בעל שליטה ישראלי החזיק חברת אחזקות שהתאגדה באיי הבתולה הבריטיים. בספריה נרשמו יתרות זכות של כ-56 מיליון דולר לטובת אביו, שנפטר. כשהומרו היתרות לשטר הון על שמו, ביקש פקיד השומה למסות את מלוא הסכום כדיבידנד. הנישום השיב בקלף חזק: הסכם שומה שנחתם עם רשות המסים והסדיר בדיוק את הנכסים האלה.

הקלף עבד, אך רק בחלקו. ביום 13 באוגוסט 2026 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב את הערעור ביחס לכ-50 מיליון דולר, אך דחה אותו ביחס לכ-6 מיליון דולר שלא הוסבר מקורם, ואף אישר חיוב בגין משיכות נוספות. נבהיר מראש: זהו פסק דין של בית המשפט המחוזי, ולא הלכה של בית המשפט העליון.
‍

עיקרי הדברים

• בית המשפט הכיר בהסכם שומה שנחתם עם רשות המסים, וקבע שהמרת יתרות זכות של כ-50 מיליון דולר לשטר הון אינה מהווה הכנסה בידי בעל השליטה.
• בית המשפט דחה את טענת פקיד השומה שההסכם אינו חל, וקבע שאם הוא סבור שההסכם הופר או שלא הוצגו לו כל המסמכים, היה על פקיד השומה שחתם על ההסכם להצהיר על כך ולפרט אילו מצגים אינם נכונים.
• סכום נוסף של כ-6 מיליון דולר, שאף לשיטת הנישום אין מקורו בהלוואות ההורים, נותר מחוץ להסכם וחויב במס.
• משיכות נפרדות של כ-2.9 ו-4.7 מיליון דולר חויבו כהכנסת ריבית, לאחר שהנישום בחר שלא להתייחס אליהן בסיכומיו.
• בסוגיית החברה הזרה הנשלטת, נקבע שלא די להוכיח את שיעור המס הסטטוטורי במדינה הזרה. יש להוכיח שהמס אכן שולם בפועל.
  ‍

רקע: המבנה, הצוואה והסכם השומה

בעל השליטה החזיק במישרין בחלק ממניותיה של חברת אחזקות שהתאגדה באיי הבתולה הבריטיים, ולאחר פטירת הוריו החזיק ביתרת המניות באמצעות נאמנות. בספרי אותה חברה נרשמו יתרות זכות בסך כולל של כ-56 מיליון דולר, שרובן לזכות האב ומיעוטן ריבית צבורה. לטענת בעל השליטה, מקורן בהלוואות בעלים שנתן אביו לחברה. בסוף שנת 2016 שונה סיווגן להון בעלים.

בשנת 2018 נחתם הסכם שומה בין פקיד שומה לבין הנאמנות, שהסדיר את חבות המס בקשר לנכסי הנאמנות. ההסכם קבע סכום מס כולל וסופי עד תום שנת 2017, וכן שחלוקות מהנאמנות שמקורן בנכסים ובהכנסות שנכללו בהסכם אינן חייבות במס. הדוח הכספי של החברה, שבו הופיעה במפורש יתרת הזכות, צורף כנספח להסכם.

זהו החלק השלישי בסדרה על אותו פסק דין. בחלקים הקודמים סקרתי את סיווג משיכות הבעלים כדיבידנד ואת ההכרעה בעניין הריבית הרעיונית מול הדיבידנד. המבנה כאן, שבו זכויות עוברות מהורים לילדים באמצעות צוואה ונאמנות, מעלה סוגיות מיסוי אופייניות להעברות בין דוריות, שעמדתי עליהן במאמר על היבטי מיסוי בהעברות נכסים משפחתיים בישראל ומחוצה לה.

כדאי לשים לב: הסכם שומה שווה בדיוק כמה שנספחיו מוכיחים. צירוף הדוחות הכספיים הרלוונטיים להסכם הוא שהפך אותו כאן לכלי הגנה אפקטיבי.
‍

הניצחון: מה שהסכם השומה כן כיסה

פקיד השומה טען שקיומן של יתרות הזכות לא הוכח במסמכי הלוואה, ולכן המרתן לשטר הון מהווה משיכת כספים החייבת כדיבידנד. בית המשפט דחה זאת בשלושה נדבכים.

הראשון הוא לשון ההסכם עצמו. סעיף בהסכם קבע במפורש שהעברת כספים לנאמנות בגין פירעון יתרות זכות מאותה חברה, שמקורן בהשקעות שביצעו ההורים כמפורט בדוחות הכספיים שצורפו, לא תהיה חייבת במס. יתרת הזכות הופיעה במפורש באותם דוחות שצורפו.

השני נוגע לטיפול בנאמנות. ההסכם קבע גם שחלוקות מהנאמנות לילדים, שמקורן בנכסים ובהכנסות שנכללו בהסכם, אינן חייבות במס. בית המשפט למד מכך שההסכם השקיף על הנאמנות כצינור להעברת כספים אל הנהנים. אמנם הכספים הועברו לבעל השליטה ולא לנאמנות, אך משאין מחלוקת שהוא מחזיק בנאמנות ובמלוא מניות החברה, לא היה בכך כדי לשנות מהותית.

השלישי עומד בפני עצמו. בית המשפט קבע שבעל השליטה נכנס לנעלי הוריו כבעל המניות היחיד. משהחברה הייתה חייבת כספים לבעלי המניות, ומשהעבירו ההורים את זכויותיהם במניות אליו במסגרת הצוואה, הוא זכאי לאותם כספים. לכן המרת יתרות הזכות לשטר הון אינה מהווה הכנסה.

לצד אלה הוסיף בית המשפט הערה דיונית חשובה. הוא לא קיבל את טענות פקיד השומה שההסכם אינו חל בענייננו, וקבע שאם פקיד השומה סבור שההסכם הופר או שלא הוצגו לו כל המסמכים הרלוונטיים, היה על פקיד השומה שחתם על ההסכם להצהיר בעניין ולטעון אילו מצגים שהוצגו לו אינם נכונים. הדבר לא נעשה. הנישום מצדו טען שטענת "לא הוכח" אינה יכולה לשמש כלי לעקיפת הסכם שומה סופי ומחייב, ובפועל התקבלה עמדתו.

כדאי לשים לב: כשאתם נשענים על הסכם שומה, דרשו שפקיד השומה שחתם עליו יתייחס לטענות. שומה מאוחרת הסותרת הסכם קודם, בלי הצהרה של מי שחתם עליו בדבר מצגים שגויים, חשופה לביקורת.
‍

ההפסד: הסכום שנשאר מחוץ להסכם

וכאן הצד השני של המטבע, והוא מלמד לא פחות. בעל השליטה עצמו טען, בשלב מסוים, שנפלה טעות ברישום ושיתרות הזכות עומדות על כ-50 מיליון דולר ולא על 56. אלא שבכך הוא יצר בעצמו את הבעיה. הפער, כ-6 מיליון דולר, נותר בלי הסבר.

בית המשפט קבע שמשהנישום מודה שהלוואות ההורים הן מקור לכ-50 מיליון דולר בלבד, הסכום הנוסף שנרשם לזכותו הוא סכום ללא הסבר, שמקורו אינו בכספים שהעבירו ההורים, ולכן אינו חוסה תחת הסכם השומה. גם ההסברים לטעות הנטענת לא סייעו. הנישום לא ידע לומר מה הייתה הטעות ומתי תוקנה, בהמשך טען שלא מדובר בטעות אלא בחישוב שגוי, ובסיכומיו העלה גרסה שלישית. הטעות הנטענת אף לא תוקנה בספרי החברה.

כדאי לשים לב: הסכם שומה מגן על מה שנכלל בו ומופה בנספחיו, ולא על סכומים שאין להם מקור מוסבר. תיקון גרסה באמצע ההליך עלול ליצור בעצמו את החשיפה.
‍

המשיכות שחויבו כהכנסת ריבית, ולמה

פרט נוסף ראוי לתשומת לב מיוחדת של מייצגים. לצד יתרות הזכות, ביצע בעל השליטה משיכות נפרדות מאותה חברה, בסך כ-2.9 מיליון דולר בשנה אחת וכ-4.7 מיליון דולר בשנה שלאחריה. פקיד השומה טען שאלה הכנסה מדיבידנד, ולחלופין הכנסת ריבית.

בית המשפט קיבל את הטענה החלופית וקבע שמדובר בהכנסות ריבית. הנימוק מעשי ולא מהותי: הטענות הועלו במפורש בשומות, בהודעות המפרשות אותן ובתצהיר פקיד השומה, והנישום בחר שלא להתייחס אליהן בסיכומיו.

כדאי לשים לב: אי התייחסות בסיכומים לטענה שהועלתה במפורש בשומה עלולה להיחשב כהסכמה לה. עברו על נימוקי השומה סעיף אחר סעיף, וודאו שכל טענה נענית.
‍

החברה הקפריסאית: מלכודת החנ"ז

הסוגיה השנייה נגעה לחברה קפריסאית שהוחזקה על ידי אותה חברת אחזקות. במשך שנים דיווח בעל השליטה עליה כחברה נשלטת זרה, כהגדרתה בסעיף 75ב לפקודה. בשלב מאוחר, במסגרת בקשה לתיקון ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור, חזר בו מדיווחיו וטען שאינה חנ"ז.

טענתו נשענה על שני אדנים. האחד, שההכנסה אינה פסיבית, משום שהחברה הקפריסאית החזיקה בשיעור מהותי במניות החברה המחלקת. השני, שהמס במדינה הזרה עולה על 15%.

בית המשפט דחה את שניהם. ראשית, די בדיווחי הנישום עצמו כדי לדחות את טענתו. שנית, ההכנסה היא פסיבית, שכן מדובר בהכנסה מדיבידנד שהתקבלה מעצם ההחזקה במניות, ולא הוכח שהחברה הקפריסאית הייתה מעורבת בפעילות העסקית של החברה המחלקת. עצם שיעור ההחזקה אינו הופך את ההכנסה לאקטיבית. שלישית, התנאים המצטברים שבפקודה מתקיימים, ולמצער הנישום לא הוכיח אחרת. בית המשפט אף הצביע על כך שלא חל שינוי מהותי באופי הפעילות בין השנים שבהן לא הייתה מחלוקת שמדובר בחנ"ז לבין השנה שבמחלוקת, מלבד מבחינה מיסויית.

סוגיות של חברה זרה ובעל מניות ישראלי אינן מסתיימות בשאלת החבות. הן נוגעות גם לגבייה ולאמצעי האכיפה שבידי רשות המסים כלפי בעלי המניות, נושא שניתחתי בניתוח החלטת בית המשפט המחוזי בעניין פאראגונקס.

כדאי לשים לב: שינוי סיווג באמצע הליך, בלי שינוי בנסיבות העובדתיות, מזמין את השאלה מה השתנה מלבד האינטרס המיסויי. דיווחים קודמים של הנישום עצמו הם ראיה נגדו.
‍

שיעור המס הסטטוטורי אינו המס ששולם

זו אולי הנקודה המעשית החשובה ביותר בסוגיה. הנישום טען שהחברה הקפריסאית קיבלה דיבידנד מחברה במדינה זרה, ושלפי סקירה מקצועית שיעור מס החברות באותה מדינה עולה על 15%, כך שההכנסה יוצאת מגדר הכנסה פסיבית.

בית המשפט לא קיבל את הטענה, ולא משום שהנתון שגוי. הסעיף דורש שישולם בפועל מס בשיעור העולה על 15%, ולא די בשיעור המס הכללי הנהוג במדינה. הנישום לא הוכיח ולא הציג אסמכתאות שהמס אכן שולם. בית המשפט הבהיר שייתכן שלא שולם מס בפועל, ולכן ההוכחה הנדרשת היא של תשלום ולא של שיעור.

כדאי לשים לב: זהו פער נפוץ. סקירה של שיעורי מס במדינה זרה אינה ראיה לתשלום. אספו אישורי ניכוי, שומות זרות או אסמכתאות תשלום בפועל.
‍

מה שהסכם שומה אינו מכסה: הכנסה שלא הייתה ידועה

לבסוף, בעל השליטה ניסה להיבנות מהסכם השומה גם בסוגיה זו, וטען שפקיד השומה אישר ששולם מס על מלוא רווחי חברת האחזקות כחנ"ז. בית המשפט קבע שהדבר נכון ביחס לסכומים שהיו ידועים ומפורטים באותו הזמן בלבד. הכנסה שלא הייתה ידועה במועד ההסכם אינה נכללת בו, ואישור פקיד השומה אינו נוגע בה.

בכך נסגר המעגל שנפתח בסוגיה הראשונה. הסכם שומה הוא כלי הגנה אמיתי, אך תחומו נקבע לפי מה שהוצג ומופה בו. מה שלא היה ידוע, ומה שאין לו מקור מוסבר, נותר מחוץ למעטפת.

כדאי לשים לב: בעת חתימת הסכם שומה, מפו במפורש את הנכסים וההכנסות שהוא מכסה, וצרפו נספחים מפורטים. מה שלא ימופה, לא יוגן.
‍

שאלות ותשובות

האם הסכם שומה מגן מפני שומה מאוחרת? כן, ביחס למה שנכלל בו ומופה בנספחיו. בפסק הדין נדחתה טענת פקיד השומה שההסכם אינו חל, ונקבע שעל פקיד השומה שחתם עליו להצהיר אם לגישתו ההסכם הופר או שהוצגו לו מצגים שגויים.

מה נותר מחוץ להסכם השומה? סכומים שאין להם מקור מוסבר, והכנסות שלא היו ידועות ומפורטות במועד חתימת ההסכם.

מהי חברה נשלטת זרה? חברה תושבת חוץ העונה על התנאים המצטברים שבסעיף 75ב לפקודה, ובהם שרוב הכנסתה פסיבית ושיעור המס החל על ההכנסה הפסיבית אינו עולה על 15%. בעל שליטה בה עשוי להתחייב במס על רווחים שלא חולקו.

האם די להראות את שיעור מס החברות במדינה הזרה ?לא. הסעיף דורש שישולם בפועל מס בשיעור העולה על 15%. יש להוכיח תשלום בפועל, ולא רק שיעור סטטוטורי.

האם החזקה בשיעור מהותי הופכת דיבידנד להכנסה אקטיבית? לא בהכרח. בפסק הדין נקבע שהכנסה מדיבידנד שהתקבלה מעצם ההחזקה במניות היא פסיבית, אלא אם הוכח שהחברה המחזיקה הייתה מעורבת בפעילות העסקית של החברה המחלקת.

האם ניתן לחזור מדיווח קודם על חברה כחנ"ז? זה קשה. בפסק הדין נקבע שדי בדיווחי הנישום עצמו כדי לדחות טענה מאוחרת, במיוחד כשלא חל שינוי בנסיבות העובדתיות.

מה קורה אם לא מתייחסים בסיכומים לטענה שבשומה? היא עלולה להתקבל. כאן קיבל בית המשפט את טענתו החלופית של פקיד השומה, בין היתר משום שהנישום לא התייחס אליה בסיכומיו.

האם פסק הדין מהווה הלכה מחייבת? לא. זהו פסק דין של בית המשפט המחוזי. יש לו משקל מנחה, אך לא מעמד של הלכה שנקבעה בבית המשפט העליון.
‍

סיכום

זהו החלק בפסק הדין שבו הנישום הצליח, אך לא במלואו. הסכם שומה שנחתם עם רשות המסים הגן על יתרות זכות של כ-50 מיליון דולר, ובית המשפט קבע שהמרתן לשטר הון אינה הכנסה, הן מכוח לשון ההסכם ונספחיו, הן מכוח האופן שבו השקיף ההסכם על הנאמנות, והן משום שבעל השליטה נכנס לנעלי הוריו כבעל המניות. לכך נוספה קביעה דיונית, שלפיה על פקיד השומה שחתם על ההסכם היה להצהיר אם לגישתו הופר או שהוצגו לו מצגים שגויים. לצד זאת, כ-6 מיליון דולר שלא הוסבר מקורם נותרו מחוץ להסכם וחויבו, משיכות נפרדות חויבו כהכנסת ריבית לאחר שלא נענו בסיכומים, ובסוגיית החברה הנשלטת הזרה נקבע שהוכחת שיעור המס הסטטוטורי במדינה זרה אינה מספיקה, ויש להוכיח מס ששולם בפועל. הקו המחבר פשוט: הסכם שומה מגן על מה שמופה בו, ולא על מה שנותר בלי הסבר. נזכיר כי מדובר בפסק דין של המחוזי ולא בהלכה מחייבת.
‍

מחזיקים חברות זרות או חתומים על הסכם שומה?

אתם מחזיקים חברה זרה ומתמודדים עם טענה לחנ"ז ולרווחים שלא שולמו?

חתמתם על הסכם שומה, וכעת מתקבלת שומה שנוגעת באותם נכסים?

משרד עורכי דין KLF Law מתמחה במיסוי בינלאומי, מיסוי נאמנויות וליטיגציה מסית. אנו ממפים את תחולת הסכם השומה, בונים את תשתית ההוכחה למס ששולם בחו"ל, ונוודא שאתם משלמים אך ורק את מס האמת.

לתיאום פגישת ייעוץ וליווי משפטי עם המשרד

‍

על הכותב: רוי קריב, עורך דין ויועץ מס בכיר. מייסד KLF Law. תובע לשעבר ביחידה למקרים מיוחדים ברשות המסים. 10+ שנות ניסיון בייעוץ מסי חוצה גבולות, ליטיגציה מסית, וייצוג נישומים בבית המשפט העליון. מייסד ktAi, פלטפורמת AI למיסוי בינלאומי.

‍

‍