מחירי העברה (Pricing Transfer) עוסקים בתמחור ובדיקת תמחור עסקאות בין צדדים המקיימים ביניהם יחסים מיוחדים כאמור בסעיף 85א לפקודה. בפרשת קונטירה טכנולוגיות בע"מ עמד על כך בית המשפט העליון, כי מחירי העברה מתייחסים למחיר שגובה חברה מסוימת מחברה אחרת הקשורה אליה, 24 בתמורה למכירת נכס, זכות, שירות או אשראי.‍עסקאות אלה אוצרות בחובן חשש מובנה כי מחיר ההעברה שנקבע בין החברות הקשורות אינו הולם את מחיר השוק, אשר היה נקבע לפי תנאי השוק בין מוכר מרצון לבין קונה מרצון, שאין ביניהם יחסים מיוחדים. חשש זה מתגבר כאשר מדובר בחברות קשורות רב-לאומיות הפועלות במדינות שונות וכפופות למשטרי מס מגוונים. בהקשר זו, החשש הוא כי מחיר ההעברה שיקבע לעסקה יעוצב באופן שיאפשר את ניתוב ההכנסות המופקות ממנה, אל החברה שהיא תושבת המדינה שמשטר המס בה מקל, בעוד שניתוב ההוצאות ייעשה אל החברה שהיא תושבת המדינה שבה חלים שיעורי מס גבוהים יותר. ובלשון אחר - קיים חשש בעסקה בין חברות קשורות רב-לאומיות שמחיר ההעברה יושפע באופן מהותי משיקולי מס ולא רק משיקולים כלכליים עסקיים גרידא.‍מטרת העל העוברת כחוט השני בין הגישות הרגולטוריות השונות להתמודדות עם חשש זה היא להביא לגביית מס אמת על ידי מיסוי העסקה על פי המחיר הכלכלי האמיתי הגלום בה. אמת המידה המקובלת להערכת המחיר הכלכלי האמיתי היא עיקרון אורך הזרוע. לפי עיקרון זה, מחירה הכלכלי האמיתי של עסקה בין חברות קשורות הוא זה שהיה נקבע בין החברות בלתי קשורות, כאשר כל אחת מהן מבקשת להשיא את רווחיה שלה ובהתאם לכוחות השוק שבו מתבצעת העסקה. אומנם מלאכת אישור מחיר השוק אינה בגדר מדע מדויק והיא נעשית על פי שיטות הערכה כלכליות, מימוניות וחשבונאיות שונות המתבססות על אומדנים סובייקטיביים, אולם, מקובל לראות בעיקרון אורך הזרוע כאינדיקציה לקביעת מחיר ההעברה המתאים לצורך חלוקה הולמת של הכנסות המדינות ממיסים בזירה הבין-לאומית.