רקע: ההכנסות עליהן דיווחה המערערת דוחותיה לפקיד השומה גבוהות בצורה ניכרת, מסך העסקאות עליהן דיווחה למנהל מס ערך מוסף.

עמדת המערערת: לטענת המערערת, פער זה נובע מטעות של אנשי המקצוע שהעסיקה ואשר הגישו עבורה את הדוחות לפקיד השומה.

[נקודה להבהרה: תוך כדי ניהול הערעור, חתמה המערערת על הסכם פשרה עם פקיד השומה, במסגרתו אישרה המערערת כי הכנסותיה גבוהות עוד יותר מאלה עליהן דיווחה מלכתחילה. על אף האמור, מבקשת המערערת להוכיח כי דיווחיה לפקיד השומה היו שגויים וכי אין לתת משקל אף להסכם הפשרה עליו חתמה עם פקיד השומה].

עמדת המשיב (מנהל מס ערף מוסף): על כתפי המערערת מוטל נטל ראייתי כבד במיוחד, המתחזק נוכח העובדה כי המערערת מבקשת לטעון כנגד דוחות כספיים שהגישה לפקיד השומה, בשים לב להסכם הפשרה שחתמה מול פקיד השומה היוצר השתק, המונע ממנה להשמיע טענותיה בהליך דנן.

החלטת בית המשפט: על כתפי המערערת מוטל נטל ראייתי כבד במיוחד. המערערת הודתה כי לא דיווחה על עסקאות בסכום העולה על מיליון ₪.נסיבות מסוג זה אינן מציבות את המערערת בשורה אחרת עם מי שאין אנו יודעים כי העלים מס. דוחות כספיים שמגיש אדם לפקיד שומה, הם בבחינת הודאה שלו בעובדות המפורטות בהם. על המבקש לטעון כנגד דיווחיו שלו עצמו, ראוי כי יוטל נטל ראייתי כבד למדיי. יתרה מכך, יש לראות בחתימה על הסכם הפשרה עם פקיד השומה כהודאה חוזרת של המערערת, בנוסף להודאתה בדוחות הכספיים, כי הכנסותיה גבוהות יותר מסך העסקאות עליהם דיווחה. לאור האמור,ומשלא עמדה המערערת בנטל המוטל עליה, דחה בית המשפט את הערעור.