השורה התחתונה: בית המשפט לענייני משפחה ביטל צו שניתן בהסכמת הצדדים, אשר הורה לרשות המסים למסור מידע על הכנסותיה של אם במסגרת תביעת מזונות. נקבע כי חובת הסודיות המוטלת על רשות המסים (סעיף 232 לפקודת מס הכנסה) גוברת על אינטרס גילוי האמת בסכסוך אזרחי פרטי, וכי אין להפוך את רשות המסים לצד בהליכי גירושין ומזונות, גם אם עולה חשד להעלמת הכנסות.
‍

תקציר הקביעות המרכזיות

• עליונות החיסיון: סעיף 232 לפקודה אוסר על עובדי רשות המסים למסור מידע שהגיע אליהם מתוקף תפקידם, אלא לצורך אכיפת הפקודה. איסור זה גובר גם על הסכמת הצדדים.
• מדיניות שיפוטית: בתי המשפט לא יאפשרו "גרירת" רשות המסים לתוך סכסוכי משפחה, מחשש לסרבול ההליכים ופגיעה בפרטיות, גם במחיר של פגיעה מסוימת בבירור האמת העובדתית.
• הסכמה שבוטלה: גם אם נישום ויתר על החיסיון ונתן הסכמה למסירת המדע, הוא רשאי לחזור בו, ובית המשפט לא יכפה על הרשות למסור את המידע בניגוד לעמדתה.
  ‍

הרקע למחלוקת

במסגרת תביעה לביטול מזונות שהגיש אב נגד אם, טען האב כי האם מעלימה הכנסות ומציגה מצג שווא לגבי מצבה הכלכלי. האב ביקש לקבל מידע מרשות המסים על דוחותיה והצהרות ההון שלה.
בשלב מסוים, האם נתנה את הסכמתה למסירת המידע, ובית המשפט חתם על צו המורה לרשות המסים להעביר את המסמכים.
רשות המסים, שלא הייתה צד להליך, הגישה בקשה דחופה לביטול הצו, בטענה כי הוא מנוגד לחוק וכי חובת הסודיות שלה היא מוחלטת ואינה נתונה לשיקול דעת הצדדים. במקביל, האם חזרה בה מהסכמתה.
‍

הסוגיה המשפטית

השאלה המרכזית הייתה האם בית המשפט מוסמך להורות לרשות המסים לחשוף מידע חסוי של נישום לצורך בירור תביעה אזרחית (מזונות), כאשר הנישום הסכים לכך (בשלב מסוים), או שמא הוראת החיסיון בסעיף 232 היא מוחלטת וגוברת.
‍

הכרעת בית המשפט

כבוד השופטת נאוה גדיש קיבלה את עמדת רשות המסים וביטלה את הצו.

1. מעמד סעיף 232 לפקודה
בית המשפט קבע כי האיסור בחוק הוא חד משמעי. עובד רשות המסים "לא יידרש להראות לבית משפט כל דו"ח... אלא במידה שדרוש לעשות כן להפעלת הוראות הפקודה". סכסוך מזונות אינו "הפעלת הוראות הפקודה", ולכן לבית המשפט אין סמכות לכפות על הפקיד למסור את המידע.

2. אבחנה מפסיקה קודמת
השופטת אבחנה את המקרה מפסק דין אחר (פלוני נ' פלונים), שם הותר גילוי מידע. נקבע כי שם היה מדובר בטענת זיוף מסמכים (עניין פלילי/תרמית) והצדדים עמדו על הסכמתם, בעוד שכאן מדובר בסכסוך כלכלי רגיל והאם חזרה בה מהסכמתה.

3. שיקולי מדיניות
בית המשפט הדגיש כי אין להפוך את רשות המסים ל"צד נוסף" בכל תיק גירושין שבו עולות טענות על העלמת מס. הדבר יכביד על הרשות, יסרבל את ההליכים ויפגע בפרטיות, ללא הצדקה מספקת. את היכולת הכלכלית יש להוכיח באמצעים אחרים (כגון דפי חשבון בנק, הוצאות מחייה וכו').
‍

משמעויות פרקטיות

1. מגבלות גילוי מסמכים: בניהול תיקי משפחה או סכסוכים אזרחיים, אל תבנו על קבלת "התיק המלא" מרשות המסים באמצעות צו שיפוטי. הדרך להוכיח הכנסות לא מדווחות היא באמצעות חקירות כלכליות, ניתוח דפי בנק וראיות חיצוניות, ולא דרך "הדלת הראשית" של פקיד השומה.
2. כוחה של רשות המסים: רשות המסים שומרת בקנאות על חיסיון המידע שבידיה (גם כדי לעודד נישומים לדווח אמת). היא תתנגד כמעט אוטומטית לכל צו המופנה אליה בהליכים אזרחיים, ובתי המשפט נוטים לקבל את עמדתה.
3. הסכמה ניתנת לביטול: גם אם הצד השני הסכים לחשיפת המידע, הוא יכול לחזור בו כל עוד המידע לא נמסר. הסכמה רגעית אינה "חוזה בלתי הפיך" בהקשר של ויתור על חיסיון סטטוטורי.
   ‍

שאלות ותשובות

ש: האם ניתן לעקוף את סעיף 232 אם יש חשד לעבירה פלילית של הצד השני?
ת: במקרים חריגים מאוד של תרמית או זיוף, בתי המשפט עשויים לגלות גמישות (כפי שצוין בפסק הדין לגבי פרשת פלוני), אך הנטל להוכיח זאת הוא כבד מאוד.

ש: איך בכל זאת מוכיחים הכנסות של עצמאי שלא מדווח אמת?
ת: באמצעות צווים לבנקים, חברות אשראי, אפליקציות תשלום (ביט/פייבוקס), ומינוי רואה חשבון חוקר מטעם בית המשפט שיבצע "הערכת שווי" או "בדיקת נאותות" לעסק.

ש: האם מותר לי להשתמש בדוחות מס שהשגתי בעצמי (למשל, מתיק משותף בבית)?
ת: כן. החיסיון חל על רשות המסים (המוסר), לא על המסמך עצמו. אם המסמך הגיע לידיכם כדין, ניתן להגישו לבית המשפט

‍