מטרת סעיף 42א לפקודת הראיות היא לחסוך בזמן שיפוטי יקר ובזמנם של העדים, על ידי ייתור הצורך בשמיעת ראיות בהליך אזרחי לאחר שאלה כבר הובאו במסגרת ההליך הפלילי וניתנה הכרעה על בסיסם. נדגיש, כי בסמכות בית המשפט להתיר הבאת ראיות סותרות ( לבקשת המערער - מטעם מיוחד שירשם) כאשר רשות זו ניתנת בנסיבות מיוחדות וחריגות, קרי – כאשר עלולה להיגרם תוצאה בלתי מוצדקת בעליל או כזו המקפחת קיפוח קשה את גרסת המערער.

תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, מסמיכה את בית המשפט ליתן פסק דין חלקי כאשר נמצא כי חלק מן המחלוקת שהובאה לפניו בשל למתן פסק דין. כאשר בית המשפט סבור כי השאלות העומדות להכרעה במסגרת פסק הדין החלקי התבררו ואין מקום לסבור כי המסקנות או הממצאים בקשר אליהן עשויים להשתנות בהמשך המשפט, אז מתקיימות הנסיבות המצדיקות מתן פסק דין חלקי. יישום האמור מאפשר צמצום גדר המחלוקת בין הצדדים, כך שהמשך ניהול ההליך יהיה יעיל וממוקד יותר.

‍