רקע: המערערת הינה חברה ישראלית המספקת שירותים לקבוצת חברות זרות. למערערת שני מקורות הכנסה: האחד – תשלומים שקיבלה מהחברה הזרה בגין שיווק קרנות של החברה הזרה ללקוחות מוסדיים בישראל (להלן: "פעילות שיווק הקרנות"). השנייה – תשלומים שקיבלה מחברות מקבוצת החברות הזרות בגין שיווק שירותי בנקאות פרטית ליחידים (להלן:"שיווק שירותי בנקאות"). לאור פעילותה, המערערת דיווחה על הכנסותיה כחייבות בשיעור מע"מ אפס (סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ.

[הבהרה: סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ קובע מס בשיעור אפס על "מתן שירות לתושב חוץ" אלא אם כן "נושא ההסכם הוא מתן שירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל". לצד זאת, כדי לא לפגוע בתכלית ההטבה שהיא עידוד שירותי יצוא מישראל, מקובל כי ככל שהשירות שניתן לתושב ישראל הוא שירות זניח, אגבי, לא משמעותי וכיו"ב, לא יהיה בו כדי למנוע את הטבת המס לעוסק המעניק את שירותיו לתושב החוץ]

טענת המערערת: שיווק הקרנות ושיווק שירותי הבנקאות ניתנו לקבוצת החברות הזרות ולא ללקוחות בישראל. המערערת מבקשת מבית המשפט לקבוע, כי כלל פעילותה חייבת במע"מ בשיעור אפס. לחילופין, היא מבקשת להורות על פיצול התמורה באופן שרק חלק התמורה המיוחס לפעילות עבור תושבי ישראל יחויב בשיעור מע"מ מלא ויתרת התמורה תחויב בשיעור אפס.

טענת המשיב: המשיב דוחה את עמדת המערערת וקובע, כי לשיטתו, השימוש בטרמינולוגיה של "שיווק" ו"קידום מכירות" אינו יכול לסייע למערערת בקבלת ההטבה, משום ששירותי שיווק הם כשלעצמם בגדר שירותים הניתנים לא רק לתושב חוץ, אלא גם ללקוחות בישראל. מהות השירות שניתן בישראל הוא שיווק הקרנות הזרות ושירותי הבנקאות הפרטית ובמסגרת זו ניתן שירות גם לתושבי ישראל בישראל. לכן, לא ניתן לומר כי השירות "נכפה" על תושב ישראל במסגרת פעילות שיווק זו.

החלטת בית המשפט: המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי לא ניתן על ידה "שירות" לתושבי ישראל, הן בתחום שיווק הקרנות והן בתחום שירותי הבנקאות. ממכלול הראיות עולה, כי המערערת נתנה ללקוחות תושבי ישראל מענה שוטף, נגיש ומידי לכל שאלה ודרישה וכן סיוע אדמיניסטרטיבי. שירותים אלה לא היו שוליים או זניחים אלא מהותיים וישירים באופן מובהק. התוצאה של חיוב מלוא התגמול במע"מ בשיעור מלא, גם כאשר השירות שניתן לתושבי ישראל אינו השירות העיקרי, אינה מניחה את הדעת. המציאות במתן שירותי שיווק בישראל עבור תושב חוץ הינה מורכבת יותר, כך במיוחד בעת האחרונה שבה מתרחבת הפעילות העסקית הבינלאומית תוך שילוב של ישראלים בפעילות זו. נראה כי בתחומים אחרים ידע המחוקק לתת מענה למורכבות דומה באמצעות קביעת נוסחה המאפשרת הכרה בחלק הפטור ממס במצב בו מתקיימת פעילות מעורבת (ראו לדוגמה תקנה 18 (ב) לתקנות מע"מ בעניין תשומות מעורבות).