האם עוסק שרוכש מסמכים סחירים שלא לצורך מכירתם אלא לצורך פירעונם, חייב במס ערך מוסף?
ע"מ 7072-05-22
26.3.2024
[רקע: בסעיף 2 לחוק מס ערך מוסף נקבע, כי על עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס ערך מוסף. מהגדרת המונח "עסקה" בחוק עולה, כי עסקת מכירה היא כזו שנמכר במסגרתה נכס. נכס מוגדר בחוק כטובין או מקרקעין. בהגדרה של המונח "טובין" בתת סעיף 2 נקבע, כי מדובר ב"זכות, טובת הנאה ונכסים בלתי מוחשיים אחרים ובין השאר- ידע, למעט זכות במקרקעין או בתאגיד, ולמעט ניירות ערך ומסמכים סחירים וזכויות בהם].
בהתאם להוראות סעיף 19(ב) לחוק ""עוסק שעסקו מכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, לרבות רכישתם של ניירות ערך ומסמכים כאמור לשם קבלת דמי פירעונם או פדיונם, או שעסקו במכירת מטבע חוץ, יראו את המכירה או קבלת הפירעון או הפדיון כשירות תיווך שעושה העוסק בין מי שמכר לו אותם לבין מי שקנה אותם ממנו או פרע או פדה אותם".
לעמדת בית המשפט, פרשנות שעולה בקנה אחד עם לשונו של החוק, ואף עם תכליתו, היא, כי הוראת סעיף 19(ב) חלה על עוסק שעסקו במכירת ניירות ערך ומסמכים סחירים, כאשר המחוקק ביקש לכלול בקרב העוסקים האמורים גם כאלה שרוכשים מסמכים כאמור אולם תחת מכירתם הם פועלים לשם פירעונם או פדיונם. זו הייתה כוונת המחוקק בחלק בסעיף בו התייחס ל"לרבות רכישתם של ניירות ערך ומסמכים כאמור לשם קבלת דמי פירעונם או פדיונם".
לאור עמדה זו קובע בית המשפט, כי את המסחר במסמכים סחירים אשר מבצעים מי שעיסוקם אינו בניירות ערך או במסמכים סחירים, הוציא המחוקק מן התחולה של חוק מע"מ. לעומת זאת, את המסחר שמבצעים מי שעיסוקם הוא בניירות ערך או במסמכים סחירים, החריג המחוקק משיטת המיסוי הרגילה שמאפיינת מכירה של נכסים, אולם, תחת זאת, קבע ביחס למסחר זה מנגנון מיסוי חלופי. הווה אמר – בהתאם ללשונו של סעיף 19(ב) ותכליתו של החוק והסעיף הרלוונטי, הרי שהסעיף האמור חל גם במקרה בו מדובר בעוסק שרוכש מסמכים סחירים שלא לצורך מכירתם אלא לצורך פירעונם.
[רקע: בסעיף 2 לחוק מס ערך מוסף נקבע, כי על עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס ערך מוסף. מהגדרת המונח "עסקה" בחוק עולה, כי עסקת מכירה היא כזו שנמכר במסגרתה נכס. נכס מוגדר בחוק כטובין או מקרקעין. בהגדרה של המונח "טובין" בתת סעיף 2 נקבע, כי מדובר ב"זכות, טובת הנאה ונכסים בלתי מוחשיים אחרים ובין השאר- ידע, למעט זכות במקרקעין או בתאגיד, ולמעט ניירות ערך ומסמכים סחירים וזכויות בהם].
בהתאם להוראות סעיף 19(ב) לחוק ""עוסק שעסקו מכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, לרבות רכישתם של ניירות ערך ומסמכים כאמור לשם קבלת דמי פירעונם או פדיונם, או שעסקו במכירת מטבע חוץ, יראו את המכירה או קבלת הפירעון או הפדיון כשירות תיווך שעושה העוסק בין מי שמכר לו אותם לבין מי שקנה אותם ממנו או פרע או פדה אותם".
לעמדת בית המשפט, פרשנות שעולה בקנה אחד עם לשונו של החוק, ואף עם תכליתו, היא, כי הוראת סעיף 19(ב) חלה על עוסק שעסקו במכירת ניירות ערך ומסמכים סחירים, כאשר המחוקק ביקש לכלול בקרב העוסקים האמורים גם כאלה שרוכשים מסמכים כאמור אולם תחת מכירתם הם פועלים לשם פירעונם או פדיונם. זו הייתה כוונת המחוקק בחלק בסעיף בו התייחס ל"לרבות רכישתם של ניירות ערך ומסמכים כאמור לשם קבלת דמי פירעונם או פדיונם".
לאור עמדה זו קובע בית המשפט, כי את המסחר במסמכים סחירים אשר מבצעים מי שעיסוקם אינו בניירות ערך או במסמכים סחירים, הוציא המחוקק מן התחולה של חוק מע"מ. לעומת זאת, את המסחר שמבצעים מי שעיסוקם הוא בניירות ערך או במסמכים סחירים, החריג המחוקק משיטת המיסוי הרגילה שמאפיינת מכירה של נכסים, אולם, תחת זאת, קבע ביחס למסחר זה מנגנון מיסוי חלופי. הווה אמר – בהתאם ללשונו של סעיף 19(ב) ותכליתו של החוק והסעיף הרלוונטי, הרי שהסעיף האמור חל גם במקרה בו מדובר בעוסק שרוכש מסמכים סחירים שלא לצורך מכירתם אלא לצורך פירעונם.
