רקע: בשנת 12, רכשה העוררת את מלוא הון המניות בחברה אחרת בעלת זכויות החכירה של מקרקעין המצויים בחיפה, עליהם הקימה מרכז קניות גדול (גרנד קניון).

טענת המשיב: החברה האחרת היא בבחינת "איגוד מקרקעין" כהגדרת מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין, ועל כן דרש מהעוררת לשלם מס רכישה כנדרש לפי סעיף 9 לחוק.

טענת העוררת:  החברה האחרת אינה "איגוד מקרקעין", שכן מלבד זכויות מקרקעין במרכז המסחרי היא הפעילה גם עסק עצמאי של פארק שעשועים ולכן עסקה במניותיה אינה מחויבת במס על פי חוק מיסוי מקרקעין.

השאלה המשפטית: האם העובדה כי החברה האחרת הפעילה במועדים הרלוונטיים עסק עצמאי של פארק שעשועים, מספקת כדי לשלול את תחולת הוראות מיסוי מקרקעין על עסקה במניותיה?

[הבהרה: איגוד מקרקעין הוא איגוד שכלנכסיו במישרין או בעקיפין הם זכות במקרקעין. תכלית מנגנון המיסוי החל במקרה זה,נועד לתכלית אנטי תכנונית – מניעת תכנון מס בלתי קביל, וזאת לאור תפוצת התופעה של"חברות גוש חלקה" כפי שהייתה קיימת בעבר. מטרת החלת מס על איגוד מקרקעיןנועדה שלא לאפשר לאיגוד מקרקעין לחמוק מרשת המס באמצעות הפרדה מלאכותית או יצור מלאכותי של "רכיבים עצמאיים"].

החלטת וועדת הערר:  הטלת "מס רכישה"על עסקה באיגוד מקרקעין, מחייבת בחינת הגדרתו של איגוד כ"איגוד מקרקעין"שעסקה במניותיו תחויב במס. הפעלת פארק השעשועים נועדה לשמש כפעילות זמנית. הפעלת הפארק נועדה לשמש כפעילות נלווית להפעלת מרכז הקניות, כפעילות נלווית לצורך קידום הפעילות העיקרית במרכז הקניות. מדובר בפעילות טפלה לפעילות העיקרית של החברה האחרת, שתכליתה הייתה לקדם את פעילות המרכז ולא כמקור עצמאי לייצור הכנסות. על כן, אין בהפעלת פארק השעשועים לשנות את סיווג החברה אחרת כאיגוד מקרקעין – הערר נדחה.