חוב של כ-22.8 מיליון שקל היה רשום במשך שנים בספרים של חברה אחת בקבוצה. ב-2017, אחרי שחברה אחרת באותה קבוצה מכרה מניות ברווח הון של כ-30 מיליון שקל, החוב הועבר לספרים שלה כ"תיקון טעות" והוצג כחוב אבוד. יחד עם שני הפסדים נוספים, הוא קיזז את כל רווחי ההון שלה משנים 2016 עד 2018.

ב-9 בנובמבר 2026 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את ערעור החברה (ע"מ 61741-02-22 ושלושה ערעורים נוספים שנדונו יחד). בית המשפט קבע שהחובות האבודים נוצרו בדיעבד, רק כדי לקזז אותם מול רווחי ההון, ולא הכיר גם בהפסד מההשקעה. הוא אישר קנס גירעון וחייב את החברה בהוצאות של 75,000 שקל.
‍

עיקרי הדברים

• בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ערעור של חברת אחזקות בקבוצת חברות, שקיזזה רווחי הון ממכירת מניות כנגד שני חובות אבודים של חברה קשורה וכנגד מחיקת השקעה.
• השימוש בתמורה לפירעון חוב לא פוטר ממס רווח הון. חריג אפשרי הוא הלכת זיסו גולדשטיין, שלפי פסק הדין מחייבת להוכיח תשלום מכוח ערבות וחוב שאבד באמת.
• מכירה של מניות משועבדות בידי החברה עצמה, גם בלחץ הבנק, אינה מימוש ערבות. הבנק לא מימש את המניות, והמערערת היא שמכרה אותן.
• חוב שהיה רשום שנים בספרי חברה אחרת בקבוצה, ועבר לספרי המערערת רק אחרי שנוצרו לה רווחים, לא הוכר. גם הטענה שהקבוצה פועלת כמקשה אחת פעלה נגדה, כי היה עליה להראות שגם הקבוצה לא יכלה לפרוע את החוב.
• בית המשפט אישר קנס גירעון ומתח ביקורת על הפניות בסיכומי המערערת למקורות שלא נמצאו או שלא צוין בהם החלק הרלוונטי.
  ‍

רקע

המערערת היא חברת אחזקות בקבוצת חברות שבשליטת איש עסקים. היא הוחזקה בידי חברת ביניים, שהוחזקה בידי חברה שנקלעה לחובות כבדים, ונקרא לה כאן "החברה החייבת". מעליהן עמדה שרשרת של חברות אחזקות, ובה חברה זרה שהוחזקה ב-70% בידי חברה של בעל השליטה וב-30% בידי קבוצה שאינה קשורה אליו. לבעל השליטה הייתה גם קבוצת חברות קשורות אחרת.

המערערת החזיקה במחצית ממניות חברה מוחזקת שהיה להן ערך גבוה, ומלבד זאת לא הייתה לה פעילות עסקית. החברה החייבת הייתה חייבת לבנק עשרות מיליוני שקלים, וב-2003 נכנסה להליך כינוס נכסים מטעם בנק אחר, שגם לו הייתה חייבת. המערערת וחברת הביניים הוחרגו מהכינוס, ומניות החברה המוחזקת שועבדו להבטחת החוב לבנק. ב-2004 נפרס החוב ל-14 שנים, ובין 2006 ל-2011 העבירו חברות הקבוצה האחרת כספים לפירעונו.

ב-2013 מכרה המערערת כמחצית מהחזקותיה בחברה המוחזקת, דיווחה על המכירה ושילמה מס רווח הון. את התמורה היא העבירה כדיבידנד במעלה השרשרת, והחברה החייבת פרעה בה חלק מהחוב לבנק. ב-2016 מכרה המערערת חלק נוסף מהמניות ברווח הון של כ-30 מיליון שקל, וב-2017 וב-2018 את היתרה, ברווח הון של כ-35 מיליון שקל. גם הכסף הזה שימש, ברובו, לפירעון החוב. הפעם המערערת לא שילמה מס ולא העבירה את התמורה כדיבידנד.

במקום זאת היא קיזזה את הרווחים כנגד שלושה הפסדי הון. הראשון, כ-22.8 מיליון שקל לשנת 2015, הוא חוב של החברה החייבת כלפיה, שנוצר לטענתה כבר ב-2006 מהכספים שהעבירה הקבוצה האחרת. השני, כ-24.7 מיליון שקל לשנת 2016, נובע לטענתה מכך שמניות החברה המוחזקת נמכרו מכוח ערבות לחוב של החברה החייבת לבנק. השלישי, כ-28.6 מיליון שקל לשנת 2018, הוא מחיקה של השקעה במניות של חברת אחזקות שנמצאת מעליה בשרשרת. פקיד השומה לא הכיר באף אחד מההפסדים, לא התיר את הקיזוז והטיל קנס גירעון.
‍

פירעון חוב מתמורת המכירה לא פוטר ממס

בית המשפט פתח בעיקרון: השימוש שנעשה בתמורה לא משנה את אירוע המכירה ואת חישוב הרווח. גם אילו החברה החייבת הייתה מחזיקה במניות ישירות ופורעת את החוב ממכירתן, היא הייתה צריכה לשלם מס על רווח ההון. לפי פסק הדין, החוב נפרע ממה שנשאר אחרי המס.

בית המשפט הצביע על חריג אפשרי: הלכת זיסו גולדשטיין של בית המשפט העליון (ע"א 14/85, 1987). כשבעל מניות ערב לחוב של אחר, והנושה מממש את המניות לפירעון החוב, הזכות של הנושה כלפי החייב עוברת לערב. אם החייב חדל פירעון, ייתכן שיהיה מקום להכיר אצל הערב בהפסד הון, שיקוזז מול רווח ההון מהמימוש.

לפי פסק הדין, כדי ליהנות מההלכה צריך להוכיח שני תנאים מצטברים. הראשון, שהכספים עברו מהערב לנושה מכוח הערבות, כך שהערב נכנס לנעלי הנושה. השני, שהחייב לא יכול להחזיר לערב את מה ששילם, כלומר שהחוב אבוד. הנטל להוכיח את שניהם מוטל על המערערת, ובית המשפט קבע שהמערערת לא הוכיחה אף אחד מהם.

כדאי לשים לב: מכירה של נכס משועבד כדי לפרוע חוב של חברה אחרת בקבוצה לא הופכת, כשלעצמה, את הפירעון להפסד הון. להערכתנו, מי שמתכנן להסתמך על הלכת זיסו גולדשטיין צריך לתעד כבר בזמן אמת שהתשלום נעשה מכוח ערבות, ולבסס את הטענה שהחייב לא יכול להחזיר אותו.
‍

2015: חוב שעבר בדיעבד מחברה לחברה

עד לדוחות הכספיים לשנת 2015, חברת הביניים הציגה את עצמה כמי שחייבת את הכספים לחברות הקבוצה האחרת, ובמקביל כנושה של החברה החייבת. היא גם דרשה לאורך שנים הוצאות מימון בגין ההלוואות האלה. בדוחות של המערערת, על פני יותר מעשר שנים, לא נרשם חוב כזה. רק בדוח לשנת 2015, שהוגש ב-2017, הועבר החוב לספרי המערערת במסגרת "תיקון טעות", ובמקביל תוקנו גם הדוחות של חברת הביניים.

המערערת טענה שעד 2017 כונס הנכסים ניהל את הדוחות. בית המשפט דחה את ההסבר. הכונס, גורם אובייקטיבי, דיווח באופן שתואם את עמדת פקיד השומה ולא הובא לעדות, והמערערת וחברת הביניים בכלל הוחרגו מהכינוס והכינו את הדוחות שלהן בעצמן.

הסבר נוסף הופיע במכתב של המערערת לרואי החשבון שלה. לפי המכתב, בשנים 2006 עד 2010 היא לא הייתה פעילה ולא היה מידע לגביה, ולכן התשלומים נרשמו זמנית בחברת הביניים. לפי פסק הדין, המכתב מתאר את מה שנעשה, אבל לא מסביר למה התשלומים נרשמו דווקא בחברת הביניים, ולמה הוחלט שהחוב אבוד דווקא מ-2015. לפי פקיד השומה, המכתב נכתב יום אחד לפני שרואי החשבון אישרו את הדוחות לשנת 2015. העד מטעם המערערת הפנה את השאלות לרואי החשבון, ואמר שהמכתב מנסה לגשר בלי שהוא יודע בדיוק איך ולמה.

לפי פסק הדין, הרישום המקורי בספרים משקף את התפיסה המקורית של החברה. מי שמשנה אותו בדיעבד, בשינוי שמביא להפחתת מס ניכרת, צריך להסביר את הטעם המסחרי לשינוי, והמערערת לא הסבירה. על הסיכון שבתיקון דוחות בדיעבד כתבנו גם בעדכון נפרד.

כדאי לשים לב: תיקון טעות שמעביר חוב מחברה לחברה בקבוצה אחרי שנוצר רווח הון ייבחן בחשדנות. הוא צריך להישען על מסמכים מאותה תקופה ועל עדים שיודעים להסביר אותו. מכתב שנכתב בזמן התיקון לא הספיק כאן.
‍

2016: מכירה בלחץ הבנק אינה מימוש ערבות

לגבי ההפסד של 2016, לא הייתה מחלוקת שהבנק לא מימש את המניות. בדיוני השומה אישר בא כוח המערערת שהשעבוד לא מומש, ועד מטעמה העיד שהבנק שוכנע שעדיף למכור את המניות באופן מבוקר, ולא באמצעות כונס.

המערערת טענה שהבנק דרש ממנה למכור את המניות. בית המשפט קבע שהטענה לא הוכחה, ושגם אילו הוכחה, מכירה עצמאית של המניות שונה ממימוש של הבנק מכוח ערבות. לבנק לא משנה מאיפה מגיע הכסף, והראיה היא הלוואות הגישור מהקבוצה האחרת: אילו היא הייתה מעבירה די כספים, החוב היה נפרע בלי למכור את המניות. השעבוד היה בטוחה למקרה שהחברה החייבת לא תפרע, והוא לא הופך כל מכירה של המניות למימוש של הבנק.

בית המשפט הבחין גם בין המקרה הזה להלכת זיסו גולדשטיין. שם, מכוח חוק הערבות, הערב נעשה נושה של החייב במקום הבנק, וכאן נראה שחוק הערבות כלל לא חל. שם בעל השליטה ערב לחברה שבשליטתו, וכאן חברה בת פרעה חוב של חברה שהחזיקה בה. החברה החייבת יכלה לפרוע את החוב מהמניות גם בלי ערבות, וכך בדיוק קרה ב-2013, כשהמערערת שילמה מס והעבירה את התמורה כדיבידנד. נציג המערערת לא ידע להסביר למה היא פעלה אחרת בשנים שאחר כך.

בית המשפט הוסיף שהמכירה העצמאית הניבה תמורה גבוהה יותר ממה שהיה מתקבל אילו הבנק היה מוכר את המניות. לכן גם מבחינה כלכלית, לא הבנק מימש את המניות. בקבוצת חברות עם בעל שליטה אחד, כך נקבע, יש יכולת לתמרן את הרישומים כך שהחוב האבוד יירשם דווקא בחברה שהפיקה רווח הון באותו זמן, ונראה שכך בדיוק פעלה המערערת.
‍

הטענה שהקבוצה פועלת כמקשה אחת פעלה נגד המערערת

גם אילו בית המשפט היה מקבל את טענת הערבות, לא הוכח התנאי השני: שהחברה החייבת לא יכלה להחזיר את הכסף. לחברה החייבת אכן לא היו מקורות משלה. אלא שהמערערת עצמה טענה שמדובר בקבוצת חברות שפועלת בערבויות הדדיות, ושכל חברה נבחנת כחלק מהקבוצה. לפי פסק הדין, הטענה הזו היא חרב פיפיות. אם כך, היה על המערערת להוכיח שגם חברות אחרות בקבוצה שיש להן מקורות, כמו חברות הקבוצה האחרת, לא יכלו לפרוע את החוב כלפיה. היא לא הביאה לכך אפילו ראשית ראיה.

בית המשפט נשען על עניין פישמן, פסק דין של המחוזי (ע"מ 37568-07-11) שהערעור עליו נדחה בעליון (ע"א 918/15). לפיו, היכולת של חברה בקבוצה לפרוע חוב נגזרת גם מהיכולת של הקבוצה לגייס לה הון. כשבעל שליטה טוען שחוב כלפיו אבוד, שואלים אם החוב היה אבוד גם כלפי נושה שהוא צד שלישי בלתי תלוי. על קיזוז הפסד הון בין חברות של אותו בעל שליטה כתבנו בעדכון קודם.

מעבר לכך, המערערת הכירה בחובות כאבודים בשנים 2015 ו-2016, אבל החברה החייבת פורקה רק ב-2019. היה עליה להוכיח שכבר באותן שנים החברה החייבת לא יכלה לפרוע את החוב, והיא לא הוכיחה.

בית המשפט מצא כמה סימנים לכך שההפסדים נוצרו רק כדי לקזז את הרווחים. מדובר בחברות קשורות, וההכרה בחובות לשנים 2015 ו-2016 נעשתה ב-2017, בדיוק כשנוצרו למערערת רווחי הון. גם ההתנהלות שלה ב-2013 הייתה שונה, בלי הסבר.

כדאי לשים לב: בקבוצת חברות, טענה שהחברות פועלות כמקשה אחת עלולה לפעול נגד הנישום. מי שמבקש להכיר בחוב אבוד של חברה קשורה צריך להראות שגם הקבוצה כולה לא יכלה לפרוע אותו, ושהחוב היה אבוד כבר בשנה שבה הוכר.
‍

2018: השקעה שנרשמה כשהיה רווח לקזז

ההפסד של 2018 נבע לטענת המערערת ממחיקת השקעה במניות של חברת אחזקות שנמצאת מעליה בשרשרת, שלפי הנטען נרכשו ב-2013 מהחברה הזרה תמורת 7.5 מיליון דולר. בית המשפט קבע שהמערערת לא הסבירה למה היה צריך לרכוש את המניות, למה שולם המחיר הזה ולמה דווקא היא רכשה אותן. היא גם לא הציגה מסמכים על הבעלות במניות או הסכם רכישה מפורט.

לפי פסק הדין, לא היה צורך ברכישה. באותה שנה רכשה חברה של בעל השליטה את חלקה של הקבוצה הלא קשורה בחברה הזרה, כך שהקבוצה שלטה ממילא בכל השרשרת. למחיר של 7.5 מיליון דולר לא ניתן הסבר מאותה תקופה, וגם בסוף ההליך לא היה ברור איך נקבע. לפי פסק הדין, ברכישה בין צדדים קשורים של חברה בהליך כינוס נכסים יש מקום לתהות על השווי הגבוה. גם אם השווי נגזר ממחיר הרכישה של חלק הקבוצה הלא קשורה בחברה הזרה, לאותו מחיר הוצגו שתי גרסאות.

את התשלומים העבירה חברה אחרת בקבוצה, ואישורי מס הכנסה להעברות ניתנו על שמה. לפי פסק הדין, נראה שהרכישה נרשמה אצל המערערת רק בגלל הרווחים הצפויים ממכירת מניות החברה המוחזקת. כרטיס ההשקעה בספרי המערערת נפתח רק בסוף 2017, אף שהרכישה בוצעה לכאורה ב-2013. מאחר שההשקעה לא הוכרה, ולא הוכח שהמערערת עצמה העבירה את הכספים או שילמה עליהם ריבית, נדחו גם הוצאות המימון שדרשה בגינה.
‍

קנס גירעון וביקורת על הטיעונים

בית המשפט אישר את קנס הגירעון לפי סעיף 191(ב) לפקודת מס הכנסה. נקבע שהמערערת לכל הפחות התרשלה בעריכת הדוחות, ושהגירעון עולה על 50% מהמס שהיא חייבת בו. על קנס הגירעון ועל התנאים להטלתו כתבנו בעדכון קודם.

בית המשפט לא מצא פגם מהותי בפניות של פקיד השומה לבנק, אף שהיה ראוי לצרף לראיות את הפנייה עצמה לצד התשובה שהתקבלה. לפי פסק הדין, הפגמים היו דווקא אצל המערערת, שהציגה תיאור עובדתי לא מדויק בדוחות, בהליך השומה ובבית המשפט, עד שגם בסיכומים לא היה ברור אילו מניות רכשה.

בית המשפט מתח ביקורת גם על התשתית המשפטית בסיכומי המערערת. היא הפנתה למאמר שלא נמצא, וספק אם הוא קיים, למאמר זר שעוסק בבוררות, ובאופן כללי לקובץ מאמרים ולספר של מאות עמודים, בלי לציין את החלק הרלוונטי. לפי פסק הדין, הפניה כזו שקולה לאי-הפניה, ואף גרועה ממנה, כי היא יוצרת רושם שיש לטענה על מה להתבסס.

כדאי לשים לב: בית המשפט בודק את האסמכתאות שמוגשות לו. הפניה למקור בלי כרך, עמוד או ציטוט מדויק עלולה לפגוע באמינות הטיעון כולו.
‍

שאלות ותשובות

האם פירעון חוב מתמורת מכירת מניות פוטר ממס רווח הון? לא. לפי פסק הדין, השימוש בתמורה לא משנה את אירוע המכירה ואת חישוב הרווח. החוב נפרע ממה שנשאר אחרי תשלום המס.

מהי הלכת זיסו גולדשטיין? זו הלכה של בית המשפט העליון מ-1987 (ע"א 14/85). כשהנושה מממש מניות של ערב לפירעון חוב של אחר, הערב נכנס לנעלי הנושה, ואם החייב חדל פירעון, ייתכן שיוכר אצל הערב הפסד הון. לפי פסק הדין הנוכחי, צריך להוכיח תשלום מכוח ערבות ושהחוב אבוד.

האם מכירה של מניות משועבדות בלחץ הבנק נחשבת מימוש ערבות? לפי פסק הדין, לא. כשהחברה מוכרת את המניות בעצמה והתמורה משמשת לפירעון החוב, הבנק לא מימש את המניות, גם אם דרש את פירעון החוב.

האם אפשר לתקן דוחות בדיעבד כדי להכיר בחוב אבוד? תיקון כזה ייבחן בקפדנות. לפי פסק הדין, הרישום המקורי משקף את התפיסה המקורית של החברה, ומי שמשנה אותו בשינוי שמפחית את המס צריך להסביר את הטעם המסחרי לשינוי.

איך בוחנים חוב אבוד בין חברות קשורות? לפי עניין פישמן, שבית המשפט נשען עליו, היכולת של חברה בקבוצה לפרוע חוב נגזרת גם מהיכולת של הקבוצה לגייס לה הון. השאלה היא אם החוב היה אבוד גם כלפי נושה שהוא צד שלישי בלתי תלוי.

האם פסק הדין מחייב? זה פסק דין של בית משפט מחוזי, ולכן אינו הלכה מחייבת. בזמן כתיבת הדברים לא ידוע לנו אם הוגש עליו ערעור. המידע כאן כללי ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני.
‍

סיכום

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ערעור של חברת אחזקות בקבוצת חברות, שקיזזה רווחי הון ממכירת מניות כנגד שני חובות אבודים של חברה קשורה וכנגד מחיקת השקעה. נקבע שפירעון חוב מהתמורה לא פוטר ממס, ושמכירה עצמאית של מניות משועבדות אינה מימוש ערבות לפי הלכת זיסו גולדשטיין. חוב שעבר בדיעבד לחברה הרווחית והשקעה שנרשמה רק כשהיה רווח לקזז לא הוכרו, וקנס הגירעון אושר. להערכתנו, הלקח לקבוצות חברות הוא שהרישום בזמן אמת קובע, ושטענה שהקבוצה פועלת כמקשה אחת מחייבת להוכיח שגם הקבוצה כולה לא יכלה לפרוע את החוב. המידע כאן כללי ואינו תחליף לייעוץ משפטי.
‍

קבוצת חברות עם רווחי הון בחברה אחת וחובות בחברה אחרת?

אתם מתכננים למכור מניות בחברה בקבוצה, וחלק מהתמורה אמור לפרוע חוב של חברה קשורה?

קיבלתם שומה שלא הכירה בהפסד הון או בחוב אבוד של חברה קשורה, ולא בדקתם אם יש בסיס לערער?

ב-KLF Law אנחנו מלווים קבוצות חברות ובעלי שליטה בתכנון עסקאות ובערעורי מס מול פקיד השומה. נבחן את מבנה האחזקות ואת התיעוד מזמן אמת, ונוודא שאתם משלמים אך ורק את מס האמת.
לפגישת ייעוץ ראשונית: לתיאום פגישת ייעוץ וליווי משפטי עם המשרד.
‍

על הכותב: רועי קריב, עורך דין ויועץ מס בכיר. מייסד KLF Law. תובע לשעבר ביחידה למקרים מיוחדים ברשות המסים. 10+ שנות ניסיון בייעוץ מסי חוצה גבולות, ליטיגציה מיסויית, וייצוג נישומים בבית המשפט העליון. מייסד ktAi, פלטפורמת AI למיסוי בינלאומי.

‍