השאלה המשפטית: האם המערערת רשאית לנכות מס תשומות בגין רכישת תלושים לארוחות ושכירת כלי רכב פרטיים (מחברות להשכרת רכב) עבור עובדיה, וזאת בהתחשב במגבלות הקבועות בתקנות מס ערך מוסף?

[הבהרה: בהתאם לסעיף 38 לחוק מע"מ, ניתן לנכות כמס תשומות רק מס ערך מוסף ששולם על רכישת או על קבלת נכסים או שירותים על ידי עוסק ובתנאי שהם לצרכי העסק או לשימוש בעסקו של העוסק. חריג לאמור, מתקבע בסעיף 41 לחוק מע"מ, הקובע כי אין לנכות מס על תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה החייבת במס].

עמדת המערערת: אי הכרה בתשומות אשר שימשו לצרכים עסקיים, מנוגדת לעקרון ההקבלה ולהוראות סעיף 38 לחוק מע"מ. בנוסף, טוענת המערערת, כי יש לפרש בצמצום את תקנות מע"מ המגבילות את זכות ניכוי מס התשומות וכפועל יוצא לאפשר ניכוי בשיעור יחסי (בין השימוש הנעשה לצורכי העסק לבין כלל השימוש).

החלטת בית המשפט: רכישת תלושים וארוחות: משבחרה המערערת לקבל על עצמה לסבסד ארוחות לעובדיה, דינה כדין כל מעביד שאינו רשאי לנכות מס תשומות בגין הטבה שנתן לעובדיו, אלא בתנאי תקנה 15א לתקנות מע"מ. אין בעובדה שצמחה למערערת, כמעביד, תועלת מסוימת מהארוחות שרכשה לעובדיה כדי לשלול את תחולת תקנה 15א. ומשכך גם אין לקבל את טענתה כי יש לפצל את התשומות ולהתיר לה בניכוי את החלק המייצג את טובת המעביד תוך יישום תקנה 18 לתקנות מע"מ (שימוש בתשומה מעורבת). תקנה 15א נועדה להבטיח דיווח ותשלום מע"מ בגין עסקה שעניינה מכירת נכס או מתן שירות מהמעביד לעובדיו כצרכנים סופיים. יישום תקנה 18 בנסיבות אלו, יעקוף את דרישת הדיווח שבתקנה 15א וירוקן אותה מכל תוכן. שכירת רכב פרטי: תקנה14, מצד אחד אוסרת על ניכוי מס תשומות במכירה או השכרה של רכב פרטי ומצד שני מאפשרת ניכוי מס תשומות בגין הוצאות האחזקה השוטפת של הרכב. ככל שמדובר ברכבים המשמשים גם לצרכי העסק וגם לצרכים פרטיים, יותר בניכוי החלק היחסי ששימש לצרכי העסק.  

‍