השורה התחתונה: ועדת הערר קבעה כי במחלוקת על "יום הרכישה" של נכס היסטורי, מסמכים מזמן אמת ודיווחים ישנים לרשויות המס גוברים על עדות מאוחרת או שחזורים של היורשים. ההחלטה מחדדת את חשיבות התיעוד ואת הקושי להוכיח זכאות ל"מס היסטורי" מופחת ללא ראיות בכתב.
‍

תקציר הקביעות המרכזיות

• קו פרשת המים: נכס שנרכש עד 31.3.1961 זכאי לשיעור מס מופחת ("מס היסטורי"). נכס שנרכש לאחר מכן ממוסה בשיעור גבוה משמעותית ("חישוב ליניארי").
• ראיית הזהב: הצהרה של המנוח בזמן אמת (בטופס מש"ח ישן) גוברת על טענות היורשים כיום.
• אין אפליה בטעות: גם אם רשות המסים העניקה בטעות הקלות לשכנים באותו בניין, אין בכך כדי לחייב אותה לחזור על הטעות במקרה הנוכחי.
  ‍

הרקע: הקרב על שנת 1961

חוק מיסוי מקרקעין כולל הטבה דרמטית לנכסים ותיקים מאוד. נכסים שנרכשו עד יום 31 במרץ 1961 נהנים משיעור מס שבח מקסימלי של 25% (ולעיתים אף נמוך מכך), בעוד שנכסים שנרכשו לאחר מכן כפופים ל"חישוב הליניארי", שבו חלק ניכר מהרווח ממוסה בשיעור מס שולי גבוה (עד 48%).
‍

במקרה הנדון, יורשת מכרה נכס בתל אביב וביקשה לשלם את המס המופחת. לטענתה, המנוח היה חלק מקבוצת רכישה שהתקשרה עם העירייה עוד בשנת 1961.
מנהל מיסוי מקרקעין דחה את הדיווח. לטענתו, המנוח רכש את הזכויות רק בשנת 1970 (מאחד הרוכשים המקוריים), ולכן אינו זכאי להטבה. הפער הכספי: כ-90,000 ₪ (במונחי קרן מס).
‍

הסוגיה המשפטית

השאלה הייתה ראייתית: בהיעדר חוזה רכישה מקורי על שם המנוח מ-1961, האם ניתן להוכיח את זכויותיו באמצעות תצהירים, מסמכים עקיפים והיקש לוגי ("הוא היה שם מההתחלה"), או שמא הרישום הפורמלי משנת 1970 הוא הקובע?
‍

הכרעת ועדת הערר

הוועדה, בראשות השופט ה' קירש, דחתה את הערעור וקיבלה את עמדת רשות המסים במלואה.
‍

1. הניירת מנצחת את הזיכרון

לאחר נבירה בארכיונים, נמצא "האקדח המעשן": טופס דיווח למס שבח (מש"ח) שהגיש המנוח עצמו בשנת 1972. בטופס זה, המנוח הצהיר בכתב ידו כי רכש את הזכויות ב-1970.
הוועדה קבעה כי לא ניתן לקבל גרסה מאוחרת של יורשת, הסותרת הצהרה מפורשת שמסר המנוח בזמן אמת לרשויות.
‍

2. דחיית טענת האפליה

העוררת הציגה מקרים של שכנים באותו בניין, שקיבלו שומות לפי שנת רכישה 1961. בית המשפט קבע כי כל שומה נבחנת לגופה. ייתכן שבעניינם של השכנים היו ראיות אחרות, וגם אם נפלה טעות אצל השכנים – אין חובה להנציח אותה ("אין אפליה בטעות").
‍

משמעויות פרקטיות (Takeaways)

1. חפשו בארכיונים: בטיפול בנכסי ירושה ותיקים, הזיכרון המשפחתי אינו מספיק. חובה לבצע בדיקת נאותות בארכיוני העירייה, רמ"י והטאבו. מסמך אחד ישן יכול לשנות את חבות המס בעשרות אלפי שקלים.
2. בדיקת "יום הרכישה": לפני מכירת נכס ותיק, אל תניחו הנחות. יש לוודא מהו יום הרכישה שרשות המסים מכירה בו. אם הוא נופל אחרי 1961, נטל המס יהיה גבוה משמעותית, ויש לתמחר זאת בעסקה.
3. נטל ההוכחה: במחלוקת על תאריכים היסטוריים, הנטל הוא על הנישום. ללא מסמכים בכתב, קשה מאוד לשכנע את בית המשפט לשנות את קביעת המנהל.
   ‍

שאלות ותשובות (FAQ)

ש: מה ההבדל הגדול בין רכישה ב-1960 לרכישה ב-1962?
ת: נכס שנרכש ב-1960 חייב ב"מס היסטורי" ששיעורו המקסימלי הוא 25% (ובפועל לרוב נמוך יותר). נכס שנרכש ב-1962 חייב ב"מס ליניארי", שבו הרווח שנצבר עד 2014 ממוסה בשיעור מס שולי (שיכול להגיע ל-47%-50%), ורק היתרה ב-25%. הפער יכול להגיע למאות אלפי שקלים.

ש: האם ניתן להסתמך על תצהיר של אדם מבוגר שזוכר את העסקה?
ת: משקלם של תצהירים כאלו נמוך מאוד מול מסמכים בכתב מזמן אמת. בתי המשפט מעדיפים "ראיות חפציות" (חוזים, דיווחים, קבלות) על פני זיכרון אנושי של אירועים מלפני 60 שנה.

ש: אם השכן שלי קיבל פטור, האם גם אני זכאי?
ת: לא בהכרח. דיני המס הם אינדיבידואליים. ייתכן שלשכן היו נסיבות אחרות, או שפקיד השומה טעה במקרה שלו. טעות לטובת אחד לא יוצרת זכות לאחר.

‍