רקע: שתי חברות ניהלו הליך בוררות, אשר במסגרתו הגישו בקשה מוסכמת לניהול הליך התמכרות, הליך אשר בסופו רכשה חברה א' את זכויותיה של חברה ב' בנכס. יש להבהיר, כי חברה א' רכשה את זכויותיה של חברה ב' בנכס בנאמנות עבור נהנה והכל תוך שהצדדים בחרו להותיר בשלב הסכם הנאמנות ורכישת נכס הנאמנות את זהות הנהנה כנהנה גמיש, תוך שזיהוי הנהנה נותר "פתוח".

טענת המשיב: בהסכם הנאמנות לא הייתה התייחסות לנהנה ספציפי ולא צוין בו זהות הנהנה ולפיכך, אין תחולה לפטור ממס (סעיף 69 לחוק מיסוי מקרקעין ותקנה 27(א) לתקנות מיסוי מקרקעין) כאשר זהות הנהנה אינה ידועה בשעת ביצוע המכירה.

טענת העוררות: בהסכם הנאמנות הכוונה הייתה לחברה חדשה בהקמה ואין הבדל בין חברה בהקמה לבין חברת מדף.

החלטת וועדת הערר: כידוע, מכירת זכות במקרקעין מחייבת אתה מוכר במס שבח ואת הקונה במס רכישה. חיובים אלה לא יחולו על מכירת זכות במקרקעין מנאמן לנהנה, וזאת על פי סעיף 69 לחוק. חברת מדף מוקמת, בדרך כלל, על ידי משרד עורכי דין, לצורך הפיכתה בעתיד לחברה פעילה בידי אחד מלקוחות המשרד. עד לשלב האחרון החברה נמצאת "על המדף" ואין בה פעילות. פעולה זו נועדה לקצר זמנים, ולחסוך את הזמן הנדרש לשם רישום חברה חדשה ברשם החברות. אם המשיב מאשר נאמנות עבור חברה בהקמה, משכך הדבר, בית המשפט אינו רואה כל סיבה שלא להכיר בנאמנות, כאשר הנהנה הוא חברת מדף, אשר לימים משנה את שמה ומניותיה מועברות משמם של עורכי הדין שנרשמו כבעלי מניותיה, לשמם של בעלי החברה. יתרה מכך, המשיב אינו רואה קושי שנהנה בעסקאות נאמנות יהיה חברה שתקום בעתיד ובנסיבות אלה, אין הוא רואה בכך נהנה "נסתר", "גמיש" או "נהנה מסגרת". כשאלה פני הדברים, ובשים לב למטרת המחוקק ולרצון למנוע נאמנות שאינה אמיתית, עד שיימצא קונה עתידי, אותו ינסו לאפיין כנהנה, בית המשפט לא סבור שיש קושי בהכרה בחברת מדף כנהנה על פי סעיף 69 לחוק.

‍