על פי הפסיקה "זכות במקרקעין" לעניין חוק מיסוי מקרקעין כוללת הן זכות קניינית והן זכות אובליגטורית הקשורה במקרקעין ומדובר בהגדרה רחבה של המונח "מכירה" – ע"א 9559/11. בנוסף נקבע, כי "זכות במקרקעין" היא נכס שאופן ניצולו ושוויו מושפעים מגורמים חיצוניים ובהם "זכויות בניה" – ע"א 74/15. מהאמור אנו למדים, כי ערכם של המקרקעין נגזר הן מהתועלת שניתן להפיק מהם והן מאפשרויות ניצול המקרקעין בהתאם לתוכנית תב"ע ולזכות להפיק את מלוא ההנאה הכלכלית מהנכס.

מקום בו המוכרת לקחה על עצמה לפעול להגדלת זכויות הבניה (גם אם בסכם נפרד בדרך של "הסכם מתן שירותים"), תוך שהרוכשת התחייבה להוסיף לתמורה תשלום נוסף, התלוי בהצלחת המוכרת להגדיל את זכויות הבניה, תוך קביעת נוסחת חישוב התלויה באישור לבניה על פי התב"ע, נצמחה לרוכשת הנאה כלכלית כתוצאה מן העסקה וערכם של המקרקעין נגזר מהתועלת שניתן להפיק מהם, וזו נגזרת מאפשרויות ניצולה בהתאם לתב"ע שתאושר.

לאור האמור המסקנה המתבקשת היא, כי מבחינה כלכלית מדובר בעסקה אחת למכר הזכויות במקרקעין לפי שווים במועד העסקה, תוך שהיא כוללת תשלום עבור העלייה הצפויה בערך המקרקעין כתוצאה מהגדלת הקיף הבניה. דהיינו, מן הזכות להפיק את מלוא ההנאה הכלכלית מהמקרקעין. על כן, יש לראות בתמורה הנוספת, בהתאם להסכם הניהול, כחלק מן התמורה עבור זכויות המקרקעין.