או דיבידנד או הלוואה: אי אפשר למסות את אותו סכום פעמיים
ע"מ 61448-06-24
18.8.2026
פקיד השומה קבע שכספים שמשך בעל שליטה מחברה בקבוצה הם דיבידנד בידיו. באותה נשימה, הוא דרש ממנו גם הכנסת ריבית רעיונית על אותם סכומים, בשנת המס שבה נקבע החיוב ובשתי השנים שאחריה. כלומר, אותו סכום עצמו נחשב גם לכסף שכבר עבר לבעלות בעל השליטה, וגם להלוואה פתוחה שהוא חייב להחזיר ושמצמיחה ריבית.
בית המשפט המחוזי בתל אביב לא קיבל זאת. בפסק דין מיום 13 באוגוסט 2026 נקבע שעל פקיד השומה להחליט. או שמדובר במשיכה, שמובילה לחיוב בדיבידנד, או שמדובר בהלוואה, שמובילה לריבית. לא בשניהם על אותו סכום ובאותו זמן. נבהיר מראש: זהו פסק דין של בית המשפט המחוזי, ולא הלכה של בית המשפט העליון.
עיקרי הדברים
- פקיד השומה חייב בעל שליטה בהכנסה מדיבידנד בגין סכומים שמשך, ובמקביל דרש בגינם גם הכנסת ריבית רעיונית לפי סעיף 3(ט) לפקודה.
- בית המשפט קיבל את טענת הנישום העקרונית וקבע שאי אפשר להתייחס לאותו סכום גם כאל כסף שנמשך וגם כאל הלוואה שיש להחזיר.
- משנקבע הסיווג בשנת מס מסוימת, אין מקום לחייב בריבית רעיונית בשנות המס העוקבות.
- ההיגיון: כסף שסווג ככזה שייך לבעלים ואינו טעון השבה, ולכן אין בגינו ריבית רעיונית.
- מנגד, כל עוד לא נקבע כך, מדובר בהלוואה, וניתן וראוי לחייב בגינה ריבית רעיונית עד לאותו מועד.
רקע: שני מסלולי חיוב שהופעלו במקביל
הרקע העובדתי נדון בהרחבה בחלק הראשון של הסדרה. בקצרה, בעל שליטה בקבוצת חברות בינלאומית משך כספים מחברה זרה בקבוצה, כספים שנרשמו כהלוואות אך לא הוצגו לגביהם הסכמים ולא נרשמו כראוי בספרים. בית המשפט קבע שמדובר במשיכת בעלים ולא בהלוואות, וסיווג אותם בהתאם. את הניתוח המלא, ואת ההבחנה בינה לבין יתרות החובה שלא חויבו, סקרתי בעדכון על משיכות בעלים שסווגו כדיבידנד.
מיסוי בעל שליטה על כספים שהוא מוציא מהחברה שבשליטתו הוא תחום רחב, שכולל גם הסדרים ייעודיים לחברות מעטים, ועמדתי עליו במאמר על מיסוי בעל מניות בחברת מעטים.
לצד חיוב זה, הפעיל פקיד השומה מסלול נוסף. הוא קבע שיש לחייב את בעל השליטה גם בהכנסת ריבית לפי סעיף 3(ט) לפקודה, בגין אותם כספים שקיבל לכאורה כהלוואות ושלא שולמה בגינן ריבית. החיוב הראשון יוחס לשנת 2015, ואילו דרישת הריבית השתרעה גם על שנות המס 2016 ו-2017.
לשם דיוק, עמדת פקיד השומה כפי שהוצגה בסיכומיו הייתה מורכבת יותר מכפי שנראה במבט ראשון. לשיטתו, החיוב היה חלופי בכל אחת משנות המס, משום שהנישום לא הראה מה עלה בגורל הכספים בכל שנה, והחיוב בריבית נועד לחול עד למועד שבו ייקבע הסיווג. אלא שבפועל השומות חייבו בשני המסלולים במקביל, וזו הסתירה שעמדה במרכז הדיון.
כדאי לשים לב: כששומה מפעילה שני מסלולי חיוב על אותם כספים, בדקו אם הם יכולים להתקיים זה לצד זה מבחינה מושגית, ולא רק מבחינה חשבונית.
הסתירה: אותו סכום, שני סיווגים שאינם דרים בכפיפה אחת
טענת הנישום הייתה פשוטה וחדה. אם הקרן חויבה כדיבידנד, שוב אין הלוואה או יתרת חובה לצורך סעיף 3(ט). משמעות הסיווג הזה היא שהכסף עבר לבעלותו של בעל המניות ואינו טעון השבה. משמעות הריבית הרעיונית היא בדיוק ההפך, שקיים חוב פתוח שהיה על הנישום לשאת בגינו ריבית. שתי הקביעות אינן יכולות לחול על אותו סכום באותו זמן.
בית המשפט קיבל את הטענה העקרונית. הוא קבע שכאשר פקיד השומה מתייחס לכספים כאילו נמשכו על ידי הנישום, הוא אינו יכול במקביל להתייחס אליהם כאל הלוואה שעליו להחזיר. עליו להחליט. או שמדובר בכספים שהנישום משך, דבר המוביל לחיוב במס בגין הכנסה מדיבידנד, או שמדובר בהלוואה שעליו להחזיר, דבר המוביל להכנסה בגין ריבית שלא שולמה.
כדאי לשים לב: הסתירה כאן אינה טכנית אלא מושגית. שני הסיווגים נשענים על הנחות מנוגדות לגבי בעלות הכסף וחובת ההשבה.
הרקע העקרוני: מס אמת ומניעת מיסוי כפול
ההכרעה משתלבת בעיקרון רחב יותר. שיטת המס הישראלית חותרת לגביית מס אמת, כלומר שנישום ישלם מס על התוספת לעושר שנצמחה לו, לא יותר ולא פחות. מעיקרון זה נגזרת גם ההקפדה על מניעת עיוותי מס, ובכללם מיסוי כפול על אותה הכנסה עצמה. הרחבתי על העיקרון ועל נגזרותיו במאמר על הקשר שבין עקרון גביית מס אמת לעקרון רציפות המס.
חיוב מקביל בשני המסלולים על אותה קרן חוטא בדיוק לכך. הוא ממסה את אותו סכום פעמיים, בשני סיווגים שאינם יכולים להתקיים יחד, ומוביל לתוצאה שאינה משקפת את התוספת האמיתית לעושרו של הנישום.
כדאי לשים לב: כשאתם תוקפים שומה כפולה, אל תסתפקו בטענה טכנית. חיברו אותה לעקרון מס אמת, שהוא הבסיס הרעיוני להתנגדות למיסוי כפול.
התימוכין: העמדה לא עמדה במבחן הדיון
מעבר להיגיון המשפטי, ציין בית המשפט שני דברים שהחלישו את עמדת פקיד השומה בסוגיה. ראשית, כשנשאלה נציגת המשיב על עניין זה בדיון, לא הייתה בפיה תשובה טובה. שנית, בית המשפט התרשם שפקיד השומה אף חזר בו מהטענה בסיכומיו, גם אם לא במפורש.
זהו פרט מלמד. הסתירה הזו לא עמדה במבחן הפשוט של הסבר בעל פה בדיון, ובסופו של דבר נראה שגם פקיד השומה עצמו לא עמד מאחוריה עד הסוף.
כדאי לשים לב: שאלה ישירה בדיון היא כלי יעיל מול שומה שנשענת על שני סיווגים סותרים. אם הנציג אינו יכול להסביר כיצד הם מתיישבים, הדבר נרשם.
הגבול: עד מתי כן ניתן לחייב בריבית רעיונית
וכאן הניואנס החשוב, שמונע קריאה רחבה מדי של ההכרעה. בית המשפט לא קבע שריבית רעיונית פסולה. הוא קבע שכל עוד לא נקבע כי במועד מסוים המשיכות או יתרות החובה הן דיבידנד, עד לאותו מועד עדיין מדובר בהלוואה, שיש לשלם ריבית בגינה.
התוצאה האופרטיבית נגזרת מכך. משנקבע שהמשיכות הן דיבידנד בידי בעל השליטה בשנת 2015, אין מקום לחייבן בריבית רעיונית בשנות המס העוקבות. מאותו רגע הכספים שייכים לבעלים ואינם טעונים השבה, ובהתאם אינם מצמיחים ריבית. במקביל, כל עוד מדובר בהלוואה שלא חויבה כאמור, ניתן וראוי לחייב אותה בריבית רעיונית.
כדאי לשים לב: מועד הסיווג כדיבידנד הוא קו פרשת המים. לפניו, ריבית רעיונית לגיטימית. ממנו ואילך, היא נשמטת.
מה זה אומר בפועל
עבור מייצגים, זו הכרעה שכדאי לשמור. כשמתקבלת שומה המחייבת בדיבידנד בגין משיכות, ובמקביל דורשת ריבית על אותה קרן בשנים שלאחר מכן, יש בסיס ממשי לתקוף את הכפילות. השאלה שיש להציב היא פשוטה: מה עמדת פקיד השומה בדבר מהות הכספים, ובאיזה מועד. משנבחר סיווג אחד, הסיווג האחר אינו יכול לחול על אותה קרן ממועד זה ואילך.
ראוי גם להציב את ההכרעה בהקשר רחב יותר. בשנים האחרונות הידק המחוקק את הטיפול בכספים שנותרים בחברה ובתשלומים בין חברות קשורות, ובכלל זה בתיקון 277 לפקודה, שסקרתי במאמר על רפורמת המיסוי בחברות מעטים. על רקע מגמה זו, ההקפדה על סיווג אחד ועקבי לכל קרן נעשית חשובה אף יותר.
לצד זאת, אין לקרוא את ההכרעה כפטור גורף. בשנים שקדמו למועד הסיווג, ובמצבים שבהם הסכומים לא חויבו כך כלל, החיוב בריבית רעיונית עומד בעינו.
כדאי לשים לב: מפו את התמונה לפי שנות מס. ייתכן שבאותו תיק חלק מהשנים יישאו ריבית רעיונית וחלקן לא, בהתאם למועד שבו נקבע הסיווג כדיבידנד.
שאלות ותשובות
מהי ריבית רעיונית לפי סעיף 3(ט) לפקודה? כאשר בעל שליטה מקבל מחברה שבשליטתו הלוואה ללא ריבית או בריבית נמוכה מהשיעור שנקבע, רואים את הפרש הריבית כהכנסה בידיו, אף שלא שולמה בפועל.
האם ניתן לחייב באותה שנה גם בדיבידנד וגם בריבית רעיונית על אותו סכום? לפי פסק הדין, לא. שני המסלולים נשענים על הנחות מנוגדות, ועל פקיד השומה להחליט אם מדובר במשיכה או בהלוואה שיש להחזיר.
מה קורה לשנות המס שקדמו לסיווג? כל עוד לא נקבע שהסכום הוא דיבידנד, מדובר בהלוואה, וניתן לחייב בגינה ריבית רעיונית עד לאותו מועד.
למה מרגע הסיווג נשמטת הריבית הרעיונית? משום שכסף שסווג כדיבידנד שייך לבעל המניות ואינו טעון השבה. בהיעדר חוב פתוח, אין בסיס לזקיפת ריבית.
כיצד תוקפים שומה שמחייבת בשני המסלולים? יש להצביע על הסתירה המושגית, לדרוש מפקיד השומה לנקוב בסיווג ובמועד, ולחבר זאת לעקרון מס אמת ולאיסור על מיסוי כפול.
האם פסק הדין מהווה הלכה מחייבת? לא. זהו פסק דין של בית המשפט המחוזי. יש לו משקל מנחה, אך לא מעמד של הלכה שנקבעה בבית המשפט העליון.
סיכום
זהו ניצחון עקרוני לנישום בתוך פסק דין שברובו התקבל דווקא נגדו. פקיד השומה ביקש למסות אותה קרן פעמיים, גם כדיבידנד שנמשך וגם כהלוואה פתוחה המצמיחה ריבית, ובית המשפט קבע שעליו לבחור. מרגע שנקבע כי הסכומים הם דיבידנד, הם שייכים לבעלים ואינם טעונים השבה, ולכן אינם נושאים ריבית בשנות המס העוקבות. מנגד, עד לאותו מועד, ובמצבים שבהם לא נקבע סיווג כזה, החיוב בריבית רעיונית עומד בעינו. ההכרעה נשענת על היגיון פשוט של מס אמת: אותה תוספת לעושר אינה יכולה להיות ממוסה פעמיים בשני סיווגים סותרים. נזכיר כי מדובר בפסק דין של המחוזי ולא בהלכה מחייבת.
קיבלתם שומה שמחייבת אתכם פעמיים?
קיבלתם שומה המסווגת משיכות כדיבידנד, ובמקביל דורשת ריבית על אותם סכומים?
יש לכם יתרות חובה או הלוואות בעלים, ואתם רוצים למפות את החשיפה לפי שנות מס?
משרד עורכי דין KLF Law מתמחה במיסוי בעלי שליטה, מיסוי בינלאומי וליטיגציה מסית. אנו בוחנים את סיווג הכספים ואת מועדיו, מאתרים חיובים כפולים, ונוודא שאתם משלמים אך ורק את מס האמת.
לתיאום פגישת ייעוץ וליווי משפטי עם המשרד
על הכותב: רוי קריב, עורך דין ויועץ מס בכיר. מייסד KLF Law. תובע לשעבר ביחידה למקרים מיוחדים ברשות המסים. 10+ שנות ניסיון בייעוץ מסי חוצה גבולות, ליטיגציה מסית, וייצוג נישומים בבית המשפט העליון. מייסד ktAi, פלטפורמת AI למיסוי בינלאומי.
פקיד השומה קבע שכספים שמשך בעל שליטה מחברה בקבוצה הם דיבידנד בידיו. באותה נשימה, הוא דרש ממנו גם הכנסת ריבית רעיונית על אותם סכומים, בשנת המס שבה נקבע החיוב ובשתי השנים שאחריה. כלומר, אותו סכום עצמו נחשב גם לכסף שכבר עבר לבעלות בעל השליטה, וגם להלוואה פתוחה שהוא חייב להחזיר ושמצמיחה ריבית.
בית המשפט המחוזי בתל אביב לא קיבל זאת. בפסק דין מיום 13 באוגוסט 2026 נקבע שעל פקיד השומה להחליט. או שמדובר במשיכה, שמובילה לחיוב בדיבידנד, או שמדובר בהלוואה, שמובילה לריבית. לא בשניהם על אותו סכום ובאותו זמן. נבהיר מראש: זהו פסק דין של בית המשפט המחוזי, ולא הלכה של בית המשפט העליון.
עיקרי הדברים
- פקיד השומה חייב בעל שליטה בהכנסה מדיבידנד בגין סכומים שמשך, ובמקביל דרש בגינם גם הכנסת ריבית רעיונית לפי סעיף 3(ט) לפקודה.
- בית המשפט קיבל את טענת הנישום העקרונית וקבע שאי אפשר להתייחס לאותו סכום גם כאל כסף שנמשך וגם כאל הלוואה שיש להחזיר.
- משנקבע הסיווג בשנת מס מסוימת, אין מקום לחייב בריבית רעיונית בשנות המס העוקבות.
- ההיגיון: כסף שסווג ככזה שייך לבעלים ואינו טעון השבה, ולכן אין בגינו ריבית רעיונית.
- מנגד, כל עוד לא נקבע כך, מדובר בהלוואה, וניתן וראוי לחייב בגינה ריבית רעיונית עד לאותו מועד.
רקע: שני מסלולי חיוב שהופעלו במקביל
הרקע העובדתי נדון בהרחבה בחלק הראשון של הסדרה. בקצרה, בעל שליטה בקבוצת חברות בינלאומית משך כספים מחברה זרה בקבוצה, כספים שנרשמו כהלוואות אך לא הוצגו לגביהם הסכמים ולא נרשמו כראוי בספרים. בית המשפט קבע שמדובר במשיכת בעלים ולא בהלוואות, וסיווג אותם בהתאם. את הניתוח המלא, ואת ההבחנה בינה לבין יתרות החובה שלא חויבו, סקרתי בעדכון על משיכות בעלים שסווגו כדיבידנד.
מיסוי בעל שליטה על כספים שהוא מוציא מהחברה שבשליטתו הוא תחום רחב, שכולל גם הסדרים ייעודיים לחברות מעטים, ועמדתי עליו במאמר על מיסוי בעל מניות בחברת מעטים.
לצד חיוב זה, הפעיל פקיד השומה מסלול נוסף. הוא קבע שיש לחייב את בעל השליטה גם בהכנסת ריבית לפי סעיף 3(ט) לפקודה, בגין אותם כספים שקיבל לכאורה כהלוואות ושלא שולמה בגינן ריבית. החיוב הראשון יוחס לשנת 2015, ואילו דרישת הריבית השתרעה גם על שנות המס 2016 ו-2017.
לשם דיוק, עמדת פקיד השומה כפי שהוצגה בסיכומיו הייתה מורכבת יותר מכפי שנראה במבט ראשון. לשיטתו, החיוב היה חלופי בכל אחת משנות המס, משום שהנישום לא הראה מה עלה בגורל הכספים בכל שנה, והחיוב בריבית נועד לחול עד למועד שבו ייקבע הסיווג. אלא שבפועל השומות חייבו בשני המסלולים במקביל, וזו הסתירה שעמדה במרכז הדיון.
כדאי לשים לב: כששומה מפעילה שני מסלולי חיוב על אותם כספים, בדקו אם הם יכולים להתקיים זה לצד זה מבחינה מושגית, ולא רק מבחינה חשבונית.
הסתירה: אותו סכום, שני סיווגים שאינם דרים בכפיפה אחת
טענת הנישום הייתה פשוטה וחדה. אם הקרן חויבה כדיבידנד, שוב אין הלוואה או יתרת חובה לצורך סעיף 3(ט). משמעות הסיווג הזה היא שהכסף עבר לבעלותו של בעל המניות ואינו טעון השבה. משמעות הריבית הרעיונית היא בדיוק ההפך, שקיים חוב פתוח שהיה על הנישום לשאת בגינו ריבית. שתי הקביעות אינן יכולות לחול על אותו סכום באותו זמן.
בית המשפט קיבל את הטענה העקרונית. הוא קבע שכאשר פקיד השומה מתייחס לכספים כאילו נמשכו על ידי הנישום, הוא אינו יכול במקביל להתייחס אליהם כאל הלוואה שעליו להחזיר. עליו להחליט. או שמדובר בכספים שהנישום משך, דבר המוביל לחיוב במס בגין הכנסה מדיבידנד, או שמדובר בהלוואה שעליו להחזיר, דבר המוביל להכנסה בגין ריבית שלא שולמה.
כדאי לשים לב: הסתירה כאן אינה טכנית אלא מושגית. שני הסיווגים נשענים על הנחות מנוגדות לגבי בעלות הכסף וחובת ההשבה.
הרקע העקרוני: מס אמת ומניעת מיסוי כפול
ההכרעה משתלבת בעיקרון רחב יותר. שיטת המס הישראלית חותרת לגביית מס אמת, כלומר שנישום ישלם מס על התוספת לעושר שנצמחה לו, לא יותר ולא פחות. מעיקרון זה נגזרת גם ההקפדה על מניעת עיוותי מס, ובכללם מיסוי כפול על אותה הכנסה עצמה. הרחבתי על העיקרון ועל נגזרותיו במאמר על הקשר שבין עקרון גביית מס אמת לעקרון רציפות המס.
חיוב מקביל בשני המסלולים על אותה קרן חוטא בדיוק לכך. הוא ממסה את אותו סכום פעמיים, בשני סיווגים שאינם יכולים להתקיים יחד, ומוביל לתוצאה שאינה משקפת את התוספת האמיתית לעושרו של הנישום.
כדאי לשים לב: כשאתם תוקפים שומה כפולה, אל תסתפקו בטענה טכנית. חיברו אותה לעקרון מס אמת, שהוא הבסיס הרעיוני להתנגדות למיסוי כפול.
התימוכין: העמדה לא עמדה במבחן הדיון
מעבר להיגיון המשפטי, ציין בית המשפט שני דברים שהחלישו את עמדת פקיד השומה בסוגיה. ראשית, כשנשאלה נציגת המשיב על עניין זה בדיון, לא הייתה בפיה תשובה טובה. שנית, בית המשפט התרשם שפקיד השומה אף חזר בו מהטענה בסיכומיו, גם אם לא במפורש.
זהו פרט מלמד. הסתירה הזו לא עמדה במבחן הפשוט של הסבר בעל פה בדיון, ובסופו של דבר נראה שגם פקיד השומה עצמו לא עמד מאחוריה עד הסוף.
כדאי לשים לב: שאלה ישירה בדיון היא כלי יעיל מול שומה שנשענת על שני סיווגים סותרים. אם הנציג אינו יכול להסביר כיצד הם מתיישבים, הדבר נרשם.
הגבול: עד מתי כן ניתן לחייב בריבית רעיונית
וכאן הניואנס החשוב, שמונע קריאה רחבה מדי של ההכרעה. בית המשפט לא קבע שריבית רעיונית פסולה. הוא קבע שכל עוד לא נקבע כי במועד מסוים המשיכות או יתרות החובה הן דיבידנד, עד לאותו מועד עדיין מדובר בהלוואה, שיש לשלם ריבית בגינה.
התוצאה האופרטיבית נגזרת מכך. משנקבע שהמשיכות הן דיבידנד בידי בעל השליטה בשנת 2015, אין מקום לחייבן בריבית רעיונית בשנות המס העוקבות. מאותו רגע הכספים שייכים לבעלים ואינם טעונים השבה, ובהתאם אינם מצמיחים ריבית. במקביל, כל עוד מדובר בהלוואה שלא חויבה כאמור, ניתן וראוי לחייב אותה בריבית רעיונית.
כדאי לשים לב: מועד הסיווג כדיבידנד הוא קו פרשת המים. לפניו, ריבית רעיונית לגיטימית. ממנו ואילך, היא נשמטת.
מה זה אומר בפועל
עבור מייצגים, זו הכרעה שכדאי לשמור. כשמתקבלת שומה המחייבת בדיבידנד בגין משיכות, ובמקביל דורשת ריבית על אותה קרן בשנים שלאחר מכן, יש בסיס ממשי לתקוף את הכפילות. השאלה שיש להציב היא פשוטה: מה עמדת פקיד השומה בדבר מהות הכספים, ובאיזה מועד. משנבחר סיווג אחד, הסיווג האחר אינו יכול לחול על אותה קרן ממועד זה ואילך.
ראוי גם להציב את ההכרעה בהקשר רחב יותר. בשנים האחרונות הידק המחוקק את הטיפול בכספים שנותרים בחברה ובתשלומים בין חברות קשורות, ובכלל זה בתיקון 277 לפקודה, שסקרתי במאמר על רפורמת המיסוי בחברות מעטים. על רקע מגמה זו, ההקפדה על סיווג אחד ועקבי לכל קרן נעשית חשובה אף יותר.
לצד זאת, אין לקרוא את ההכרעה כפטור גורף. בשנים שקדמו למועד הסיווג, ובמצבים שבהם הסכומים לא חויבו כך כלל, החיוב בריבית רעיונית עומד בעינו.
כדאי לשים לב: מפו את התמונה לפי שנות מס. ייתכן שבאותו תיק חלק מהשנים יישאו ריבית רעיונית וחלקן לא, בהתאם למועד שבו נקבע הסיווג כדיבידנד.
שאלות ותשובות
מהי ריבית רעיונית לפי סעיף 3(ט) לפקודה? כאשר בעל שליטה מקבל מחברה שבשליטתו הלוואה ללא ריבית או בריבית נמוכה מהשיעור שנקבע, רואים את הפרש הריבית כהכנסה בידיו, אף שלא שולמה בפועל.
האם ניתן לחייב באותה שנה גם בדיבידנד וגם בריבית רעיונית על אותו סכום? לפי פסק הדין, לא. שני המסלולים נשענים על הנחות מנוגדות, ועל פקיד השומה להחליט אם מדובר במשיכה או בהלוואה שיש להחזיר.
מה קורה לשנות המס שקדמו לסיווג? כל עוד לא נקבע שהסכום הוא דיבידנד, מדובר בהלוואה, וניתן לחייב בגינה ריבית רעיונית עד לאותו מועד.
למה מרגע הסיווג נשמטת הריבית הרעיונית? משום שכסף שסווג כדיבידנד שייך לבעל המניות ואינו טעון השבה. בהיעדר חוב פתוח, אין בסיס לזקיפת ריבית.
כיצד תוקפים שומה שמחייבת בשני המסלולים? יש להצביע על הסתירה המושגית, לדרוש מפקיד השומה לנקוב בסיווג ובמועד, ולחבר זאת לעקרון מס אמת ולאיסור על מיסוי כפול.
האם פסק הדין מהווה הלכה מחייבת? לא. זהו פסק דין של בית המשפט המחוזי. יש לו משקל מנחה, אך לא מעמד של הלכה שנקבעה בבית המשפט העליון.
סיכום
זהו ניצחון עקרוני לנישום בתוך פסק דין שברובו התקבל דווקא נגדו. פקיד השומה ביקש למסות אותה קרן פעמיים, גם כדיבידנד שנמשך וגם כהלוואה פתוחה המצמיחה ריבית, ובית המשפט קבע שעליו לבחור. מרגע שנקבע כי הסכומים הם דיבידנד, הם שייכים לבעלים ואינם טעונים השבה, ולכן אינם נושאים ריבית בשנות המס העוקבות. מנגד, עד לאותו מועד, ובמצבים שבהם לא נקבע סיווג כזה, החיוב בריבית רעיונית עומד בעינו. ההכרעה נשענת על היגיון פשוט של מס אמת: אותה תוספת לעושר אינה יכולה להיות ממוסה פעמיים בשני סיווגים סותרים. נזכיר כי מדובר בפסק דין של המחוזי ולא בהלכה מחייבת.
קיבלתם שומה שמחייבת אתכם פעמיים?
קיבלתם שומה המסווגת משיכות כדיבידנד, ובמקביל דורשת ריבית על אותם סכומים?
יש לכם יתרות חובה או הלוואות בעלים, ואתם רוצים למפות את החשיפה לפי שנות מס?
משרד עורכי דין KLF Law מתמחה במיסוי בעלי שליטה, מיסוי בינלאומי וליטיגציה מסית. אנו בוחנים את סיווג הכספים ואת מועדיו, מאתרים חיובים כפולים, ונוודא שאתם משלמים אך ורק את מס האמת.
לתיאום פגישת ייעוץ וליווי משפטי עם המשרד
על הכותב: רוי קריב, עורך דין ויועץ מס בכיר. מייסד KLF Law. תובע לשעבר ביחידה למקרים מיוחדים ברשות המסים. 10+ שנות ניסיון בייעוץ מסי חוצה גבולות, ליטיגציה מסית, וייצוג נישומים בבית המשפט העליון. מייסד ktAi, פלטפורמת AI למיסוי בינלאומי.
