיב, כי המערערת לא הוכיחה את התנאים הנדרשים להכרה בקיומה שלהסתמכות (קיומו של מצג מטעם רשות המיסים, הסתמכות על המצג בתום לב ובאופן סביר ושינוי מצב לרעה).
[הבהרה: בהתאם להוראות סעיף 64 לפקודה, על מנת שחברה תוכר כ"חברת בית" עליה לעמוד בתנאים הבאים:
1. על החברה להיות "חברת מעטים" המקיימת את כל אלה: א – החברה בשליטתם של חמישה בני אדם לכל היותר. ב – איננה בת-חברה. ג - היא חברה שאין לציבור עניין ממשי בה.
2. על החברה להיות חברה שכל רכושה הוא בניינים.
3. על החברה להיות חברה שכל עסקיה הם החזקת בניינים.
בנוסף קובע סעיף 64 לפקודה, כי רווחי "חברת הבת" ימוסו כאילו הייתה החברה "שקופה" ויחולו שיעורי המס החלים על חברי החברה].
החלטת בית המשפט:
o סעיף 64לפקודה: תחילה בוחן בית המשפט האם מערערת הינה "חברת מעטים".לעמדת בית המשפט המערערת אינה "חברת מעטים", שכן לאור אופי פעילותה"לציבור יש עניין ממשי בה". בנוסף, המערערת הינה "חברת בת",שכן כל מניותיה מוחזקות על ידי חברת האם (שהינה כאמור חברה ציבורית). לאור האמור,קובע בי המשפט כי אין המערערת נכנסת לגדר "חברת מעטים" ורק בשל סיבה זו אין להכיר בה כ"חברת בית". אך יחד עם זאת, ממשיך בית המשפט ובוחן האם המערערת עומדת ביתר תנאי סעיף 64 לפקודה. לעמדת בית המשפט – סעיף 64 לפקודה קובע, כי על מנת שחברה תוכר כ"חברת-בית"נדרשת היא להחזיק אך ורק בבניינים וכל עיסוקה צריך להיות החזקה בניינים קרי –רכושה של החברה נדרש שיהא בניינים בלבד וגם פעילותה העסקית צריכה להתמקד אך ורק בהחזקת בניינים.
לאור האמור, קובע בית המשפט כי המערערת אינה עונה להגדרה של "חברת בית".
o טענתה הסתמכות: טענת ההסתמכות, היא למעשה טענה של מניעות על בסיס מצג שהוצג בפני הטוען לה, ואשר מכוחו של אותו מצג מושתק הצד שכלפיו נטענת הטענה מלהתכחש למצג זה, אם היתה הסתמכות בתום לב ובאופן סביר על המצג ואם הצד הטוען להסתמכות שינה עקב המצג את מצבו לרעה. יחד עם זאת, כאשר המשיב בחן במסגרת התקופה הקבועה בדין את שומותיה העצמיות של המערערת לשנות המס שבערעור כמו גם את בקשותיה להכיר בה כחברת בית בשנים הללו שהן שנים פתוחות, הרי שהפעיל את הסמכות המוקנית לו בדין ואין לראות בכך משום שינוי רטרואקטיבי של עמדתו.
לעמדת בית המשפט, המערערת לא הוכיחה כי הסתמכה בפועל ואף לא יכולה היתה להסתמך בפועל על מצגים נטענים כלשהם של המשיב,בוודאי שלא באופן סביר ובתום לב. לאור כל האמור, דוחה בית המשפט את ערעור המערערת.
רקע: המערערת הינה חברה ישראלית פרטית, המוחזקת על ידי חברה ישראלית ציבורית (להלן: "חברת האם"). המערערת הייתה בעלת קניון ברעננה,שבבעלותו שטחי מסחר המיועדים להשכרה. ניהול הקניון בוצע על ידי חברת בת של המערערת(להלן: "חברת הבת"). בשנת 2013 מכרה המערערת את הקניון לקבוצת רוכשים.
[הבהרה: הכרה במערערת כ"חברת בית" תביא לזקיפת הכנסותיה השוטפות (כמו גם את הפסד ההון שהיה לה בשנת 2010 ואת שבח המקרקעין ממכירת הקניון) בדו"ח של חברת האם. יובהר – כי לחברת האם ישנם הפסדים עסקים שוטפים העולים על הכנסות המערערת].
עמדתה מערערת: לטענת המערערת, יש לראות בה כ"חברת בית" משני נימוקים: האחד – מכוח הסתמכות על הסכמי שומה קודמים שנחתמו עמה בשנות מס קודמות לשנות המס שבערעור וגם בשל העובדה שהמשיב קלט מידי שנה משנות המס שבערעור את בקשותיה להכרה בה כ"חברת בית". השני – בשל העובדה שהמערערת עומדת בתנאי סעיף 64 לפקודת מס הכנסה המגדיר ודן בחברת בית.
עמדת המשיב: לטענת המשיב, אין המערערת עומדת בתנאי סעיף 64 לפקודה. שכן היא חברה"שיש לציבור עניין ממשי בה" והיא "בת-חברה" וכן כי כל רכושה ועסקיה אינם מתמצים בהחזקת בניינים, היות ולמערערת הכנסות גם ממכירת חשמל לשוכרים בקניון והכנסות מדמי ניהול שהתקבלו באמצעות חברת הבת. לעניין טענת ההסתמכות שמעלה המערערת טוען המשיב, כי המערערת לא הוכיחה את התנאים הנדרשים להכרה בקיומה שלהסתמכות (קיומו של מצג מטעם רשות המיסים, הסתמכות על המצג בתום לב ובאופן סביר ושינוי מצב לרעה).
[הבהרה: בהתאם להוראות סעיף 64 לפקודה, על מנת שחברה תוכר כ"חברת בית" עליה לעמוד בתנאים הבאים:
1. על החברה להיות "חברת מעטים" המקיימת את כל אלה: א – החברה בשליטתם של חמישה בני אדם לכל היותר. ב – איננה בת-חברה. ג - היא חברה שאין לציבור עניין ממשי בה.
2. על החברה להיות חברה שכל רכושה הוא בניינים.
3. על החברה להיות חברה שכל עסקיה הם החזקת בניינים.
בנוסף קובע סעיף 64 לפקודה, כי רווחי "חברת הבת" ימוסו כאילו הייתה החברה "שקופה" ויחולו שיעורי המס החלים על חברי החברה].
החלטת בית המשפט:
o סעיף 64לפקודה: תחילה בוחן בית המשפט האם מערערת הינה "חברת מעטים".לעמדת בית המשפט המערערת אינה "חברת מעטים", שכן לאור אופי פעילותה"לציבור יש עניין ממשי בה". בנוסף, המערערת הינה "חברת בת",שכן כל מניותיה מוחזקות על ידי חברת האם (שהינה כאמור חברה ציבורית). לאור האמור,קובע בי המשפט כי אין המערערת נכנסת לגדר "חברת מעטים" ורק בשל סיבה זו אין להכיר בה כ"חברת בית". אך יחד עם זאת, ממשיך בית המשפט ובוחן האם המערערת עומדת ביתר תנאי סעיף 64 לפקודה. לעמדת בית המשפט – סעיף 64 לפקודה קובע, כי על מנת שחברה תוכר כ"חברת-בית"נדרשת היא להחזיק אך ורק בבניינים וכל עיסוקה צריך להיות החזקה בניינים קרי –רכושה של החברה נדרש שיהא בניינים בלבד וגם פעילותה העסקית צריכה להתמקד אך ורק בהחזקת בניינים.
לאור האמור, קובע בית המשפט כי המערערת אינה עונה להגדרה של "חברת בית".
o טענתה הסתמכות: טענת ההסתמכות, היא למעשה טענה של מניעות על בסיס מצג שהוצג בפני הטוען לה, ואשר מכוחו של אותו מצג מושתק הצד שכלפיו נטענת הטענה מלהתכחש למצג זה, אם היתה הסתמכות בתום לב ובאופן סביר על המצג ואם הצד הטוען להסתמכות שינה עקב המצג את מצבו לרעה. יחד עם זאת, כאשר המשיב בחן במסגרת התקופה הקבועה בדין את שומותיה העצמיות של המערערת לשנות המס שבערעור כמו גם את בקשותיה להכיר בה כחברת בית בשנים הללו שהן שנים פתוחות, הרי שהפעיל את הסמכות המוקנית לו בדין ואין לראות בכך משום שינוי רטרואקטיבי של עמדתו.
לעמדת בית המשפט, המערערת לא הוכיחה כי הסתמכה בפועל ואף לא יכולה היתה להסתמך בפועל על מצגים נטענים כלשהם של המשיב,בוודאי שלא באופן סביר ובתום לב. לאור כל האמור, דוחה בית המשפט את ערעור המערערת.