התפר הזה נסגר. תיקון 2 לחוק לצמצום השימוש במזומן נכנס לתוקף ב-1.4.2026, וחוזר חדש של רשות המסים מסביר בדיוק איך.

עד עכשיו, ההגבלה על מזומן תמורת שטר לא חלה על גוף פיננסי מפוקח. הסיבה טכנית. "הלוואה" בחוק כוללת גם ניכיון שטר, והפטור על הלוואות במזומן מגוף מפוקח בלע גם את הניכיון. כך יכול היה גוף פיננסי לנכות שטר ולתת מזומן בכל סכום.

כאן נולד הטריק. המצג: הוצאה ששולמה לספק בשטר. המציאות: העוסק עצמו, לא הספק, ניכה את השטר וקיבל מזומן. ההוצאה הפיקטיבית הקטינה את הרווח המדווח. המזומן נכנס לכיס בלי להירשם. הונאה בשתי קומות.

התיקון מטיל את ההגבלה גם על גוף פיננסי מפוקח, ובכלל זה על ניכיון שטר. שטר עד 6,000 שקל, מזומן חופשי. מעליו, רק 10% מהשטר או 6,000 שקל לפי הנמוך. שטר של 50,000 מניב 5,000 במזומן. שטר של 100,000 מניב 6,000. השאר, באמצעי שאינו מזומן.

אבל יש דלת צדדית, והמפתח לה מעניין. עוסק שקיבל שטר מלקוח, בסכום שבין 6,000 ל-25,000 שקל, יכול לפדותו במזומן במלואו. בכפוף לתנאי. שיציג חשבונית עם מספר הקצאה שהפיק ללקוח, וקבלה על השטר.

כלומר, הגישה למזומן נפתחת רק דרך מערכת חשבוניות ישראל. מספר ההקצאה הופך לשומר סף. שתי מערכות אכיפה שנבנו בנפרד, הגבלת המזומן וחובת ההקצאה, נועלות עכשיו זו את זו. בלי חשבונית מזוהה, אין מזומן.

והנקודה שתייצר את רוב המחלוקות. מה מונע מאדם לקרוא לפעולה "משיכת מזומן" במקום "ניכיון"? החוזר עונה מראש. תיבחן המהות הכלכלית, לא הכותרת. משיכה שהיא בפועל החלפת שטר למזומן תיתפס בהגבלה.

הבחינה פרטנית. משך הזמן בין הפקדת השטר למשיכה, גיוון הפעולות בחשבון, אופי החשבון. ככל שהחשבון נראה כמו צינור לניכיון מוסווה, כך תיטה הרשות לסווג אותו ככזה.

המסר הרחב פשוט. הכלכלה השחורה לא נעצרת בהגדרה אחת. היא זולגת לפרצה הבאה. התיקון סוגר אחת, ומראה איך שתי מערכות דיווח שהיו מנותקות מתחילות לעבוד יחד.

‍
לקריאת החוזר המלא