ב-06 באוגוסט 2025, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפני כבוד השופט ה' קירש, קבע הכרעה תקדימית בנוגע לחיוב במס ערך מוסף על עמלות הנגבות בעסקאות בינלאומיות בכרטיסי אשראי. פסק הדין בעניין כרטיסי אשראי לישראל בע"מ ואח' נ' מע"מ פתח תקווה ואח' (ע"מ 67212-03-18) קובע כי המיקום הפיזי של מחזיק הכרטיס בעת ביצוע העסקה הוא המבחן המרכזי לקביעת שיעור המע"מ. ההחלטה מבחינה באופן ברור בין עסקאות שבוצעו בנוכחות פיזית בחו"ל, הזכאיות למע"מ בשיעור אפס, לבין עסקאות אחרות.

‍

תקציר הקביעות המרכזיות

• העיקרון המנחה: מקום צריכת השירות הוא הקובע. כאשר ישראלי משתמש בכרטיס אשראי בחו"ל, השירות נצרך בחו"ל.
• עסקאות בנוכחות פיזית ("Card Present"): עמלות "צולבות" ועמלות המרת מט"ח הנגבות בגין עסקאות בהן הכרטיס הועבר פיזית בבית עסק בחו"ל, יחויבו במע"מ בשיעור אפס.
• עסקאות ללא נוכחות פיזית ("Card Not Present"): בית המשפט קבע פתרון פרגמטי לעסקאות מקוונות, ופטר ממע"מ עסקאות בענפים ספציפיים בהם הסבירות לנוכחות פיזית בחו"ל גבוהה (מסעדות, מרכולים, תחנות דלק וחנויות פיזיות).
• נדחתה טענת רשות המסים: הטענה כי השירות ניתן בישראל ולגבי "נכס" ישראלי (חשבון הבנק) נדחתה.

‍

המחלוקת המיסויית: חיוב במע"מ על עמלות בינלאומיות

במרכז פסק הדין עמדה מחלוקת בהיקף כספי של מאות מיליוני שקלים בין ארבע חברות כרטיסי האשראי הגדולות בישראל לבין רשות המסים. המחלוקת נסובה סביב שתי עמלות מרכזיות הנגבות בעסקאות בינלאומיות בהן מחזיק כרטיס ישראלי רוכש מוצר או שירות מבית עסק בחו"ל:

1. "העמלה הצולבת" (Interchange Fee): תשלום שחברת האשראי הישראלית (המנפיקה) מקבלת מהסולק הזר עבור אישור העסקה והבטחת התשלום.
2. "עמלת מט"ח": עמלה הנגבית ממחזיק הכרטיס הישראלי בגין עצם ביצוע העסקה במטבע זר.

עמדת רשות המסים הייתה כי מאחר שחברות האשראי הן גופים ישראליים המספקים שירות ממקום עסקן בישראל, ולעיתים קרובות השירות נוגע ל"נכס" המצוי בישראל (חשבון הבנק של הלקוח), הרי שכל העמלות חייבות במע"מ בשיעור מלא. מנגד, חברות האשראי טענו כי השירות ניתן לתושבי חוץ (הסולק ובית העסק) או נצרך על ידי הישראלי בעת שהותו בחו"ל, ולכן זכאי למע"מ בשיעור אפס לפי סעיפים 30(א)(5) ו-30(א)(7) לחוק מס ערך מוסף.

‍

הכרעת בית המשפט: מבחן "מקום צריכת השירות"

בית המשפט דחה את הגישה הטכנית של רשות המסים ואימץ ניתוח המבוסס על המהות הכלכלית של השירות ומיקום צריכתו בפועל. לשם כך, יצר השופט קירש הבחנה ברורה בין סוגי העסקאות, שהפכה לאבן הבוחן המרכזית בפסיקתו.

‍

עסקאות בנוכחות פיזית בחו"ל ("Card Present"): מע"מ בשיעור אפס

ההכרעה המשמעותית ביותר בפסק הדין נוגעת לעסקאות בהן ניתן להוכיח כי מחזיק הכרטיס שהה פיזית בחו"ל בעת ביצוע הרכישה. עסקאות אלו, המכונות בענף "עסקאות במסמך מלא", הן מקרים בהם הכרטיס "גוהץ" או הועבר פיזית בקופה.

בית המשפט קבע כי במקרים אלו, הן העמלה הצולבת והן עמלת המט"ח זכאיות למע"מ בשיעור אפס. הנימוק לכך הוא כפול: השירות שניתן לסולק ולבית העסק הזר הוא שירות לתושב חוץ. במקביל, השירות שניתן למחזיק הכרטיס הישראלי (אישור העסקה והמרת המטבע) נצרך על ידו באופן מיידי במקום בו הוא נמצא – כלומר, מחוץ לישראל. לכן, על פי עקרון צריכת השירות, אין מקום להטיל מע"מ ישראלי.

‍

עסקאות ללא נוכחות פיזית ("Card Not Present"): פתרון שיפוטי מצומצם

האתגר המורכב ביותר בפסק הדין היה כיצד להתייחס לעסקאות מקוונות או טלפוניות ("עסקאות במסמך חסר"), בהן לא ניתן לקבוע בוודאות את מיקומו הפיזי של הלקוח. בית המשפט דחה את גישתן של חברות האשראי, שביקשו להחיל פטור גורף על ענפים שלמים כמו תיירות ומלונאות, וקבע כי גישה זו אינה מתיישבת עם "השכל הישר", שכן שירותים רבים מוזמנים מראש מישראל.

במקום זאת, קבע השופט קירש פתרון שיפוטי זהיר ומצומצם, המבוסס על עיקרון של הסתברות גבוהה. נקבע כי מע"מ בשיעור אפס יחול על עסקאות ללא נוכחות פיזית רק באותם ענפים ספציפיים שבהם ניתן להניח בסבירות גבוהה מאוד שהשירות או המוצר נצרכו באופן מיידי ולא הוזמנו מראש מישראל.

בהתאם לעיקרון זה, בית המשפט פירט רשימה של ענפים שיעמדו בתנאי זה ויזכו למע"מ אפס גם בעסקאות ללא נוכחות פיזית:

• מסעדות וברים
• מרכולים (סופרמרקטים ומכולות)
• תחנות דלק
• חנויות פיזיות להלבשה ולביגוד
• מספרות ומכוני ספא
• מוניות
• תחבורה ציבורית עירונית (למעט רכבות בין-עירוניות)
• בתי קולנוע

עבור כל יתר העסקאות שבוצעו ללא נוכחות פיזית, לרבות הזמנת טיסות, מלונות, השכרת רכב ורכישות מקוונות אחרות, קבע בית המשפט כי יחול מע"מ בשיעור מלא, מכיוון שלא ניתן לשלול את האפשרות שההזמנה בוצעה מישראל.

‍

משמעות פסק הדין

פסק הדין מהווה החלטה חשובה המעניקה ודאות משפטית וכלכלית לחברות האשראי, לחברות פינטק ולעסקים הפועלים בזירה הבינלאומית. הוא מאותת על מעבר מפרשנות טכנית-טריטוריאלית לפרשנות כלכלית-מהותית של חוקי המע"מ, המתאימה יותר לעידן הגלובלי והדיגיטלי. ההחלטה מדגישה כי המיקום בו השירות נצרך בפועל גובר על המיקום ממנו הוא מסופק טכנית, ומספקת כללים ברורים ליישום עתידי.

‍