ניכוי ריבית שנשלל: ה-OECD מבהיר שאין חובת התאמה מקבילה
The 2025 Update to the OECD Model Tax Convention
5.10.2026
נניח שקבוצה ישראלית מממנת חברת בת באירופה בהלוואה. שיעור הריבית נקבע בתנאי שוק, והריבית חייבת במס במלואה אצל החברה הישראלית. אבל מדינת חברת הבת מגבילה את ניכוי הריבית לפי כלל פנימי על הוצאות ריבית, מהסוג שהומלץ בפרויקט BEPS. האם הקבוצה יכולה לבקש מישראל להפחית את הכנסת הריבית, כדי שאותו סכום לא ימוסה בצד אחד ולא ינוכה בצד השני?
לפי עדכון 2025 לאמנת המודל של ה-OECD, סעיף 9(2) אינו מחייב זאת. העדכון מבחין בין שני דברים: תיקון רווחים לפי עקרון אורך הזרוע, שעליו חל סעיף 9, לבין שלילת ניכוי לפי הדין הפנימי, שהסעיף אינו עוסק בה.
עיקרי הדברים
- לפי הדוח, עדכון 2025 לאמנת המודל, שאושר במועצת ה-OECD ב-18 בנובמבר 2025, החליף את פסקאות 1 עד 6 לפרשנות לסעיף 9 והוסיף את פסקאות 3.1 ו-6.1.
- השאלה אם הלוואה בין מיזמים קשורים תוכר כהלוואה או כהון קודמת לתמחור הריבית, בין שהמדינה מכריעה בה לפי הנחיות מחירי ההעברה ובין שלפי הדין הפנימי שלה.
- סעיף 9 מחלק רווחים בין מיזמים קשורים לפי עקרון אורך הזרוע. הוא אינו עוסק בשאלה אם הוצאה מותרת בניכוי. זו שאלה של הדין הפנימי, בכפוף להוראות האמנה.
- שלילת ניכוי לפי הדין הפנימי, למשל לפי כללים על הוצאות ריבית, אינה יוצרת כשלעצמה כפל מס כלכלי לעניין סעיף 9(2), ואין חובה על המדינה השנייה לבצע התאמה מקבילה.
- גם כשמדובר בתיקון מחירי העברה, ההתאמה המקבילה אינה אוטומטית: המדינה השנייה מתאימה רק בסכום שהיא עצמה רואה כמשקף תנאי שוק.
רקע: מה עושה סעיף 9
סעיף 9 לאמנת המודל עוסק בהתאמות לרווחים לצורכי מס, כשעסקאות בין מיזמים קשורים (חברת אם וחברת בת, או חברות בשליטה משותפת) נעשו בתנאים שאינם תנאי שוק. לפי הפרשנות, הסעיף הוא הביטוי המוסמך של עקרון אורך הזרוע, וההנחיות ליישומו מופיעות בהנחיות מחירי ההעברה של ה-OECD. על עקרון אורך הזרוע בדין הישראלי כתבנו במאמר מחירי העברה בעסקה בין לאומית בין חברות קשורות.
פסקה 1 לסעיף מאפשרת לרשויות המס של מדינה לכתוב מחדש את החשבונות של המיזמים הקשורים, אם בשל היחסים המיוחדים ביניהם החשבונות אינם מציגים את הרווחים שהיו נצמחים באותה מדינה בתנאי שוק. תיקון כזה עלול ליצור כפל מס כלכלי: מיזם במדינה A שרווחיו הוגדלו ישלם מס על רווח שכבר מוסה אצל המיזם הקשור במדינה B. לשם כך נועדה פסקה 2: מדינה B תבצע התאמה מתאימה כדי להקל על הכפל. זו ההתאמה המקבילה.
לפי הדוח, השינויים בפרשנות לסעיף 9 עונים על שאלות שעלו בעבודה על היבטי מחירי ההעברה של עסקאות פיננסיות (פרק X להנחיות מחירי ההעברה), ומבהירים את יישום הסעיף במיוחד ביחס לכללים פנימיים בדבר ניכוי ריבית, כמו אלה שהומלצו בדוח הסופי של פעולה 4 בפרויקט BEPS. לצידם עודכנו גם הפרשנויות לסעיפים 7 ו-24. העדכון אושר בוועדה לעניינים פיסקליים של ה-OECD ב-13 באוקטובר 2025 ובמועצת הארגון ב-18 בנובמבר 2025.
קודם הלוואה או הון, ורק אחר כך הריבית
פסקה 3 החדשה מכירה בכך שמדינות עשויות לחלוק ביישום סעיף 9 לקביעת היחס בין חוב להון בגוף שבתוך קבוצה רב לאומית. חלק מהמדינות משתמשות ב"תיחום המדויק" של העסקה, כמתואר בהנחיות מחירי ההעברה, כדי לקבוע אם ובאיזו מידה הלוואה לכאורה בין מיזמים קשורים תיחשב הלוואה לצורכי מס, או עסקה מסוג אחר, ובפרט השקעה בהון. מדינות אחרות מטפלות בשאלת היחס בין חוב להון בדין הפנימי שלהן, כולל דוקטרינות שיפוטיות.
לפי הדוח, בשתי הגישות, ההכרעה אם ובאיזו מידה ההלוואה תוכר כהלוואה קודמת לכל ניסיון לתמחר אותה. רק אחר כך, כשבוחנים אם המחיר של מה שהוכר כהלוואה הוא בתנאי שוק, ראוי לפעול לפי פרקים I, II, III ו-X להנחיות מחירי ההעברה.
כדאי לשים לב: לפני שמתמחרים ריבית בהלוואה בין חברתית, כדאי לבדוק אם מדינת הלווה תכיר בהלוואה כהלוואה, ובאיזה היקף. ניתוח שמצדיק את שיעור הריבית לא יעזור לגבי חלק מהסכום שייחשב הון.
סעיף 9 מחלק רווחים, הדין הפנימי קובע ניכויים
פסקה 3.1 החדשה מנסחת את העיקרון. אחרי שהרווחים של המיזמים הקשורים חולקו לפי עקרון אורך הזרוע, הדין הפנימי של כל מדינה קובע אם ואיך למסות אותם, כל עוד הוא עומד בדרישות ההוראות האחרות של האמנה. הסעיף אינו עוסק בשאלה אם הוצאות מותרות בניכוי בחישוב ההכנסה החייבת של מי מהמיזמים. תנאי הניכוי נקבעים בדין הפנימי, בכפוף להוראות האמנה, ובמיוחד לפסקה 4 של סעיף 24. לפי הדוח, פסקאות 30 ו-31 לפרשנות לסעיף 7 אומרות דבר דומה לגבי סעיף 7.
הדוח מביא דוגמאות לכללים פנימיים שעשויים לשלול ניכוי הוצאות: כללים מסוימים לגבי הוצאות אירוח, וכללים לגבי הוצאות ריבית, כמו כללי היחס הקבוע (fixed ratio) והיחס הקבוצתי (group ratio) שהומלצו בדוח הסופי של פעולה 4 בפרויקט BEPS.
להערכתנו, מכאן עולה שגם כששיעור הריבית בהלוואה הוא בתנאי שוק, הסעיף אינו מונע ממדינת הלווה להגביל את ניכוי הריבית לפי הדין שלה. המגבלות על כך, אם יש, יבואו מהוראות אחרות באמנה.
שלילת ניכוי לפי הדין הפנימי אינה מזכה בהתאמה מקבילה
כאן החידוש המעשי. לפי פסקה 6.1 החדשה, הסעיף חל רק לצורך חלוקת הרווחים בין המיזמים הקשורים לפי עקרון אורך הזרוע. הוא אינו עוסק בחישוב ההכנסה החייבת, שהיא שאלה של הדין הפנימי. כך, למשל, שלילת ניכוי בחישוב ההכנסה החייבת לפי הדין הפנימי של מדינה אחת אינה יוצרת כשלעצמה כפל מס כלכלי לעניין פסקה 2, ואין חובה על המדינה השנייה לבצע התאמה מקבילה.
בדוגמה שבפתיח, אם מדינת חברת הבת מגבילה את ניכוי הריבית לפי כלל פנימי, לפי פסקה 6.1 סעיף 9(2) אינו מחייב את ישראל, בשל שלילת הניכוי כשלעצמה, להפחית את הכנסת הריבית של החברה הישראלית. כלומר, הריבית ממוסה אצל המלווה, וחלקה אינו מנוכה אצל הלווה.
המצב שונה כשמדינת הלווה טוענת שהריבית עצמה גבוהה מתנאי שוק. תיקון כזה הוא תיקון לפי סעיף 9, ופסקה 2 חלה עליו. אבל גם אז, לפי פסקה 6, ההתאמה המקבילה אינה אוטומטית. היא נדרשת רק במידה שהמדינה השנייה סבורה שהרווחים המתוקנים משקפים נכון את מה שהיו הרווחים בתנאי שוק, ורק בסכום שהיא עצמה רואה כמשקף זאת. כשיש מחלוקת על הסכום, המדינות יתייעצו לפי הצורך כדי לבטל את הכפל, תוך התחשבות בהוראות האחרות של האמנה, כולל סעיף 25.
כדאי לשים לב: כשמדינה מתקנת הכנסה או הוצאה מהלוואה בין חברתית, השאלה הראשונה היא על מה התיקון מבוסס. תיקון רווחים לפי עקרון אורך הזרוע פותח פתח להתאמה מקבילה, ובמחלוקת על הסכום, להתייעצות בין המדינות. שלילת ניכוי לפי כלל פנימי אינה מזכה כשלעצמה בהתאמה כזו, ולכן כדאי לקחת אותה בחשבון כבר בתכנון המימון.
מוסד קבע ונטל ראיה: עדכונים נוספים
גם הפרשנות לסעיף 7 עודכנה. פסקה 59 שם אומרת, כמו בסעיף 9, שהתאמה מקבילה לפי פסקה 3 של סעיף 7 אינה נעשית אוטומטית רק משום שאחת המדינות תיקנה את הרווחים המיוחסים למוסד הקבע. לפסקה נוסף משפט: כאשר המדינות מסכימות בהליך ההסכמה ההדדית על סכום ההתאמה, המדינה שביצעה את התיקון הראשוני תסכים גם, במסגרת ההסכם ההדדי, ליישר אותו, כך שהרווחים המיוחסים למוסד הקבע יהיו זהים בשתי המדינות והכפל יבוטל.
פסקה 4 לפרשנות לסעיף 9 עוסקת בכללים פרוצדורליים מיוחדים לעסקאות בין מיזמים קשורים, כמו העברת נטל הראיה או חזקות פרוצדורליות מסוימות. לפי הנוסח המעודכן, השאלה אם כללים כאלה מתיישבים עם האמנה אינה שאלה שסעיף 9 עוסק בה, וראוי לבחון אותה לפי סעיף 24. הפרשנות לסעיף 24 (פסקה 75) מבהירה שפסקה 4 של סעיף 24 אינה אוסרת דרישות מידע נוספות לגבי תשלומים לתושבי חוץ, כולל העברת נטל הראיה, משום שמטרתן להבטיח רמת ציות ובקרה דומה בתשלומים לתושבים ולתושבי חוץ.
כדאי לשים לב: כשמשלמים ריבית לחברה קשורה בחו"ל, כדאי להניח שרשות המס עשויה לדרוש תיעוד נרחב יותר מאשר בתשלום לחברה מקומית, ולהכין אותו מראש.
שאלות ותשובות
מדינת הלווה שללה חלק מניכוי הריבית לפי כלל פנימי. האם מדינת המלווה חייבת להפחית את הכנסת הריבית? לפי פסקה 6.1 החדשה, לא. שלילת ניכוי לפי הדין הפנימי אינה יוצרת כשלעצמה כפל מס כלכלי לעניין סעיף 9(2), ואין חובה על המדינה השנייה לבצע התאמה מקבילה.
מה ההבדל בין שלילת ניכוי לבין תיקון מחירי העברה? תיקון מחירי העברה משנה את חלוקת הרווחים בין המיזמים הקשורים לפי עקרון אורך הזרוע, ועליו חלה פסקה 2 לסעיף 9. שלילת ניכוי היא חלק מחישוב ההכנסה החייבת לפי הדין הפנימי, והסעיף אינו עוסק בה.
האם הלוואה בין חברות קשורות עשויה להיחשב השקעה בהון? כן. לפי פסקה 3, מדינות עשויות לחלוק בדרך הקביעה: חלקן קובעות זאת לפי התיחום המדויק של העסקה בהנחיות מחירי ההעברה, וחלקן לפי הדין הפנימי. בשתי הגישות ההכרעה קודמת לתמחור הריבית.
כשמדינה מתקנת את שיעור הריבית, ההתאמה המקבילה אוטומטית? לא. לפי פסקה 6, המדינה השנייה מתאימה רק במידה שהיא סבורה שהתיקון משקף תנאי שוק, ורק בסכום שהיא רואה כמשקף זאת. במחלוקת, המדינות יתייעצו לפי הצורך.
מה נקבע לגבי העברת נטל הראיה? לפי הנוסח המעודכן, ההתאמה של כללים כאלה לאמנה אינה שאלה שסעיף 9 עוסק בה, וראוי לבחון אותה לפי סעיף 24. הפרשנות לסעיף 24 מבהירה שפסקה 4 שלו אינה אוסרת דרישות מידע נוספות לגבי תשלומים לתושבי חוץ, כולל העברת נטל הראיה.
האם הפרשנות החדשה מחייבת? זו פרשנות של ה-OECD לאמנת המודל, ולא אמנה בין מדינות. בכל מקרה יש לבחון את האמנה החלה בין המדינות ואת הדין הפנימי של כל אחת מהן.
סיכום
עדכון 2025 לאמנת המודל מבחין בין חלוקת רווחים לבין חישוב ההכנסה החייבת. סעיף 9 מחלק רווחים בין מיזמים קשורים לפי עקרון אורך הזרוע, ואילו השאלה אם הוצאה, ובכלל זה ריבית, מותרת בניכוי היא שאלה של הדין הפנימי, בכפוף לאמנה. שלילת ניכוי ריבית לפי כלל פנימי אינה יוצרת כשלעצמה כפל מס כלכלי לעניין סעיף 9(2), ואינה מחייבת את המדינה השנייה בהתאמה מקבילה. השאלה אם הלוואה בין חברות קשורות תוכר כהלוואה קודמת לתמחורה, וגם בתיקון מחירי העברה ההתאמה המקבילה תלויה בעמדת המדינה השנייה. נזכיר שמדובר בפרשנות של ה-OECD, ושבכל מקרה יש לבחון את האמנה החלה ואת הדין הפנימי.
קבוצה עם הלוואות בין חברתיות?
הקבוצה מממנת חברות בנות בחו"ל בהלוואות, ומדינת הלווה מגבילה את ניכוי הריבית?
קיבלתם תיקון להכנסה או להוצאה מהלוואה בין חברתית, ואתם לא בטוחים אם אפשר לבקש התאמה מקבילה?
משרד עורכי דין KLF Law מתמחה במיסוי בינלאומי, מחירי העברה ואמנות מס. אנו בוחנים את מבנה המימון, את סיווג ההלוואה ואת חשיפת הניכוי בשתי המדינות, ונוודא שאתם משלמים אך ורק את מס האמת.
לתיאום פגישת ייעוץ וליווי משפטי עם המשרד
על הכותב: רועי קריב, עורך דין ויועץ מס בכיר. מייסד KLF Law. תובע לשעבר ביחידה למקרים מיוחדים ברשות המסים. 10+ שנות ניסיון בייעוץ מסי חוצה גבולות, ליטיגציה מסית, וייצוג נישומים בבית המשפט העליון. מייסד ktAi, פלטפורמת AI למיסוי בינלאומי.
נניח שקבוצה ישראלית מממנת חברת בת באירופה בהלוואה. שיעור הריבית נקבע בתנאי שוק, והריבית חייבת במס במלואה אצל החברה הישראלית. אבל מדינת חברת הבת מגבילה את ניכוי הריבית לפי כלל פנימי על הוצאות ריבית, מהסוג שהומלץ בפרויקט BEPS. האם הקבוצה יכולה לבקש מישראל להפחית את הכנסת הריבית, כדי שאותו סכום לא ימוסה בצד אחד ולא ינוכה בצד השני?
לפי עדכון 2025 לאמנת המודל של ה-OECD, סעיף 9(2) אינו מחייב זאת. העדכון מבחין בין שני דברים: תיקון רווחים לפי עקרון אורך הזרוע, שעליו חל סעיף 9, לבין שלילת ניכוי לפי הדין הפנימי, שהסעיף אינו עוסק בה.
עיקרי הדברים
- לפי הדוח, עדכון 2025 לאמנת המודל, שאושר במועצת ה-OECD ב-18 בנובמבר 2025, החליף את פסקאות 1 עד 6 לפרשנות לסעיף 9 והוסיף את פסקאות 3.1 ו-6.1.
- השאלה אם הלוואה בין מיזמים קשורים תוכר כהלוואה או כהון קודמת לתמחור הריבית, בין שהמדינה מכריעה בה לפי הנחיות מחירי ההעברה ובין שלפי הדין הפנימי שלה.
- סעיף 9 מחלק רווחים בין מיזמים קשורים לפי עקרון אורך הזרוע. הוא אינו עוסק בשאלה אם הוצאה מותרת בניכוי. זו שאלה של הדין הפנימי, בכפוף להוראות האמנה.
- שלילת ניכוי לפי הדין הפנימי, למשל לפי כללים על הוצאות ריבית, אינה יוצרת כשלעצמה כפל מס כלכלי לעניין סעיף 9(2), ואין חובה על המדינה השנייה לבצע התאמה מקבילה.
- גם כשמדובר בתיקון מחירי העברה, ההתאמה המקבילה אינה אוטומטית: המדינה השנייה מתאימה רק בסכום שהיא עצמה רואה כמשקף תנאי שוק.
רקע: מה עושה סעיף 9
סעיף 9 לאמנת המודל עוסק בהתאמות לרווחים לצורכי מס, כשעסקאות בין מיזמים קשורים (חברת אם וחברת בת, או חברות בשליטה משותפת) נעשו בתנאים שאינם תנאי שוק. לפי הפרשנות, הסעיף הוא הביטוי המוסמך של עקרון אורך הזרוע, וההנחיות ליישומו מופיעות בהנחיות מחירי ההעברה של ה-OECD. על עקרון אורך הזרוע בדין הישראלי כתבנו במאמר מחירי העברה בעסקה בין לאומית בין חברות קשורות.
פסקה 1 לסעיף מאפשרת לרשויות המס של מדינה לכתוב מחדש את החשבונות של המיזמים הקשורים, אם בשל היחסים המיוחדים ביניהם החשבונות אינם מציגים את הרווחים שהיו נצמחים באותה מדינה בתנאי שוק. תיקון כזה עלול ליצור כפל מס כלכלי: מיזם במדינה A שרווחיו הוגדלו ישלם מס על רווח שכבר מוסה אצל המיזם הקשור במדינה B. לשם כך נועדה פסקה 2: מדינה B תבצע התאמה מתאימה כדי להקל על הכפל. זו ההתאמה המקבילה.
לפי הדוח, השינויים בפרשנות לסעיף 9 עונים על שאלות שעלו בעבודה על היבטי מחירי ההעברה של עסקאות פיננסיות (פרק X להנחיות מחירי ההעברה), ומבהירים את יישום הסעיף במיוחד ביחס לכללים פנימיים בדבר ניכוי ריבית, כמו אלה שהומלצו בדוח הסופי של פעולה 4 בפרויקט BEPS. לצידם עודכנו גם הפרשנויות לסעיפים 7 ו-24. העדכון אושר בוועדה לעניינים פיסקליים של ה-OECD ב-13 באוקטובר 2025 ובמועצת הארגון ב-18 בנובמבר 2025.
קודם הלוואה או הון, ורק אחר כך הריבית
פסקה 3 החדשה מכירה בכך שמדינות עשויות לחלוק ביישום סעיף 9 לקביעת היחס בין חוב להון בגוף שבתוך קבוצה רב לאומית. חלק מהמדינות משתמשות ב"תיחום המדויק" של העסקה, כמתואר בהנחיות מחירי ההעברה, כדי לקבוע אם ובאיזו מידה הלוואה לכאורה בין מיזמים קשורים תיחשב הלוואה לצורכי מס, או עסקה מסוג אחר, ובפרט השקעה בהון. מדינות אחרות מטפלות בשאלת היחס בין חוב להון בדין הפנימי שלהן, כולל דוקטרינות שיפוטיות.
לפי הדוח, בשתי הגישות, ההכרעה אם ובאיזו מידה ההלוואה תוכר כהלוואה קודמת לכל ניסיון לתמחר אותה. רק אחר כך, כשבוחנים אם המחיר של מה שהוכר כהלוואה הוא בתנאי שוק, ראוי לפעול לפי פרקים I, II, III ו-X להנחיות מחירי ההעברה.
כדאי לשים לב: לפני שמתמחרים ריבית בהלוואה בין חברתית, כדאי לבדוק אם מדינת הלווה תכיר בהלוואה כהלוואה, ובאיזה היקף. ניתוח שמצדיק את שיעור הריבית לא יעזור לגבי חלק מהסכום שייחשב הון.
סעיף 9 מחלק רווחים, הדין הפנימי קובע ניכויים
פסקה 3.1 החדשה מנסחת את העיקרון. אחרי שהרווחים של המיזמים הקשורים חולקו לפי עקרון אורך הזרוע, הדין הפנימי של כל מדינה קובע אם ואיך למסות אותם, כל עוד הוא עומד בדרישות ההוראות האחרות של האמנה. הסעיף אינו עוסק בשאלה אם הוצאות מותרות בניכוי בחישוב ההכנסה החייבת של מי מהמיזמים. תנאי הניכוי נקבעים בדין הפנימי, בכפוף להוראות האמנה, ובמיוחד לפסקה 4 של סעיף 24. לפי הדוח, פסקאות 30 ו-31 לפרשנות לסעיף 7 אומרות דבר דומה לגבי סעיף 7.
הדוח מביא דוגמאות לכללים פנימיים שעשויים לשלול ניכוי הוצאות: כללים מסוימים לגבי הוצאות אירוח, וכללים לגבי הוצאות ריבית, כמו כללי היחס הקבוע (fixed ratio) והיחס הקבוצתי (group ratio) שהומלצו בדוח הסופי של פעולה 4 בפרויקט BEPS.
להערכתנו, מכאן עולה שגם כששיעור הריבית בהלוואה הוא בתנאי שוק, הסעיף אינו מונע ממדינת הלווה להגביל את ניכוי הריבית לפי הדין שלה. המגבלות על כך, אם יש, יבואו מהוראות אחרות באמנה.
שלילת ניכוי לפי הדין הפנימי אינה מזכה בהתאמה מקבילה
כאן החידוש המעשי. לפי פסקה 6.1 החדשה, הסעיף חל רק לצורך חלוקת הרווחים בין המיזמים הקשורים לפי עקרון אורך הזרוע. הוא אינו עוסק בחישוב ההכנסה החייבת, שהיא שאלה של הדין הפנימי. כך, למשל, שלילת ניכוי בחישוב ההכנסה החייבת לפי הדין הפנימי של מדינה אחת אינה יוצרת כשלעצמה כפל מס כלכלי לעניין פסקה 2, ואין חובה על המדינה השנייה לבצע התאמה מקבילה.
בדוגמה שבפתיח, אם מדינת חברת הבת מגבילה את ניכוי הריבית לפי כלל פנימי, לפי פסקה 6.1 סעיף 9(2) אינו מחייב את ישראל, בשל שלילת הניכוי כשלעצמה, להפחית את הכנסת הריבית של החברה הישראלית. כלומר, הריבית ממוסה אצל המלווה, וחלקה אינו מנוכה אצל הלווה.
המצב שונה כשמדינת הלווה טוענת שהריבית עצמה גבוהה מתנאי שוק. תיקון כזה הוא תיקון לפי סעיף 9, ופסקה 2 חלה עליו. אבל גם אז, לפי פסקה 6, ההתאמה המקבילה אינה אוטומטית. היא נדרשת רק במידה שהמדינה השנייה סבורה שהרווחים המתוקנים משקפים נכון את מה שהיו הרווחים בתנאי שוק, ורק בסכום שהיא עצמה רואה כמשקף זאת. כשיש מחלוקת על הסכום, המדינות יתייעצו לפי הצורך כדי לבטל את הכפל, תוך התחשבות בהוראות האחרות של האמנה, כולל סעיף 25.
כדאי לשים לב: כשמדינה מתקנת הכנסה או הוצאה מהלוואה בין חברתית, השאלה הראשונה היא על מה התיקון מבוסס. תיקון רווחים לפי עקרון אורך הזרוע פותח פתח להתאמה מקבילה, ובמחלוקת על הסכום, להתייעצות בין המדינות. שלילת ניכוי לפי כלל פנימי אינה מזכה כשלעצמה בהתאמה כזו, ולכן כדאי לקחת אותה בחשבון כבר בתכנון המימון.
מוסד קבע ונטל ראיה: עדכונים נוספים
גם הפרשנות לסעיף 7 עודכנה. פסקה 59 שם אומרת, כמו בסעיף 9, שהתאמה מקבילה לפי פסקה 3 של סעיף 7 אינה נעשית אוטומטית רק משום שאחת המדינות תיקנה את הרווחים המיוחסים למוסד הקבע. לפסקה נוסף משפט: כאשר המדינות מסכימות בהליך ההסכמה ההדדית על סכום ההתאמה, המדינה שביצעה את התיקון הראשוני תסכים גם, במסגרת ההסכם ההדדי, ליישר אותו, כך שהרווחים המיוחסים למוסד הקבע יהיו זהים בשתי המדינות והכפל יבוטל.
פסקה 4 לפרשנות לסעיף 9 עוסקת בכללים פרוצדורליים מיוחדים לעסקאות בין מיזמים קשורים, כמו העברת נטל הראיה או חזקות פרוצדורליות מסוימות. לפי הנוסח המעודכן, השאלה אם כללים כאלה מתיישבים עם האמנה אינה שאלה שסעיף 9 עוסק בה, וראוי לבחון אותה לפי סעיף 24. הפרשנות לסעיף 24 (פסקה 75) מבהירה שפסקה 4 של סעיף 24 אינה אוסרת דרישות מידע נוספות לגבי תשלומים לתושבי חוץ, כולל העברת נטל הראיה, משום שמטרתן להבטיח רמת ציות ובקרה דומה בתשלומים לתושבים ולתושבי חוץ.
כדאי לשים לב: כשמשלמים ריבית לחברה קשורה בחו"ל, כדאי להניח שרשות המס עשויה לדרוש תיעוד נרחב יותר מאשר בתשלום לחברה מקומית, ולהכין אותו מראש.
שאלות ותשובות
מדינת הלווה שללה חלק מניכוי הריבית לפי כלל פנימי. האם מדינת המלווה חייבת להפחית את הכנסת הריבית? לפי פסקה 6.1 החדשה, לא. שלילת ניכוי לפי הדין הפנימי אינה יוצרת כשלעצמה כפל מס כלכלי לעניין סעיף 9(2), ואין חובה על המדינה השנייה לבצע התאמה מקבילה.
מה ההבדל בין שלילת ניכוי לבין תיקון מחירי העברה? תיקון מחירי העברה משנה את חלוקת הרווחים בין המיזמים הקשורים לפי עקרון אורך הזרוע, ועליו חלה פסקה 2 לסעיף 9. שלילת ניכוי היא חלק מחישוב ההכנסה החייבת לפי הדין הפנימי, והסעיף אינו עוסק בה.
האם הלוואה בין חברות קשורות עשויה להיחשב השקעה בהון? כן. לפי פסקה 3, מדינות עשויות לחלוק בדרך הקביעה: חלקן קובעות זאת לפי התיחום המדויק של העסקה בהנחיות מחירי ההעברה, וחלקן לפי הדין הפנימי. בשתי הגישות ההכרעה קודמת לתמחור הריבית.
כשמדינה מתקנת את שיעור הריבית, ההתאמה המקבילה אוטומטית? לא. לפי פסקה 6, המדינה השנייה מתאימה רק במידה שהיא סבורה שהתיקון משקף תנאי שוק, ורק בסכום שהיא רואה כמשקף זאת. במחלוקת, המדינות יתייעצו לפי הצורך.
מה נקבע לגבי העברת נטל הראיה? לפי הנוסח המעודכן, ההתאמה של כללים כאלה לאמנה אינה שאלה שסעיף 9 עוסק בה, וראוי לבחון אותה לפי סעיף 24. הפרשנות לסעיף 24 מבהירה שפסקה 4 שלו אינה אוסרת דרישות מידע נוספות לגבי תשלומים לתושבי חוץ, כולל העברת נטל הראיה.
האם הפרשנות החדשה מחייבת? זו פרשנות של ה-OECD לאמנת המודל, ולא אמנה בין מדינות. בכל מקרה יש לבחון את האמנה החלה בין המדינות ואת הדין הפנימי של כל אחת מהן.
סיכום
עדכון 2025 לאמנת המודל מבחין בין חלוקת רווחים לבין חישוב ההכנסה החייבת. סעיף 9 מחלק רווחים בין מיזמים קשורים לפי עקרון אורך הזרוע, ואילו השאלה אם הוצאה, ובכלל זה ריבית, מותרת בניכוי היא שאלה של הדין הפנימי, בכפוף לאמנה. שלילת ניכוי ריבית לפי כלל פנימי אינה יוצרת כשלעצמה כפל מס כלכלי לעניין סעיף 9(2), ואינה מחייבת את המדינה השנייה בהתאמה מקבילה. השאלה אם הלוואה בין חברות קשורות תוכר כהלוואה קודמת לתמחורה, וגם בתיקון מחירי העברה ההתאמה המקבילה תלויה בעמדת המדינה השנייה. נזכיר שמדובר בפרשנות של ה-OECD, ושבכל מקרה יש לבחון את האמנה החלה ואת הדין הפנימי.
קבוצה עם הלוואות בין חברתיות?
הקבוצה מממנת חברות בנות בחו"ל בהלוואות, ומדינת הלווה מגבילה את ניכוי הריבית?
קיבלתם תיקון להכנסה או להוצאה מהלוואה בין חברתית, ואתם לא בטוחים אם אפשר לבקש התאמה מקבילה?
משרד עורכי דין KLF Law מתמחה במיסוי בינלאומי, מחירי העברה ואמנות מס. אנו בוחנים את מבנה המימון, את סיווג ההלוואה ואת חשיפת הניכוי בשתי המדינות, ונוודא שאתם משלמים אך ורק את מס האמת.
לתיאום פגישת ייעוץ וליווי משפטי עם המשרד
על הכותב: רועי קריב, עורך דין ויועץ מס בכיר. מייסד KLF Law. תובע לשעבר ביחידה למקרים מיוחדים ברשות המסים. 10+ שנות ניסיון בייעוץ מסי חוצה גבולות, ליטיגציה מסית, וייצוג נישומים בבית המשפט העליון. מייסד ktAi, פלטפורמת AI למיסוי בינלאומי.
