השורה התחתונה: בית המשפט המחוזי קבע כי בניגוד להליכי שומה רגילים, בהליכי גבייה מבעלי שליטה לפי סעיף 119א לפקודה, אין מועד קבוע בחוק למתן החלטה בהשגה. אי לכך, גם עיכוב של למעלה משנה במתן החלטה על ידי רשות המסים אינו מוביל לקבלה אוטומטית של עמדת הנישום ("התיישנות שומה"). עם זאת, השיהוי הממושך עשוי להעביר את נטל ההוכחה לכתפי רשות המסים.
‍

תקציר הקביעות המרכזיות

• אין התיישנות אוטומטית: סעיף 119א לפקודה אינו קובע סנקציה של קבלת ההשגה במקרה של אי-מתן החלטה במועד, בניגוד להליכי שומה אחרים.
• ביטול פסק דין בהעדר הגנה: בית המשפט נוטה לגישה ליברלית בביטול פסקי דין שניתנו במעמד צד אחד כנגד המדינה, כל עוד המחדל נבע טעות בתום לב וקיימת טענת הגנה לכאורית.
• המחיר לשיהוי: אף שההשגה לא התקבלה אוטומטית, שיהוי קיצוני של רשות המסים (כשנה וארבעה חודשים) עשוי להוביל להסרת "חזקת התקינות" המנהלית ולהעברת נטל השכנוע אל פקיד השומה.
  ‍

הרקע למחלוקת

המערער, מר סער פילוסוף, קיבל הודעה מפקיד שומה תל אביב 3 על כוונה לגבות ממנו חוב מס של חברה, מכוח סעיף 119א לפקודת מס הכנסה (הרמת מסך וגבייה ממי שקיבל נכסים מהחברה). המערער הגיש השגה על ההחלטה ביום 31.12.2023.

במשך למעלה משנה, פקיד השומה לא נתן החלטה בהשגה. לאור זאת, הגיש המערער ערעור לבית המשפט וביקש לקבל את ההשגה על הסף בשל חלוף הזמן. משלא הוגש כתב תשובה מטעם פקיד השומה, נתן בית המשפט ביום 5.3.2025 פסק דין בהעדר הגנה המקבל את הערעור.
פקיד השומה מיהר להגיש בקשה לביטול פסק הדין, בטענה כי אי-הגשת התגובה נבעה מ"תקלה משרדית" ובלבול עם הליך אחר המתנהל כנגד אותו נישום.
‍

הסוגיה המשפטית

הדיון התמקד בשתי שאלות: פרוצדורלית ומהותית.

1. פרוצדורלית: האם יש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה? המבחן הוא כפול: סיבת המחדל וסיכויי ההגנה.
2. מהותית (סיכויי ההגנה): האם שתיקת פקיד השומה בהשגה לפי סעיף 119א, במשך תקופה ארוכה, דינה כקבלת ההשגה (כפי שקורה בשומה רגילה לפי סעיף 152 לפקודה)?
   ‍

הכרעת בית המשפט

כבוד השופטת ירדנה סרוסי קיבלה את בקשת רשות המסים, ביטלה את פסק הדין והחזירה את התיק לדיון לגופו, תוך חיוב המדינה בהוצאות.

1. ביטול פסק הדין:
בית המשפט קבע כי המחדל של פקיד השומה לא נבע מזלזול מכוון אלא מטעות אנוש בתום לב (ניתוב שגוי לרכזת המטפלת בתיק אחר). בפסיקה קיימת מגמה ליברלית המעדיפה בירור המחלוקת לגופה על פני הכרעה טכנית, ולכן יש לבטל את פסק הדין.

2. העדר מועדים בסעיף 119א:
זוהי הקביעה המהותית והחשובה ביותר בהחלטה. השופטת סרוסי הבהירה כי סעיף 119א(ו) לפקודה, העוסק בהשגה על גבייה מבעל שליטה, אינו קובע מסגרת זמנים קשיחה למתן החלטה, ואינו קובע סנקציה של "קבלה אוטומטית" במקרה של איחור.
משכך, טענת המערער כי חלוף הזמן מחייב את קבלת עמדתו על הסף – דינה להידחות ככל הנראה, ולכן למדינה יש "סיכויי הגנה" טובים המצדיקים את ביטול פסק הדין.

3. המשמעות של השיהוי:
עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות פקיד השומה ("אין בהחלטתי זו כדי להסכין עם התנהלותו של המשיב"). נקבע כי אף אם אין קבלה אוטומטית, לשיהוי יש מחיר: הוא עשוי להסיר את "חזקת התקינות המנהלית" העומדת לרשות, ולהטיל עליה את הנטל להצדיק את החלטתה כשתתקבל לבסוף.
‍

משמעויות פרקטיות (Takeaways)

עבור מייצגים ונישומים המצויים בהליכי גבייה לפי סעיף 119א:

1. אל תבנו על "פסק דין טכני": גם אם פקיד השומה מתעכב מאוד במתן תשובה להשגה לפי סעיף 119א, לא ניתן להסתמך על הוראות ההתיישנות הרגילות של שומה (כמו שנה תמימה). בתי המשפט לא ימהרו למחוק חובות מס בשל שיהוי בלבד בסעיף זה.
2. השתמשו בשיהוי כנשק טקטי: אם פקיד השומה גורר רגליים, הגישו ערעור. גם אם לא תזכו ב"נוק-אאוט" טכני, בית המשפט עשוי להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הרשות, מה שמשפר משמעותית את סיכויי הזכייה בתיק לגופו.
3. הוצאות משפט: גם כשהמדינה "מנצחת" בבקשה לביטול פסק דין, בתי המשפט נוטים לפסוק הוצאות לחובתה בגין המחדל. במקרה זה נפסקו לחובת המדינה 10,000 ש"ח (כולל הוצאות קודמות).
   ‍

שאלות ותשובות (FAQ)

ש: האם בכל השגה למס הכנסה אין מגבלת זמן?
ת: לא. בשומה רגילה (סעיף 152), אם פקיד השומה לא משיב להשגה תוך שנה, היא מתקבלת אוטומטית. ההחלטה הנוכחית עוסקת ספציפית בסעיף 119א (גביית חוב חברה מצד ג'), שם המחוקק לא קבע מועד כזה.

ש: מדוע בית המשפט ביטל את פסק הדין אם המדינה טעתה?
ת: בתי המשפט מעדיפים תמיד להכריע סכסוכים על בסיס האמת והעובדות ולא על בסיס תקלות פרוצדורליות, במיוחד כשמדובר בכספי ציבור, וכל עוד הטעות נעשתה בתום לב.

ש: מה עלי לעשות אם עברה שנה וטרם קיבלתי תשובה להשגה לפי 119א?
ת: מומלץ לפנות לפקיד השומה בכתב ולדרוש החלטה. אם עדיין אין מענה, ניתן לפנות לבית המשפט, אך יש לקחת בחשבון שהסעד יהיה ככל הנראה חיוב הרשות לתת החלטה או העברת נטל ההוכחה, ולא ביטול החוב.

‍