פסק דין תקדימי שניתן בראשית שנת 2026 על ידי כבוד השופט אריה רומנוב, שופך אור על אחת הסוגיות המורכבות בניהול עושר אישי: היכולת לקזז הפסדי הון כאשר הנכסים משועבדים לרשות המיסים. המקרה של יוסף שחם מדגים את הפער שבין הצורך המסחרי-מיסויי של נישום לקבע "הפסד הון" בשנת מס ספציפית, לבין החסמים הבירוקרטיים שמציבה הרשות.
‍

אף שהתביעה הספציפית להכרה ב"הסכם" נדחתה, בית המשפט יצר פתח משפטי דרמטי: הוא עצר את מרוץ ההתיישנות, ובכך סלל את הדרך לתביעות רשלנות נגד פקיד השומה בגין סירוב לממש בטוחות בזמן אמת.
‍

תקציר הקביעות המרכזיות

• אין "הסכמות ג'נטלמניות" במיסים: בית המשפט קבע כי מגעים, טיוטות או הבנות בעל-פה עם פקיד השומה אינם מהווים הסכם מחייב. ללא אישור בכתב – אין עסקה.
• עיתוי אירוע המס הוא קריטי: הנישום ביקש ליצור אירוע מס בשנת 2014 כדי לקזז הפסד של כ-30 מיליון ש"ח כנגד רווח הון באותה שנה. נקבע כי ללא מימוש בפועל, קשה מאוד לדרוש הכרה בהפסד.
• גלגל הצלה להתיישנות (סעיף 15): למרות דחיית התביעה, השופט קבע כי עשור של התדיינות משפטית לא יימנה במניין תקופת ההתיישנות. משמעות הדבר: הנישום יכול כעת להגיש תביעה חדשה ומהותית על עצם הזכות להכיר בהפסד.
  ‍

הרקע למחלוקת: המרוץ לקיזוז הפסדים

המבקש, יוסף שחם, מייסד חברת "אשבל טכנולוגיות", השקיע סכום עתק של כ-30 מיליון ש"ח בחברת ההזנק "מטרולייט בע"מ". בשל חובות מס אישיים, שחם שיעבד את מניותיו במטרולייט לטובת רשות המיסים כבטוחה לתשלום החוב.

בשנת 2014 נוצר למבקש רווח הון משמעותי של כ-56 מיליון ש"ח ממקורות אחרים. כדי להקטין את חבות המס האדירה, ביקש שחם לבצע מהלך של "מכירה רעיונית" או מכירה בפועל של מניות מטרולייט (שערכן צנח בינתיים) לצד שלישי בסכום סמלי של כ-42,000 ש"ח בלבד.

המטרה האסטרטגית: לממש את המניות בשנת 2014, להכיר בהפסד ההון העצום (ההפרש בין 30 מיליון ההשקעה ל-42 אלף המכירה), ולקזזו כנגד הרווחים באותה שנה ("מגן מס").
הבעיה? המניות היו משועבדות לפקיד השומה, אשר סירב לשחררן למכירה במחיר כה נמוך, בטענה כי לחברה יש פוטנציאל עתידי.
‍

הסוגיה המשפטית: הסכם מחייב או משאלת לב?

ההליך המשפטי התמקד בשאלה עובדתית צרה: האם ניתנה הסכמה של פקיד השומה למכירת המניות?
הנישום טען כי עורך דינו דאז הגיע להסכמה בעל-פה עם סגנית פקיד השומה. הרשות הכחישה.

בית המשפט זקף לחובת הנישום את העובדה שלא זימן לעדות את עורך הדין שניהל את המגעים בזמן אמת. כמו כן, המסמכים הראו שהרשות טרם נתנה תשובה סופית במועד הרלוונטי ("תיתן תשובה עד ליום 12.3.15"), מה שסותר את הטענה שכבר הייתה הסכמה חלוטה קודם לכן.
‍

הכרעת בית המשפט: כישלון בקרב, תקווה במערכה

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה להצהיר על קיומו של הסכם. השופט רומנוב קבע כי שיקול הדעת של הרשות בזמן אמת – לסרב למכור נכס משועבד ב"נזיד עדשים" מתוך תקווה שערכו יעלה – היה לגיטימי, גם אם בדיעבד החברה קרסה.
‍

אולם, כאן מגיע הטוויסט המשפטי:
השופט הכיר בכך שההליך התנהל במשך כעשור סביב שאלת ה"הסכמה", בעוד ששאלות המהות (האם היה מוצדק למנוע את המכירה? האם רשלנות הרשות גרמה לנזק מס?) לא נדונו לגופן.
לפיכך, הופעל סעיף 15 לחוק ההתיישנות, הקובע כי התקופה שבה התיק היה תלוי ועומד בבית המשפט לא תיספר. הנישום קיבל "אור ירוק" להגיש תביעה חדשה שתתקוף את עצם הסירוב של הרשות לאפשר את קיזוז ההפסד.
‍

משמעויות פרקטיות למנהלים

1. תיעוד בכתב הוא המלך: במו"מ מול רשות המיסים, הבטחות בטלפון או בפגישות מסדרון הן חסרות ערך. אם אין אישור חתום – אין לכם על מה להסתמך בתכנון המס.
2. אל תתלו תקוות בטיעון פרוצדורלי: הנישום ביזבז עשור בניסיון להוכיח "הסכמה". אסטרטגיה משפטית נכונה צריכה לתקוף את שיקול הדעת של הרשות ואת סבירות ההחלטה שלה בזמן אמת.
3. ניהול בטוחות אקטיבי: אם יש לכם נכס משועבד שערכו יורד ואתם זקוקים להפסד ההון – עליכם לפעול משפטית לכפיית המימוש באופן מיידי, ולא להמתין לטוב ליבו של פקיד השומה.
   ‍

שאלות ותשובות

ש: האם ניתן לקזז הפסד הון ממניות שטרם נמכרו בפועל?
ת: ככלל, לא. פקודת מס הכנסה דורשת "מימוש" (מכירה בפועל) כדי להכיר בהפסד. עם זאת, במקרים חריגים של "אובדן גמור" של הנכס, ניתן לנסות לדרוש הכרה לפי סעיף 92, אך נטל ההוכחה כבד.

ש: מה קורה אם רשות המיסים מסרבת למכור נכס משועבד ובכך "שורפת" לי מגן מס?
ת: זהו בדיוק הפתח שהשאיר פסק הדין. ייתכן שניתן לתבוע את הרשות בגין רשלנות או חוסר סבירות מנהלית, בטענה שסירובה לממש את הבטוחה גרם לנישום נזק ישיר (תשלום מס מיותר).

ש: האם ההתיישנות נעצרת בזמן משפט?
ת: כן. לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות, אם הוגשה תביעה והיא נדחתה (ולא בגלל מעשה בית דין), התקופה שבה ההליך התנהל לא נספרת במניין 7 שנות ההתיישנות. זהו כלי קריטי להצלת זכויות משפטיות.