סעיף 9(ג1ג)(4)(ג) לחוק מיסוי מקרקעין קובע את "כלל התא המשפחתי". בהתאם לכלל זה, בני זוג וילדיהם מהווים רוכש אחד לעניין דרגות המס המופחתות. יחד עם זאת, המחוקק הכיר בחריגים לכלל התא המשפחתי, ובהם בני זוג הגרים בנפרד דרך קבע וילדים שטרם מלאו להם 18 , למעט ילד נשוי או ילד יתום. במרוצת השנים הפסיקה ריככה את כלל התא המשפחתי והוסיפה לו שני חריגים נוספים:

• החריג הראשון - המטען ההיסטורי: מכוחו אין מכירים בפעולות אותן ביצע אחד מבני 10 הזוג טרם הנישואין לצורך שלילת זכות או פטור הקיימת לבן הזוג האחר.
• החריג השני – חריג ההפרדה הרכושית: מכוחו אין רואים בני זוג כרוכש אחד כאשר מבחינה קניינית מקיימים בני הזוג הפרדה רכושית. ההפרדה יכולה להיות ביחס לכל או לחלק מנכסי המקרקעין שבבעולתם, ובלבד שמדובר בהפרדה המתקיימת הלכה למעשה. ודוק - הפרדה רכושית מתקיימת הלכה למעשה כל עוד הסכם יחסי הממון לא היה פיקטיבי (למראית עין) או מלאכותי (נובע משיקולי מס) בעת שנערך, וכל עוד לא נזנח במהלך חיי הנישואין המשותפים.
  

יודגש, כי אין במגורים בדירה המשותפת, ואף אין בהשבחת הנכס על ידי בן הזוג שאינו הבעלים, בכדי לשלול בהכרח את תחולתו של חריג ההפרדה הרכושית. הדבר תלוי במכלול ההסכמות והנסיבות שבין הצדדים.

‍