סמכותו של בית המשפט להורות על זימון עדים היא סמכות שבשיקול דעת "בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת" – ס' 1(ב) לפקודת הראיות.  

מהאמור אנו למדים, כי לבית המשפט שמורה הסמכות להפעיל שיקול דעת אם להורות על זימונו של עד ושומה עליו לאזן את השיקולים הכרוכים בכך , בבחינת שיקולי "עלות מול תועלת" . קל וחומר, כאשר מדובר בעדות של עד ששימש עד מדינה בהליך פלילי חמור שעניינו ארגון פשיעה. בנסיבות אלו , יש לתת את המשקל הראוי, במסגרת שיקול הדעת שבית המשפט מפעיל, לקושי ולסיכון הכרוכים בהבאתו של עד זה לעדות ולנחיצות עדותו(למשל, יש לקחת בחשבו ן את העובדה שקיים צו איסור פרסום על מקום הימצאו ואת העובדה שהעד נחקר ארוכות בהליך הפלילי ועדותו נמצאה אמינה על ידי בית המשפט. בכל אלה יש כדי להשליך על עוצמת הנימוקים שעל המערער להציג לצורך זימונו של עד זה) .

להשלמת התמונה נציין, כי על צד המבקש לזמן עד באמצעות בית המשפט מוטל הנטל למסור את כל הפרטים הדרושים לצורך ביצוע הזימון - תקנות סדר הדין האזרחי, אליה מפנה תקנה 9לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה).