לנישום ישראלי הייתה פעילות נדל"ן ענפה בקנדה, עשרות נכסים מניבים ומאות יחידות דיור. הוא ביקש לקזז רווחים שנבעו מהישויות הזרות כנגד הפסדים שוטפים של חברה משפחתית שבבעלותו. פקיד השומה טען בתחילה שהפעילות אינה עולה כדי עסק, ואף חזר בו מהטענה בסיכומיו. ובכל זאת, הקיזוז נדחה.

הסיבה נעוצה בתנאי השני, ובו הנישום כשל. ביום 13 באוגוסט 2026 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב שלא הוכח כי העסק נשלט ומנוהל מישראל, ולכן אין להתיר את הקיזוז. נבהיר מראש: זהו פסק דין של בית המשפט המחוזי, ולא הלכה של בית המשפט העליון.
‍

עיקרי הדברים

• קיזוז הפסדים שמקורם מחוץ לישראל לפי סעיף 29 לפקודה מותנה, בין היתר, בכך שהפעילות עולה כדי עסק וכי אותו עסק נשלט ומנוהל מישראל.
• פקיד השומה חזר בו בסיכומיו מהטענה שהפעילות אינה עולה כדי עסק, כך שהתנאי הראשון לא היה עוד שנוי במחלוקת.
• התנאי השני הכריע. בית המשפט קבע שהנישום לא הוכיח שליטה וניהול מישראל, והנטל בעניין זה מוטל עליו.
• הקביעה העקרונית: העובדה שבעל השליטה הוא ישראלי אינה מחייבת שהעסק מתנהל מישראל.

‍

רקע: מבנה ההחזקה בקנדה

הנישום והחברה המשפחתית שבבעלותו פעלו בתחום הנדל"ן בקנדה והחזיקו שם נכסים רבים. חלק מהנכסים הוחזקו במישרין, וחלק אחר באמצעות הסדר מסוג פרט-נו, המקובל מאוד בעסקי הנדל"ן בקנדה. זהו הסדר שבו מתקיימים יחסי שליחות בין בעל הנכס לבין שלוח, יחיד או חברה, המשאיל לבעלים את שמו לצורך ביצוע העסקה. השלוח פועל בשם הבעלים ומנהל עבורו את הנכס, אך אינו מקבל את ההחלטות האסטרטגיות ואינו מפעיל שיקול דעת עצמאי. ההסדר משמש בדרך כלל למצבים של ריבוי בעלים, כדי להקל על האדמיניסטרציה או לאפשר החזקה משותפת.

הנישום קיבל רווחים שנבעו מהישויות הזרות, וביקש לקזזם כנגד הפסדים שוטפים של החברה המשפחתית שגם הם נבעו מאותן ישויות. על מעמדה המיוחד של החברה המשפחתית בדיני המס, ועל ההסדרים החלים עליה ועל חברת הבית, הרחבתי במאמר על חברות מיוחדות בדיני המס. זהו החלק הרביעי בסדרה על אותו פסק דין. בחלקים הקודמים סקרתי את סיווג משיכות הבעלים כדיבידנד, את ההכרעה בעניין הריבית הרעיונית מול הדיבידנד, ואת תחולתו של הסכם השומה וסוגיית החברה הנשלטת הזרה.

כדאי לשים לב: מבנה החזקה מקומי ותקין לחלוטין בחו"ל, כמו הסדר פרט-נו, אינו מעיד דבר על מקום השליטה והניהול. אלה שתי שאלות נפרדות לגמרי.
‍

שני התנאים שבמחלוקת

סעיף 29 לפקודה מסדיר את קיזוז ההפסדים שמקורם מחוץ לישראל. כדי שהנישום יוכל לקזז את הרווחים כנגד הפסדי החברה המשפחתית, נדרשו להתקיים, בין היתר, שני תנאים שהיו שנויים במחלוקת. הראשון, שהפעילות בחברה עולה כדי עסק. השני, שאותו עסק נשלט ומנוהל מישראל.

בפתח ההליך טען פקיד השומה כנגד שני התנאים גם יחד. אלא שבסיכומיו חזר בו מהטענה שהפעילות אינה עולה כדי עסק, וטענתו הצטמצמה לכך שהעסק אינו נשלט מישראל. כך נותר התנאי השני לבדו במחלוקת, והוא שהכריע.

כדאי לשים לב: כששני תנאים מצטברים במחלוקת, ניצחון באחד אינו שווה דבר בלי השני. מפו את שניהם ובנו תשתית ראייתית נפרדת לכל אחד.
‍

התנאי שנפל: היכן מתקבלות ההחלטות

מבחן השליטה והניהול בוחן היכן נמצא מרכז העניינים, כלומר היכן מתקבלות ההחלטות הבסיסיות, העיקריות והמהותיות. זהו מבחן עובדתי במהותו, ולכן שאלת השליטה והניהול נחתכת לפי ראיות ולא לפי הצהרות. כאן התמונה שהצטיירה הצביעה דווקא על קנדה.

פקיד השומה הצביע על שורת נתונים מצטברים שתמכו לשיטתו במסקנה שהעסק נשלט מחוץ לישראל: שיעור החזקות הנמוך מ-50% במרבית הנכסים, העובדה שהחברה המשפחתית הייתה הישראלית היחידה שהחזיקה בהם, קיומם של שותפים עסקיים מקומיים, ניהול הנכסים בידי חברת ניהול בקנדה, ואף אמירות של מייצגי הנישום בדיוני השומות. עוד טען פקיד השומה שתצהיר הנישום ועדותו מעידים דווקא על שליטה וניהול מקנדה.

בית המשפט לא נדרש להכריע בכל אחד מהנתונים הללו, משום שהכשל היה בסיסי יותר. הנטל מוטל על הנישום, והוא לא הוכיח כי העסק נשלט מישראל. הנישום לא הראה מהו מנגנון קבלת ההחלטות, ומהן ההחלטות המהותיות המתקבלות בישראל.

מהחקירה עלתה תמונה מפורשת עוד יותר. הנישום העיד שיש לו שותפים בקנדה, שבכל נכס יש שותף, שהם קובעים יחד תקציב שנתי, ושהוא נוסע לקנדה שש עד שמונה פעמים בשנה, בכל פעם לשבוע עד עשרה ימים, ועובד איתם שם. עוד עלה שהשותפים הם ככלל תושבי קנדה, ושרואי החשבון ועורכי הדין שייעצו לו במבנה נמצאים אף הם בקנדה.

כדאי לשים לב: נסיעות תכופות לחו"ל לצורך קבלת החלטות עם שותפים מקומיים הן ראיה נגד שליטה וניהול מישראל, לא בעדה.
‍

הקביעה העקרונית: ישראליות של בעל השליטה אינה מספיקה

זו הנקודה שכדאי לשמור. הנישום טען שהשליטה והניהול מישראל אמורים להיות ברורים מאליהם, שכן מדובר בחברה משפחתית בלי עובדים, הכלולה בדיווחי הנישום, שהוא מנהלה ומבצע באמצעותה חלק מפעילותו.

בית המשפט דחה זאת מפורשות. הדברים אינם ברורים מאליהם, והעובדה שבעל השליטה הוא ישראלי אינה מחייבת שהעסק מתנהל מישראל. אדרבה, כאשר יש שותפים זרים בנכסים המוחזקים בחו"ל, לא מן הנמנע שהניהול והשליטה יתבצעו אף הם מחו"ל. קבלת טענת הנישום הייתה משמעה שבכל מקרה שבו בעל השליטה ישראלי, ייחשב העסק כנשלט ומנוהל מישראל, וזו תוצאה שאינה מתיישבת עם המבחן.

למעלה מן הצורך, בחן בית המשפט גם את הטענה כפי שנוסחה בנימוקי הערעור. שם מנה הנישום את הקריטריונים שלשיטתו מלמדים על מקום השליטה והניהול: מקום כינוס ההנהלה ומועצת המנהלים, מקום מגורי המנהלים, מקום מקורות המימון, מקום חשבונות הבנק, וזהות בעלי המניות. אלא שהוא לא יישם אותם, מלבד ההצבעה על היותו בעל שליטה ישראלי. ולמעשה, אחד מאותם קריטריונים פעל נגדו. מקורות המימון, כפי שנטען בהליך עצמו, הגיעו מחברה תושבת מדינה זרה שלישית ומבנקים בקנדה, ולא מישראל.

כדאי לשים לב: אם אתם מציגים רשימת קריטריונים, יישמו אותה עד הסוף. רשימה שמופעלת חלקית עלולה להצביע דווקא לכיוון ההפוך.
‍

הכשל הדיוני: משפט אחד בסיכומים

מעבר למהות, בית המשפט הצביע על כשל דיוני מובהק. כל שנטען בסיכומים בסוגיה זו היה משפט אחד, שלפיו העובדה שמדובר בעסק נשלט ברורה מאליה לאור האמור לעיל, וככל שנדרשת הרחבה, מפנים לנימוקי הערעור. בחינת "האמור לעיל" בסיכומים לא לימדה דבר על שליטה מישראל, ולמעשה לא הייתה כל התייחסות לסוגיה מלבד אותו משפט עמום.

גם בתצהיר הנישום, שהוא המסד לטענות העובדתיות, לא הייתה התייחסות לסוגיה, ולא בכדי לא הפנו אליו בסיכומים. ובית המשפט הוסיף נקודה שראוי לשנן: עצם ההפניה לכתבי הטענות במסגרת סיכומים היא פגם, ולא רק חוסר.

כדאי לשים לב: סיכומים אינם מקום להפניה לכתבי טענות. כל טענה מהותית צריכה להיטען בהם במלואה, ולהישען על תצהיר.
‍

מה זה אומר בפועל

עבור מייצגים המלווים לקוחות עם פעילות עסקית בחו"ל, זהו תמרור אזהרה ברור. קיזוז הפסדים שמקורם מחוץ לישראל אינו נגזר מכך שהבעלים ישראלי, ואף לא מכך שהפעילות היא עסק לכל דבר. יש להוכיח, בראיות פוזיטיביות, שהשליטה והניהול מופעלים מישראל, כלומר היכן מתקבלות ההחלטות המהותיות.

זה מתחיל בתיעוד מסודר של מנגנון קבלת ההחלטות, ממשיך בתצהיר שמתייחס לסוגיה במפורש ובפירוט, וכולל התייחסות לכל אחד מהקריטריונים, ובכללם מקום המימון וחשבונות הבנק. במקביל, יש לזכור שראיות נגדיות עלולות לצוץ מכיוונים לא צפויים, כמו אמירות של מייצגים בדיוני שומה או תשובות בחקירה נגדית על תדירות נסיעות ועל זהות השותפים.

כדאי לשים לב: אם התשובה הכנה לשאלה היכן מתקבלות ההחלטות היא בחו"ל, עדיף למפות זאת מראש ולתכנן בהתאם, ולא להיתקל בכך בחקירה.
‍

שאלות ותשובות

מהם התנאים לקיזוז הפסדים שמקורם מחוץ לישראל? סעיף 29 לפקודה מסדיר זאת, ובין התנאים, שהיו שנויים במחלוקת בפסק הדין, שהפעילות עולה כדי עסק ושאותו עסק נשלט ומנוהל מישראל.

מהו מבחן השליטה והניהול? מבחן עובדתי הבודק היכן נמצא מרכז העניינים, כלומר היכן מתקבלות ההחלטות הבסיסיות, העיקריות והמהותיות של החברה.

האם די בכך שבעל השליטה הוא תושב ישראל? לא. בית המשפט קבע מפורשות שהעובדה שבעל השליטה ישראלי אינה מחייבת שהעסק מתנהל מישראל, ובמיוחד כשיש שותפים זרים בנכסים המוחזקים בחו"ל.

על מי מוטל הנטל להוכיח שליטה וניהול מישראל? על הנישום. בפסק הדין נקבע שהוא לא עמד בנטל, שכן לא הוכיח את מנגנון קבלת ההחלטות ואת ההחלטות המהותיות המתקבלות בישראל.

האם ניתן להפנות בסיכומים לנימוקי הערעור? זו הפניה בעייתית. בית המשפט ציין שהפניה לכתבי טענות במסגרת סיכומים היא פגם, ושטענה מהותית צריכה להיטען בסיכומים ולהישען על תצהיר.

מהו הסדר פרט-נו? הסדר מקובל בעסקי הנדל"ן בקנדה, שבו שלוח משאיל את שמו לבעלים לצורך ביצוע העסקה ומנהל עבורו את הנכס, בלי לקבל את ההחלטות האסטרטגיות.

האם פסק הדין מהווה הלכה מחייבת? לא. זהו פסק דין של בית המשפט המחוזי. יש לו משקל מנחה, אך לא מעמד של הלכה שנקבעה בבית המשפט העליון.
‍

סיכום

הנישום ניצח בתנאי הראשון בלי להילחם עליו, שכן פקיד השומה חזר בו בסיכומיו מהטענה שהפעילות אינה עולה כדי עסק. אך התנאי השני הפיל את הקיזוז. בית המשפט קבע שלא הוכח כי העסק נשלט ומנוהל מישראל, וכי הראיות הצביעו דווקא על קנדה: שותפים מקומיים, חברת ניהול קנדית, החזקות מיעוט ברוב הנכסים, מימון מחוץ לישראל, ונסיעות תכופות של הנישום לקנדה לצורך קבלת החלטות. הקביעה העקרונית שכדאי לזכור היא שישראליות של בעל השליטה אינה מספיקה, ואינה מחייבת שהעסק מתנהל מישראל. לכך נוסף כשל דיוני, שכן הטיעון בסיכומים הסתכם במשפט עמום אחד, לא נתמך בתצהיר, והפנה לכתבי טענות. נזכיר כי מדובר בפסק דין של המחוזי ולא בהלכה מחייבת.
‍

יש לכם פעילות עסקית בחו"ל?

אתם מחזיקים נכסים או פעילות עסקית בחו"ל, ורוצים לבסס את הזכות לקזז הפסדים?

קיבלתם שומה השוללת קיזוז בטענה שהעסק אינו נשלט ומנוהל מישראל?

משרד עורכי דין KLF Law מתמחה במיסוי בינלאומי, מיסוי חברות וליטיגציה מסית. אנו ממפים את מנגנון קבלת ההחלטות, בונים את התשתית הראייתית לשליטה וניהול, ונוודא שאתם משלמים אך ורק את מס האמת.

לתיאום פגישת ייעוץ וליווי משפטי עם המשרד

‍

על הכותב: רוי קריב, עורך דין ויועץ מס בכיר. מייסד KLF Law. תובע לשעבר ביחידה למקרים מיוחדים ברשות המסים. 10+ שנות ניסיון בייעוץ מסי חוצה גבולות, ליטיגציה מסית, וייצוג נישומים בבית המשפט העליון. מייסד ktAi, פלטפורמת AI למיסוי בינלאומי.

‍