בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קבע בפסק דין תקדימי כי אין לגלם (להוסיף) את חבות המס העתידית של המוכר בעת קביעת שווי נכסים ופעילות (FAR) בעסקת מחירי העברה פנימית, הנגזרת ממחיר רכישת מניות. פסק הדין בעניין הקסהדייט בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 3 (ע"מ 59306-01-23) דן בשתי סוגיות מרכזיות בשינויי מבנה לאחר רכישה, וקובע הלכות חשובות בנוגע ל"גילום מס" ולסיווג תשלומי "הולדבק" (Holdback) למייסדים.

‍

תקציר הקביעות המרכזיות

• נדחתה דרישת "גילום המס": בית המשפט קיבל את עמדת החברה וקבע כי כאשר שווי הפעילות והנכסים נגזר מעסקת רכישת מניות שנעשתה בין צדדים בלתי קשורים (שיטת השוואת המחיר - CUP), אין להוסיף לשווי זה את המס העתידי שיחול על המוכר.
• ה"הולדבק" הוא חלק מהתמורה: נקבע כי תשלומי הולדבק ששולמו למייסדים והותנו בהמשך עבודתם, מהווים חלק מהתמורה עבור מניותיהם ונכסי החברה, ואינם תשלום עבור עבודה עתידית. לפיכך, יש לכלול סכומים אלו בשווי הנכסים הנמכרים.
• התקבלה חלקית טענת הריבית הרעיונית: בית המשפט קיבל את טענת החברה בנוגע לשיעור הריבית שיש לזקוף בהתאמה משנית, וקבע כי יש להסתמך על שיעורי הריבית בעסקאות אמיתיות שבוצעו בקבוצה.
• התוצאה: הערעור התקבל בחלקו המרכזי (סוגיית גילום המס) ונדחה בחלקו (סוגיית ההולדבק).

‍

רקע: רכישה ושינוי מבנה מיידי

ביוני 2017, רכשה חברת מיקרוסופט 100% ממניות חברת הסייבר הישראלית הקסהדייט בע"מ תמורת 75 מיליון דולר. יום למחרת, במסגרת שינוי מבנה פנימי, מכרה הקסהדייט את כלל פעילותה ונכסיה (קניין רוחני, כוח אדם וכו') לחברת האם, מיקרוסופט.

מאחר שהמכירה השנייה בוצעה בין צדדים קשורים (חברה בת לחברת האם שלה), נדרש לקבוע את שווי השוק של הנכסים והפעילות לצורכי מס, בהתאם לכללי מחירי העברה (סעיף 85א לפקודה).

‍

המחלוקת המיסויית: גילום מס והולדבק

המחלוקת בין הקסהדייט לפקיד השומה נסובה סביב שתי שאלות עיקריות בקביעת שווי המכירה:

1. סוגיית גילום המס

החברה דיווחה על שווי מכירה של כ-65.4 מיליון דולר, שנגזר ממחיר רכישת המניות (75 מיליון דולר) בניכוי תשלומי ההולדבק. פקיד השומה, לעומת זאת, קבע שווי של כ-95.9 מיליון דולר. הפער נבע בעיקר מדרישתו ל"גלם" את המס שהחברה צפויה לשלם בגין המכירה. לטענת רשות המסים, בעסקה בין צדדים בלתי קשורים, מוכר היה דורש מחיר גבוה יותר שיפצה אותו על המס שעליו לשלם.

2. סוגיית ההולדבק

כחלק מעסקת הרכישה, סכום של כ-9.3 מיליון דולר מתוך התמורה למייסדים הותנה בהמשך עבודתם בחברה במשך שלוש שנים ("הולדבק"). החברה טענה כי סכום זה מהווה תשלום עבור עבודה עתידית ואין לכלול אותו בשווי הנכסים שנמכרו. פקיד השומה טען כי מדובר בחלק אינטגרלי מהתמורה עבור המניות והנכסים, ויש לכלול אותו בשווי המכירה.

‍

פסיקת בית המשפט: הבחנה בין שיטות הערכת שווי

בית המשפט, מפי כבוד השופטת ירדנה סרוסי, קיבל את עמדת החברה בנושא גילום המס, ודחה אותה בנושא ההולדבק.

נדחתה דרישת גילום המס: אין להוסיף מס למחיר שוק קיים

השופטת סרוסי קבעה כי יש להבחין באופן מהותי בין שתי שיטות להערכת שווי:

• שיטת תזרים מזומנים מהוון (DCF): שיטה תיאורטית המעריכה שווי על בסיס תחזיות רווח עתידיות. בשיטה זו, יש היגיון להתחשב בהשפעות מס עתידיות.
• שיטת השוואת המחיר (CUP): שיטה המבוססת על מחיר שנקבע בפועל בעסקה אמיתית בין צדדים בלתי קשורים.

‍

במקרה הנדון, הצדדים הסכימו כי עסקת רכישת המניות מהווה עסקת השוואה ראויה. בית המשפט קבע כי כאשר משתמשים בשיטת השוואת המחיר, מחיר השוק שנקבע (75 מיליון דולר) כבר מגלם בתוכו את כלל השיקולים של הצדדים, לרבות ציפיותיהם לגבי חבויות מס עתידיות. הוספת "גילום מס" על מחיר שוק שנקבע בפועל מהווה התאמה כפולה ומלאכותית, שאין לה בסיס בקווי ההנחיה של ה-OECD או בהיגיון הכלכלי. נקבע כי "השאיפה היא למצוא את השווי שהיה נקבע במפגש הרצונות בין הרוכש למוכר", ולא את השווי הסובייקטיבי לאחד מהם.

‍

ההולדבק הוא חלק משווי הנכסים

בניגוד לסוגיית גילום המס, בית המשפט קיבל את עמדת פקיד השומה בנוגע להולדבק. נקבע כי תשלומים אלו, על אף היותם מותנים בהמשך עבודה, מהווים חלק מהתמורה הכוללת עבור המניות. הם משקפים את הערך הגבוה יותר של החברה כאשר מובטחת המשכיותם של המייסדים, שהם חלק מהותי מהנכס הבלתי מוחשי של החברה (הידע והניסיון). לפיכך, השווי הכולל של החברה, המשמש בסיס להערכת שווי הנכסים, הוא 75 מיליון דולר, כולל רכיב ההולדבק.

‍